ארכובית סינית Polygonatum multiflorum

ארכובית סינית - ברפואה הסינית נחשב הצמח למחזק של הריאות ומוסיף להן לחות. הוא מומלץ לשימוש במקרים של שיעול יבש. מחזק של הכליות, מומלץ ב

ארכובית סינית Polygonatum multiflorum

שם אנגלי: Solomon’s seal
משפחה: Convallariaceae
תאור בוטני: צמח רב שנתי בגובה 30-80 ס"מ. העלים ארוכים ורחבים, ונעשים צרים בבסיס. הפרי בצבע כחול-שחור, טעמו מתוק. הצמח גדל בצפון אמריקה.
חלקי צמח בשימוש: שורש, קנה שורש
מרכיבים: ספונינים סטרואידיים 2.5% , ספונינים האגליקון diosgeninמרכיבים רירייםAcetidin-2-carboxylic acid
פעילות: אנטי דלקתי, כנראה הודות לספונינים הסטרואידיים, מקל על כאבי בטן וכאבי גב תחתון. הוא
נחשב לאחד הצמחים החשובים ביותר לטיפול בפגיעות במפרקים. הוא מוסיף לחות וחומר סיכה למפרקים
ולגידים, ומחזיר להם את הרוך והגמישות. הוא מומלץ במיוחד לדלקות גידים. הוא פועל כאנטי דלקתי על רקמות חיבור. טיפול חיצוני עם שמן חלוט מחיש את הריפוי.
רפואה מסורתית: ברפואה הסינית נחשב הצמח למחזק של הריאות ומוסיף להן לחות. הוא מומלץ לשימוש במקרים של שיעול יבש. מחזק של הכליות, מומלץ במקרים של חוסר צ'ינג, ורטיגו, לומבגו, כאבי גב
תחתון. מחזק את הטחול. מומלץ במקרים של עייפות, יובש בפה.
התוויות: לקוח מהרפואה המסורתית. נחשב לצמח יעיל במקרים של כאבי גב תחתון.
שימוש חיצוני: למקרים של כיבים, כוויות, טחורים.
התוויות נגד: לא נמצאו
תופעות לוואי: לא נמצאו
מנת-יתר: עלולה לגרום לבחילה, שלשול, כאבי בטן.
הכנות ומינון: חליטה, 3-9 ג' ליום
מקורות

Miura T. Kato A. Medicinal Polygonatum in northwest China. Chung Kuo Chung Yao Tsa Chih, 1991 31: 202-204.

Son KH. Do JC Kang SS. Steroidal saponins from the rhizomes of Polygonatum sibiricum. J. of Natural Products, 1990, 53: 333-339.

Li XC. Yang CR et ak. Steroid saponins from Polygonatum kingianum. Phytochemistry 1992, 31: 3559-3563.

חזרה לחנות

ג'ינסנג אמריקאי – Panax quinquefolius

ג'ינסנג אמריקאי- ג'ינסנג אמריקאי מסייע להגביר עמידות למצבי סטרס, לטיפול בשיעול, בחוסר תיאבון ועוד. הכנות ומינון: אבקה מהשורש, מיצויים

השם באנגלית: American ginseng
השם בעברית: ג'ינסנג אמריקאי
משפחה: קיסוסיים Araliaceae
תאור הצמח: ג'ינסנג אמריקאי הוא צמח עשבוני בגובה 1 מ', בעל גבעול זקוף, עלים אליפטיים שאורכם כ-16 ס"מ (1). מהשורש הראשי יוצאים שורשים לטרליים. יש להם ריח ארומטי אופייני (2). מוצאו של
הצמח מארה"ב וקנדה.
חלקי צמח בשימוש: שורש
מרכיבים: המרכיבים העיקריים הם damarane triterpene saponins הנקראים ג'ינסנוזידים. בדומה
לג'ינסנג האסיאתי גם אצל הג'ינסנג באמריקאי רוב הג'ינסנוזידים הם נגזרות של protopanaxatriol. רוב המרכיבים זהים בשני המינים: Rb1, Rb2, Rc, RdRe, Rg1, Ro, אבל יש ביניהם הבדלים כמותיים ואיכותיים (1). הריכוז הכללי של ג'ינסנוזידים גדול יותר בג'ינסנג האמריקאי. ישנם ג'ינסנוסידים המצויים בג'ינסנג האסיאתי ואינם מצויים במין האמריקאי. הריכוז של כלל הג'ינסנוזידים ושל Rg1 גדול יותר בג'ינסנג שגדל בר מאשר בצמח התרבותי (3).

מרכיבם נוספים הם פוליסכרידים quinquefolans A, B, C
פעילות: היפוגליקמי, אנטיאוקסידנט, מעכב תרומבין, מגביר פעילות של מערכת החיסון, מסייע לשיפור
הזכרון, מסייע לשיפור הלימוד והריכוז (1).
התוויות: מומלץ לשימוש כצמח אדפטוגן להפחית סטרס, לשיפור הזכרון ופעילות הכושר הקוגנטיבי,
להגביר פעילות של מערכת החיסון, לשיפור ההרגשה הכללית.
רפואה מסורתית: נוהגים להשתמש בצמח כדי להגביר עמידות למצבי סטרס, לטיפול בשיעול, בחוסר
תיאבון , בהקאות, הפרעות בשינה, נוירלגיה, רוימטיזם, כאבי ראש (4), מסתייעים בו כמשפר עיכול,
כדיורטי, כמחזק וכסטימולנט (3,4).
פרמקולוגיהפעילות היפו-גליקמית: הוכחה בעכברים עם רמה גבוהה של גלוקוז מושרית על ידי אלוקסאן (5). הראו במחקר הורדה משמעותית בריכוז הגלוקוז עם מיצוי מימי של השורש, שניתן במתן פומי במינון של 10 ג' ל-ק"ג משקל גוף. שלושה פוליסכרידים אחראים לפעילות ההיפו-גליקמית: Quinquefolans A B, C (5)
פעילות נוגדת חמצון: הפעילות נבדקה עם מיצוי של שורש הג'ינסנג שהכיל 8.0% ספונינים.. הראו
שהספונינים העיקריים הקשורים לפעילות האנטי אוקסידנטית הם ג'ינסנוזידים Rb1, Rb2.

הם עכבו פראוקידציה של ליפידים, עיכבו חמצון של LDL (6).
פעילות אימונוסטימולנטית: הוכחה במקרופאגים מריאות של חולדות. מיצוי מימי בריכוז 1.0 ג' ב-10 מ"ל של מים הגביר שחרור של TNF-alpha מהמקרופאגים (7).

הפוליסכרידים אחראים לפעילות האימונוסטימולנטית. מיצוי שהכיל ג'ינסנוזידים ללא פוליסכרידים לא השפיע על המקרופאגים (1).
ניסויים קליניים: דווח על כמה מיצויים מהשורש שהם מורידים רמת גלוקוז אחרי הארוחה. בניסוי שנערך על 12 מתנדבים, קבלו המשתתפים 75 ג' של סוכר. בבדיקת העמסה. הם קבלו 6.0 ג' של מיצוי השורש , 40 דקות לפני שהם קבלו את הסוכר. קבוצת הביקורת לא קיבלה מיצוי של ג'ינסנג. נלקחו דגימות דם בזמנים שונים עד 120 דקות לאחר לקיחת הסוכר. לא היו הבדלים משמעותיים בעליית רמת הגלוקוז בדם בהשפעת המיצוי האלכוהולי של הג'ינסנג (8).

בניסוי הבא השתמשו בקפסולות שהכילו 500 מ"ג של אבקת שורש שניתנו ברווחים של זמן ל-10 מתנדבים בריאים. ניתנו ריכוזים של 0-9 ג' מאבקת השורש. הם ניתנו בזמנים שונים לפני שנתנו למתנדבים 25 ג' של סוכר. נלקחו דגימות דם בזמנים שונים עד 90 דקות. ריכוזים של 3 ,6, ו-9 ג' הפחיתו מהעליה בריכוז הגלוקוז אחרי 30, 45 ו-60 דקות (9). 3 ג' ו-9 ג' מאבקת השורש הפחיתו עליה של גלוקוז אחרי 90 דקות. לקיחת האבקה ברווחים של זמן לא השפיעה (9). נתנו ריכוזים שונים של אבקת שורש ל-10 מתנדבים סוכרתיים (סוכרת סוג 2) בזמנים מאפס עד 120 דקות לפני שנתנו להם 25 ג' של סוכר. נלקחו דגימות דם בזמנים שונים עד 120 דקות. ההשפעה הייתה משמעותית. הייתה הפחתה בעליית רמת הסוכר עם הזמן. אחרי 30 דקות הייתה הפחתה של 16.3%, 18.4% ו-15.9% עם ריכוזים של 3 ,6,ו-9 ג' אבקה של שורש ג'ינסנג. לאחר 120 דקות הייתה ההפחתה בעליית רמת הסוכר לעומת הפלצבו 59.1%, 40.9% ו-45.5% עם הריכוזים השונים (10).

נערכו עוד כמה ניסויים שהראו ששורש הג'ינסנג האמריקאי מסייע להורדת רמת סוכר (11). בכל הניסויים היה המדגם קטן. המסקנה היא שיש צורך בעוד ניסויים על מספר גדול יותר של אנשים בריאים סוכרתיים כדי להסיק מסקנות אמינות.
לפי הניסויים שנערכו עם מדגמים קטנים נראה שהג'ינסנג האמריקאי הוא אמנם צמח היפוגליקמי (1).
ניסויים אחרים הראו שהג'ינסנג פועל כאנטי סטרס (12).
תופעות לוואי: לא נמצאו
התוויות נגד: במקרים של אלרגיה למרכיבים של הג'ינסנג לא נערכו ניסויים על בטיחות הצמח בתקופת ההריון וההנקה. מומלץ לא להשתמש בג'ינסנג בהריון ובהנקה.

מומלץ לא להשתמש בג'ינסנג אצל ילדים מתחת לגיל 12.
אינטראקציות עם תרופות: לא דווח על אינטראקציות, אבל מצאו שמיצוי של השורש שהכיל 10%
ג'ינסנוזידים עיכב פעילות של Cyt. 450 (1).
הכנות ומינון: אבקה מהשורש, מיצויים, טינקטורות וקפסולות 3-9 ג' ליום מחולק ל-3 פעמים (13).

מקורות

1.     Radix panacis Quinquefolii in: WHO Monographs on Sslected Medicinal Plants, Vol. 3, 2009, World Health Organization, Geneva.
2.     The United States Pharmacopeia, 29, Rockville, MD, United States Pharmacopeia Convention, 2003.
3.     Awang DVC. The neglected ginsenosides of North American ginseng (Panax quinquefolius L.). Journal of Herbs, Spices, and Medicinal Plants, 2000, 7: 103-109.
4.     Farnsworth NR. ed. NAPRALERT database, Chicago, University of Illinois at Chicago, IL 30 June, 2005.
5.     Oshima Y. Sato K. Hikino H. Isolation and hypoglycemic activity of quinquefolans A, B, and C glycans of Panax quinquefolium roots. Journal of Natural Pruducts, 1987, 50: 188-190.
6.     Hu C. Kitts DD. Free radical scavenging capacity as related to antioxidant activity and ginsenoside composition of Asian and North American ginseng extracts. Journal of the American Oil Chemists’ Sociiety, 2001. 78: 249-255.
7.     Assinewe VA et al. Extractable polysaccharides of Panax quinquefolium L.(North American ginseng), root stimulate TNF alpha production by alveolar macrophages, Phytomedicine, 2002, 9: 398-404.
8.     Sievenpiper JL.et al. Variable effects of Amercan ginseng: a batch of American ginseng (Panax quinquefolius L.) with a depressed ginsenoside prpfile does not affect postprandial glycemia. European Journal of Clinical Nutrition, 2003,            57: 243-248.
9.     Vuksan V. et al. American ginseng improves glycemia in individuals with normal glucose tolerance: effect of dose and time escalation. Journal of the American College of Nutrition, 2000, 19: 738-744.
10.             Vuksan V. et al. Similar postprandial glycemic reductions with escalation of dose and administration time of American ginseng in type 2 diabetes. Diabetes Care, 2000, 23: 1221-1226.
11.            Vuskan V. et al. American ginseng (Panax quinquefolius L.) reduces postprandial glycemia in nondiabetic subjects and subjects with type 2 diabetes mellitus. Archives of Internal Medicine, 2000, 160: 1009-1013.
12.             Awang DVC. The anti-stress potential of North American ginseng (Panax quinquefolius L.). Journal of Herbs, Spices and Medicinal Plants, 19986: 87-91.13. Pharmacopeia of the People’s Republic of China. Vol. 1 (English ed.). Beijing Chemical Industry Press, 2005.

חזרה לחנות

ער אציל – Laurus nobilis

השימוש העיקרי היה לטיפול בהפרעת שלמערכת העיכול, כגון, גזים, עיכול בלתי יעילהשמן הנדיף מהול בשמן בסיס משמש לעיסוי במקרים של כאבים רוימטיים

שם עברי: ער אציל
שם עממי: עלי דפנה
שם אנגלי: Bay laurel
משפחה: עריים, Lauraeae
חלקי צמח בשימוש: עלים, שמן נדיף מהעלים
תאור הצמח: עץ ירוק-עד בגובה 8-10 מ'. הפרחים לבנים, העלים מבריקים, בעלי ריח אופייני. הפרי הוא ענבה בצבע שחור. הער האציל גדל בר בארץ, והוא אחד מהעצים של החורש הים-תיכוני.
היסטוריה: ביוון העתיקה היו מקשטים את הגיבורים והמצחים עם זרים מעלי דפנה. לקיסר הרומאי
טיבריום היה פחד מפני מכת ברק. הוא שם על עצמו זר של ער אציל בזמן שהיו סופות רעמים, כי רווחה
האמונה שברק לא יפגע לעולם בער אציל. בשפות שונות יש ביטויים הקשורים לשימוש שנעשה עם עלי
העץ, לדוגמא, הביטוי בעברית לנוח על זרי הדפנה. השם היווני לעץ היה dhaphni. השם נלקח מהאגדה שהנימפה Dhphne הפכה לעץ הער האציל.
מרכיבים: שמן נדיף 0.3-3.1%, מכיל 1,8-cineole, eugenol, linalool, alpha-pinene, beta-pinene, alpha-terpineol, sabinene, limonene, methyl eugenol, camphene, geraniol ריכוז השמן הנדיף גבוה ביותר בסתיו ונמוך ביותר באביב. העלים הבוגרים מכילים כמות מקסימלית של שמן נדיף (1). מרכיבים נוספים, costunolide, catechins, proanthocyanidines אלקלואידים, reticuline, boldine, launobine, nandigerine
רפואה מסורתית: השימוש העיקרי היה לטיפול בהפרעת שלמערכת העיכול, כגון, גזים, עיכול בלתי יעיל

השמן הנדיף מהול בשמן בסיס משמש לעיסוי במקרים של כאבים רוימטיים (2)
שימוש במזון: השימוש העיקרי בעלים ובשמן הנדיף הוא בתעשיית המזון. משתמשים בהם כתבלין
וכמקור לריח נעים במזון ובמשקאות אלכוהוליים ובלתי אלכוהוליים. מוסיפים אותם למיני מאפה.
שימוש בקוסמטיקה: משמש כחומר ריחני בתעשיית קרמים ומוצרי הגיינה, משמש להכנת שמפו,ריכוז
מקסימלי כתוספת לבושם 0.2%
שימוש רפואי: מכינים חליטה מהעלים לטיפול בעודף גזים, התנפחות של הבטן, עיכול לא יעיל.
סטטוס: GRAS

מקורות:

1. Bay, Sweet in: Leung AY. Foster S. Encyclopedia of Common Natural Ingredients used in food, drugs and cosmetics. 1996, John Wiley % Sons, Inc.p. 69-71.Laurus nobilis in:Van-Wyk BE, Wink M. Medicinal plants of the world, 2004, Timber Press, Portland, Oregon, p. 188.

להזמנת ער אציל

חזרה לחנות

גושית נאכלת – Boletus edulis

גושית נאכלת - פעילות - אנטי ויראלי, אנטי אוקסידנט, קושר מתכות כבדות הפטריה יכולה לשרוד על אדמה המזוהמת עם מתכות כבדות רעילות, כמו אדמות ה

שמות נפוצים: Penny bun, Porcino
שם עברי: גושית נאכלת פטריה מסדרת Basidiomycete נפוצה בחצי הצפוני של כדור הארץ, באירופה, אסיה וצפון אמריקה. היא גדלה ביערות של עצים נשירים ועצי מחט, וחיה בסימביוזה עם עצים. היא
עוטפת שורשים של עצים מתחת לפני הקרקע (1). הכובע גדול. הוא מגיע לפעמים לקוטר של 35 ס"מ,
ולמשקל של 3 ק"ג. בארץ גדלים למעלה מ-25 מינים מהסוג גושית- Boletus. הם גדלים כפטריות
הגדלות בודדות או בקבוצות קטנות על פני הקרקע. הכובע בשרני, קמור, מתיישר ונעשה שטוח. צבע
הכובע חום-אדום עד חום- ערמוני. הרגל מוצקה, לפעמים תפוחה באמצע. המין גושית נאכלת נדיר. הוא
גדל בחודשים דצמבר-ינואר בחורשות אלונים ברמת הגולן. הפטריה טובה למאכל. הפטריה מבוקשת
ומוערכת במטבח האירופי. היא דלה בשומנים ובפחמימות מתעכלות, ועשירה בחלבון, ויטמינים, מינרלים
וסיבים תזונתיים. בדרך כלל קוטפים אותה מהבר, מייבשים אותה ומוכרים אותה לארצות רבות. הטעם והארומה של הפטריה נשמרים אחרי הייבוש. הגידול של הפטריה לא עלה יפה. מינים רבים של Boletus
נפוצים בעולם. ישנם מינים דומים מאד הנחשבים לתת-מין.Boletus edulis היא פטרית מיקוריזה, כלומר, יש יחסי גומלין בינה לבין הצמח המארח. הפטריה מעבירה לעץ מינרלים שהיא קולטת מהסביבה. נראה
שנוכחות הפטריה מועילה לעץ. במקרה של עץ הערמון הסיני המיקוריזה על שורשי העץ מגדילה את יכולת השתילים לאגור מים, והעלים נעשים בשרניים. הפטריה יוצרת כעין נרתיק מסביב לקצות השורשים
הקטנים שסופגים מים ומינרלים מהאדמה. נוצר ectomycorrhizae. הקורים של הפטריה מתפשטים על
פני האדמה, ומגדילים את שטח אזור ספיגת המים והמינרלים של הצמח המאכסן. קורי הפטריה חודרים
לקליפת השורש ומסייעים להעברת המים והמינרלים מהאדמה אל העץ. עצים ממשפחות שונות מאכסנים
את הפטריה. מעריכים שלפחות 30 מיני עצים שונים מהווים אכסניה ל-Boletus edulis (2), לדוגמא, עץ האורן הסיני (3), אורן מקסיקני (4), עצי אשוח (5), מינים נוספים של אורן (6). מיקוריזה של Boletus מופיעה על שורשים של עצים אחרי שריפה, ומניחים שהפטריה מסייעת לשיקום של יערות שנשרפים (7).
מרכיבים: הפטריה הטריה מכילה כ-80% מים.

החומר היבש מכיל כ-64% פחמימות, כולל גלוקוז, מניטול וטריהלוז, פוליסכרידים: גליקוגן וכיטין שאינו נמס במים, וממלא תפקיד חשוב בבניית דופן התא.

הפטריה מכילה גם המיצלולוזה ופקטין שאינם נעכלים על ידי גוף האדם, אבל חשובים למערכת העיכול
כסיבים תזונתיים (8).

שומנים 2.4% מהחומר היבש, כולל חומצה פלמיטית 9.8%, חומצה סטארית 2.7%, חומצה אולאית 36.1%, חומצה לינולאית 42.2%, חומצה לינולנית 0.2% (9).חלבון 2.3% מהחומר היבש, מכיל 20 חומצות אמיניות חיוניות ובלתי חיוניות (10) מינרלים שההרכב שלהם שונה והם משקפים את ריכוז המינרלים באדמה שממנה הם נקטפו (8). בדרך כלל הפטריה מכילה ריכוז גבוה של סלניום.
ויטמינים, הפטריה עשירה בויטמין D ובארגוסטרול (11). הפטריה מכילה 500 מ"ג של ארגוסטרול ב-100 ג' של חומר יבש (11). ארגוסטרול פראוקסיד מצוי בריכוז של 30 מ"ג ב-100 ג' חומר יבש. יש לו פעילות אנטי מיקרוביאלית, אנטי דלקתית וציטו-טוקסית לכמה סוגי סרטן שנבדקו בתרביות רקמה (12).
לקטין שהוא מיטוגני, כלומר, ממריץ חלוקת תאים, שהוא גם בעל פעילות אנטי ויראלית (13).
phytochelatins חומצות אורגניות, כגון, חומצה ציטרית, אוקסלית, מאלית, סוקצינית ופומרית, וכן תרכובות פנוליות ואלקלואידים.
פעילות: אנטי ויראלי, אנטי אוקסידנט, קושר מתכות כבדות הפטריה יכולה לשרוד על אדמה המזוהמת עם מתכות כבדות רעילות, כמו אדמות המצויות בקירבת כור היתוך למתכות, הודות למרכיבים הנקראים phytochaletin , שהם אוליגו-פפטידים, הנוצרים אחרי חשיפה למתכות (14). אלה הם מרכיבים הקושרים מתכות, ומונעים קשירה שלהם עם יסודות או יונים אחרים (14).

Boletus edulis משמשת מזון לכמה בעלי חיים. ישנם עובשים העלולים לגדול על הפטריה ולזהם אותה. הם נראים כמו שכבה של צמר גפן בצבע לבן, צהוב או אדום-חום על הפטריה (15). היו דיווחים על אנשים שסבלו מכאבי בטן קשים לאחר שאכלו את הפטריה. הגורם היה העובש שגדל על הפטריה (16).
שימוש למאכל: הפטריות הקטנות והצעירות נחשבות למשובחות ביותר. בפטריות הגדולות יש לעתים
קרובות זחלים, והן נעשות דקות ורכות. מומלץ לא לקלף ולא לרחוץ את הפטריות. הכובע יציב מאד. הוא מכיל כ-90% מים. יש בו פעילות אנזימטית ונוכחות של פלורה טבעית של מיקרו אורגניזמים (17).
הפטריה נמכרת טרייה בשוק בחודשי הקיץ והסתיו במרכז ודרום אירופה. בעונות אחרות של השנה היא
נמכרת יבשה או משומרת, וכך היא גם נמכרת לארצות רחוקות (18). הן נאכלות טריות, מוקפצות,
מבושלות במרק ובתבשילים שונים.החשיבות של הפטריות היא בתכונות הפיזיולוגיות שלהן הבאות לידי
ביטוי בשימוש שלהן כמזון. בפטריות מאכל אין רעילות, וניתן להשתמש בהן כחלק מהתזונה של המשפחה. משתמשים בכמות קטנה.

כמות גדולה של פטריות עלולה לגרום לתחושה של כובד.
מקורות

1.     Binder M. Hibbett DS. Molecular systematics and biological diversification of Boletales. Mycologia, 2006, 98: 971-981.
2.     Wang Y.Sinclair I. HallIR. Cole ALJ. Boletus edulis sensu lato: a new record for New Zealand. New Zealand Journal of Crop and Horticultural Science. 1995, 23; 227-231.
3.     Fu S-C. Tan Q. Chen MJ. et al. Mycorrhizal synthesis involving Boletus edulis and Pinus massoniana. Acta Edulis Fungi, 2009, 36: 31-41.
4.     Gross E. Thomazini- Casagrande LI Caetano FH. A scanning electron microscopy study of ectomycorrhizae on Pinus patula Schiede and Deppe. Naturalia (Rio Claro), 1998, 23: 93-101.
5.     Gobl F. Mycorrhiza in Austrian Douglas fir stands (in German). Centralblattfur das Gesamte Forstwesen, 1977, 94: 185-194.
6.     Froievaux L. Amiet R. Ecto mycorrhizae of Pinus mugo plus Boletus edulis and Pinus cembra plus Suillus variegates formed in pure culture. European Journal of Forest Pathology, 1975, 5: 57-61.
7.     Agueda B. Parlade J. Fernandez-Toiran LM. et al. Mycorrhizal synthesis between Boletus edulis species complex and rockross (Cistus sp.) Mycorrhiza, 2008, 18: 443-449.
8.     Kaae P. Chemical composition and nutritional value of Europen species of wild growing mushrooms: a review. Food Chemistry, 2009, 113:9-16.
9.     Pedneault K. Angers P. Gosselin A. Tweddell RJ. Fatty acid composition of lipids from mushroomsbelonging to the family Boletacaea.Mycological Research 2006, 110: 1179-1183.
10.       Ribeiro B. Andrade PB. Silva BM. et al. Comparative study on free amino acid composition of wild edible mushroom species. Journal of Agricultural and Food Chemistry, 2008, 56: 10973-10979.
11.       Mattila P. Lampi A-M. Ronkainen R. et al. Sterol and vitamin D2 contents in some wild and cultivated mushrooms. Food Chemistry, 2002, 76: 293-298.
12.      Krzyezkowskia W. Malinowskaa E. Suchockib P. et al. Isolation and quantitative determination of ergosterol peroxide in various edible mushroom species. Food Chemistry, 2008, 113; 351-355.
13.        Zheng S. Li C. Ng TB. Wang HX. Alectin with mitogenic activity from the edible wild mushroom Boletus edible. Process Biochemistry, 2007, 42; 1620-24.
14.         Ribeiroa B. Lopesa R. Andradea PB. et al. Comparative study 0f phytochemicals and antioxidant potential of wild edible mushroom caps and stipes. Food Chemistry, 2008, 110: 47-56.
15.        Kuo M. Hypomyces chrysospermus.www.mushroomexpert.com/hypomyces_chrysospermus.html.
16.       Lunghini D. Onofri S. Zucconi L. Some cases of intoxication probably caused by Sepedonium spp. Infecting fruiting-bodies of some species of Boletus (in Italian) Micologia Italiana, 1984, 13: 37-38.
17.         Jaworska G. Bernas E. The effect of preliminary preliminary processing and period of storage on the quality of frozen Boletus edulis mushrooms. Food Chemistry, 2008, 113: 936-943.
18.         Lamaison J-L. Polese J-M. The Great Encylopedia of Mushrooms. 2005, Koln Germany, Konemann p. 28.

חזרה לחנות

אלוורה – Aloe vera

אלוורה - התוויות על פי הרפואה המסורתית: לטיפול בדלקות חניכיים, ב-lichen planus, לריפוי פצעים, לטיפול בכוויות, במכת שמש, בלופוס, לטיפול בסוגי סרטן שונים.

השם בעברית: אלוורה
משפחה: שושניים, Liliaceae לפי Germplasm Resources Information Network- GRIN הצמח שייך למשפחת Asphodelaceae .
שם נרדף: Aloe barbandensis
חלקי צמח בשימוש: ג'ל מהעלים הבשרניים
תאור הצמח: מיני אלוי גדלים בארצות טרופיות וחמות על פני כדור הארץ. מוצא הצמח הוא כנראה מצפון אפריקה, באזור הנילוס בסודן (1). הסוג אלוי כולל כ-360 מינים של צמחים סוקולנטים, עשבוניים
ושיחים. האלויורה, כצמח תרבותי, הוא רב שנתי. גדלים עליו 15-30 עלים בשרניים המגיעים לגובה של
50 ס"מ. הפרחים צהובים.
רפואה מסורתית: השימוש באלוורה הוא עתיק יומין (3). העדות הכתובה הראשונה היא על לוחות חימר במסופוטמיה, משנת 2100 לפני הספירה. בפפירוס Ebers משנת 1550 לפני הספירה מדובר על 12
הכנות שכוללות אלוורה, מומלצות לטיפול בשימוש פנימי וחיצוני.דיוסקורידס, שחי במאה הראשונה
לספירה, מציע להשתמש לטיפול בכוויות, בכיבים, בנשירת שיער, בטחורים, בדלקת ובפצעים בפה (4).
פליני וגאלן ממליצים על טיפול בפצעים ובהפרעות במערכת העיכול (4). מקורות עתיקים נוספים מדווחים על שימוש באלויורה לטיפול באקנה, דלקת מפרקים, כוויות, דרמטיטיס, כאב ראש, יתר לחץ דם, כיב
קיבה, גירוד ופסוריאזיס (3).מינים אחדים של אלויורה שמשו לטיפול בעצירות (5). משתמשים בלטקס
מהצד הפנימי של קליפת העלה. השימוש בצמח לטיפול בעצירות קיבל אישור של Commission E, של
האיגוד האירופאי European Medicines Agency- EMEA וכן של איגוד הבריאות בקנדה (5,6).
מרכיבים: הג'ל מכיל כ-97% של מים. מרכיבים נוספים: נגזרות של hydroxyanthrone בעיקר aloe-emodin anthrone, barbaloin (aloin), hydroxyaloin
התוויות על פי הרפואה המסורתית: לטיפול בדלקות חניכיים, ב-lichen planus, לריפוי פצעים, לטיפול בכוויות, במכת שמש, בלופוס, לטיפול בסוגי סרטן שונים.
מחקרים קליניים: לפחות שלושה מחקרים קליניים נעשו על השפעת אלוורה על פסוריאזיס. שהוא מצב
שבו מערכת החיסון שולחת מסרים מוטעים הגורמים להחשת חלוקת תאי עור (1).

במחקר מבוקר שנערך בתאילנד נבדקו 80 מטופלים עם פסוריאזיס במצב קל עד חמור, במשך שמונה שבועות. הם טופלו באופן חיצוני עם קרם שהוכן מג'ל אלוורה ברוכוז של 70%. מצאו שהטיפול עם אלוורה היה יעיל יותר
מ- triamcinonolone acetonide בריכוז של 0.1% (7).

בפקיסטן נערך מחקר מבוקר שבו טופלו 60 אנשים עם פסוריאזיס עם קרם שהכיל 0.5% מיצוי אלכוהולי של אלוורה. הם מרחו את הקרם שלוש פעמים ביום, חמישה ימים בשבוע במשך חמישה שבועות. אחרי 16 שבועות העור התנקה אצל 25 מתוך 30 המטופלים עם קרם אלוורה, לעומת 2 מתוך 30 המטופלים בקבוצת הפלצבו (8).

שני מחקרים קליניים נעשו על שימוש באלוורה במקרים של lichen planus, מחלת עור כרונית , שמתחילה בפריחה של בליטות קטנות, המתלכדות ויוצרות רבדים מחוספסים וקשקשיים. היא מופיעה גם כפצעים בפה שמציקים מאוד. במחקר שנערך בתאילנד השתתפו 54 אנשים עם לייכן פלאנוס. הם טופלו עם ג'ל אלוורה בריכוז 70%. אחרי טיפול במשך שמונה שבועות היה שיפור ניכר אצל 22 מתוך 27 המטופלים שקבלו ג'ל
אלוורה. רק אצל 2 מתוך 27 המטופלים שקיבלו פלצבו היה שיפור (9).

ארבעה מחקרים בדקו יעילות של טיפול עם אלוורה בכוויות. הם הראו שתכשירים שונים של אלוורה זרזו את ריפוי הכוויות בדרגות שונות (10).

מחקר שנערך על 40 מתנדבים שהוקרנו עם מינון נמוך של קרניים אולטרה סגוליות שגרם
להם לדלקת ואדמומית. הם טופלו עם ג'ל אלוורה בריכוז 97.5% לעומת טיפול עם 1% הידרוקורטיזון.
המחקר הראה שג'ל האלוורה ניקה לגמרי את האדמומית והדלקת בתוך 48 שעות, והיה פעיל ומהיר יותר מהידרוקורטיזון (11).

ב-1998 התפרסם בארה"ב סיכום על הבטיחות בשימוש עם ג'ל אלוורה (12). הם העלו את הבעיה של השימוש הפנימי של אלוורה, עם אחד מהתרכובות של האנטרקינון, 1’8- dihydroxyanthrene שעלול לגרום למוטציות. הטענה בפרסום היא שבתכשירים לשימוש פנימי מורידים מאד את ריכוז המרכיב הזה (12).

הג'ל מהקליפה הפנימית של האלוורה נחשב למשלשל חזק, שהשימוש בו אינו מומלץ באופן קבוע. הוא פועל לפי המנגנון של האנתרקינונים, כלומר, מעכב ספיגת מים מהמעי הגס ומזרז את התנועה הפריסטלטית. הסכנה בתכשירים הפועלים לפי מנגנון זה הוא הפיכת המעי הגס למעי עצל, שדורש מינון גבוה יותר של משלשלים במשך הזמן, וכן איבוד של מרכיבים שדרושים לגיף.

גידול מסחרי של אלוורה נעשה נפוץ בכמה ארצות. International Aloe science Council ממליץ שסימון השם אלוורה יופיע על התכשירים, וכן מציעים לכתוב את ריכוז הג'ל בתכשירים לשימוש פנימי, במיץ מהצמח לשימוש פנימי ועל כל התכשירים לשימוש חיצוני.
מקורות

1.     Angels G. Aloe in: Herbalgram, August 2010, 27: 1-5.
2.     Grindlay D. Reynolds T. The aloe vera phenomenon: a review of the properties and modern uses of the leaf parenchymagel. Journal of Ethnopharmacology , 1986, 16: 117-151.
3.     McAnalley BH. The Science behind Aloe: The Healing Plant. Grand Prairie, TX, Bill McAnalley & Association, 2009.
4.     Mascola N. Izzo AA. Borrelli F. et al. Healing powers of Aloe. In: Reynolds T. Aloe: The genus Aloe. Boca Raton FL. CRC Press 2004:211-238.
5.     EMEA HMPC. Final Community Herbal Monograph on Aloe barbadensis Miller and on Aloe (various species, mainly Aloe ferox Miller and its hybrids). London, UK: European Medicines Agency Committy on Herbal Medicine Products. September 7, 2006.
6.     NHPD Aloe- Oral. In:NHPD Compendium of Monographs, Ottawa, Ontario; Natural Health Products Directorate. October 31, 2008.
7.     Choonhakarn C. Busaracome P. Stripanidkulchai B. et al. A prospective, randomized clinical trial comparing topical aloe vera with 0/1% triamcinolone acetonide in mild to moderate plaque psoriasis. J.Eur. Acad. Dermatol. Venereol. 2010, 24(2): 168-172.
8.     Syed TA. Ahmed SA. Holt AH. et al. Management of psoriasis with Aloe vera extract in a hydrophilic cream: a placebo controlled, double-blind study. Tropical Medicine and International Health, 1996, 1(4): 505-509.
9.     Choonhakaran C. Busaracome P. Sripanidkuluchai B. et al. The efficacy of Aloe vera gel in the treatment of oral lichen planus: a randomized controlled trial. Br. J. Dermatol. 2008, 158: 573-577.
10.             Maenthaisong R. Chaiyakunapruk N. Niruntraporn S. et al. The efficacy of aloe vera used for burn wound healing; a systematic review. Burns, 2007, 33(6): 713-718.
11.             Reuter J. Jocher A. Stump J. et al. Investigation of the anti-inflammatory potential of Aloe vera gel (97.5%) in the ultraviolet erythema test. Skin Pharmacol. Physiol. 2008, 21: 106-110.National Toxicology Program. Exectutive Summary-Aloe vera. Research Triangle Park, NC, National Toxicology Program, 1998.

חזרה לחנות

ויתניה משכרת – Withania somnifera

101 גברים קבלו במשך שנה 3 ג' ליום של ויתניה. התוצאות הראו שיפור בריכוז ההמוגלובין, במספר כדוריות הדם האדומות, במצב הצפורניים, וכן ירידה של

השם בעברית: ויתניה משכרת
משפחה: סולניים, Solanaceae
תאור בוטני: שיח קטן מעוצה הנפוץ כצמח בר בארץ. הוא גדל באפריקה, בארצות הים התיכון ובהודו.
הפירות הם ענבה קטנה. הם מאדימים כשהם מבשילים. הפירות עלולים לגרום להקאה (1).
חלקי צמח בשימוש: שורש
מרכיבים: המרכיבים העיקריים הם לקטונים סטרואידיים הנקראים בשם כולל withanolides (2). הם
כוללים withaferin A, 27-deoxywithferin A, withanolide D,withanosides I-XI, withasomniferols A-C

הקבוצה השנייה של מרכיבים היא האלקלואידים (2), ביניהם anaferine, anahygrine, cuscuhygrinetropane-3-beta-olספונינים כולל sitoindosides VII-X (2). withaferin A
הפעילות הפרמקולוגית של הצמח מיוחסת ברובה לשני הלקטונים הסטרואידיים העיקריים: withaferin A ו- withanolide D.

פעילות: נוגד סטרס, אנטי אוקסידנט, מסייע לשיפור זכרון, משפר פעילות קוגנטיבית, מגביר פעילות של מערכת החיסון (2), נוגד דלקת, הויתנולידים משמשים כפרקוסורים להורמונים, הפועלים כמחקי הורמונים אצל בני אדם, ומאזנים תהליכים פיזיולוגיים. הם נקשרים לרצפטורים של הורמונים (1).
פרמקולוגיה פעילות נוגדת סטרס: נבדקה בחולדות עם מיצוי סטנדרטי 1:1 בריכוז של 25 ו-50 מ"ג לק"ג משקל (3).

מיצוי של השורש ב-70% אלכוהול, שלא היה בו ויתנוליד הראה פעילות נוגדת סטרס פוטנטית בעכברים שהפעילו עליהם סטרס כימי ופיזיולוגי (4).

פעילות נוגדת דלקת: כמה מחקרים הראו פעילות נוגדת דלקת של שורש הויתניה in vitro ו- in vivo(5).

הראו שמיצויים שונים משורש הויתניה הפחיתו מצבי דלקת חריפה(5).
פעילות נוגדת חמצון: בדקו פעילות נוגדת חמצון של מיצוי אלכוהולי שעבר ייבוש (6). הראו בניסוי
in vitro שהמיצוי היבש הוא מחזר פוטנטי של ברזל 3+ (6). הראו גם פעילות נוגדת חמצון בעכברים
ועיכוב פראוקסידציה של ליפידים (6).

נבדקה ההשפעה האנטי אוקסידנטית של sitoindosides VII-X ו-withaferin A. לשם כך בדקו את השפעתם על רמת אנזימים הפועלים כנוגדי חמצון, superoxide dismutase, catalase, glutathione בקליפת המוח של חולדות. הזריקו לפריטונאום של חולדות 10 או 20 מ"ג לק"ג של גליקו-וינולידים במשך 21 יום. מצאו עליה ברמת האנזימים. הסיקו שלמיצוי מויתניה יש השפעה נוגדת חמצון על המוח, וכנראה שזה יכל להסביר חלק מהפעילות הפרמקולוגית של הצמח (7).
במחקר נוסף נתנו לעכברים אבקה של שורש טחון במינון 0.7 ו-1.4 ג' לק"ג במשך 15 ו-30 יום. בדקו
השפעת השורש על פראוקסידציה של ליפידים, ועל עילות האנזימים superoxide dismutase
ו-catalase.

הטיפול בעכברים במשך 30 יום גרם לירידה משמעותית בפראוקסידציה של ליפידים ועליה בפעילות של שני האנזימים שנבדקו (8).
השפעה על הזכרון ועל הכושר הקוגנטיבי כדי לבדוק השפעה של ויתניה על זיכרון קצר מועד ועל
הכושר הקוגנטיבי, השתמשו במיצוי מימי שהוכן משורש טחון. נתנו אותו לעכברים שפגעו בזכרון שלהן
על ידי סקופולאמין, וגרמו להן לשכחה על ידי שוק חשמלי. הראו שמנה יומית של 100 ו-200 מ"ג לק"ג
עכבו את פעילות הסקופולאמין ומנעו פגיעה בפעילות המוח (9).

מחקרים נוספים הראו שויתנולידים שבודדו מהמיצוי עכבו achetycholin esterase.
השפעה על מערכת החיסון: המחקרים נעשו ברובם בחיות. הראו ששורש של ויתניה מנע עיכוב של מערכת החיסון בעכברים, על ידי שלוש תרופות המעכבות את המערכת(10). הייתה עליה משמעותית בריכוז של
המוגלובין, במספר כדוריות הדם האדומות, במספר כדוריות הדם הלבנות ובמספר טסיות הדם (10).

מחקר נוסף בדק את השפעת שורש הויתניה על החיסון התאי בעכברים (11). הם הזריקו לפריטונאום של
העכברים מנות של 20 מ"ג מיצוי של השורש, והראו שגשוג של לימפוציטים, תאי מוח העצם ותימוציטים (תאי תימוס בתהליך של הפיכה ל-T-לימפוציטים, הם הפרוקורסור של T-לימפוציטים), כתגובה למיטוגן שניתן יחד עם המיצוי. של הויתניה. המיטוגן, שהיה concavalin A הכפיל את חלוקת התאים של הלימפוציטים, תאי מוח העצם והתימוציטים, והגדיל פי 6 שגשוג של תאי טחול. נראתה גם עליה בפעילות תאי ההרג הטבעיים (11).

אותם החוקרים בדקו השפעה של מתן חד פעמי לפריטונאום של עכברים, של מיצוי ויתניה במתנול. הם הראו עלייה בספירה הלבנה 10 ימים אחרי שנתנו את המיצוי (11).
מחקרים קליניים שיפור הרגשה כללית השתתפו במחקר 101 גברים בריאים בגיל 50-59. הם קבלו
במשך שנה 3 ג' ליום של ויתניה. התוצאות הראו שיפור בריכוז ההמוגלובין, במספר כדוריות הדם
האדומות, במצב הצפורניים, בתנוחה בישיבה וכן ירידה של רמת הכולסטרול. 71.4% מהם דווחו על
שיפור בחיי המין (3,12).
השפעה על מערכת העצבים נבדקה השפעה של ויתניה וג'ינסנג מול קבוצת ביקורת. 30 מתנדבים בריאים קבלו 250 מ"ג של מיצוי של ויתניה, או 100 מ"ג של Panax ginseng מול קבוצת ביקורת. הבדיקות
נעשו על ידי שאלונים. מצאו שיפור רב בקבוצות שקבלו ויתיה וג'ינסנג מול קבוצת הביקורת. השיפור היה במהירות המחשבה, בחישובים מתימטיים, מהירות החלטה ותגובות שמיעתיות (13,14).
התוויות נגד: הריון
אינטראקצות עם תרופות: מגביר השפעת barbiturates (2, 14)
תופעות לוואי: הצמח בטוח לשימוש במינון המומלץ. ריכוזים גבוהים עלולים לגרום לכאבי בטן, שלשול
והקאה (2,14).

לא נמצאה רעילות בצמח.

הכנות ומינון: מירתח של 3-6 ג' ליום300-500 מ"ג ממיצוי מכויל המכיל 1.5% ויתנולידים

טינקטורה 1:5 ב-70% אלכוהול 6-10 מ"ל (1,2).

ספרות

1.     Monograph. Withania somnifera. Review of the Therapeutic Effects of Ashwagandha (Withania somnifera). Altern. Med. Rev. 2004, 9: 211-214.
2.     Radix Withania, WHO Monographs on selected plants, Vol. 3. Geneva.
3.     Bhattarcharya SK. Muruganandam AV. Adaptogenic activity of Withania somnifera: an experimental study using a rat model of chronic stress. Pharmacol. Biochem. Behav. 2003, 75: 547-555.
4.     Singh B. Chandan BK. Gupta DK. Adaptogenic activity of a novel withanolide-free aqueous fraction from the roots of Withania somnifera Dun. Part II. Phytotherapy Research 2003, 17|: 531-536.
5.     Anbalagan K. Sadique J. Influence of an Indian medicine (Ashwahanda) on acute-phase reactants in inflammation. Indian Journal of Experimental biology, 1981, 19: 245-249.
6.     Perihar MS, Hemnani T. Phenolic antioxidants attenuate hippocampal neuronal cell damage against kainic acid induced excitotoxicity. Journal of Bioscience, 2003, 28: 121-128.
7.     Bhattacharya SK. Stayan KS. Ghosal S. Antioxidant activity of glycowithanolides from Withania somnifera . Indian Journal of Experimental Biology 1997, 35: 236-239.
8.     Panda S. Kar A. Evidence for free radical scavenging activity of Ashvagandha root powder in mice. Indian Journal of Physiology and Pharmacology 1997, 41: 424-426.
9.     Dhuley JN. Nootropic-like effect of Ashwagandha (Withania somnifera) in mice. Phytotherapy Research, 2001, 15: 240-244.
10.  Ziauddin M. et al. Studies on the immunomodulatory effects of Ashwagandha. J. Ethnopharmacology, 1996, 50: 69-76.
11.  Davis L. Kuttan G. Effect of Withania somnifera on cell medated immune responses in mice. Journal of Experimental and Clinical Cancer Research, 2002, 21: 585-590.
12.   Davis L. Kuttan G, Immunomodulatory activity of Withania somnifera. Journal of Ethnopharmacology 2000, 71: 193-200.
13.  Karnick CR. Pharmacopoeial standards of herbal plants. Delhi, Sri Satguru Publications, 1994. Mishra LC. Singh BB. Dagenais S. Scientific basis for the therapeutic use of Withanis somnifera (Ashwagandha): A review, Alternative Medicine Review, 2000, 5: 334-346.

להזמנת ויתניה

מערכת המרה

מערכת המרה + צמחים הפועלים על המרה: Cynara scolymus עלי ארטישוק Mentha longifolia מנטה ארוכת עלה Berberis vulgaris ברבריס

חומצות ומלחי מרה. חומצות המרה מיוצרות מכולסטרול בכבד. חומצות המרה והמלחים שלהן הם הממיסים העיקריים במרה. יש להם חשיבות רבה בהסדרת רמת הכולסטרול, והם מסייעים בקביעת זרימת המרה. ישנן שלוש קבוצות של חומצות מרה:

חומצות מרה ראשוניות: אצל בני אדם חומצות אלה כוללות בעיקר חומצה כולית וחומצה chenodeoxycholic והמלחים שלהן. הן מיוצרות בכבד באופן ישיר מכולסטרול. חומצות מרה שניוניות נוצרות במעי על ידי פעילות של חיידקי המעיים על המלחים של חומצות המרה הראשוניות. הן כוללות deoxycholate שמיוצר מכולאט, ו- lithocholate שמיוצר מ- chenodeoxycholate. חומצות מרה שלישוניות הן תוצאה של שינוי שחל במלחי המרה השניוניים על ידי חיידקי מעיים או תאי כבד. מתקבלים sulfate esther של lithochlate ו- ursodeoxycholate. הרכב המרה והזרימה שלה מושפעים על ידי גורמים עצביים ואנדוקריניים. אחד מהממריצים העיקריים של זרימת המרה הוא חומצות המרה עצמן בצורתן הראשונית, השניונית או השלישונית. מכאן נובע השימוש הרפואי שלהן במקרים של הפטיטיס כרוני אוטואימוני ובמקרים של cystis fibrosis. ייצור חומצות המרה מווסת על ידי מהירות חזרתן של החומצות לכבד. מלחי המרה, הלציטינים, הכולסטרול והבילירובין מהווים 90% מהמרכיב המוצק של המרה. מלחי המרה והלציטינים הם המרכיבים העיקריים. ה- pH של מלחי המרה הוא 6.0-8.0.
מיצי המרה נשפכים אל התריסריון, ומגיעים אל המעי הדק. קיימת ספיגה חוזרת מתמדת מהמעי אל הכבד. חומצות מרה ראשוניות ושניוניות מעורבות בספיגה החוזרת אל הכבד.

ככל שהמזון עשיר יותר בסיבים, ומעבר המזון במעי מהיר יותר, פוחתת הספיגה החוזרת. מיצי המרה מגיעים אל המעי הגס ויוצאים מהגוף עם הצואה. יש חשיבות להפחתת הספיגה החוזרת כדי למנוע עליה בריכוז מרכיבים רעילים שעברו מהכבד אל המרה. חשיבות מיוחדת יש במקרים של שימוש בתרופות, כגון, מורפין או דיגוקסין, שמתנקזים ברובם אל המרה. הלחץ בדרכי המרה מזרים את מיץ המרה מהכבד לכיס המרה. שם מתרכז המיץ עד פי 10 מזה שמגיע מהכבד. כיס המרה סגור על ידי סוגר הנקרא על שם המגלה שלו סוגר על שם Oddi. הספיגה היא בעיקר של מים ושל אלקטרוליטים, וביחוד נתרן, כלור וביקרבונט.

כיס המרה מוסיף הפרשה מוקואידית סמיכה. תפקיד דרכי המרה אינו רק בהובלת מיץ המרה, אלא גם בהשתתפות פעילה בקביעת הרכבה של המרה, על ידי ספיגה של נתרן, אשלגן, מיץ מרה ,והפרשה של מים ואלקטרוליטים לתוכה. דרכי המרה מפרישות סקרטין בכמות קטנה. חומצות מרה ראשוניות ושניוניות גורמות להגברת הפרשת מיצי עיכול מריריות המעי הדק. הראו גם הגברה של התכווצויות במעי, והרחבת כלי דם בריריות המעי, שגורמת להגברת זרימת הדם (3). חומצות המרה, בעיקר השניוניות פועלות כלקסטיב אנדוגני. תפקוד תקין של המרה חיוני לפעילות של מערכת העיכול, ולהגנה מפני זיהומים ורעלנים במעי. ירידה משמעותית ברמה של חומצות המרה קשורה לירידה בעובי הציפוי של רירית המעי, ובמספר הלימפוציטים ברירית (4).

במקרים אלה מוצאים עליה באוכלוסיות של חיידקים במעי, ובספיגה של אנדוטוקסינים (5).

עליה של אוכלוסיות חיידקים במעי הדק עלולה לגרום להיווצרות מוגברת של חומצות מרה שניוניות. במקרים של תפקוד תקין המפגש העיקרי של חומצות המרה עם חיידקי מעיים נעשה במעי הגס.ריכוז גבוה של חומצות שניוניות עלול לפגוע בדופן המעי הדק. הן מפעילות תהליכי דלקת בדופן המעי, המלווים בשחרור של פרוסטגלנדינים E2 ולויקוטריאנים. השפעת החומצות השניוניות מוגברת במקרים של דלקות כרוניות של המעי. הן מעכבות ספיגה של נוזלים, והתוצאה היא שלשולים (6).

כשהמזון בתריסריון עובר אל המעי הדק, מיץ המרה שנאגר בדרכי המרה עובר ברפלוקס לכיס המרה.

כניסה של מזון לתריסריון גורמת להפרשת כוליציסטוקינין על ידי המעי, וזה גורם להתכווצות כיס המרה ולפתיחת הסוגר על שם Oddi.
צמחים הפועלים על המרה. Cynara scolymus עלי ארטישוק

Mentha longifolia מנטה ארוכת עלה

Berberis vulgaris ברבריס

Berberis aquifolium ברבריס

Dioscorea spp. דיוסקוראה

Taraxacum officinalis שינן

Peumus boldo בולדו
התוויות: עצירות, מיגרנה, אקנה, מחלות עור כרוניות, מחלות אוטו אימוניות, מחלות דלקתיות של המעי, מחלות רוימטיות.
התוויות נגד: חסימה של צינור המרה, צירוזיס בשלב מתקדם, סרטן בכבד, צהבת הקשורה למחלות דם, דלקת כבד ויראלית.
מקורות:

1. Akerlund JE. Reihner E. et al. Hepatic metabolism of cholesterol in Crohn’sdisease. Effects of partial resection of ileum. Gastrenterology, 100: 1046- 1053,1991.
2. Stahlberg D. Reihner E. et al. Interruption of the enterohepatic circulation of bile acids stimulates the esterification rate of cholesterol in human liver. Journal of Lipid Research, 32: 1409-1415, 1991.
3. Karlstrom L. Mechanisms in bile salt- induced secretion in the small intestine. An experimental study in rats and cats. Acta Physiologica Scandinavica, 549: 1-48, 1986.
4. Kalambaheti T. Cooper GN. Jackson GD. Role of bile in non-specific defence mechanisms of the gut. Gut, 35: 1047-1052, 1994.
5. Cahill CJ. Pain JA. Bailey ME. Bile salts, endotoxin and renal function in obstructive jaundice. Surgery Gynecology Obstetrics, 165: 519-522, 1987.
6. Fukushima T. et al. Bile acid deconjugation in intestinal obstruction studied by breath test. Japan Journal of Surgery, 7: 73-81, 1977.
7. Jenkins KJ. Atwal AS. Effects of dietary saponins on faecal bile acids and neutral sterols, and availability of vitamins A and E in the chick. Journal of Nutitional Biochemistry 5: 134-137, 1994.

חזרה לחנות

רימון מצוי, קליפת הפרי

נהגו להשתמש בקליפת הרימון להורדת חום, לטיפול בדרכי העיכול, לכאבי מחזור, לטיפול בזיהומים של דרכי הנשימה, לפריחות בעור, לזיהומים בוגינה ותולעים

שם הצמח: Punica granatum
משפחה: Lythraceae, כופריים
שם נרדף: Punica nana, Punicaceae (1) לאחרונה הוחלט שהרימון שייך למשפחת Lythraceae,
כופריים (2)
חלקי צמח בשימוש: קליפת הפרי
תאור קליפת הפרי: עוביה 1.5-3.0 מ"מ. צבע הקליפה אדום-חום, צהוב-חום, צהוב בהיר. החלק הפנימי של הקליפה צהוב או אדום. הקליפה קשה, פריכה ושבירה. טעמה מר ואסטרינג'נט (1).
מרכיבים: טאנינים, לא פחות מ-10%. המרכיבים העיקריים הם אלגיטאנינים (עד 28%) ופוליפנולים
אחרים (3).
פעילות: אסטרינג'נט, אנטי אוקסידנט, עוצר שלשול, אנטי מיקרוביאלי
שימוש ברפואה המסורתית: נהגו להשתמש בקליפת הרימון לטיפול בברונכיט להורדת חום, לטיפול במחלות של דרכי העיכול, לכאבי מחזור, לטיפול בזיהומים של דרכי הנשימה, לפריחות בעור, לזיהומים בוגינה, נגד תולעים (4).
התוויות: לטיפול בשלשול כרוני, דיזנטריה, דלקת חניכיים, לטיפול בטפילים במעיים (5).
פרמקולוגיה פעילות עוצרת שלשול הוכחה אצל חולדות עם שלשול מושרה על ידי שמן קיק (6). מירתח מהקליפה או מיצוי ב-95% אלכוהול בריכוז של 200מ"ג לק"ג מהמירתח, או 50 מ"ג לק"ג מהמיצוי האלכוהולי הפחיתו את השלשול (6).
פעילות אנטי מיקרוביאלית מירתח מהקליפה ומיצוי ב-95% אלכוהול עכבו in vitro את החיידקים
הבאים: Proteus mirabilis, Haemophylus influenzae, Klebsiella pneumoniae, Pseudomonas Staphylococcus aureus ואת פטריית השמר Candida albicans. (7). טאנינים שבודדו מהמיצוי היו פעילים נגד הרפס וגינלי, herpes simplex type 2 . הטאנינים גם מנעו את הקישור של ההרפס לתאים בתרבית (8).
פעילות נוגדת חמצון הוכחה in vitro ו- in vivo עם מירתח מהקליפה, מיצוי באלכוהול ובאתיל אצטט (9).
מחקרים קליניים מרכיב הנמס במים בודד ממיצוי אלכוהולי. הוא הראה פעילות אנטי מיקרוביאלית בשטיפת פה בריכוז של 0.8% (5). נבדקו 80 מתנדבים. שלושים מתוכם היו בריאים ו-50 סבלו ממחלות פה. הם התבקשו לשטוף את הפה עם 20 מ"ל מהמיצוי במשך 30 שניות, להישאר עם פה סגור במשך 90 שניות ואז לתת רוק לבדיקה. חיידקים פתוגניים המצויים בפה כגון, מינים של לקטובצילוס, סטפילוקוקוס aureus, וסטרפטוקוקוס מוטנס נכחדו. פטרית השמר קנדידה לא הייתה רגישה למיצוי ולא התקבל עיכוב בגידול שלה (5).
תופעות לוואי: לא נמצאו
התוויות נגד: במקרים של אלרגיה למרכיבים המצויים בקליפה (1).

שימוש בקליפת הרימון אינו מומלץ בהריון והנקה וכן אצל ילדים מתחת לגיל 12 (1).

הכנות ומינון: אבקה מהקליפה, מיצוי באלכוהולה מינון 2.5-4.5 ג' ליום (10).

מקורות

1.     Pericarpium Granati, WHO Mnographs on selected medicinal plants, Vol IV, 2009 p. 117-126.
2.     National Genetic Resources Program. Germplasm Information Network (GRIN). National Germplasm Laboratory, Beltsville, MD (available at: http://www.ars-grin.gov2/cgi-bin/npgs/html)
3.     Evans WC. Trease and Evans pharmacognosy, 15^th ed. London, WB Saunders, 2002.
4.     De Feo V. Senatore F. Medicinal plants and phytotherapy in the Amalfitan coast, Salerno Province, Campania, Southern Italy. Journal of Ethnopharmacology, 1993, 39:39-51.
5.     Chulasiri M. et al. A water-soluble component with antimicrobial activity from pomegranate rind: an ingredient in an antiseptic mouthrinse. Mahidol Journal of Pharmaceutical Science, 1995, 22: 150-159.
6.     Alkofahi A. Masaadeh H. Al-Khalil S. Antimicrobial evaluation of some plant extracts of traditional medicine of Jordan. Alexandria Journal of Pharmaceutical Science, 1996, 10: 123-126.
7.     Chulasiri M. et al. A water-soluble component with antimicrobial activity from pomegranate rind: antimicrobial potency and stability study. Mahidol Journal of Pharmaceutical Science, 1995, 22: 1-7.
8.     Zhang J. et al. Antiviral activity of tannin from pericarp of Punica granatum L. against genital herpes virus in vitro. Zhongguo Zhongyao Zazhi, 1995, 20: 556-558.
9.     Singh rp. Chidambara Murthy RN. Jayaprakasha GR. Studies on the anti oxidant activity of pomegranate (Punica granatum) peel and seed extracts using in vitro models. Journal of Agriculture and Food Chmistry, 2002, 50: 81-86.
10.    Medicinal plants in China, Mnila, World Health Organization Regional Office for the western Pacifiic , 1989. Series No. 2.s

להזמנת אבקת רימון

מתכון קמחי Kimchi: The food that helps to detox pesticides

מתכון קימחי - קמחי הוא מאכל קוריאני מסורתי, הכולל ירקות אחדים מותססים או ירק אחד ותערובת חריפה של פלפל צ'ילי, שום, בצל ירוק ותבלינים נוספים >

מתכון קמחי

מהו קמחי?

קמחי הוא מאכל קוריאני מסורתי, הכולל ירקות אחדים מותססים או ירק אחד ותערובת חריפה של פלפל צ'ילי, שום, בצל ירוק ותבלינים נוספים. הקמחי נפוץ מאד במזון הקוריאני, וניתן למצוא אותו כמעט בכל ארוחה, כשמגישים אותו לבד או ביחד עם אורז או אטריות.

נערך מחקר שבדק השפעה של הקמחי על ירקות שגודלו עם חומרי הדברה. בדקו נוכחות של חומרי ההדברה יום יום במשך תקופת ההכנה של הקמחי. המחקר הראה שריכוז חומרי ההדברה ירד במהירות בשלושת הימים הראשונים, והם נעלמו לגמרי עד היום התשיעי.

המחקר פורסם בעיתון Journal of Agricultural Food Chemistry חומר ההדברה שנבדק הכיל זרחן אורגני. בשלושת הימים הראשונים של גידול הקמחי, נעלמו 83% ממנו, ועד היום התשיעי חוסלו גם 17% שנשארו.

בתערובת נמצאו שלושה חיידקים לקטובציליים וחיידק Leuconostoc שהם היו האחראים להעלמות חומרי ההדברה.

החיידקים הם: Leuconostoc mesenterides, Lactobacillus brevis, Lactobacillus plantarum, Lactobacillus sakei, חומרי ההדברה היו המקור היחיד לזרחן ופחמן בשביל החיידקים.

המזון המותסס הוא הטוב ביותר להחזרת לקטובצילים למעי. חומרי הדברה רבים הם ליפופיליים, והם מצטברים ברקמות השומניות בגוף. מזון מותסס כמו קמחי ואחרים מנטרלים אותם, וזו סיבה נוספת מדוע חשוב כל כך להשתמש בהם.

המזון המותסס מונע ומטפל בתסמונות של מערכת העיכול, כגון, תסמונת המעי הרגיז, דלקות במערכת העיכול, שלשול זיהומי, המעי הדולף.
קל מאד להכין מזון מותסס. בעבר הלא רחוק נהגו להכין מזון כזה בכל בית. רצוי מאד לחזור להרגל הטוב להכין ולהשתמש במזון כזה בתזונה היום-יומית שלנו.

מתכון להכנת קמחי ( נלקח מהאתר של Andrew weil)

במתכון יש הוראות להכנת קמחי מכרוב. ניתן להכין קמחי מתערובת של כמה ירקות, או מירק אחד. ניתן להתאים את החריפות של הקמחי לטעם האישי או המשפחתי.

מצרכים

1 כרוב בינוני , רבע כוס מלח ים , 5-6 שיני שום טחונים, 1 כפית של זנגביל טחון, 1 כפית סוכר, 3 כפות של מים, 1-5 כפיות צ'ילי גרוס , 200 ג' צנון או דייקון מקולף וחתוך כמו גפרורים , 4 בצל ירוק חתוך לחתיכות

ציוד

קרש חיתוך וסכין, קערה גדולה, צלחת, מסננת, קערה קטנה, צנצנת עם מכסה,

הוראות הכנה

1. לחתוך את הכרוב ל-4 חלקים. לחתוך כל חלק לרצועות

2. לשים את הכרוב בקערה הגדולה ולשפוך עליו את המלח. לערבב את הכרוב עם המלח, ולמעוך אותו, עד שהוא מתחיל להתרכך, להוסיף את המים כך שיכסו את הכרוב.

לכסות עם צלחת לשים משהו כבד על הכרוב כדי שלא יצוף. להשאיר את הכרוב במים למשך שעה עד שעתיים.

3. לשטוף את הכרוב שלוש פעמים ולהשאיר אותו במסננת במשך 15-20 דקות.לשטוף וליבש את הקערה הגדולה כדי להשתמש בה אח"כ.

4. להכין עיסה: מערבבים את השום, הזנגביל, הסוכר והמים בקערה קטנה, להוסיף לו את הצ'ילי הטחון, 1-5 כפיות לפי מידת החריפות הרצויה.

5 לסחוט את הכרוב כדי להוציא את המים שנשארו, ולהוסיף אותו לקערה הגדולה. להוסיף לקערה בצל ירוק וצנון ואת העיסה שהכנו.

6. לערבב את הכול.

7. להכניס את הקמחי לצנצנת ולכסות. לא למלא עד קצה הצנצנת. להשאיר 3 עד 4 ס"מ ריקים.

8. להשאיר את הצנצנת בטמפרטורת החדר 1-5 ימים. יופיעו בועות בתוך הצנצנת ויתכן שמעט נוזל יגלוש מתוכה.

9. לטעום מהקמחי פעם אחת ליום, וכשהוא מוכן לשים אותו במקרר. אפשר לאכול מיד, אבל עדיף לחכות שבוע עד שבועיים.

חזרה לחנות

קוטב מצוי – Tribulus terrestris

קוטב מצוי - אפרודיזיאק, מגביר תנועתיות ומספר של תאי זרע, מסייע במקרים של בעיות בזיקפה, מגביר זרימת דם, דיורטי, נוגד תולעים, מכייח, משכך כאב מ

קוטב מצוי

שם עברי: קוטב מצוי

שם סיני: BAI JI LI

משפחה: זוגניים, Zygophylaceae

חלקי צמח בשימוש: פירות

תאור בוטני: עשב חד או רב שנתי, שרוע, גדל בשדות מושקים ובגינות בארצות טרופיות
וסוב- טרופיות. הפרח קטן וצבעו צהוב. הפריחה בחודשי הקיץ. הפירות קוצניים ונאחזים ברגליהם של
בעלי חיים שמפיצים אותם. בארץ גדלים ארבעה מיני קוטב.המין קוטב מצוי נפוץ ברוב אזורי הארץ.
המינים האחרים הם מדבריים ונדירים יותר: קוטב גדל כנף- Tribulus macropterus, קוטב מכניף- Tribulus longipetalusקוטב דו זיזי- Tribulus bimucronatus.

מרכיבים: פלבנואידים, kaempferol, kaempferol-3-glucoside, tribuloside astragalin שני
אלקלואידים, harmane, harmine ספונינים סטרואידליים,,spirostanol שהאגליקונים העיקריים שלהם הם: diosgenintigogenin ו- gitogenin , terrestrosines A,B,C,D,E סטרולים, beta-sitosterol, stigmasterol, campesterol שמן, הכולל בעיקר חומצות שומניות בלתי רוויות.

פעילות: אפרודיזיאק, מגביר תנועתיות ומספר של תאי זרע, מסייע במקרים של בעיות בזיקפה, מגביר
זרימת דם, דיורטי, נוגד תולעים, מכייח, משכך כאב, נוגד עוויתות, עוצר דימומים, מחזק את הלב, נוגד
דלקת, מסייע להמסת אבנים בכליות.

הספונינים מרחיבים את כלי הדם הקורונריים ומסייעים לשיפור זרימת הדם בהם (1, 2). ההשפעה על הגברת התשוקה המינית מוסברת על ידי העלאה זמנית של ריכוז הטסטורסטרון. מחקרים הוכיחו את יעילות הפירות וגם הצמח השלם במקרים של אין- אונות, שפיכת זרע מוקדמת ובעיות בזיקפה (3). הצמח ניתן כחליטה או מירתח.

התוויות: אין- אונות, שפיכת זרע מוקדמת, ספרמטוראה, אי פוריות, אבנים בכליות, דימום בשתן, דלקות בדרכי השתן, בצקות, מחלות של הלב וכלי הדם לומבגו, אישיאס, רוימטיזם, מחלות של הלב וכלי הדם, שטפי דם אחרי לידה, קרירות מינית, עכירות של הראייה, להגברת חלב בהנקה(3,4,5).

בארה"ב נמכר הצמח כתוסף מזון, המתואר כסטימולנט כללי, פועל על כושר התנועה, על הטונוס של השרירים, משפר הישגים ספורטיביים ואת חיי המין (8).
התוויות נגד: הריון.

רפואה מסורתית: ברפואת האיור-ודה משתמשים בפירות או בצמח השלם. הוא מומלץ לבעיות של המערכת האורו-גניטלית, לדלקות וכאבים בדרכי השתן, להמסת אבנים בכליות, למקרים של הפרעות בזיקפה, שפיכת זרע מוקדמת ואין-אונות. ברפואה הסינית הצמח נחשב לחריף, מר ומחמם. הוא מומלץ כאחד ה צמחים הטובים ביותר להרגעת הכבד, במקרים של כאבי ראש בגלל שה-yang של הכבד עולה בהגזמה, למקרים של סחרחורות, כאבים בחזה ועכירות של הראייה. הוא מרגיע גרוד בשימוש פנימי וחיצוני.

מינון: 1-1.5 ג' שלוש פעמים ליום.טינקטורה, 1:5 ב-50% אלכוהול, 1-2 מ"ל שלוש פעמים ביום.
ספרות.

1.     Wang B. et al. 406 cases of angina pectoris in coronary heart disease treated with saponin of Tribulus terrestris. Chung His I Chieh Ho Tsa Chih. 10: 85-87, 1990.
2.     Achenbach H. Cardioactive steroid saponins and other constituents from the aerial parts of Tribulus cistoides. Phytochemistry, 35: 1527-1543, 1994.
3.     Nadkarni KM. The Indian Materia Medica with Ayurvedic, Unani and Home Remedies. Revised and enlarged by Nadkarni AK. Bombay Popular Prakashan, 1976.
4.     Anand R. et al. Activity of certain fractions of Tribulus terrestris fruits against experimentaly induced urolithiasis in rats. Indian J. Exp. Biol. 32: 548-552. 1994.
5.     Li JX. et al. Tribulusamide A and B, new hepatoprotective lignanamides from the fruits of Tribulus terrestris: indications of cytoprotective activity in murine hepatocyte culture. Planta Med. 64: 628-631, 1998.
6.     Anand R. et al. Evaluation of antiurolithiatic activity of Tribulus terrestris. International Journal of Pharmacognosy, 32: 217-224, 1994.
7.     Yan W. et al. Steroidal saponins from fruits of Tribulus terrestris, Phytochemistry, 42: 1417-1422, 1996.
8. De Combarieu et al. Furostanol saponins from Tribulus terrestris.  Fitoterapia 74: 583-591, 2003.

להזמנת קוטב מצוי

חזרה לחנות