Althea officinalis – נטופית רפואית

נטופית רפואית - לפי הרפואה המסורתית, לשיעול יבש, לגירויים ודלקות בחלל הפה והגרון, מחלות של דרכי הנשימה העליונים, ברונכיט, דלקות של מערכת העיכ

שם עברי:נטופית רפואית

משפחה:חלמיתיים, Malvaceae

שם אנגלי:Marshmallow

תאור בוטני: צמח רב שנתי שמוצאו מאזורים לחים באירופה ומערב אסיה. מקור השם althea מיוונית, altho משמעותו לרפא. שם המשפחה alvaceae נגזר מהמונח היווני malake שמשמעותו רך (1). הצמח התאקלם בצפון אמריקה. גידולים מסחריים של הצמח מצויים בבלגיה, מזרח אירופה ורוסיה.

חלקי צמח בשימוש: שורש ועלים. ניתן להשתמש בשורש מצמח שהוא לפחות בן שנתיים.

רפואה מסורתית: שימוש רפואי בנטופית מוזכר לראשונה במאה התשיעית לפני הספירה (2). הרבו להשתמש בשורש ביוון העתיקה (2). מיוון התפשט השימוש בצמח ברפואת ה-Unani, ברפואת האיור-ודה וברפואה הערבית (3).

בפרמקופיאה ההודית משנת 2006, מצוין שימוש בשורש ובזרעים לטיפול בשיעול, ברונכיט, נזלת ודלקות גרון.

ברפואת ה-Unani מציינים את השימוש בזרעים לטיפול בברונכיט, דלקת קרום הריאה, דלקת ריאות ואבנים בכליות (4). פורמולה שמכינים ברפואת ה-Unani מכילה זרעים של נטופית, זרעים של Momordica, פירות של שיזף – Ziziphus jujube ופרות של חבוש Cydonia oblonga. משתמשים בה לטיפול בשיעול יבש וטורדני, ברונכיט כרוני, יובש בפה ונזלת כרונית (1).

בשנת 2000 לפנה"ס הכינו במצרים ממתק משורש נטופית ודבש. הגישו ממנו מנחה לאלים ולמלכים (5).

בסוף המאה ה-19 התחילו להכין באופן המוני את הממתק הנקרא Marshmallow שלא הכיל מיצוי מהצמח (5).

בשנת 1989 Commission E אישר את השימוש בשורש ובעלים לטיפול ברירית של הפה, של הגרון ובשיעול יבש (6). השורש אושר לטיפול בדלקות קלות של רירית הקיבה.

באנגליה מומלץ השורש לטיפול חיצוני לשטיפות או גרגור להקלה על דלקות בפה ובגרון (7).

ESCOP-European Scientific Cooperative on Phytotherapy מציין שמשרה קר או סירופ משמש לטיפול בשיעול יבש, בגירויים בפה ובגרון ולהפרעות בקיבה ובמעי (8).

בארה"ב משתמשים בשורש, בעלים ובפרחים במרככים

בשימוש פנימי וחיצוני. ה-FDA מאשר את כל החלקים כבטוחים לשימוש- GRAS(9).

מקדם התפיחה של השורש צריך להיות לפחות 10, ושל העלים לפחות 12 (1).

מרכיבים פעילים של העלים:

פוליסכרידים, חומצה גלוקורונית, חומצה גלקטורונית, רמנוז, גלוקוז, גלקטוז, קסילוז, ארבינוז (10). כמות המוצילג בעלה היבש הוא 9.8%, ובשורש 11.2% (10).

פלבנואידים, הריכוז שלהם בפרחים גדול יותר מאשר בעלים, חומצות פנוליות כולל, חומצה קפאית, קומרית, פרולית, הידרוקסי-בנזואית, סליצילית וונילית (10).

פעילות: מרכך, נוגד דלקת עדין, מרפא פצעים.

התוויות: לפי הרפואה המסורתית, לשיעול יבש, לגירויים ודלקות בחלל הפה והגרון, מחלות של דרכי הנשימה העליונים, ברונכיט, דלקות של מערכת העיכול, כיב פפטי, דלקות בדרכי השתן (10).

שימוש חיצוני: דלקות בפה ובגרון – טיפול על ידי שטיפות או גרגור, לטיפול בבעיות בעור, כולל, חתכים, שריטות, עקיצות של חרקים, כוויות וכיבים (10).

התוויות נגד: אינן ידועות

תופעות לוואי: אינן ידועות

אינטראקציות עם תרופות: אינן ידועות

הכנות ומינון: חליטה שורש ועלים 2-5 ג' שלוש פעמים ביום

טינקטורה ב-25% אלכוהול 5-15 מ"ל שלוש פעמים ביום

שימוש חיצוני: משחה בריכוז של 5-10%.

מחקרים קליניים.

מחקר שנערך על 63 אנשים שפתחו שיעול יבש כתגובה לתרופה המעכבת ACE- angiotensin-converting enzyme. המחקר נערך מול קבוצת בקורת שקבלה פלצבו. המשתתפים קבלו מיצוי נוזלי של שורש נטופית. התקבל שיפור משמעותי בשיעול לעמות קבוצת הביקורת (1).

ספרות.

1. Engels G. Marshmallow herbalgram 2007,75:1-5.

2. Bown D. The Herb Society of America New Encyclopedia of Herbs and their Uses, London: Dorling Kindersley Ltd, 2001.

3. Karnick CR, Pharmacopeial Standards of Herbal Plants, Vols 1 and 2, Delhi: Sri Satguru Publications’ 1994.

4. Central Council for Research in Unani Medicine (CCRUM), Khatmi. In: Standardization of Single Drugs of Unani Medicine, Ferst Edition Part 1, New Delhi, India, CCRUM, 1987: 166-169.

5. Marshmallows. The Food Timeline website, Available at|; http://www.food-timeline.org/foodcandy.html#marshmallows. Accessed March 13, 2007.

6. Bluementhal M. Busse WR. Goldberg A. Gruenwald J. Hall T. Riggins CW. Rister RS. Editors, Klein S. Rister RS. Translators. The Complete German Commission E Monographs- Therapeutic Guide to Herbal Medicine, Aystin TX: American Botanical Council , Boston, Interative Medicine Communication, 1998.

7. Bradley PR. Ed. British Herbal Compendium, Vol 1, British Herbal Medicine Association, Bournemouth, UK, 1992.

8. European Scientific Cooperative on Phytotherapy, ESCOP Monographs 2^nded, New York: Thieme New York, 2003.

9. Food and Drug Administration. 21 CFR172.510 Natural Flavoring Substances and natural substances used in conjunction with flavors, National Archives and Records Administration, 2007: 54-57.

10. Braley PR. Ed. British Herbal Compendium Vol. 2 British Herbal Medicine Association, Bournemouth, UK, 2006.

מקור התמונה

חזרה לחנות

ערמונית הסוסים Aesculus hippocastanum

ערמונית הסוסים - רפואה מסורתית: נהגו להשתמש בצמח לטיפול בהפרעות בכיס המרה, לבלוטת ערמונית מוגדלת, הפרעות בשלפוחית השתן >

ערמונית הסוסים

השם באנגלית: Hippocastanaceae

משפחה: Hippocastanaceae

חלקי צמח בשימוש: זרעים

תאור הצמח: עץ נשיר, בגובה של כ-25 מ', שמוצאו מהרים ביוון, בולגריה וקווקז. הוא גדל גם בצפון אירן ובהימלאיה. מרבים לגדל אותו בארצות רבות, בעיקר באירופה, שם מגדלים אותו כעץ שדרה.

העלים גדולים, בעל 5-7 עלעלים. הפריחה באביב. הפרחים בצבע לבן – ורוד. הפרי מכיל 1-6 זרעים הדומים לערמונים.

מרכיבים: במאה ה-19 בודדו מהזרעים תערובת של ספונינים, שנוקו ונחקרו מאוחר יותר. הם מכילים תערובת של ספונינים טריטרפניים בריכוז של 3-6%, הנקראת escin או aescin. הסוכרים הקשורים לאגליקון הם: גלוקוז, קסילוז, גלקטוז וחומצה גלקטורונית. ה-escin נמס היטב במים ואינו נמס בממיסים שומניים.

בנוסף, הזרעים מכילים פלבנואידים, טאנינים, סטרולים, חומצות שומניות, כולל, חומצה לינולנית, פלמיטית וסטארית, קומרינים, כולל, esculin, fraxin, scopoletin.

המרכיבים הפעילים העיקריים הם הספונינים הטריטרפניים ולהם מיוחסת רוב הפעילות הפיזיולוגית של הצמח.

פעילות: הספונינים פועלים על ממברנות של נימי דם, ומווסתים חדירות של כלי דם (1). הם מגבירים זרימת דם בורידים, מגבירים טונוס של הורידים, מפחיתים הופעת בצקת כתוצאה מדלקת (2), מונעים שבירות של כלי דם, נוגדי חמצון (2,3).

Escin הנלקח דרך הפה אינו נספג היטב. זמן מחצית החיים שלו 10-20 שעות. רמת שיא בפלסמה מתקבלת 2-3 שעות (4) אחרי הלקיחה.

ה-esculin המצוי בצמח הוא בעל פעילות נוגדת תרומבין.

הוא מצוי בניצנים, בקליפת הגזע ובפירות (1). במיצוי מהזרעים הוא מצוי בריכוז נמוך.

Esculin

המחקרים נערכו עם מיצוי מהזרעים או עם escin מנוקה. הם נמשכו 3-12 שבועות. המינונים שנלקחו היו כדור אחד פעמיים ביום או שני כדורים פעם ביום. כל כדור הכיל 50-75 מ"ג של escin. רוב המחקרים בדקו השפעה של מיצוי מזרעי ערמונית הסוסים על אי ספיקה כרונית של הורידים.

המחקרים הראו הפחתת בצקת ברגליים, הפחתת בצקת בקרסוליים, שיכוך כאבי רגליים, הקטנת נפח הרגל, העלמות של גרוד, ירידה בעייפות ובכובד הרגליים, שיפור ריפוי של כיבים ברגליים, שיפור בהליכה (5,6,7,8,9,10).

במחקרים אחרים נבדקה השפעת escinמנוקה על חיות מעבדה ובני אדם.

הוכחה פעילות נגד בצקת מתחת לעור ובצקת במוח אצל חיות. נמצאה התאמה בין הפעילות נוגדת בצקת ובין שינויים בחדירות התא. ל-escin יש פעילות מחקה הורמונים קורטיקו-סטרואידים. זה מסביר את הפעילות הנוגדת דלקת שלו.

Escin פועל ברמה התאית ויעיל לבצקת מקומית ולא כללית.

הוא יעיל מאד לטיפול בדליות ובפלביטיס. יעילותו הוכחה אצל אנשים הסובלים מהתקפים חוזרים של תרומבופלביטיס. ההטבה במצב החולים התבטאה בירידה בתדירות ובחריפות ההתקפים.

במחקר אחר הוכיחו החוקרים יעילות של escin בטיפול בבצקת בגולגולת כתוצאה ממכה או שבר. כאבי ראש, סחרחורת והרגשה רעה חלפו תוך 3 – 16 יום בהתאם לחומרת המקרה. שיפור התקבל גם במקרים של דלקת קרום המוח, שבר בגולגולת, מכה חזקה עם שטפי דם, אירוע מוחי ובצקת הנגרמת מספיקת דם לקויה לראש.

יעילות ה-escin דווחה גם במקרים של אבצס על השקדים, צרידות חריפה, צרידות או איבוד קול אחרי שפעת ובצקת של ה- epiglotte.

התוויות: למקרים של אי ספיקת ורידים כרונית, בצקת של הרגליים, נפיחות של הקרסולים, התכווצויות של שרירי הרגליים, דלקות של דליות, טחורים.

שימוש חיצוני: לשטיפות פה במקרים של דלקת חניכיים מלווה בדימום, למריחה על דליות ברגליים.

רפואה מסורתית: נהגו להשתמש בצמח לטיפול בהפרעות בכיס המרה, לבלוטת ערמונית מוגדלת, הפרעות בשלפוחית השתן, שיעול, סחרחורת, שלשול, כאבים הקשורים למחזור חודשי, טחורים, מחלות כליות, התכווצויות שרירים ברגליים, גודש של הכבד, דלקת של הלבלב, דלקת דליות, אוסטיאוארטריטיס.

רעילות: חלקים שונים של הצמח, כגון, העלים וקליפת הגזע כוללים מרכיבים רעילים. מומלץ לא להשתמש בהם. הרעילות מתבטאת בהקאה, שלשול, כאב ראש, איבוד הכרה, שיתוק, חולשה ופגיעה בקואורדינציה (11).

אבקת הפרחים גורמת לעתים קרובות לתגובות אלרגיות אצל ילדים (12).

תופעות לוואי: המיצוי המכויל מהזרעים נחשב לבטוח לשימוש. תופעות לוואי נראו אצל 0.6-3.0% מתוך למעלה מ-5,000 איש שהשתמשו בצמח (13). הן התבטאו בבחילה קלה, דרמטיטיס לאחר שימוש חיצוני ממושך בצמח ולעתים רחוקות גרוד. שימוש בעלים גרם לדלקת בכבד.

התוויות נגד: הריון והנקה.

אינטראקציות עם תרופות: מיצוי המכיל אסקולין עלול לגרום לדילול יתר של הדם בצרוף עם תרופות נוגדות קרישה, כגון, קומדין והפרין וגם עם תרופות נוגדות צימות של טסיות דם, כגון, אספירין. במחקרים שנעשו לא התקבלו מקרים של הגברה מוגזמת של דילול דם.

הכנות ומינון: המיצויים בדרך כלל מכוילים ל-16-20% ספונינים טריטרפניים המחושבים לפי escin. המינון מחושב לפי הכמות המקבילה ל-50-75מ"ג escin כל 12 שעות.

לשימוש חיצוני מכינים ג'ל או משחה המכילים 2% של escin. מורחים 3-4 פעמים ביום.

תכשירים המצויים בשוק: Venostatin של חברת Klinge Pharma גרמניה Venoplant של חברת Schwabe בזל, שוויץ

Venastat של חברת Ridgefield

ספרות.

1. Boon TN. et al. Horse chestnut: A multidisciplinary clinical review. Journal of Herbal Pharmacotherapy, 2: 71-84, 2002.

2. Matsuda H. et al. Efects of Escins Ia, Ib, Iia and Iib from Horse chestnut, the Seeds of Aesculus castanum L. on Acute Inflammation. Animals Biol Pharm. Bull. 20: 1092-1095, 1997.

3. Masaki H. et al. Active-Oxygen Scavanging Activity of Plant Extracts. Biol. Pharm. Bull. 18: 162-1661, 1995.

4. Schulz V. et al. (eds) Rational Phytotherapy. Third Edition Berlin: Springer 1998.

5. Rehn D. et al. Comparative Clinical Efficicy and Tolerability of Oxerutins and Horse Chestnut Extract in Patients with Chronic Venous Insufficiency. Arzneimittelforschung, 46: 483-487, 1996.

6. Bisler H. et al. Effects of Horse chestnut Seed Extract on Transcapillary Fiktration in Chronic Venous Insufficiency. Disch. Med. Wochenschr, 111: 1321-1329, 1986.

7. Diehm C. et al. Medical Edema Protection- Clinical Benefit in Patients with Chronic Deep Vein Incompetence. A Placebo Controlled Double Blind Study. Vasa, 21: 188-192, 1992.

8. Diehm C. et al. Conparision of Leg Compression Stocking and Oral Horse chestnut Seed Extract Therapy in Patients with Chronic Venous Insufficiency. Lancet, 347: 292-294, 1996.

9. Lohr E. Anti-edemic Therapy in Chronic Venous Insufficiency with tendency to Formation of Edema. Munch. Med. Wochenschr. 128: 579-581, 1986.

10.Vayassairat M. Horse chestnut Seed Extract for chronic Venous Insufficiency. Lancet 347 (9009): 1182, 1996.

11.Williams MC and Olsen JD. Toxicity of Seeds of Three Aesculus spp. to Chicks and Hamsters. Am. J. Vet. Res. 45: 539-542, 1984.

12.Popp W. et al. Horse chestnut (Aesculus hippocastanum) Pollen: A Frequent Cause of Allergic Sensitization in Urban Children. Allergy, 47 (4Pt 2): 380-383, 1992.

13.Greeske R. and Pohlmann BK. Horse chestnut Seed Extract- An Effective Therapy Principle in General Pracrice. Drug Therapy of Chronic Venous Insufficiency. Fortschr. Med. 114-196-200, 1996.

חזרה לחנות

בולדו – Peumus boldo

בולדו - רפואה מסורתית: לטיפול בהפרעות עיכול קלות ובתלונות על עוויתות במערכת העיכול. הוכחה הצלחה בשימוש לטיפול באבני כיס המרה, בעיות כבד >

בולדו

מונוגרף על ידי German Commision E

תרגום: סיגל קרומר. עריכת התרגום: ד"ר מינה פארן וד"ר גבי לינק

בולדו: מונוגרף מקצועי של ה-German Commision E באדיבות האגודה הבוטנית האמריקנית (ABC) המונוגרף עובד ונערך מקצועית בידי צוות מתנדבי העמותה הישראלית לצמחי מרפא (עיל"ם), למען הרחבת והעמקת הידע המקצועי בשפה העברית בתחום רפואת צמחי המרפא

המידע עובד מתוך:
The Complete German Commission E MonographsTherapeutic Guide to Herbal Medicines. M. Blumenthal, W.R. Busse, A. Goldberg, J. Gruenwald, T. Hall, C.W. Riggins, R.S. Rister (eds.) S. Klein and R.S. Rister (trans.). 1998. Austin: American Botanical Council; Boston: Integrative Medicine Communications.

המונוגרף המקורי מתוך: American Botanical Council

שם בפרמקופיאה (ספר התרופות): Boldo folium
שם בעברית: בולדו (עלים)

סקירה כללית: בולדו הוא צמח ירוק-עד הגדל בר בצ'ילה, באקוודור, בארגנטינה, בבוליביה ובפרו. חוקרי יבשות שהגיעו לדרום אמריקה ראו שהילידים משתמשים בעלים לתיבול המזון וכן כצמחי מרפא קרמינטיביים. נהגו להשתמש בהם לטיפול בגאוט, בהפרעות בכבד, בשלפוחית השתן ולטיפול בפרוסטטה. בשנת 1875 הוצג צמח הבולדו בפני הרוקחים האמריקנים והבריטים כטיפול בבעיות קיבה קלות, בעיות כבד ואי-נוחות בשלפוחית השתן. הצמח שימש גם כמרגיע מתון.1

חפירות שנערכו לאחרונה במונטה ורדה (Monte Verde) בדרום צ'ילה, גילו עדויות לשימוש רפואי ב- 22 סוגי צמחים על-ידי הילידים שגרים באזור מזה 12,500 שנים. את הבולדו מצאו ארכיאולוגים כשהוא עטוף באצות. אנשים עם פציעות חזקות או לפני ניתוח לעסו את הצמח, כנראה כמשכך כאבים וכמרגיע נפש (2).

כיום משמשים עלי בולדו לטיפול באבנים בכיס המרה, בעיות בכבד ובכיס המרה, ציסטיטיס וראומטיזם (3), לטיפול בצרבת ובעוויתות קלות בקיבה. הפעילות הממריצה מרה שלו משחררת מיצי מרה, הפעילות המשתנת שלו מגבירה הפרשה של נוזלים, כנראה מנקה שאריות או חיידקים מצינור המרה עצמו (4). המרכיב הפעיל Boldine ממריץ את הפרשת מיצי המרה (5) ויכול להיות אפשרות טיפולית עבור הסובלים מאבנים בכיס המרה שעבורם ניתוח אינו אפשרות מעשית וטיפול תרופתי אחר לא נמצא יעיל (4).
בעבר נשען הטיפול בצמחי מרפא בבעיות מרה וכיס מרה בעיקר על הוכחות אמפיריות ליעילות הטיפול. מחקר קליני שנערך בהשתתפות 12 מתנדבים הוכיח כי שימוש במיצוי יבש של בולדו מאריך את זמן שהות המזון במעי (6). רוב המחקרים השתמשו בתערובות שהבולדו היה אחד המרכיבים שלהם (3).

מחקרים שנערכו בבעלי חיים מציעים שימוש בבולדו להפחתת דלקת וחום על-ידי עיכוב מנגנון ייצור פרוסטגלנדינים.7 מחקרים נוספים בבע"ח שנערכו לאחרונה מציעים שמרכיבים של בולדו מאפשרים הרפיית שרירים חלקים ומאריכים את זמן שהות המזון במעי (6). בולדו יכול להגן על הכבד מפני חומרים מזיקים ונראה שהוא מאפשר שימור של רמת אנזימי כבד מתאימה כתגובה לחומרים רעילים (8). ההשלכות הטיפוליות לממצאים אלה דורשות מחקר נוסף, כמו גם השימוש המסורתי בבולדו כחומר מרגיע.
מנגנוני הפעולה שלו והיקף הפעילות של הצמח עדיין לא הוגדרו.

כמו צמחים אחרים בעלי פעילות משתנת, עדיין לא ברור אם זוהי פעילות משתנת מלאה (המרצה של הפרשת נוזלים ואלקטרוליטים) או שהפעילות חלקית (המרצת הפרשת נוזלים בלבד). זוהי הבחנה חשובה עבור חולי בצקת, מיימת או יתר לחץ-דם (5).

השמן הנדיף בעלי בולדו מכיל חומר רעיל בשם ascaridole. מרפאים מסורתיים משתמשים בצמחים שמכילים את החומר הזה לטיפול בפרזיטים (9).
CommissionE הגרמני מאפשר שימוש רק בתערובות בולדו שאינן כוללות ascaridole.

תיאור: עלי בולדו כוללים את העלים היבשים של Peumus boldo Molina (משפחת Monimiaceae), וההכנות שלהם במינון יעיל.
העלים מכילים לפחות 0.1% אלקלואידים (מחושבים לפי boldine) ופלבנואידים.

כימיה ופרמקולוגיה: הצמח מכיל 0.25-0.7% אלקלואידים (10).
מרכיבים פעילים נוספים כוללים 13% שמן נדיף, בעיקר מונוטרפנואידים.
לדוגמא: p-cymene limonene-, beta-pinene, linalool, cineole ,camphor ,ascaridole3,11,12.
פלבונולים גליקוזידים. לדוגמא: rhamnetin, isorhamnetin, ונגזרות של kaempferol
שרף וטאנינים (10,11).

CommissionE מדווח שבולדו מגביר הפרשת מיצי עיכול ונוגד עוויתות.
נראה שהמרכיבים האלקלואידים אחראים לפעילות המוכחת של הצמח כמגביר הפרשת מיצי מרה (3).
במבחנה, Boldine מתנהג כמגן מפני נזק של רדיקלים חופשיים, לפי מחקרים שנערכו בבעלי חיים. בנוסף, במבחנה פועל Boldine גם כמרפה שרירים חלקים ומרפה התכווצויות (11).

שימוש: CommissionE אישר את השימוש בבולדו לטיפול בהפרעות עיכול קלות ובתלונות על עוויתות במערכת העיכול. הוכחה הצלחה בשימוש לטיפול באבני כיס המרה, בעיות כבד, ציסטיטיס וראומטיזם (3).

התוויות נגד: הפרעות בדרכי המרה, מחלות כבד חמורות.
במקרים של אבנים בכיס המרה מומלץ השימוש רק לאחר התייעצות עם רופא.

תופעות לוואי: לא ידועות

שימוש בתקופת הריון והנקה: לא ידועות הגבלות

אינטראקציה עם תרופות אחרות: לא ידוע

שימוש ומינון: אלא אם כן נאמר אחרת:
3 גרם ליום של הצמח החתוך
חליטה: 3 גרם ב-150 מ"ל מים
מיצוי נוזלי: 1:1 (גרםמל') – 3 מל'
טינקטורה: 1:5 (גרםמל') – 15 מל'

הערה: בגלל נוכחות ascaridole , אין להשתמש בשמן נדיף של עלי בולדו.

מקורות / סימוכין

1. Bastien, J.W. 1987. Healers of the AndesKallaway Herbalists and Their Medicinal Plants. Salt Lake City: University of Utah Press.
2. Gore, R. 1997. The most ancient Americans. National Geographic 192(4):9899.
3. Newall, C.A., L.A. Anderson, J.D. Phillipson. 1996. Herbal Medicines: A Guide for Health-Care Professionals. London: The Pharmaceutical Press.
4. Schulz, V., R. Hnsel, V.E. Tyler. 1998. Rational Phytotherapy: A Physicians' Guide to Herbal Medicine. New York: Springer.
5. Tyler, V.E. 1994. Herbs of Choice: The Therapeutic Use of Phytomedicinals. New York: Pharmaceutical Products Press.
6. Gotteland, M., J. Espinoza, B. Cassels, H. Speisky. 1995. [Effect of a dry boldo extract on oro-cecal intestinal transit in healthy volunteers] [In Spanish]. Rev Med Chil 123(8):955960.
7. Backhouse, N. et al. 1994. Anti-inflammatory and antipyretic effects of boldine. Agents Actions 42(34):114117.
8. Lanhers, M.C. et al. 1991. Hepatoprotective and anti-inflammatory effects of a traditional medicinal plant of Chile, Peumus boldus. Planta Med 57(2):110115.
9. Montoya-Cabrera, M.A. et al. 1996. Fatal poisoning caused by oil of epazote, Chenopodium graveolens. Gac Med Mex 132(4):433437.
10. Leung, A.Y. and S. Foster. 1996. Encyclopedia of Common Natural Ingredients Used in Food, Drugs, and Cosmetics, 2nd ed. New York: John Wiley & Sons, Inc.
11. Bruneton, J. 1995. Pharmacognosy, Phytochemistry, Medicinal Plants. Paris: Lavoisier Publishing
12. Wichtl, M. and N.G. Bisset (eds.). 1994. Herbal Drugs and Phytopharmaceuticals. Stuttgart: Medpharm Scientific Publishers…

מקורות נוספים

• British Herbal Pharmacopoeia (BHP).1983. Keighley, U.K.: British Herbal Medicine Association.
• Borgia, M. et al. 1981. Pharmacological activity of a herb extract: A controlled clinical study. Curr Ther Res (29):525536.
• Borgia, M. et al. 1985. Studio policentrico doppio-cieco doppio-controllato sull'attivita terapeutica di una nota associazione di erbe medicamentose. Clin Ter (114):401409.
• Deutscher Arzneimittel-Codex (DAC). 1986. Stuttgart: Deutscher Apotheker Verlag.
• List, P.H. and L. Hrhammer (eds.). 1977. Hagers Handbuch der Pharmazeutischen Praxis, 4th ed. Vol. 6A. New York: Springer Verlag.
• Pharmacopoeia Helvetica, 7th ed. (Ph.Helv.VII), Vol. 14. 1987. Bern: Office Central Fdral des Imprims et du Matriel.
• Reynolds, J.E.F. (ed.). 1982. Martindale: The Extra Pharmacopoeia. London: The Pharmaceutical Press.
• Salati R, R. Lugli, E. Tamborino. 1984. Valutazione delle proprieta coleretiche di due preparati contenenti estratti di boldo e cascara [Evaluation of the choleretic property of 2 preparations containing extracts of boldo and cascara]. Minerva Dietol Gastroenterol 30(3):269272.
• Wagner, H. and P. Wolff (eds.). 1977. New Natural Products and Plant Drugs with Pharmacological, Biological, or Therapeutical Activity. Berlin-Heidelberg: Springer Verlag.
• Wren, R.C. 1988. Potter's New Cyclopaedia of Botanical Drugs and Preparations. Essex: The C.W. Daniel Company Ltd

לחזרה לחנות

שערות שולמית Adiantum capillius

שם עברי: שערות שולמית מצויות

משפחה: Adiantaceae

חלקי צמח בשימוש: עלים, קנה שורש

תאור בוטני: שרך רב שנתי הגדל ליד מקווי מים. נפוץ מאד בכל אזורי הארץ ליד מעיינות ומפלי מים. קנה השורש זקוף או שרוע מכוסה בקשקשים. משמעות השם המדעי הוא השערות של ונוס. השם האנגלי הוא Maidenhair fern.

גדל באזורים טרופיים וממוזגים. מרבים לגדל אותו כצמח נוי.

הסוג Adiantum כולל למעלה מ-200 מינים שרובם גדלים באמריקה הטרופית.

רפואה מסורתית: יש עדויות לשימוש בצמח בארצות רבות. דיוסקורידס ממליץ על הצמח כטיפול לאסתמה. Culpeper מספר על שימוש בצמח לטיפול בשיעול ואסתמה. הצמח נחשב לדיורטי והשתמשו בו לניקוי הכליות.

שימוש דומה נעשה בצמח בפרו וברזיל. השתמשו בצמח כדיורטי, כמכייח ומרגיע שיעול, לטיפול בהצטננות, צרבת, אבנים במרה, התקרחות וכן להסדרת המחזור החודשי.

מירתח מקנה השורש הומלץ לטיפול בנשירת שיער בשימוש חיצוני. הצמח השלם מומלץ בשימוש חיצוני לטיפול באקזמה ובדלקות בעור.

מרכיבים: פלבנואידים, כגון, quercetin, kampferol

rutin, naringin, isoquercetin

קרוטנואידים, כגון, lutein, neoxanthin, violaxanthin

Zeaxanthin

חומצות פנוליות, טריטרפנואידים, סטרולים צמחיים.

פעילות: אנטי מיקרוביאלי, מעכב Bacillus, E. coli

Proteus, Pseudomonas.

מיצויים מימיים של הצמח השלם מורידים רמת גלוקוז בדם in vitro, וכן בחיות מעבדה.

השימוש המסורתי בצמח לטיפול בדרכי הנשימה לא נחקר, אבל מסתמכים על הרפואה המסורתית וממשיכים להתשמש בצמח לאותן התוויות.

מחקרים בחיות הראו שהצמח גורם לירידה בפוריות. הוא מעכב קליטה של הביצית המופרית ומונע הריון.

התוויות: לטיפול במחלות של דרכי הנשימה, כגון, שיעול,ברונכיט, דלקת ריאות, שיעול עם ליחה מרובה,לנשירת שיער, לזרוז של מחזור חודשי.

התוויות נגד: הריון, לנשים המעוניינות להרות.

אינטראקציות עם תרופות: הצמח עלול להגביר פעילות של אינסולין ושל תרופות אחרות לסכרת.

הכנות ומינון: 1-2 ג' פעמיים ביום בקפסולות או בחליטה,טינקטורה 5-10 מ"ל ליום.

ספרות:

Neef H. et al. Hypoglycemic activity of selected European plants. Pharm. World & Sci. 1993, 15: H11.

Neef H. et al. Hypoglycemic activity of selected European plants. Phytother. Res. 1995, 9: 45-48.

Murthy RS. et al. Anti-implantation activity of isoadiantone. Indian Drugs 1984, 21: 141-144.

Mahmoud M. et al. In vitro antimicrobial activity of Salsola rosmarinus and Adiantum capillius-veneris. Int. J. Crude Drug Res. 1989, 27: 14-16.

תרד – Spinacia oleracea

תרד - ברפואה המסורתית היה התרד ידוע כתרופה נגד דכאון. העלים מכילים ריכוז גבוה של כלורופיל וברזל, והשתמשו בו כמזון רפואי במקרים של אנמיה >

תרד

משפחה: סלקיים, Chenopodiaceae

צמח חד שנתי המגיע לגובה של כ-60 ס"מ. העלים משוננים אכילים בצורת רוזטה. העלים בשרניים.

ישנם שני סוגים- לאחד יש עלים מקומטים ולשני עלים רכים ושטוחים. לשני הסוגים יש עלים בשרניים בצבע ירוק כהה, עשירים במרכיבים מזינים.

התרד צריך אדמה עשירה בחנקן. הוא מעדיף אקלים קריר. האביב והסתיו הם העונות הטובות ביותר לגידול העלים (1).

קיץ חם עלול לגרום לצמיחה מהירה מדי ולפגוע בעלים (1).

הפרחים הם בצבע ירוק-צהוב .

מוצאו של מאזור אירן. במאה השביעית לפני הספירה התפשט גידול התרד לסין, ובמאה ה-12 התפשט הגידול לאירופה.

כיום גדל בארצות בעלות אקלים ממוזג על פני כל כדור הארץ.

מרכיבים: התרד הוא אחד מירקות העלים המזינים ביותר. הוא עשיר בקרוטנואידם ובפולאט, הוא עשיר בחלבון ועני בפחמימות ובשומנים (1).

מקור לוויטמינים ומינרלים. הוא מכיל ויטמינים B אחדים, שהם בעלי חשיבות למטבוליזם של פחמימות, למערכת העצבים ולמוח (1). ויטמינים A, K

ו-C מצויים בריכוז גבוה (2).

מינרלים רבים מצויים בו כולל: סידן, מגנזיום, אבץ, סלניום, אשלגן, נחושת, יוד וברזל (2).

הפלבונואידים שבתרד, החומצות הפנוליות והקרוטנואידים אחראים לפעילות נוגדת החמצון והאנטי דלקתית של הצמח.

לוטאין ובטא-קרוטן מהווים 65% מכלל הקרוטנואידים שבצמח.

הטיפול בצמח לאחר הקטיף משפיע על המרכיבים שלו. אחסון של תרד טרי בטמפרטורה של 4 מעלות במשך 24 שעות, לא פגע במרכיבים שלו, אבל אחסון של התרד במשך 72 שעות בטמפרטורה של 4 מעלות גרם לירידה של 15% בריכוז הקרוטנואידים (1).

שימוש היסטורי ומסחרי: נהגו בעבר להשתמש בעלי התרד כדיורטים, משלשלים, כאנטידוט נגד רעלים או זיהומים, וכטיפול באסתמה ובעיות נוספות של מערכת הנשימה, דלקת בגרון ואבנים בכליות.

העלים מועילים גם במקרים של רמת גלוקוז גבוהה בדם ודלקת (1).

בזרעים של התרד השתמשו להורדת חום, לטיפול בכאבי גב וכן כמשתנים (1).

ברפואה ההודית המסורתית השתמשו בעלי התרד לטיפול בפגיעה או בזיהום בכבד ובצהבת.

ברפואה הפרסית המסורתית היה התרד ידוע כתרופה נגד דכאון (1).

העלים מכילים ריכוז גבוה של כלורופיל וברזל, והשתמשו בו כמזון רפואי במקרים של אנמיה (4).

ניתן לאכול עלי תרד ללא בישול או מבושלים בצורות שונות.

יש מחקרים מעטים העוסקים בהשפעה של עלים טריים על מחלות, על מסלולים מטאבוליים ועל מצבים שונים. רוב המחקרים עוסקים בהשפעה של מיצויים מהעלים או מחלקים אחרים (1).

פעילות: אנטי אוקסידנט. הגליקוליפידים הנפוצים בעלי התרד מעכבים תאים של סרטן הקיבה.

עלי התרד מכילים ריכוז גבוה של פולאט. 100 ג' של עלים טריים מספק חצי מריכוז הפולאט הדרוש ליום. בודקים עכשיו אפשרות להוסיף עלים מיובשים וטחונים לקמח, כדי להעלות את ריכוז הפולאט בלחם.

העלים בלקיחה פנימית מסייעים לריפוי פצעים וכיבים לחולי סכרת.

התרד מכיל אוקסלאט, 0.77מ"ג ב-100 ג'. מומלץ לאנשים הסובלים מאבנים בכליות לא לאכול תרד. האוקסלאטים מתקשרים למינרלים, כגון, סידן, אבץ ומגנזיום, ומעכבים את הספיגה שלהם בגוף.

ערך תזונתי של 100 ג' של עלים טריים

קלוריות 23

חלבון 2.9 ג'

שומנים 0.4 ג'

ויטמין C 28.1 מ"ג

מנגן 0.9 מ"ג

מגנזיום 79 מ"ג

אשלגן 558 מ"ג

ברזל 2.7 מ"ג

ריבופלאבין 0.19 מ"ג

ויטמין E 2.03 מ"ג

ויטמין B6 0.2 מ"ג

סידן 99 מ"ג

סיבים 2.2 ג'

מקורות

1. Bauman H. and Alhado M. Food as Medicine: Spinach(Spinacia oleracea, Chenopodiaceae) HerbalEGram: Vol. 14, Number 4, April 2017.

2. Basic Report: 11457, Spinach, raw. United States Department of Agriculture, Agricultural Research Service weside. Available at: https://ndb.nal.usda.gov/ndb/foods/show/3167. Accessed March 22, 2017.

3. Van Wyk B-EFood Plants of the World. Portland. OR: Timber Press, 2006.

4. Grieve MA. Modern Herbal: The Medicinal, Culinary, Cosmetic and Economic Properties, Cultivation and Folk-lore of Herbs, Grasses, Fungi, Shrubs&Trees with All Their Modern Scientific Uses. Vol. 2, Chelmsford, MA, 1971.

חזרה לחנות

מנגו – Mangifera indica

מנגו - רפואה מסורתית : נוגד סכרת, אנטי ויראלי, מחזק של הלב, מוריד לחץ דם ואנטי דלקתי, לטיפול בדימום חזק של מחזור חודשי, בשלשול, סוכרת >

מנגו

משפחה: אילתיים, Anacardiaceae

חלקי צמח בשימוש: פרי

המנגו הוא עץ טרופי גדול, בגובה של 10- 35 מ'. הפירות אכילים, גדולים, ביצתיים, וצבעם אדום עד כתום כשהם בשלים (1). העלים הבוגרים הם בצבע ירוק כהה. הפרחים קטנים וצבעם ורוד-לבן. הפרי גדול, והוא מכיל זרע אחד גדול, מוקף בציפה צהובה, מתוקה, וקליפה דקה (1).

העץ מתחיל לתת פירות כשהוא בן 4-6 שנים לאחר שנשתל, והוא ממשיך לייצר פירות במשך למעלה מ-40 שנה (1).

החלק הנפוץ ביותר הוא הפרי, אבל יש שימושים מסורתיים בשורש, בקליפת הפרי, בעלים, בפרחים ובזרעים.

מוצאו של עץ המנגו מהודו ובורמה. גידלו אותו מאז 2000 לפני הספירה (2). הוא הגיע לאפריקה לפני כ-1000 שנה, ולאמריקה הטרופית הגיע במאה ה-19 (1,2). בארץ מגדלים מנגו בהצלחה רבה. הוא מצליח מאד ברמת הגולן ובעוד מקומות בארץ.

הודו היא היצרנית הגדולה ביותר של המנגו. היא מייצרת 65% מכול היבול העולמי של מנגו (1).

מרכיבים: פרי המנגו עשיר בוויטמינים A,B,C. הוא מכיל סיבים מסיסים ובלתי מסיסים (3).

הסיבים המסיסים מסייעים למניעת מחלות של הלב וכלי הדם, וגורמים לשיפור הבריאות של מערכת העיכול (1).

בפרי מצויים המרכיבים: mangiferin, mangifronic acid, hydroxymangiferin, flavonoids, phenolic acid, carotenes (1).

בין הקרוטנואידים מצוי בטא – קרוטן שהוא פרקורסור של ויטמין A, לוטאין ו- zeaxanthin. השניים האחרונים חשובים לבריאות העין ולמניעת ניוון של המקולה.

פולי פנולים: חומצה גאלית, גאלוטאנינים, קורצטין, איזוקורצטין, חומצה אלגית

הפרי עשיר בקרוטנואידים שהם נוגדי חמצון, נותנים הגנה מפני מחלות לב וכלי דם, ומחזקים את מערכת החיסון (4).

חלקים שונים של העץ מכילים מרכיבים שונים. קליפת הגזע מכילה catechins,

חומצות אמיניות, פנולים וטריטרפנואידים.

עץ המנגו, כמו עצים אחרים השייכים למשפחת ה-Ancardiaceae, מכיל

Xanthone mangifrin, שמקנה לעץ תכונות נוגדות סרטן, נוגדות סכרת ואנטי מיקרוביאליות.

פעילות: לקליפת הגזע יש פעילות נוגדת חמצון, מחזקת את מערכת החיסון, נוגדת דלקת, אנטי בקטריאלית, אנטי ויראלית ואנטי פטרייתית (4).

הפוליפנולים נותנים למנגו פעילות של אנטי אוקסידנטים פעילים.

החומצה הגאלית נוגדת דלקת, החומצה האלגית אנטי מוטגנית ואנטי ויראלית.

Magniferin מצוי בעלים, בקליפת הגזע ובשורשים.

נערך עכשיו מחקר על שימוש בקליפת הגזע וקליפת הפרי כתוסף מזון (1).

Magnefrin הוא אנזים הנוכח בפרי, והוא עוזר לעיכול. אנזימים נוספים המצויים במנגו הם catechol oxidase ו-lactase.

שימוש היסטורי ומסחרי: משתמשים במנגו ברפואת האיורודה יותר מ-4000 שנה (1). הוא נחשב לאפרודיזיאק, ועד היום רואים אותו כקדוש.

כמה חלקים של הצמח משמשים לצחצוח שיניים בצורת אבקה או משחה. כמשלשלים, דיורטיים, כמגבירי הזעה, משפרים של העיכול, מרחיקים תולעים וטפילים שונים ממערכת העיכול (1). מיץ מהפרי נחשב למחזק.

ברפואת האיורודה משתמשים בכמה החלקים של העץ כאנטיספטיים ואסטרינג'נט,

בזרעים השתמשו כאסטרינג'נט וכן לטיפול באסתמה.

העשן שמתקבל מבעירה של העלים נחשב למועיל במקרים של שיהוקים ודלקת גרון (1).

בקליפת הגזע השתמשו לטיפול בדיפתריה ורוימטיזם.

בימינו משתמשים ברפואת האיורודה במנגו לטיפול בהפרעות שונות.

לטיפול בשלשול משתמשים בעלים של עץ המנגו טחונים דק בתוך מים של אורז .

לטיפול בדימום מהאף משתמשים במיץ מהזרעים שמטפטפים לנחיריים.

מיץ ממנגו בשל מעורב עם דבש משמש לטיפול בטחול מוגדל.

בארצות טרופיות משתמשים במנגו לרכך בשר, כי הוא מכיל אנזימים פרוטאוליטיים, המפרידים חלבונים.

יש שימוש רב לחלקים שונים של המנגו ברפואת חיות. מטפלים בבעלי חיים במקרים של שלשולים, נשיכות, עקיצות קשות, דלקות אוזניים, הפרעות בכבד, הפלות, פצעים, קרניים שבורות, זיהומים בקטריאליים (1).

בשבט ה-Tikunas שחיו בברזיל, בפרו ובקולומביה, השתמשו במירתח מעלי המנגו כאמצעי מניעה וכן לגרום להפלה. שתייה של כוס מירתח מהעלים ביומיים של המחזור החודשי נחשבה לאמצעי מניעה. כוס מירתח במשך שלושה ימים נחשבה כגורמת להפלה.

בהודו משתמשים גם בפרי הבוסר הירוק. כובשים אותו, טוחנים לאבקה ומשתמשים בו כמשקה (1).

פרמקולוגיה: מחקרים מוכיחים שיש לחלקים שונים של עץ המנגו פעילות רפואית, כולל, אנטי אוקסידנט, נוגד סכרת, אנטי ויראלי, מחזק של הלב, מוריד לחץ דם ואנטי דלקתי (5). הפעילות הוכחה בפרי של המנגו, בציפה, בקליפה, בזרע, בעלים, בפרחים ובקליפת הגזע (1).

קליפת הגזע קושרת ברזל, וניתן להשתמש בה במקרים של עודף ברזל בגוף (5).

תרכובות פולי פנוליות והפעילויות שלהן יותר גדולות בקליפה של הפרי מאשר בפרי עצמו, והן עוד יותר חזקות בעלים ובקליפת הגזע (1).

קליפת הגזע היא אחד מהחלקים העיקריים בעלי שימוש רפואי. מיצוי מימי מכויל הנקרא Vimang הוא מוצר שפיתחו אותו בקובה (1).

המוצר הוא בעל פעילות נוגדת חמצון, אנטי דלקתית, מחזק את מערכת החיסון. משתמשים בו בכמה ארצות לטיפול בדימום חזק של מחזור חודשי, בשלשול, סיפיליס, סוכרת, סקביאס, זיהומים בעור ואנמיה (4).

רבים מהמחקרים שנעשו עוסקים בקליפת הגזע או בזרעים. רק מספר קטן של מחקרים עוסק בפרי.

בשנת 2011 התפרסם מחקר על אכילת פירות קפואים של מנגו, וההשפעה שלהם על ירידה במשקל וסבילות של גלוקוז, בהשוואה לתרופות המורידות רמת שומנים בדם, ותרופות המורידות רמה של גלוקוז בדם. המחקר בדק עכברים שהאכילו אותם בתזונה עשירה בשומן (1).

המחקר הראה שהפירות הקפואים של המנגו מנעו עלייה ברמת השומן וכן עלייה באחוז השומן בגוף. אצל העכברים שאכלו מהפירות הקפואים של המנגו הייתה ירידה בעמידות לאינסולין לעומת קבוצת הביקורת (1).

הקליפה של הפרי מהווה 15-20% מהפרי. היא נזרקת לפני שאוכלים את הפרי. בתעשייה מכינים אבקה מקליפת הפרי הירוק. היא מכילה ריכוז גבוה של סיבים. בקליפה מצויים גם 22.4מ"ג בכל גרם.

השמן שמפיקים מהזרע של המנגו מכיל חומצות שומן בלתי רוויות. יש לשמן פעילות אנטי אוקסידנטית ואנטי מיקרוביאלית. בגרעין של המנגו מצויים פנולים: טאנינים, קומרינים, חומצה צינמית, חומצה פרולית,, חומצה קפאית, חומצה גאלית , maggiferin

ערך תזונתי בספל אחד של פרי

קלוריות 99

חלבון 1.35 ג'

פחמימות 24.7ג'

שומן 0.63 ג'

ויטמין C 60.1 מ"ג

סיבים תזונתיים 2.6 ג'

מגנזיום 16 מ"ג

זרחן 23 מ"ג

סידן 18 מ"ג

מקורות

1. Bauman H. and Huck M. Food as Medicine: Mango, Mangifera indica, Anacardiaceae. HerbalEGram, Vol. 13, Issue 6, June 2016.

2. The National Geographic Society. Edible: An Illustrated Guide to the World's Food Plants. Washington, DC: National Geographic Society, 2008.

3. Van Wyk B-E. Food Plants of the World. Portland, OR: Timber Press, 2006.

4. Wauthoz N. Balde A. Balde ES et al. Ethnopharmacology of Mangifera Indica L. bark and pharmacological studies of its main c-glucosylxanthone, manfiferin. Int. J. Biomed Pharma Sci. 2007, 1(2): 112-119.

5. Shah KA. Patel MB. Patel PK. Mangifera indica (Mango). Pharmacogn Rev. 2010, 4(7): 42-48.

חזרה לחנות

ההשפעה של Ipomoea batatas על סכרתיים

Ipomoea batatas - רפואה מסורתית: זן של בטטה עם קליפה לבנה היה ידוע ביפן מאז שנים רבות כמוריד לחץ דם ורמת סוכר בדם >

ההשפעה של Ipomoea batatas על סכרתיים

עולם המדע והרפואה ממשיכים בחיפוש תרופות, צמחים ומזון המגבירים את הרגישות לאינסולין (1,2).

ביפן מגדלים באזורים ההרריים זן בעל קליפה לבנה של בטטה- Ipomoea batatas. בהסתמך על ידע מסורתי, ממשיכים התושבים לייחס חשיבות רפואית לצמח. הם אוכלים את השורש החי במקרים של אנמיה, יתר לחץ דם וסכרת. הכינו ממנו תכשיר רפואי הנמכר כתוסף מזון מומלץ למניעה וטיפול בסכרת מטיפוס 2 (3).

במחקר שנערך על מדגם קטן (4) נחקרה השפעת הבטטה על 18 מטופלים סכרתיים, שטופלו רק על ידי מזון, ללא תרופות. המחקר נמשך 6 שבועות, והראה שמנה יומית של 4 ג' מהצמח, גרמה לירידה ברמת הכולסטרול וברמת LDL וכן ירידה ברמת הגלוקוז בדם (4).

הצוות שערך את המחקר הקטן המשיך במחקר עם מדגם גדול יותר, למשך זמן ארוך יותר. החוקרים בדקו את השפעת הבטטה על חולי סכרת בהשוואה לקבוצת בקורת.

נבדקו 61 משתתפים סכרתיים המטופלים רק עם תזונה ללא תרופות. רמת הגלוקוז בדם בצום היתה 145-150. 30 מהמשתתפים קבלו 4 ג' ליום של בטטה, ו-31 משתתפים היו קבוצת בקורת וקבלו פלצבו. המחקר נעשה לפי שיטת הסמיות הכפולה.

נבדקה רמת הגלוקוז בצום, רמת גלוקוז בבדיקת העמסה לפני התחלת המחקר, וכן חודש חודשיים ושלושה חודשים אחר כך. רמות גלוקוז נבדקו בבית על ידי המשתתפים שלוש פעמים בשבוע. בנוסף נבדקו רמות כולסטרול וטריגליצרידים.

התוצאות הראו ירידה ברמת הגלוקוז בצום ובבדיקת ההעמסה בקבוצה שקבלה בטטה לעומת הפלצבו. הירידה התחילה כבר אחרי חודש, ונמשכה במשך החודשיים הבאים. בסיום החודש השלישי ירדה הרמה לממוצע של 128. ירידה מתונה התקבלה גם ברמת הכולסטרול והטריגליצרידים. בקבוצת הפלצבו היתה ירידה מ-148 עד לרמה של 140.

לא נראתה השפעה על ייצור או הפרשת אינסולין מהלבלב. המנגנון הוא, כפי שהתקבל מהמחקר, הגברת רגישות לאינסולין. הוכחה התקבלה על ידי ניסוי שנעשה בתאים בתרבית. נבדקה ספיגת גלוקוז מסומן ב-C14 בתאים של רקמת שומן בתרבית. התקבל זרוז משמעותי של הספיגה.

מנגנון זה אינו מסביר את הירידה ברמת הכולסטרול והטריגליצרידים. החוקרים מסיקים שיש כנראה מרכיבים נוספים ומנגנון נוסף שיכולים להסביר תופעה זו, שחוזרת על עצמה במחקר הנוכחי.

מקורות

1. Ludvir B. Neuffer B. Pacini G. Efficacy of Ipomoea batatas (Caiapo) on Diabetes Control in Type 2 Diabetic Subjects Treated With Diet. Diabetes Care, 2004, 27: 436-440

2. Yeh GY. Eisenberg DM. Kaptchuk TJ. Phillips RS. Systematic review of herbs and dietary supplements for glycemic control in diabetes. Diabetes Care 2003, 26: 1277-1294.

3. Kusano S. Abe H. Tamura H. Isolation of antidiabetic components from white skinned sweet potato (Ipomoea batatas L.). Biosci. Biotechnol Biochem. 2001, 65: 109-114.

4. Pacini G. The effect of Ipomoea batatas (Caiapo) on glucose metabolism and serum cholesterol in patients with type 2 diabetes. A randomized study. Diabetes Care 2002,

Ipomoea batatas

משפחה: חבלבליים, Convolvulaceae

לסוג Ipomoea, לפופית, משתייכים כ-500 מינים של צמחים חד שנתיים או רב שנתיים, של שיחים, עצים קטנים ומטפסים.batatas I. הוא מטפס רב שנתי שמוצאו מדרום אמריקה. הוא ידוע כצמח מאכל בארץ מוצאו, משם עבר לארצות רבות, בהן מגדלים אותו כירק למאכל.

חלקי צמח בשימוש: שורש מעובה

מרכיבים: עשיר בבטא- קרוטן, ויטמין B6, C ו-E,

מכיל מינרלים,כגון, סידן, אשלגן וברזל

עשיר בסיבים, דל בנתרן.

זן של בטטה עם קליפה לבנה היה ידוע ביפן מאז שנים רבות כמוריד לחץ דם ורמת סוכר בדם. חוקרים ביפן עובדים על בידוד המרכיב ההיפוגליקמי. הם מעריכים שהמרכיב הפעיל הוא גליקופרוטאין חומצי, בעל משקל מולקולרי בסביבות 20.000.

מקורות

Kusano S. Abe H. Tamura H. Isolation and antidiabetic componenets from white-skinned sweet potato (Ipomoea batatas L). Biosci Biotechnol. Biochem. 2001, 65: 109-114.

חזרה לחנות

ליפוזומים – Liposome silibinin

ליפוזומים - הליפוזומים הם נאנו-נשאים המסוגלים להמיס ולהעביר מרכיבים רפואיים הידרופוביים ולהגביר את התועלת של תרופות.יש להם נטייה להצטבר בכבד >

הליפוזומים הם נאנו-נשאים המסוגלים להמיס ולהעביר מרכיבים רפואיים הידרופוביים ולהגביר את התועלת של תרופות (1).

יש להם נטייה להצטבר בכבד, והם מייצגים מערכת להעברה אופטימלית של תרופות לטיפול בכבד. ניתן להשתמש בהם לטיפול במחלות הקשורות לכבד, כולל הפטיטיס C כרוני (1).

Silibinin המרכיב העיקרי המצוי בזרעים של הגדילן – Silybum marianum הוא flavolignan הידרופובי שמתגלה כתרופה אפשרית להפטיטיס C . מחקרים הראו שהוא מעכב כניסה לתא של הוירוס של הפטיטיס C, ומעכב את הרפליקציה שלו אחרי שחדר לתא (1).

במחקר הנוכחי בדקו את החדירות לתא והפעילות האנטי ויראלית של סיליבינין שניתן כפיטוליפוזום, לעומת סיליבינין ללא קשירה לליפוזום. המטרה בניסוי זה היא להתגבר על המסיסות הנמוכה במים של הסיליבינין ולהגביר את התועלת על ידי השימוש בו קשור לליפוזום (1(.

המחקר אישר שסיליבינין מעכב כניסה של הוירוס של הפטיטיס C לתאים.

הפיטוליפוזום-סיליבינין נספג לתוך התאים ביעילות גדולה פי 2.4 יותר מהמולקולה החופשית של הסיליבינין. הפעילות הפרמקולוגית של הייתה יעילה פי 300 מזו של הסיליבינין החופשי.

החוקרים גילו להפתעתם שהפיטוליפוזום בעצמו, ללא סיליבינין, מעכב כניסה לתאים על ידי הקטנת ההידבקות של חלקיקי הוירוס.

החוקרים טוענים שלפי תוצאות המחקר ניתן להציע פיטוליפוזומים כמגבירים את היעילות של הפעילות האנטי ויראלית של התרופה (1).

מקורות

1. Ripoli M. Angelico R. Sacco P. et al. Phytoliposome-Based Silibinin Delivery System as a Promising Strategy to Prevent Hepatitis C Virus Infection. J. Biomed Nanotechnol. 2016 Apr. 12(4): 770-780.

חזרה לחנות

כוסמין – Triticum spelta

כוסמין - בכוסמין יש ריכוז גבוה של ניאצין שמסייע לייצור של הורמונים של האדרנל, במיוחד של הורמוני המין.הכוסמין מכיל רמה הגבוהה של מינרלים >

כוסמין

משפחה: דגניים, Poaceae

חלקי צמח בשימוש: זרעים

הכוסמין הוא אחד מהגידולים העתיקים בהיסטוריה האנושית. גידול הכוסמין התחיל לפני למעלה מ-7000 שנים. זהו דגן הדומה לחיטה, אבל עשיר במרכיבים , ויטמינים ומינרלים שחסרים לחיטה.

בשנים האחרונות גוברת התופעה של אנשים הרגישים לחיטה, ומחפשים דגן אחר המתאים להם. ניתן היום להשיג לחם ומיני מאפה משיפון, שבולת שועל, כוסמין ושעורה.

החיטה שמצויה היום בשימוש מקורה בהכלאות שנעשו ב-100 – 150 השנים האחרונות. מוסיפים ללחם כימיקלים כדי שיראה טרי ורך לתקופה ארוכה.

הכוסמין מכיל פחמימות, סיבים תזונתיים, מינרלים, כגון, ברזל, נחושת, מנגן, מגנזיום, זרחן, אשלגן, אב., סלניום, נאזין, תיאמין, ויטמין B6 וחומצה פולית.

השפעת הכוסמין על מערכת העיכול

התכולה הגבוהה של סיבים בכוסמין מסייעת לעיכול ומונעת עצירות, התנפחות, כאבים עוויתיים, גזים, ,שלשול, אולקוס.

הסיבים התזונתיים מונעים עלייה ברמת הכולסטרול, ומעודדים ירידה ברמת הכולסטרול

מניעת עלייה ברמת הסוכר בדם

הסיבים שבכוסמין סופחים מים במערכת העיכול ומאיטים את העברת הסוכר אל הכבד. הם מונעים על ידי כך ייצור והפרשה מהירים של אינסולין.

הם מסייעים למנוע סכרת.

בכוסמין יש ריכוז גבוה של ניאצין שמסייע לייצור של הורמונים של האדרנל, במיוחד של הורמוני המין.

הכוסמין מכיל רמה הגבוהה של מינרלים, כולל, אבץ, מגנזיום, נחושת, זרחן וסלניום. הם מסייעים לבניית עצמות חזקות. הזרחן המצוי בכוסמין ביחד עם החלבון, מסייע להתפתחות וצמיחה של רקמת בגוף, שרירים, עצמות, כלי דם.

החלבון המצוי בכוסמין יכול להתפרק, וחומצות האמינו המשתחררות מרכיבות חלבונים חדשים.

תיאמין מחזק את מערכת החיסון. הוא עוזר להרגיע לחץ ודאגנות.

התוויות נגד: הכוסמין מכיל גלוטן וחולי צליאק צריכים להימנע מלאכול כוסמין.

ההרכב התזונתי של הכוסמין ב-100 ג'

מים 11.2 ג'

קלוריות 338 קק"ל

חלבונים 11.57 ג'

פחמימות 70.19 ג'

שומן 2.43 ג'

ויטמין B1 0.364

ויטמין B2 0.113

ויטמין B3 0.364

ברזל 4.4 מ"ג

סידן 2.7 מ"ג

אשלגן 3.88 מ"ג

נתרן 8 מ"ג

סיבים 10.7 מ"ג

חזרה לחנות

קינואה – Chenopodium quinoa

קינואה - נהגו להשתמש במים שבהם רחצו את הזרעים לשטיפה של שריטות ופצעים. ערבבו זרעים במים והשתמשו בבצק כמסכה לפצעים פתוחים >

קינואה

משפחה: סלקיים, Chenopodiaceae

חלקי צמח בשימוש: זרעים

תיאור הצמח: מוצאו מהרי האנדים. זהו צמח חד שנתי, המגיע לגובה של 3מ'. זנים שונים נותנים זרעים לבנים, אדומים או שחורים, כולם טובים לאכילה. ידוע כגידול עתיק. צמחים עתיקים נוספים הם הירבוז- Amaranthus השעורה, הכוסמין. הם ידועים כעתיקים כי הם לא השתנו בהרבה במשך מאות או אלפי שנים. (1,2).

משמעות השם Chenopodium הוא כף אוז. בארץ גדלים 7 מינים של כף אוז. קוראים להם בשם זה בגלל הדמיון של העלים לכף רגל של אווזים.

האינדיאנים משבט האינקה התחילו לגדל את הקינואה לפני כ-5000 שנה. הם כינו אותו : "האם של כל הזרעים". בשבילם היוותה מקור המזון החשוב ביותר. טחנו את הזרעים והשתמשו בהם לאפיית לחם ועוגות. הם אכלו גם את העלים המבושלים.

כיום מגדלים קינואה בפרו, צ'ילי, בוליביה, קולומביה ואקוודור. הקינואה גדל באקלים קריר ובמקום גבוה. הוא גדל בהרים בגובה 3300-5000 מ'.

ישנם מאות טיפוסים שונים בגידול. הנפוצים ביותר הם בעלי זרעים לבנים, אדומים ושחורים.

מרכיבים: נחשבת למזון המכיל חלבון מלא. מכילה את כל תשע החומצות האמיניות החיוניות (3).

מכיל מינרלים: ברזל, מגנזיום, זרחן, אשלגן, אבץ

ויטמינים: B6, ניאצין, תיאמין, ויטמין E

סיבים: הקינואה מכילה ריכוז גבוה יותר של חלבון מפחמימות. היא אינה מכילה גלוטן, ומתאימה ביותר לחולי צליאק. משביעה ומסדירה את מערכת העיכול. ניתן להכין ממנה לחם ומיני מאפה שונים כמו מהדגנים. עשירה יותר מהקמח והאורז הלבנים שנמכרים בשוק אחרי שקלפו אותם והורידו מהם את רוב המרכיבים הפעילים שלהם.

NASA הציע את הקינואה כמזון אידיאלי לטיסות ארוכות ולשהייה ארוכה בחלל (3). בנוסף מכילה הקינואה חומצות שומניות חשובות. חומצה אולאית מצויה בקינואה בריכוז של 25%. חומצה אלפה-לינולנית אומגה 3 מצויה בריכוז 8%.

רבע כוס של קינואה נותן 160 קלוריות

2.5 ג' שומן, 27 ג' פחמימות, 3 ג' של סיבים, 6 ג' של חלבון.

אין בקינואה כולסטרול ולא סוכר.

הקינואה אינו זרע אמיתי מבחינה בוטנית. הוא מכוסה בעטיף, קליפה מרה המכילה ספונינים. בדרך כלל מסירים את הקליפה מהזרע כשהוא נמכר למאכל.

הספונינים המרים מרחיקים חרקים ואין צורך להוסיף קוטלי חרקים. באופן מסורתי נהגו להשתמש לרחצה ולכביסה במים שהשתמשו בהם כדי לרחוץ את הקינואה ולהוריד את הקליפה המרה (2). הספונינים נמסים במים והם פועלים כדטרגנט מנקה ומרחיק חרקים.

רפואה מסורתית: נהגו להשתמש במים שבהם רחצו את הזרעים לשטיפה של שריטות ופצעים. ערבבו זרעים במים והשתמשו בבצק כמסכה לפצעים פתוחים.

הספונינים שבמים מנעו זיהום של הפצע הפתוח.

שימוש כמזון: הקינואה מתאים במיוחד לחולי סכרת וצליאק. הוא מסייע להורדת רמת סוכר ומשביע.

חוקרים באוניברסיטת קולומביה הראו שהמזון חסר הגלוטן הניתן לחולי צליאק השתפר מאד כשהוסיפו לו קינואה. החלבון במזון עלה ל-20.6 ג' לעומת 11 ג' במזון ללא קינואה, הברזל עלה ל-18.4 מ"ג לעומת 1.4 מ", הסידן עלה ל-182 מ"ג לעומת 0 מ"ג, והסיבים עלו ל-12.7ג' לעומת 5 ג' (3).

אנחנו יודעים היום שאנשים רבים באוכלוסיה רגישים לגלוטן. אמנם לא כולם רגישים בצורה קיצונית כמו חולי צליאק, אבל הגלוטן עלול לגרום להתנפחות, לעלייה במשקל ולתופעות של המעי הרגיז. רבים מרגישים שיפור בבריאות כשהם אוכלים מזון חסר גלוטן או עני בגלוטן.

טוחנים את זרעי הקינואה לקמח וניתן להשתמש בהם כמו בדגניים. הם נמכרים למזון בלי הקליפה המכילה ספונינים, אבל אין פגיעה בנבט, והם נחשבים למזון מלא. זמן הבישול הוא 15 דקות.

מחקר שנערך באקוואדור הראה שילדים שגדלו בתנאים של תת-תזונה, וקבלו קינואה כתוסף מזון, התפתחו יותר טוב מילדים שניזונו בתזונה זהה ללא קינואה כתוסף (4).

מחקר אחר הראה שקינואה נספג אצל ילדים טוב יותר מאשר מזון המכיל זרעי סויה או חלב (4).

הגידול והשימוש בו נעשה נפוץ בעולם. הגידול דורש יום קצר ואקלים קריר. העניין שהתעורר בארצות רבות גורם לארצות דרום אמריקה לגדל כמויות גדולות מהצמח, וזה מסייע לכלכלה של המדינות.

מקורות

1. Bemejo JEH and Leon J. Quinoa (Chenopodium quince) Food and Agriculture Organization of the United Nations, 1994.

http://www.fao.org/docrep/t0646e/htm April, 2005

2. Ralley K. Whole Grains: Quinoa from the Andes. Health and Beyond.

http://chetday.com/quinoa.htm. 2005

3. Quinoa: Health benefits, Nutritional Profile- Medical Newa Today. http://www.medicinalnewstoday.com/articlea/274745php

4. Ruales J. Grijjalva Y. Lopez-Jaramillo P. et al. The nutritional qaullity of an infant food from quinoa and its effect on the plasma level of insulin-like growth factor-1 in undernourished children. International Journal of Food Sciences and Nutrition.2002, 53: 143-154.

חזרה לחנות