התכווצויות ופיקנוגנול

התכווצויות ופיקנוגנול - פיקנוגנול הוא תוסף מזון המופק מקליפת הגזע של אורן ימי- Pinus maritime. התוצאות הראו ירידה משמעותית במספר ההתכווצויות

התכווצויות ופיקנוגנול

התכווצות שרירים בגלל כיווץ פתאומי של שריר או של קבוצת שרירים, גורמת לכאב. ישנן התכווצויות שרירים שנמשכות שעות או אפילו כמה ימים (1). סיבה שכיחה להתכווצות שרירים היא מאמץ רב בתרגילי התעמלות מאומצים, הליכה או ריצה למרחק רב, תנועה שחוזרת על עצמה, או תנוחה שאינה משתנה במשך זמן ארוך. התכווצויות כאלה נעלמות באופן ספונטני ואינן מצריכות טיפול רפואי מיוחד.

מטרידות יותר הן התכווצויות פתאומיות בשינה או בזמן מנוחה. אלה הן התכווצויות הקשורות לבעיות בזרימת דם בעורקים ובוורידים או למערכת העצבים (1). לפעמים מתלווים לכיווץ כאבי שרירים שמקורם בבעיה שונה, שדורשת טיפול מתאים.

דחיסה ולחץ של עצבים ליד עמוד השדרה באזור המותניים עלולים לגרום לכאבים הדומים להתכווצויות. הכאבים מופיעים בדרך כלל בהליכה.

איבוד של אשלגן או מגנזיום עלול לגרום להתכווצויות של השרירים. אשלגן דרוש לפעילות טובה של העצבים ולכיווץ יעיל של השרירים. תרופות דיורטיות עלולות לגרום לאיבוד של אשלגן.

ישנם מקרים בהם ההתכווצויות קשורות לבעיות, כגון, סכרת, אנמיה, היפוגליקמיה, חוסר של הורמונים של התירואיד, והטיפול צריך להיות בהתאם (2). החשיבות של המגנזיום לתפקוד תקין של השרירים הוכחה במחקרים (3).

במחקר הנוכחי נבדקו שלוש קבוצות: בקבוצה אחת היו אנשים בריאים שסבלו מכיווץ שרירים לעיתים קרובות. לא היתה אצלם בעיה בזרימת הדם (1). נכללו בקבוצה אנשים שחוו כיווץ שרירים לפחות ארבע פעמים בשבוע (1).

בקבוצה השניה היו מטופלים שסבלו מאי ספיקה כרונית של דם בורידים, כולל כאלה שסבלו מאי ספיקה בוורידים הפנימיים ואלה שעל פני השטח. הם חוו התכווצויות שרירים לפחות ארבע פעמים בשבוע. ההתכווצויות הופיעו אחרי עמידה ממושכת או בשינה (1).

בקבוצה השלישית היו ספורטאים שחוו לפחות שמונה התכווצויות בשבוע. הן הופיעו אחרי אימון ממושך או בלילה מתוך שינה.

כל הקבוצות קבלו קפסולות של 50 ג' של פיקנוגנול ארבע פעמים ביום. נדרש מהם לשתות לפחות ליטר וחצי מים ליום. המחקר נמשך חמישה שבועות. המשתתפים קבלו פיקנוגנול במשך ארבעה שבועות. ובשבוע החמישי המשתתפים לא קבלו פיקנוגנול. נערך מעקב אחרי השבוע הרביעי ואחרי השבוע החמישי.

מול כל קבוצה היתה קבוצת ביקורת שקבלה פלצבו במקום פיקנוגנול. נבדקו בסך הכל 66 משתתפים (1).

פיקנוגנול הוא תוסף מזון המופק מקליפת הגזע של אורן ימי- Pinus maritime.

הוא מכיל פרואנתוציאנידינים הפועלים כאנטי אוקסידנטים, אנטי דלקתיים, אנטי קולגנאז, נוגדי עוויתות. הם מסייעים במניעת נזק מהרדיקלים החופשיים ומהתנוונות כימית בגוף.

התוצאות הראו ירידה משמעותית במספר ההתכווצויות בקבוצות שקבלו פיקנוגנול, לעומת קבוצות הביקורת (1).

בקבוצה הראשונה של האנשים הבריאים היתה ירידה במספר ההתכווצויות מ-4.8 ל-1.3 בשבוע. לאחר שבוע ללא טיפול עלה מספר ההתכווצויות ל-2.1. בקבוצה השניה שבה נבדקו מטופלים עם אי ספיקה כרונית בורידים, ירד מספר ההתכווצויות מ-6.3 ל-2.6. לאחר שבוע ללא טיפול נשאר מספר זהה של התכווצויות 2.6.

בקבוצה השלישית בה נבדקו ספורטאים שסובלים מהתכווצויות בזמן התרגול, ירד מספר ההתכווצויות מ-8.6 ל-2.4, ולאחר שבוע ללא טיפול ירד מספר ההתכווצויות ל-1.9.

בקבוצות שהמשתתפים קבלו פלצבו לא היתה ירידה במספר ההתכווצויות (1).

החוקרים הסיקו שפיקנוגנול מועיל במקרים של התכווצויות שרירים (1). יש לו השפעות חיוביות במצבים של תירגול אינטנסיבי. הוא מעכב oxidative burst מהמקרופאגים , חמצון של ליפופרוטאינים ונזק שעלול להגרם ל-DNA (4). הראו שפיקנוגנול מונע היווצרות קרישים ותרומבופלביטיס ברגליים בטיסות ארוכות (5). הוא מועיל גם במקרים של איבוד מים בזמן תרגול קשה וממושך, מומלץ להקפיד על שתיית מים בזמן תרגול וגם בטיסות ארוכות (6).

במחקר הנוכחי הראו יעילות של פיקנוגנול במקרים של אי ספיקה כרונית של הורידים. זוהי תופעה שכיחה מאד בעולם כולו, נפוצה יותר אצל נשים. ספיקת דם לקויה בורידים גורמת לבצקת ברגליים, התנפחות, כאבים, גרוד, שינוי צבע העור לחום, בייחוד באזור הקרסוליים, הופעת דליות ברגליים וכיבים שקשה מאד לרפא אותם. יש סיכון מוגבר להתפתחות דלקת, פלביטיס, ולהצטברות של קרישים בורידים- תרומבופלביטיס.

צמחים נוספים יעילים למניעת התכוצויות

מיצוי מזרעי ענבים

אוכמניות, פטל שחור

צמחים המגבירים זרימת דם בורידים

ערמונית הסוסים Aesculus hippocastanum

גוטו קולה Centella asiatica

עצבונית החורש Ruscus aculeatus

מקורות

1. Vinciguerra G. Belcaro G. Cesarone MR et al. Cramps and muscular Pain: prevention with Pycnogenol in normal Subjects , venous patients, athletes, claudicants and in diabetic microangiopathy. Angiology, 2006, 57: 331-339.

2. Muller-Felber W. Mascular pain in viral infections. MMW Fortschr Med. 2005, 147: 45-46.

3. Frusso R. Zarate M. Augustovski F. et al. Magnesium for the treatment of nocturnal leg cramps: A crossover randomized trial. J. Fam. Pract. 1999, 48: 868-871.

4. Nelson AB. Lau BH. Ide N. et al. Pycnogenol inhibits macrophage oxidative burst, lipoprotein oxidation and hydroxyl radical-induced DNA damage. Drug Dev. Ind. Pharm. 2004, 24: 139-144.

5. Belcaro G. Cesarone MR. Rohdewald P. et al. Prevention of venous thrombosis and thrombophlebitis in long –haul flights with Pycnogenol. Clin. Appl. Thromb. Hemost. 2004, 10:373-377

6. Cho KJ. Yun CH. Packer L. et al. Inhibition mechanisms of bioflavonoids extacted from thr bark of Pinus maritime on the expression of proinflammatory cytokines. Ann. NY Acad. Sci. 2001, 928: 141-156.

חזרה לחנות

צמחי מרפא לטיפול בגאוט

צמחי מרפא לטיפול בגאוט - הרפגו, לפה, סרפד, כרפס, מור ופרילה. ניתן להרכיב מצמחי מרפא אלו פורמולה לטיפול בגאוט הידוע גם בשם

צמחי מרפא לטיפול בגאוט.

גאוט היא צורה מסוימת של דלקת מפרקים הנגרמת מעליה בייצור של חומצת שתן, וההצטברות שלה במפרקים, בכליות וברקמות אחרות.

חומצת השתן היא תוצר סופי של פירוק הפורינים. היא מופרשת בעיקר בשתן דרך הכליות, וחלק קטן מופרש דרך המעי. ריכוז של חומצת שתן בדם קשור באופן ישיר לאיזון העדין שבין הייצור וההפרשה שלה.

כשריכוז החומצה עולה על יכולת ההפרשה של הכליות היא מצטברת ויוצרת גבישים של monosodium urate בצורת מחטים. כשהם שוקעים במפרקים הם גורמים לדלקת ברקמה המקיפה את המפרק. הדלקת מגרה את קצות העצבים וגורמת לכאבים עזים.

ההתקף הראשון מופיע בדרך כלל עם כאב עז בבוהן של הרגל.

הטיפול צריך להתחיל עם הפחתת מזון עשיר בפורינים, כגון, בשר, מזון צלוי ומעושן, חומץ, וכן להמנע משתיית אלכוהול.

צמחי מרפא לטיפול בגאוט:

צמחים אנטי דלקתיים, במקרים שהכאבים קשים מאד נעזרים בזריקות של סטרואידים.

הברומלין, המופק מהאננס, הוא אנטי דלקתי חזק מאד ומומלץ להשתמש בו.

צמחים המסייעים להורדת ריכוז חומצת השתן

צמחים לשיכוך כאבי המפרקים

צמחים המעודדים הפרשת שתן

צמחי מרפא מומלצים לטיפול בגאוט–

כדי להזמין צמח מסוים יש ללחוץ על שמו בעברית. צמחים המסומנים ב * אינם קיימים בחנות או במלאי.

שם הצמח	השם בעברית	חלק צמח בשימוש
Hapagophytum procumbens	הרפגו	פקעות
Arctium lappa	לפה	שורש
Urtica spp.	מיני סרפד	עלים
Apium graveolens	כרפס	כל הצמח, כולל זרעים
Commiphora guggulu	גוגולו –שרף של מור	שרף
Perilla frutescens	פרילה	עלים

צמחים מומלצים לשיפור הפרשת שתן

שם הצמח	השם בעברית	חלקי צמח בשימוש
Galium aparine	דבקה זיפנית	נןף הצמח בתחילת הפריחה
Barosma betulina	בוכו*	עלים
Eupatorium purputeum	אבפטוריון*	שורש
Hydrangea arborescens	הידרנג'אה*	שורש
Solidago virgaurea	סולידגו*	עלים ופרחים

לחזרה לחנות

Herbs for Healthy Aging

צמחים להאטת זיקנה - David Wnston הוא הרבליסט ואתנובוטנאי. הוא עוסק בצמחי מרפא כ-40 שנה, והתמחה בצמחים מערביים, סיניים וברפואת הצמחים

David Wnston הוא הרבליסט ואתנובוטנאי. הוא עוסק בצמחי מרפא כ-40 שנה, והתמחה בצמחים מערביים, סיניים וברפואת הצמחים של שבט ה-Cherokee.

הוא עבד כמטפל במשך למעלה מ-30 שנה, ועכשיו הוא עובד כיועץ. הוא הקים מרכז לימודי מכובד, בו מסיימים במשך שנתיים לימודים לתואר הרבליסט קליני. הוא שותף פעיל בפורום של Herbal Hall.

כמה מהפורמולות שהוא מציע להאטת תהליכי זיקנה מובאות כאן.

צמחים נואוטרופיים השומרים על פעילות המוח

שם הצמח	השם בעברית	חלקי צמח בשימוש
Bacopa monnieri	באקופה	נוף הצמח
Blueberry	מיני אוכמניות	פירות
Polygala tenuifolia	מרבה חלב (סיני)	שורש
Ginkgo biloba	גינקו דו אונתי	עלים
Centella asiatica	גוטו קולה	נוף הצמח
Ocimum sanctum	ריחן קדוש	נוף הצמח
Lavendula angustifolia	אזוביון צר עלים	פרחים
Melissa officinalis	מליסה רפואית	נוף הצמח
Rosmarinus officinalis	רוזמרין רפואי	עלים
Salvia officinalis	מרוה רפואית	נוף הצמח

תוספים: Phosphatidyl serine, ויטמין B complex , ויטמין D

Polygala tenuifolia

משפחה: Polygalaceae

השם באנגלית: Senega root

Senega root כולל את השורש של Polygala senega L. ושל כמה מינים דומים (1). בפרמקופיאה האירופית מקובל לכלול כ- Senega root את שני המינים, Polygala senenga L. זן latifolia Torr et Gray, ו- P. tenuifolia שהם דומים מאד זה לזה(2).

בפרמקופיאה היפנית מכנים את ה-P. senega זן latifolia בשם שורש Senega, ואת P. tenuifolia בשם שורש Polygala (1).

מוצאו של המין P. senega var. latifolia בצפון אמריקה. מגדלים אותו ביפן.

מוצאו של המין P.tenuifolia (P. sibirica) באסיה, ובפרט בסין וביפן (3(.

תאור הצמח: צמח רב שנתי עשבוני, בעל גבעולים אחדים היוצאים משורש מסועף. הגבעולים רכים באורך 15-40 ס"מ. צבעו של השורש אפור-חום.

מרכיבים: triterpenoid saponins 6-12% המכילים אגליקון אחד presenegenin (4). כל הספונינים הטריטרפנואידים הם 3-glucosides של presenegenin, עם tetra-, penta- או hexaglycosyl הקשורים בקשר אסטרי ל- C-28 (5).

הספונינים של P.tenuifolia נקראים onji-saponins A-G. הם דומים לאלה של P. senega ובמקרה אחד הם זהים, onjipsaponin B זהה ל- senegin III (6) .

מרכיבים אחרים הם אסטרים של phenypropanoids (7) וכמה מונוסכרידים ואוליגוסכרידים הנקראים senegoses A-O (8).

שמן נדיף 0.2% המכיל 25-45% methyl salicylate שנותן את הריח האופייני לשורש (9).

פעילות: מכייח, בריכוז גבוה גרום להקאה (1,3).

שימוש ברפואה המסורתית: ידוע כצמח מכייח, המשמש לטיפול בשיעול, ברונכיט חריף וכרוני, ולמחלות של דרכי הנשימה העליונים (11,10).

פרמקולוגיה: הגורם לפעילות המכייחת של השורש הוא גירוי של רירית הקיבה על ידי הספונינים. הגירוי מעורר רפלקס המגביר הפרשה מדרכי הנשימה. כתוצאה מכך חלה ירידה בצמיגות של הליחה, שמקלה על סילוקה (12).

פרמקוקינטיקה: ספונינים טריטרפניים נספגים מעט מאד אצל בני אדם וחיות בלקיחה פומית. הם יוצאים מהגוף ללא כל שינוי או שהם עוברים מטבוליזם במעי (17).

התוויות: מחלות של דרכי הנשימה העליונים, ברונכיט כרוני (3).

התוויות נגד: הריון. לצמח אין השפעה טרטוגנית, אבל הוא עלול להגביר התכווצויות של הרחם (10).

אינו מומלץ במקרים של גסטריטיס ושל כיב קיבה (3).

תופעות לוואי: בריכוז גבוה עלול לגרום להקאה, אצל אנשים רגישים המינון המומלץ עלול לגרום לבחילה (18).

רעילות: LD50 של השורש שהוחדר לקיבה לעכברים הוא 17 ג'.

LD50 של קליפת השורש בעכברים 10 ג' (10).

מיצויים מימיים ומיצוי באלכוהול הוכיחו שלשורש ה-Senega אין השפעה מוטגנית (19).

אינטראקציות עם תרופות: לא נמצאו

מינון: חליטה או מירתח של השורש 0.5-1.0 שלוש פעמים ביום

מיצוי נוזלי 1:1 ב-60% אלכוהול 0.3-1.0 מ"ל שלוש פעמים ביום

טינקטורה 1:5 ב-60% אלכוהול 2.5-5.0 מ"ל שלוש פעמים ביום (3).

סטטוס: באנגליה GSL

בבלגיה מאושר להתוויות מיוחדות

בצרפת מאושר להתוויות מיוחדות

בגרמניה מאושר ע"י Commission E (3).

טרשת עורקים

הדעה הרווחת בין מדענים במשך שנים רבות היתה שטרשת עורקים נגרמת על ידי אכילת-יתר של שמנים רוויים. המליצו לאכול תזונה ענייה בשומן כדי להוריד רמה של LDL- כולסטרול, ולמנוע שקיעה של שומנים על דפנות העורקים.

היום יודעים שאמנם שומן טרנס, אוכל מטוגן ושומן מחומצן אמנם עלולים להזיק, אבל עמידות לאינסולין, חמצון של LDL, מצבי דלקת הם בעייתיים באותה מידה ואולי אפילו יותר. LDL מחומצן חודר לדם ולקמות באופן חופשי, כי הוא מולקולה שומנית. הוא מחדיר את הכולסטרול ונוצרים רובדים על דפנות העורקים.

בנוסף, שומנים חיוביים, כגון, חומצות שומניות אומגה 3, ויטמינים A, C,D,E חומצה אלפה-ליפואית, מיצוי מזרעי ענבים, קואנזים Q10 וצמחים נוגדי חמצון מסייעים לשמירה על תפקוד תקין של הלב וכלי הדם ומונעים חסימות של כלי הדם.

צמחים המונעים ומטפלים בטרשת עורקים

שם הצמח	השם בעברית	חלקי צמח בשימוש
Vaccinium spp.	מיני אוכמניות	פירות
Cinnamomum spp.	קנמון	קליפת הגזע
Salvia miltiorrhiza, Dan shen	מרוה אדומה	שורש
Allium sativum	שום	בצל
Camellia sinensis	תה ירוק	עלים
Commiphora mukul	מור גוגולו	שרף
Crataegus spp.	מיני עוזרר	פירות, פרחים
Tilia spp.	מיני טיליה	פרחים
Lycium barbata	אטד סיני	פירות
Punica granatum	רימון	פרי
Rosmarinus officinalis	רוזמרין	עלים
Salvia officinalis	מרוה רפואית	עלים
Curcuma longa	כורכום	קנה שורש

Ocimum sanctum הוא צמח ממשפחת השפתניים. מוצאו של הצמח מהודו ומאזורים בצפון-מזרח אפריקה.

הצמח הוא ספסמוליטי, אנטי מיקרוביאלי, נוגד דלקת, מוריד חום, מגביר פעילות של מערכת החיסון, היפגליקמי .

לפי הרפואה המסורתית נוהגים להשתמש בצמח לטיפול בארטריטיס, אסתמה, ברונכיט, הצטננות, סכרת, להורדת חום, שפעת, כיב פפטי, רוימטיזם.

O. sanctum הוא צמח פולחן חשוב בהודו. נעשה בו שימוש רפואי בהודו ובארצות אחרות בדרום-מזרח אסיה. הצמח משמש לטיפול בכאבי אוזניים, אפילפסיה, מחלות לב, מלריה, סינוסיטיס, הכשות של נחשים, כאבי בטן, הקאות, כנוגד תולעים, להגביר הפרשת חלב בהנקה ולמנוע נשירת שיער.

יתר לחץ דם

המתח של חיי היום- יום, העמידות לאינסולין, ההשמנה, חסימות בעורקים, סכרת, חוסר במגנזיום וסידן ועודף של נתרן, כל אלה ביחד גורמים לעלייה בלחץ הדם. זוהי תופעה שנעשתה שכיחה מאד עם השנים, והרופאים ממליצים על תרופות להורדת לחץ דם שאנשים לוקחים אותם במשך שנים, לעתים קרובות ללא צורך.

הפחתה בכמות המלח, צמחים דיורטים עדינים, פעילות גופנית ושינוי בתזונה מאזנים את לחץ הדם, ואין צורך בתרופות אם העלייה היא מתונה.

עלי זית, פירות עלים ופרחים של עוזרר, פרחים של טיליה ודבקון לבן עוזרים להוריד לחץ דם ולשמור על רמה תקינה שלו.

חומציות נמוכה בקיבה

הפרשת חומצת המלח בקיבה יורדת עם הגיל. הירידה בחומציות עלולה לגרום לגזים, כאבי בטן, הפרעה בעיכול ובספיגת המזון.

לעתים קרובות מקבלים אנשים המתלוננים על בעיות כאלה תרופות להורדת חומציות הקיבה, שגורמות להרעה במצב המטופל.

צמחים כגון, עלי ארטישוק, שורש של עולש (intybus chicorium ) כורכום, קמומיל וצמחים מרים עוזרים במקרים אלה.

תרופות רבות גורמות להפרעות בדרכי העיכול. לעתים קרובות ניתן להחליף את התרופות ולהתאים אותן למטופל. חשוב להתייעץ עם הרופא המטפל ולמזער את תופעות הלוואי השליליות.

עייפות

אחת התופעות השכיחות של ההזדקנות היא העייפות. הסיבות לכך הן הפרעות בשינה, מחלות כרוניות הגורמות לכאב ומקשות על התנועה, ירידה בפעילות המערכת האנדוקרינית המתבטאת בירידה בייצור הורמונים של התירואיד והאדרנל, וגם תזונה שאינה מאימה לגיל וספיגה פחות טובה של המזון.

צמחים אדפטוגנים עוזרים מאד לחיזוק ולהפחתת עייפות.

אי ספיקה של בלוטת התירואיד

אי ספיקה של בלוטת התירואיד שכיחה מאד בשנים הארונות. לפני כמה שנים חשבו שיש מספיק יוד במזון, וחיפשו מה הסיבה לפעילות הנמוכה של הבלוטה.

היום יודעים שהיוד הוצא ממצרכי מזון והוחלף בברום, ויש בעיה של חוסר יוד. סיבות נוספות עלולות להיות המחלה המטבולית וייצור נוגדנים נגד הבלוטה.

צמחים המגבירים הפיכת T4 ל-T3 ברקמות ההיקפיות

Commiphora mukul, Guggulu

Commiphora molnol

צמחים המגבירים פעילות של בלוטת התירואיד

Bacopa monnieri באקופה

Urtica dioica סרפד

Withania somnifera ויתניה משכרת

לזרוז פעילות הציר מההיפופיזה עד האדרנל ניתן להשתמש בצמחים אדפטוגנים.

ארטריטיס

יש כמה צורות של ארטריטיס.

הצורה השכיחה ביותר היא אוסטאוארטריטיס. לעתים קרובות היא מופיעה בתקופת המנופאוזה, אבל מתחילה הרבה לפני כן.

צפיפות העצם מתחילה לרדת עם ההריונות והלידות, עם תזונה שאינה מכילה ריכוז מספיק גבוה של מגנזיום וסידן, שמכילה ריכוז גבוה של זרחן, חוסר של ויטמין D, חוסר פעילות גופנית, עישון, ולקיחה של קורטיקוסטרואידים.

עדיף למנוע אוסטאוארטריטיס עם עבודה שמשקיעים כל החיים ולא להתחיל לטפל כשהבעיה מופיעה.

צורות נוספות של ארטריטיס הן המחלה האוטואימונית Rheumatoid arthritis

ארטריטיס הקשורה לגאוט במקרים של רמה גבוהה של חומצת שתן בדם

ארטריטיס פסוריאטי

בעיה נוספת הקשורה לסיום תקופת הפוריות אצל האשה היא יובש בוגינה.

צמחים לטיםול ביובש בוגינה בלקיחה פנימית

שם הצמח	השם בעברית	חלקי צמח בשימוש
Angelica sinensis	אנג'ליקה סינית	שורש
Glycyrrhiza glabra	שוש קירח	שורש
Ophiopogon japonicus	אופיופוגון	פקעת
Avena sativa	שיבולת שועל	נוף הצמח
Rehmannia glutinosa	רימניה	שורש
Asparagus racemosa	אספרגוס	שורש

צמחים לשימוש חיצוני במקרים של יובש בוגינה

Diocorea villosa שורש דיוסקוראה

Smilax sarsaparilla שורש קיסוסית

Althea officinalis שורש נטופית רפואית

Ulmus fulva קליפת גזע של אולמוס

השימוש הוא בצורת קרם

צמחי מרפא המוצעים במקרים של הזעת יתר

Salvia officinalis עלים של מרוה רפואית

Paeonia lactiflora שורש של פיאוניה לבנה

Schizandra chinensis פירות של שיזנדרה סינית

מקורות

1. Kuhn M. and Winston D. 2007, Herbal therapy and supplements. A scientific and traditional approach , 2nded. Wolters Kluwer, Lippincott, Baltimore, MD.

2. Winston D. 2007, The Use of Herbs and Complementary Therapies for Treating Chronic Back Pain, Washington, NJ

3. Winston D. 2007, Herbal Gastroenterology, Washington, NJ.

4. Winston D. Herbs and Nutrition For Healthy Aging. Journal of the American Herbalists Guild, 2007, 9: 5-12.

מקור התמונה

חזרה לחנות

צמחי מרפא לסכרת

צמחי מרפא לסכרת - כשהתברר שרמת האינסולין תקינה ואפילו גבוהה אצל חלק מהסכרתיים, היה ברור שצריך לחפש צמחים הפועלים במנגנון שונה

צמחי מרפא לסכרת

מאז גילוי האינסולין עברו למעלה מ-100 שנה. היתה הרגשה שהאדם ניצח את המחלה שהיתה באותה תקופה סופנית. אבל מספר החולים לא רק שלא ירד, אלא הלך ועלה בכל רחבי תבל, והסכרת נחשבת היום למגיפה של המאה ה-21.

כשהתברר שרמת האינסולין תקינה ואפילו גבוהה אצל חלק מהסכרתיים, היה ברור שצריך לחפש צמחים הפועלים במנגנון שונה.

התופעה קיבלה הגדרה של מחלה מטבולית , שמופיעה בעיקר בחברה המערבית בגיל 45-50 שנה, ומתבטאת בירידה ברגישות של קרומי התאים לאינסולין. הסימפטומים שעלולים להופיע הם עליה ברמת גלוקוז בדם, עליה בלחץ הדם, השמנה באזור הבטן ותופעות אישיות נוספות.

צמחי מרפא המגבירים רגישות של הממברנות לאינסולין יהיו יעילים, אבל השפעתם תהיה נמוכה ללא תזונה מתאימה ופעילות גופנית. יש הכרח בשיתוף פעולה של המטופל כדי להצליח. חלק מהצמחים נחקרו רק בשנים האחרונות, ואחרים היו ידועים כבר שנים רבות כמסייעים להורדת רמת גלוקוז בדם.

Panax quinquefolium

הג'ינסנג האמריקאי מכיל קבוצה של ספונינים המכונים ג'ינסנוזידים, הם אחראים לפעילות של הצמח כמוריד רמת סוכר, ומעלה רגישות לאינסולין (1).

מחקרים קליניים הראו ירידה ברמת גלוקוז בצום, ירידה ברמת הסוכר בבדיקת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c וירידה ברמת הגלוקוז בדם אחרי הארוחה (2).

מחקרים in vitro הראו עליה בייצור אינסולין, וירידה באפופטוזיס של תאי בטא בלבלב (3),

וכן עליה ברגישות קרומי התאים לאינסולין. הג'ינסנואידים פועלים כמקשרים ל-PPAR- –

Peroxisome proliferator-activated receptors שפועלים כמווסתים ביטוי של גנים הקשורים למטבוליזם של גלוקוז ושומנים. המקשרים של PPAR פועלים כמגבירי רגישות יעילים של אינסולין (4).

הג'ינסנג האמריקאי בטוח לשימוש. כמה מהמרכיבים שלו דומים לאלה של הג'ינסנג האסיאתי שמצוי בשימוש ברפואה הסינית, והוא צמח נערץ כבר אלפי שנים (1). הוא נחשב לצמח אדפטוגן עדין יותר מהג'ינסנג האסיאתי.

Cinnamomum cassia

הקנמון הוא צמח תבלין חשוב שמוצאו בארצות טרופיות. מינים אחדים של קנמון שימשו כתבלין למזון, להכנת קטורת ולהכנת שמנים אנטיספטיים (1).

לפני ש-10 שנים הראו שהקנמון מוריד רמת סוכר (5). מאז חזרו חוקרים נוספים על הניסויים, והראו שקנמון בריכוז של 1-6 ג' ליום מוריד רמת גלוקוז בדם (1).

מיצויים של קנמון הגבירו ספיגה של גלוקוז, הפעילו קולטן של אינסולין ועכבו דהפוספורילציה של רצפטור של אינסולין, ובכך הגבירו רגישות של התאים לאינסולין (5).

הקנמון הוא צמח מחמם, אבל בטוח לשימוש. הטווח של 1-6 ג' מאפשר למשתמשים לבחור את המינון המתאים לכל משתמש, מבלי להיות מחמם חזק מדי.

Plantago ovata לחך סגלגל

הלחך הסגלגל מצוי בתערובות רבות של צמחים נוגדי עצירות. הוא מכיל מרכיבים ריריים התופחים במים, ממלאים את המעי הגס וגורמים לו להתרוקן (1).

מחקרים שנערכו בחיות מעבדה ומחקרים קליניים הראו שהוא מקטין את העליה ברמת גלוקוז בדם אחרי הארוחה (6). הראו פעילות של הצמח התלויה בריכוז.

פעילות מקסימלית התקבלה כשלקחו את הלחך לפני הארוחה (7). הריכוז שניתן היה 10-15 ג' פעמיים ליום, לפני ארוחת בוקר וערב (7). היתה ירידה משמעותית בריכוז הגלוקוז בדם ובריכוז ההמוגלובין המסוכרר (1).

הלחך הסגלגל שתופח במעי, מעכב ומאיט את ספיגת הסוכר מהמעי אל הדם, ומגביר תנועתיות במעי הגס. הירידה בריכוז הגלוקוז קשורה לשתי הפעילויות, ירידה בספיגה ועליה בהתרוקנות של המעי (1).

חשוב לקחת את הלחך עם כמות גדולה של מים. תרופות, מינרלים וויטמינים, שמעוניינים שיספגו היטב, לוקחים לפחות שעה אחרי השימוש בלחך.

Gymnema sylvetre

צמח שמוצאו בהודו והתקבל כנוגד סכרת במערב לאחר מחקר (2). הוא מגביר יצור של אינסולין אנדוגני, מוריד רמת סוכר. הוא נחשב לבטוח לשימוש (1).

Momordica charantia

הצמח, הנקרא בשם עממי, מלון מר, הוא בעל תפוצה רחבה בארצות טרופיות במזרח אסיה ובדרום אמריקה. הצמח שייך למשפחת הדלועיים, והפרי הוא מאכל מקובל בארצות רבות.

בודדו ממנו כמה מרכיבים הקשורים לפעילות שלו כמוריד רמת סוכר. הוא מכיל גליקוזידים סטרואידיים momordin ו- charantin (7). התקבלה ירידה ברמת גלוקוז עם מיצויים שניתנו במתן פומי ובהזרקה (7). בנוסף הצמח מכיל אינסולין הדומה לאינסולין של פרה(1).

הצמח מוריד רמת גלוקוז וטריגליצרידים בדם.

הוא מגביר שחרור אינסולין מהלבלב

מפחית גלוקוניאוגנזה בכבד

מגביר שימוש בגלוקוז

מגביר רמה של חלבון בסרום (9).

מחקר שנערך עם עכברים הראה שמיצוי מהגבעול של הצמח מגביר adenosine monophosphare-activated protein kinase ובכך מחזיר את הרגישות לאינסולין (10).

Ocimum sanctum ריחן קדוש

הריחן שייך למשפחת השפתניים. הוא גדל בהודו ונחשב לצמח רפואי חשוב. משתמשים בו בין השאר לטיפול בסכרת.

עלים של הצמח שניתנו לחולדות גרמו לירידה של רמת גלוקוז בדם (1).

הצמח גורם לעליה בייצור גליקוגן בכבד

ירידה בהפיכת גליקוגן לגלוקוז

ירידה בגלוקוניאוגנזה

עליה בשחרור אינסולין מהלבלב (1).

הצמח נחשב לבטוח לשימוש ומרבים להשתמש בו ברפואת האיורודה.

כרום Chromium picolilate

הכרום הוא אחד מהמינרלים החיוניים לגוף, והדרושים בריכוזים נמוכים מאד (11).

מחקרים מראים שרמת הכרום משפיעה על וויסות ורגישות לאינסולין (11). הכרום מסייע לקשירה של אינסולין וחדירה של גלוקוז לתןך התאים.

כרום כתוסף גרם לירידה ברמת גלוקוז בצום, לשיפור רגישות לאינסולין,להורדת רמת האינסולין, וכן לירידה בריכוז כולסטרול ושומנים בדם ולעליה ב-HDL אצל אנשים מבוגרים סכרתיים ונורמלים (11).

המחקרים נעשו רובם עם chromium picolinate. נערך מחקר על 180 מטופלים סכרתיים. הם חולקו לשלוש קבוצות. קבוצה אחת קיבלה פעמיים ביום 100 מיקרוגרם של כרום פיקולינט, קבוצה שניה קיבלה 500 מיקרוגרם והקבוצה השלישית קיבלה פלצבו. המחקר נמשך ששה חודשים.

החוקרים דיווחו על השפעה משמעותית בעיקר של 500 מיקרוגרם כרום. היתה ירידה בהמוגלובין המסוכרר, ברמת גלוקוז בצום, בריכוז הסוכר שעתיים אחרי הארוחה, בריכוז האינסולין שעתיים אחרי הארוחה (11).

מחקר נוסף שבדק השפעה של 200 מיקרוגרם ליום של כרום פיקולינט על סכרתיים, במשך ששה חודשים, הראה ירידה ברמת טריגליצרידים, אבל השפעה בלתי משמעותית על ריכוז הסוכר בדם (11).

אין המלצה מדויקת ל- RDA RDA-recommended daily allowance) ) אבל ניתן להסיק מהמחקרים שהריכוז צריך לעלות על 200 מיקרוגרם ליום (11).

מזון עשיר בכרום הוא שמרי בירה וקמח שעורה.

כדי להצליח למנוע עמידות לאינסולין ולהחזיר את הרגישות צריך בנוסף לצמחים להימנע משתיה ואכילה של מזון מתוק במטרה להשתיק את הרעב. להקדיש זמן לארוחות מסודרות ולא רק לחטוף משהו מתוק עתיר קלוריות בעמידה או בריצה. להקדיש מחשבה לתכנון הארוחות, ולתקן את מה שעשינו כשגרמנו לגוף שלנו לדחות את האינסולין, ולפגוע בוויסות חדירת הגלוקוז לתאים.

חשוב להפחית במשקאות קלים ממותקים, כולל משקאות דיאט שכוללים ממתיקים סינטטיים, או סירופ המכיל פרוקטוז.

מקורות

Karel R. Ten Herbs for Glycemic Control in Type 2 Diabetes. Journal of American Herbalists Guild, 2010, 8:53-63

Yeh GY. Eisenberg DM. Kapchuk TJ. Phillips RS. Systematic Review of Herbs and Dietary Supplements for Glycemic Control in Diabetes Care 2003, 26:1277-1294.

Luo JZ. & Luo L. American Ginseng stimulates insulin production and prevents apoptosis through regulation of uncoupling protein-2 in cultured beta cells. Evidence-based Complementary and Alternative Medicine, 2006, 3:365-372.

Kyu LH. Jung MH. Soh JH. et al. Ginsenoside 20(S)-protopanaxatriol (PPT) Activates Peroxisome Proliferator. Activated Receptor gamma(PPARGAMMA) IN 3t3-L1. Adipcytes Biological Pharmaceutical Bulletin, 2006, 29:110-113.

Khan A. Safdar M. Khan MM. et al. Cinnamon improves Glucose and Lipids of People With Tupe 2 Diabetes Care, 2003, 26: 3215-3218.

Hannan JM. Ali L. Khaleque J. et al. Aqueous extracts of husks of Plantago ovata reduce hyperglycemia in type 1 andtype 2 diabetes by inhibition of intestinal glucose absorption. British Journal of Nutrition , 2006, 96: 131-137.

Rodriguez-Moran M. Guerrero-Romero F. Lazcano-Burciaga G. Lipid –and glucose-lowering efficacy of Plantago psillium in type 2 diabetes. Journal of Diabetes and its complications1998, 12; 273-278.

Singh N. & Gupta M. Regeneration of beta-cells in islets of Langerhans of pancreas of alloxan diabetic rats by acetone extract of Momordica charantia fruits (Absract) Indian Journal of Expermental Biology , 2007, 45: 1055-1-62.

Fernandes NP. Lagishetty CV. Panda VS, et al. An experimental evaluation of the antidiabetic and antilipidemic properties of a standardized Momordica charantia fruit extract. BMC Complementary and Alternatve Medicine 2007, 7: 29.

Cheng HL. Huang HK. Chang CL. et al. A cell-based screening identities compounds from the stem of Momordica charantia that overcome insulin resistance and activates AMP-activated protein kinase. Journal of Agriculture and Food Chemistry, 2998, pre-reprint version published online July 26, 2008.

חזרה לחנות

אלרגיה לחיטה – Food allergy

אלרגיה לחיטה - ניתן להחליף את הדגניים בקמח קינואה, ירבוז, צ'יה, דוחן, כוסמת, זרעי פשתן, אורז, חומוס, סויה. >

אלרגיה לחיטה היא בדרך כלל אלרגיה למזון. היא עלולה להופיע כאלרגיה למגע, אצל אנשם הבאים במגע קרוב עם חיטה באופן קבוע. כמו כל אלרגיה, גורמת האלרגיה לחיטה להופעה של נוגדנים IgE ולתגובה של תאי פיטום ובזופילים הגורמים לשחרור של היסטמין, ובהמשך להפעלת מנגנון הדלקת.

האלרגיה היא בעיקר למאגר החלבונים המצוי בזרע החיטה, אבל ישנם מרכיבים נוספים העלולים לפעול כאלרגנים (1).

ישנן ארבע קבוצות עיקריות של חלבונים בזרע החיטה: אלבומינים, גלובולינים, פרולמינים וגלוטלינים (1). הפרולמינים המצויים בחיטה מכונים גליאדינים, והגלוטלינים המצויים בחיטה מכונים גלוטנינים.שתי הקבוצות האחרונות ביחד מייצרות את הגלוטן שעלול לגרום למחלת צליאק (1).

אלרגיה לפולן ולנוף הצמח של החיטה

אלרגיה המתבטאת בדרכי הנשימה, והקשורה לפולן ולצמח החיטה, עלולה להופיע אצל אנשים העובדים בתעשיית המזון. גילו בחיטה 40 מרכיבים אלרגניים, חלקם פועלים בשילוב עם פולן ונוף הצמח של השיפון (2).

מחקר אחר גילה שאלרגיה בדרכי הנשימה של אופים עלולה להגרם על ידי שילוב של צמח החיטה עם דגניים נוספים, כגון, שבולת שועל, שעורה, תירס, אורז ובעיקר שיפון (3). בנוסף הראו שילוב בין חלבונים של זרעים ושל פולן חיטה, וכן שילוב בין גלוטן של חיטה ופולן של שיפון הגורמים לאלרגיות בדרכי נשימה אצל אופים (4).

נגזרות של חומצות אמיניות מחלבונים של חיטה עלולים לגרום לאלרגיות. הן נוצרות על ידי פירוק אנזימטי הידרוליטי של החלבונים, המביא לייצור של פוליפפטידים ובהמשך לפפטידים. מכנים אותם הידרוליזטים של חלבונים מחיטה, ונוהגים להוסיף אותם כתוספים למזון ולקוסמטיקה. הם עלולים להגביר תגובה אלרגית אצל אנשים רגישים, ולגרום לאורטיקריה חריפה על ידי מגע (5,6).

גליאדינים מחיטה קשורים לאלרגיה קשה נוספת, הידועה בשם Wheat-dependent exercise induced anaphylaxis, הקשורה גם היא לתגובות של נוגדנים IgE (7).

במקרים אלה גלידינינים או גלוטנין עם משקל מולקולרי גבוה חודרים לדם בזמן פעילות ספורטיבית, והם עלולים לגרום לאסתמה חריפה או לתגובות אלרגיות אחרות (8).

פרולמינים שאינם נמסים במים, שמקורם בכמה מיני דגן עלולים להיות הגורם לאטופיק דרמטיטיס, אקסמה,ואורטיקריה (9).

במקרים של רגישות משפחתית מציעים לא להשתמש במוצרים המכילים חיטה בשנה הראשונה של החיים.

אצל אנשים הסובלים לעתים קרובות ממיגרנה, הראו שהגורם עלול להיות רגישות למזון (10). ב- 78% מהמקרים הגורם היה חיטה (10). מזונות נוספים העלולים לגרום למיגרנה: תפוזים, ביצים, תה, קפה, שוקולד, חלב, תירס, סוכר קנים, שמרים.

הטיפול הוא קשה ואישי. ישנם אנשים הרגישים לחיטה אולם אינם רגישים לכוסמין. חיטה מצויה במזונות רבים, כגון, קוסוקוס, סולת, מיני מאפה שונים, סובין, מוצרים מנבט חיטה, עמילן ועוד מוצרים רבים בהם מופיעים מרכיבים מחיטה כתוספים.

עצם המודעות לכך שהגורם לתופעות שונות עלול להיות אלרגיה לחיטה ולמרכיבים שלה, יכל לתת כיוון לאיבחון.

ניתן להחליף את הדגניים בקמח קינואה, ירבוז, צ'יה, דוחן, כוסמת, זרעי פשתן, אורז, חומוס, סויה.

כשיש רגישות לחיטה או לדגנים נוספים חייבים לקרוא בעיון את רשימת המרכיבים בכל מזון, ועדיף להימנע ככל האפשר להימנע משימוש במזון מתועש.

מקורות

1. AkagawaM. Handoyo T. Ishii T. et al. Proteomic analysis of wheat flour allergens. J. Agaric. Food Chem. 2007, 55: 6863-70.

2. Blands J. Diamant B. Kallos P. et al. Flour allergy in bakers.I. Identification of allergenic fractions in flour and comparison of diagnostic methods. Int. Arch. Allergy Appl. Immunol. 1976, 52: 392-406.

3. Baldo BA. Krilis S. Wrigley CW. Hypersensitivity to inhaled flour allergens. Comparison between cereals. Allergy 1980, 35:45-56.

4. Valero Santiago A. Amat Par P. Sanosa Valls J. et al. Hypersensitivity to wheat flour in bakers. Allergologia et immuno- pathologia, 1988, 16: 309-314.

5. Akiyama H. Sakata K.Yoshioka Y.et al. Profile analysis and immunoglobulin E reactivity of whear protein hydrolysates. Int. Arch. Allergy Immunol. 2006, 140: 36-42.

6. Lauriere M. Pecquet C. Bouchez-Mahiout L. et al. Hydrolysed wheat ptotein present in cosmetics can induce immediate hypersensitivities. Contact Derm. 2006, 54: 283-290.

7. Mitttag D. Niggemann B. Sander I. et al. Immunoglobulin E-reactivity of wheat-allergic subjects, bakers asthma, food allergy, wheat-dependent, exercise-induced anaphylaxis, to wheat protein fractions with different solubility and digestibility. Mol. Nutr. Food Res. 2004, 48: 380-389.

8. Masuo H. Morimoto K. Akaki T. et al. Exercise and aspirin increase levels of circulating gliadin peptides in patients with wheat-dependent exercise-induced anaphylaxis. Clin. Exp. Allergy 2005, 461-466.

9. Barnetson RS. Wright AL. Benton EC. IgE-mediated allergy in adults with severe atopic eczema. Clin. Exp. Allergy, 1989, 19:321-325.

10. Grant EC Food Allergies and migrane. Lancet 19798, 1: 966-969.

חזרה לחנות

סיזיגיום – Syzygium cumuni

סיזיגיום - מטפלים מסורתיים בהודו משתמשים בפירות לטיפול בסכרת, פצעים בפה, דלקותת בדרכי העיכול, שלשול, דיזנטריה, טחורים, כאבי בטן

סיזיגיום – Syzygium cumuni

משפחה: הדסיים, Mytrtaceae

שמות נרדפים: Eugenia jambolana, Myrtus cumini, Syzygium jambolana

חלקי צמח בשימוש: פירות, עלים, קליפת ההגזע, פרחים, שורש

שמות עממיים: jambolan, jamun, java plum, black plum

תאור הצמח: Syzygium הוא סוג במשפחת ההדסיים, שמוצאו באיזורים טרופיים, בעיקר של דרום אמריקה ואוסטרליה (1). לסוג סיזיגיום משתייכים כ-100 מינים, הגדלים באפריקה, מדגסקר, דרום-מזרח אסיה ואיי האוקינוס השקט (1). צמחים רבים המשתייכים למשפחת ההדסים הם ארומטיים, וידועים כצמחי מרפא ותבלין (2).

Syzygium cumini הוא עץ גדול ירוק-עד, נפוץ מאד בהודו, סרילנקה, נפאל, פקיסטן ואינדונזיה. מרבים לגדל אותו ליד מקדשים של קרושנה, והוא נחשב לעץ קדוש אצל ההינדים (1). העלים אליפטיים באורך 6-12ס"מ.

הפרחים לבנים וריחניים, מרובי אבקנים וגדלים בצברים. הפירות הם ענבות מאורכות, בצבע סגול-בורדו כהה מאד, כמעט שחור. הציפה עסיסית, מתוקה ואכילה ומשאירה טעם מתוק, מעט חמוץ ואסטרינג'נט וצבע אדום כהה בפה (1).

מרכיבים

מרכיבים פעילים מצויים בחלקים השונים של הצמח.

עלים: העלים עשירים בגליקוזידים של פלבונואידים, קוורצטין, myricetin, myricitin

טריטרפנואידים, galloyl carboxylase, טאנינים (3)

קליפת הגזע: חומצה בטולינית

friedelin, eugenin, beta-sitosterol, kaempferol, quercetin, bergenins

חומצה גאלית, חומצה אלגית, גאלו טאנינים, אלגו-טאנינים

פרחים: פלבונואידים, כגון, קוורצטין, מיריצטין, איזו-קורצטין קמפפרול (4)

חומצה אולאנולית, אצטיל-חומצה אולאנולית

שורש: מכיל גליקוזידים של פלבונואידים ו- isorhamnetin-3-o-tutinoside (5)

פירות: עשיר בסוכרים, כגון, רפינוז, גלוקוז, פרוקטוז

חומצות פירות: ציטרית, מאלית, גאלית

אנתוציאנינים, דלפינידין, מאלוידין, פטונידין, גליקוזיד של ציאנידין (6)

הפירות עשירים במינרלים: סידן, זרחן, מגנזיום, ברזל, אשלגן, נחושת, גפרית

ויטמינים המצויים בפירות: ויטמין A תיאמין, ריבופלבין, נאצין, חומצה אסקורבית

כולין, חומצה פולית (6)

ניתן לשתמש באבקה שמכינים מקליפת הפרי כצבע מאכל הצובע מזון (1).

שמן נדיף בודד מהחלקים השונים ש הצמח, הוא כולל כ-25 מרכיבים, ביניהם, פינן, לומונן,

מירצן, בטא- קריופילן, cadinene (1).

פעילות: קליפת הגזע היא אסטרינג'נט, נוגדת תולעים

הפירות מקררים, אסטרינג'נט, מסלקים ריח ריח רע מהפה, משתנים, מורידים רמת גלוקוז בדם, טעמם מתוק-חמוץ

הזרעים מתוקים, אסטרינג'נט, ומסייעים במקרים של סוכרת

חומץ שמכינים מהפירות הבשלים הוא אסטרינג'נט, עוצר שלשול, יעיל במקרים של הגדלה של הטחול.

כל חלקי הצמח הם אנטי אוקסידנטים הודות למרכיבים הפוליפנולים השונים המצויים בהם. הם מנטרלים רדיקלים חופשיים ופעילים כנוגדי דלקת (1).

רפואה מסורתית:

הפירות משמשים לטיפול בסכרת, שיעול, דיזנטריה וכנודים של תולעים עגולות (2)

ברפואת האיורודה משתמשים בפירות לטיפול בסכרת

מטפלים מסורתיים בהודו משתמשים בפירות לטיפול בסכרת, פצעים בפה, דלקותת בדרכי העיכול, שלשול, דיזנטריה, טחורים, כאבי בטן (7)

ברפואת היונאני משתמשים בחלקים שונים של הצמח כמחזק של הכבד, כמזין של הדם, כמחזק של השיניים והחניכיים (7)

מטפלים מסורתיים במדגסקר משתמשים במיצויים מהזרעים לטיפול בסכרת (8).

בטאמיל נאדו משתמשים במיצויים מהזרעים לטיפול בשיעול, הצטננות, דלקות גרון, פריחות בעור ובפה, כיבים בעור, בפה ובמעי (8).

הפירות נאכלים טריים, ומכינים מהם ריבות, מיני מאפה, סירופ, רוטבים וגלידות (1).

פרמקולוגיה

נוגד סכרת. נערכו כמה מחקרים המוכיחים שהפירות והזרעים מורידים רמת סוכר. המחקרים נעשו in vitro , על עכברים וכן מחקרים קליניים עם סכרתיים (9, 10).

ירידה משמעותית ברמת הגלוקוז בדם התקבלה בעכברים שטופלו עם קליפת הגזע של העץ (9). המחקרים הקליניים הראו ירידה ברמת גלוקוז בדם כאשר השתמשו במיצוים מהפירות ומהזרעים (10).

מחקרים נוספים הוכיחו שחלקים שונים של הצמח הם מורידים רמת סוכר בדם, נוגדי חמצון, נוגדי דלקת, אנטי מיקרוביאליים, אנטי ליישמניה, אנטי פטרייתיים, עוצרים שלשול, מפחיתים פוריות, נוגדי אולקוס, מגינים מפני קרינה רדיו אקטיבית (1).

סיכום

רוב המחקרים נעשו עם הפירות והזרעים, וגם עם חלקים אחרים של הצמח. רק מחקרים בודדים וקטנים עוסקים בפעילות של מרכיבים פעילים מבודדים (1).

השימוש ברפואה המסורתית היה בחלקים שונים של העץ ונעזרו בו לטיפול בבעיות השונות שהוזכרו. מחקרים מעטים עסקו בפעילות של החלקים השונים של הצמח. רובם בדקו את הפירות והזרעים (1).

בהודו הפירות נאספים מתחת לעצים ונמכרים בשוק כפרי טרי.

מקורות:

1. Ayyanar M. Subash-Babu P, Syzygium cumini (L) Skeels: A review of its phytochemical constituents and traditional uses. Asian Pac. J. Trop. Biomed. 2012, 2 (3): 240-246.

2. Reynertson KA. Basile MJ. Kennelly EJ. Antioxidant potential of seven myrtaceous fruits. Ethnobot. Res. Appl. 2005, 3: 25-35.

3. Gupta GS. Sharma DP. Triterpenoid and other constituents of Eugenia jambolana leaves. Phytochemistry, 1074, 13:2013-2014.

4. Bhatia IS. Bajaj KL. Chemical constituents of the seeds and bark of Syzygium cumini. Plant Med. 1975, 28:347-352.

5. Vaishnava MM. Tripathy AK. Gupta KR. Flavonoid glycosides from roots of Eugenia jambolana. Fitoterapia, 1992, 63: 259-260.

6. Jain MC. Seshadri TR. Anthocyanins of Eugenia jambolana fruits. Indian J. Chem. 1975, 3: 20-23.

7. Sagrawat H. Mann AS. Kharya MD. Pharmacological potential of Eugenia jambolana a review. Pharmacogn Mag. 2006, 2: 96-104.

8. Ratsimanga U. Native plants for our global village. TWAS Newslett. 1998, 10:13-15.

9. Villasenor IM. Lamadrid MRA. Comperative antihyperglycaemic potntials of medicinal plants. J. Ethnopharmacol. 2006, 104: 129-131.

10. Sharma SB. Nasir A. Prabhu KM. et al. Hypoglycemic and hypolipidemic effect of ethanolic extract of seeds of Eugenia jambolana in alloxan-induced diabetic rabbits. J. Ethnopharmacol. 2003, 85: 201-206.

חזרה לחנות

ענבר – Succinium Amber

ענבר - הענבר נחשב למרגיע, מסייע להתגבר על פחדים, משחרר עוויתות.משמש לטיפול בפלפיטציה, נדודי שינה, אפילפסיה

ענבר

Succinium הוא השם הלטיני של חומר שמקורו במוהל או מיץ. Suucus בלטינית משמעותו מוהל או מיץ. החומר שאוספים אותו מכונה amber מהשם הערבי anbar, ובעברית הוא נקרא ענבר. מקורו בעצים עתיקים שכבר מזמן אינם קיימים, בעיקר עצי מחט, כגון, מיני אורן, או עצים ממשפחת הקטניות, Fabaceae (1). השרף נשאר באדמה במשך מיליוני שנים עד שהוא הופך לענבר. האורן נחשב למקור העיקרי, למרות שיש ענבר שמוצאו משרפים של עצים נוספים.

צבע הענבר צהוב ולפעמים צהוב כהה, חום או אדום, ומשתמשים בו להכנת תכשיטים או פסלים ופסלונים. יש לו שימוש רפואי ברפואה הסינית.

הרוב המצוי היום בעולם מגיע מאזור הים הבלטי (1), ממקום הנקרא חוף הענבר. בשנים האחרונות הוא מגיע מאזור בים הבלטי הנקרא Kaliningrad Oblast, והוא נמצא בין פולין לליטא.

בעבר השתמשו בו לריפוי באירופה ובמזרח התיכון. השימוש העיקרי היה כמשכך כאבי בטן וכאבים רוימטיים. שימוש זה נפסק מזמן.

מרכיבים

מרכיבים נדיפים של שרף מאורן: טרפנים, כגון, pinene, careen, sabinene, limonene הם נעלמים במשך התקופה הארוכה עד שהענבר נוצר.

ישנן מולקולות המקשות את השרף, בעיקר abietic and pimaric acid.

הענבר דומה במרכיבים הכימיים שלו לשרף של האורן, אבל הוא מכיל יותר חומר פחמימני שהתקשה. השרף מכיל ריכוז גבוה יותר של מולקולות של טרפן (2).

במשך שנים רבות אספו אותו מהחוף של הים הבלטי, כשהגלים הביאו אותו אל החוף. בשנת 1870 הקימו מיכרות לחציבת ענבר (1). מאז הכמות הנחצבת הולכת ועולה.

שימוש רפואי ברפואה הסינית

הענבר נחשב לבעל טעם מתוק וטבע נייטרלי. טוחנים את הענבר לאבקה ובולעים את האבקה עם מעט מים, או עם פורמולה שהשרף הופף להיות חלק ממנה (1). שימוש נוסף הוא בצורת כדורים.

הענבר נחשב למרגיע, מסייע להתגבר על פחדים, משחרר עוויתות.

משמש לטיפול בפלפיטציה, נדודי שינה, אפילפסיה (3). משמש חלק מפורמולה לטיפול באפילפסיה אצל ילדים (3).

שימוש נוסף הוא במקרים של בצקת ושל קשיים במתן שתן, וכן במקרים של דם בשתן. לוקחים את הענבר ביחד עם הפטריה Poria coccos (1).

בנוסף משמש הענבר להגביר זרימת דםבמקרים של אל-וסת, כאבים בבטן התחתונה, בלוטת ערמונית מוגדלת וחסימה של האנרגיה החיונית (1).

במקרה של רמת שומנים גבוהה בדם משתמשים בפורמולה הכוללת: ענבר, אסטרגלוס, אבקה של פנינה, רימניה וג'ינסנג אמריקאי (4).

שימוש חיצוני: הענבר פועל כאסטרינג'נט לטיפול בכיבים, ומסייע לשיקום של רקמות. משתמשים בו לטיפול בכיבים, כוויות, פציעה של ריקמה (1).

מקורות:

1. Dharmananda S. Succinum (Amber) Use in Chinese Medicine.

2. www.tmnline.org/arts/amber.htm

3. Matuszewska A. and John A. Some possibilities of thin layer chromatographic analysis of the molecular phase of Baltic amber and other natural resins, ACTA Chromatographica 2004, 14:82-91.

4. Mitchell C. et al. (translators), Ten Lectures on the Use of Medicinals from the Personal Experience of Jiao Shude, 2003 Paradigm. Publications, Brookline, MA.

5. Lu Decheng et al. Effects of Jianyanling on serum lipids, apolipoprotein and lipoprotein. Chinese Journal of Integrated Traditional and Western Medicine, 1994, 14: 142-144.

חזרה לחנות

עלי זית – Olive leaf

שם הצמח: Olea europea

שם עברי: זית אירופאי

משפחה: זיתיים, Oleaceae

תאור הצמח: מוצאו של הזית בארץ ישראל ובסוריה. הזית הוא עץ ירוק-עד בגובה 5-8 מ'.

הוא נפוץ בכל אזורי הארץ מהגולן ועד צפון הנגב. שורשיו מפותלים ומעמיקים לחדור לאדמה. עליו מאורכם וצרים. צידו העליון של העלה ירוק ומבריק וצידו התחתון אפור ומכוסה שערות.

פרחיו של הזית קטנים ולבנים. הוא פורח בסוף האביב ובתחילת הקיץ. הזית מפזר אבקה רבה מהפרחים, הגורמת לאלרגיה לאנשים רבים. הפירות מבשילים בחודשים אוקטובר-נובמבר. פרי הבוסר ירוק והוא הולך ומשחיר לקראת הבשלתו. הצבע הירוק שמקורו בכלורופיל הולך ונעלם, והוא מתחלף באנתוציאנינים הנותנים לו את הצבע השחור.

הזית הוא הצמח הראשון המוזכר בתנ"ך, מסופר בספר בראשית, פרשת נוח, שהיונה שנשלחה על ידי נוח לראות אם כלו המים, חזרה אליו עם עלה זית בפיה. תמונת היונה עם עלה הזית הפכה לסמל עולמי לשלום.

רפואה מסורתית: במצרים העתיקה השתמשו בעלי הזית לחניטה (1). ביוון העתיקה השתמשו בעלי הזית להוריד חום (1). בכתבים של הרופאים האקלקטיים מוזכר שימוש במירתח מרוכז של עלי זית להורדת חום (2)

מחקרים על ההשפעה הפיזיולוגית של עלי זית על בני אדם וחיות נערכים בשנים האחרונות. הם מראים שעלי הזית הם בעלי פעילות אנטי מיקרוביאלית יעילה מאד, העלים פעילים נגד חיידקים, וירוסים, שמרים וטפילים (1).

מרכיבים: secoiridoids, כולל oleuropein, oleorupeoside

פוליפנולים, כולל verbascoide, apigenin-7-glucoside, luteolin-7-glugoside (3)

טריטרפנים, כולל חומצה oleanolic

פלבונואידים, רוטין ו-diosmin

Oleuropein היה המרכיב הראשון שבודד ממיצוי של עלי זית ב-1908 (4).

פעילות: מוריד לחץ דם, אנטי מיקרוביאלי, אנטי אוקסידנט, נוגד דלקת,מוריד רמת סוכר

פרמקולוגיה

מוריד לחץ דם, מרחיב כלי דם

הפעילות של עלי הזית כמורידי לחץ דם דווחה לראשונה בשנת 1951, ואושרה על ידי מחקרים נוספים מאוחר יותר (5). Oleuropein מרחיב כלי דם ובכך גורם לירידה בלחץ הדם (6).

פעילות אנטי מיקרוביאלית

מחקרים in vitro הוכיחו שעלי זית מעכבים וירוסים רבים, כגון, פרה-אינפלואנזה, הרפס סימפלקס, פוליו, אינפלואנזה rhinoviruses, coxsackie virus, Varicella zoster. המרכיב המעכב העיקרי היה Ca-elenolate (7).

עלי הזית מעכבים חיידקים גרם-חיוביים וגרם-שליליים, שמרים, טפילים וכן את הטפיל הגורם למלריה Plasmodium falciparum (8).

פעילות in vitro הוכחה נגד E. coli, Staphylococcus aureus, Bacillus subtilis, Bacillus cereus, Salmonella typhimurium, Candida albicans (8).

כנראה שהמנגנון של הפעילות האנטי בקטריאלית הוא עיכוב של אנזימים חיוניים לרפליקציה של החיידקים, או פגיעה בקרום התא שגורמת לנזילה של מרכיבים מתוך התא החוצה (9).

פעילות אנטי אוקסידנטית

נערך מחקר באוסטרליה שבו נבדקה הפעילות האנטיאוקסידנטית של 55 צמחים רפואיים. החוקרים הראו שמיצוי מעלי זית הראה את הפעילות היעילה ביותר כמנטרל רדיקלים חופשיים. הוא היה פעיל יותר מתה ירוק ומגדילן מצוי (10). Oleuropein הפחית חמצון של LDL במבחנה וגם בארנבות (11).

פעילות היפוגליקמית

מחקרים שנעשו עם חולדות הראו שריכוזים של 16 מ"ג ו-32 מ"ג לק"ג של עלי זית הורידו רמת סוכר והגבירו שימוש בגלוקוז בתאים (12).

מחקר קליני נערך על 30 מטופלים עם יתר לחץ דם. הם קיבלו 400 מ"ג ש למיצוי מימי של עלי זית, ארבע פעמים ביום במשך שלושה חודשים. התקבלה ירידה משמעותית בלחץ הדם שלהמשתתפים (13).

אינטראקציות עם תרופות: יש לנהוג בזהירות רבה במקרים שלוקחים תרופות להורדת לחץ דם, לדילול דם, ולהורדת רמת סוכר כדי למנוע ירידה מוגזמת בלחץ הדם וברמת הסוכר (1).

תופעות לוואי: רצוי לקחת מיצויים מעלי זית עם האוכל כדי למנוע גירויים במערכת העיכול.

ניסויים בחיות מעבדה ובתרביות של תאים לא הראו תופעות לוואי בלתי נעימות, או רעילות.

לא נערכו ניסויים על בטיחות השימוש בעלי זית לנשים בהריון ובהנקה (1).

מינון: 500-2000 מ"ג של אבקה טחונה של העלים ליום.

המיצויים המצויים בשוק בד"כ מכוילים ל-17-20% oleuropein (1).

מקורות

1. Olive Leaf, Alternative Medicine Review, 2009, Vol.14: 62-66.

2. Felter HW. Lloyd JL. King's American Dispenatory. Cincinnati OH; Ohio Valley, Co, 1898.

3. Briante R. Patumi M. Terenziani S. et al. Olea europea L. Leaf extract and derivatives: antioxidant properties. J. Agric. Food Chem. 2002, 50:4934-4940.

4. Walter WM Jr, Fleming HP. Etchells JL. Preparations of antimicrobial compounds by hydrolysis of oleuropein from green olives. Appl. Microbiol. 1973, 26: 773-776.

5. Panizzi L. Scapati ML. Orient G. The constitution of oleuropein, a bitter glucoside of the olive with hypotensive action. Gazz. Chim. Ital. 1960, 90: 1449-1485.

6. Zarzuelo A. Duarte J. Jimenez J, et al. Vasodilator effect of olve leaf. Planta Med, 1991, 57:417-419.

7. Renis HE. In vitro antiviral activity of calcium elelnolate. Antimicrob. Agents Chemother. 1969, 9: 167-172.

8. Markin D. Duck L. Berdicevsky L. In vitro antimicrobial activity of olive leaves. Mycoses 2003, 46: 132-136.

9. Tassou CC. Nychas GJ. Board RG. Effect of phenolic compounds and oleuropein on the germination of Bacillus cereus T spores Biotechnol. Appl. Biochem. 1991, 13: 231-237.

10. Wojcikowski K. Stevenson L. Leach D. et al. Antioxidant capacity of 55 medicinal herbs traditionally used to treat urinary system. J. Alternative Complement Med. 2007, 13: 103-109.

11. Coni E. Benedetto R. Pasquale M. et al. Protective effect of oleuropein, an olive oil biophenol, on low density lipoprotein oxisizabilty in rabbits. Lipids, 2000 35: 45-54.

12. Goonzalea M. Zarzuelo A. Gamez MJ. et al. Hypoglycemic activity of olive leaf extracts. Planta Med. 1992, 58: 513-515.

13. Cherif S. Rahal N. Haouala M. et al. A. clinical trial of a titrated Oleaextraxt in the treatment of essential arterial hypertension. J. Pharm. Belg. 1996, 51; 69-s71.

הדס מצוי – Myrtus communis

הדס מצוי - החוקרים קבעו את הריכוזים המינימליים שנתנו עיכוב של צמיחה של מיני הקנדידה השונים. בדקו 10 מבחנות מכל מין של קנדידה, והישוו מול

שם עברי: הדס מצוי

משפחה: הדסיים Myrtaceae

חלקי צמח בשימוש: שמן אתרי

ההדס הוא שיח ירוק-עד השייך למשפחת ההדסיים. הוא גדל בר בארץ ובארצות ים תיכוניות אחרות. כמו רבים מהצמחים בני משפחת ההדסיים גם ההדס הוא צמח ארומטי, המכיל שמן נדיף בעלים ובפרחים.

מפיקים שמן אתרי מהעלים ומהפירות, והשימוש בו הוא בעיקר תעשייתי כמוסיף טעם וריח (1). מחקרים שנערכו על תכונות פיזיולוגיות של השמן הנדיף של הדס מצוי הראו שהוא פעיל נגד Mycobacteria והליקובקטר פילורי (3,4).

המחקר הנוכחי בדק השפעה של שמן נדיף של הדס על חמישה מינים של Candida.

מיני הקנדידה בודדו מתרביות דם של בני אדם שהיו מאושפזים בבית חולים ברומא, ונבדקו in vitro (1).

השתמשו בשמן נדיף שהוכן מעלים של הדס. קראו תוצאות אחרי 24 ואחרי 48 שעות. הישוו את פעילות השמן הנדיף של ההדס מול שש תרופות נגד פטריות (1).

המחקר נעשה באיטליה.

מיני הקנדידה שנבדקו הם: Candida albicans, C. glabrata, C. krusei, C. tropicalis, C. parapsilosis (1).

ריכוזי השמן הנדיף של ההדס היו מ-32 מיקרוגרם למ"ל עד 0.06 מיקרוגרם ל-מ"ל.

החוקרים קבעו את הריכוזים המינימליים שנתנו עיכוב של צמיחה של מיני הקנדידה השונים. בדקו 10 מבחנות מכל מין של קנדידה, והישוו מול תרופות נוגדות פטריות.

התוצאות הראו פעילות טובה של השמן הנדיף נגד C. albicans ונגד C. tropicalis אחרי 24 ו-48 שעות. פעילות נמוכה יותר התקבלה אחרי 48 שעות נגד C. glabrata

C. krusei, C. parapsilosis

מחקר שנעשה בתורכיה עם שמן נדיף שהוכן מהדס שגדל בתורכיה הראה פעילות גבוהה פי 3 נגד C. albicans (4). הראו שיש הבדל בהרכב השמן הנדיף התורכי לעומת האיטלקי.

השמן הנדיף התורכי מכיל אחוז גבוה של linalool ושל linalyl acetate, ואילו השמן הנדיף האיטלקי מכיל alpha-pinene ו-cineole 1,8 כמרכיבים עיקריים (1).

החוקרים רואים את המחקר שלהם כהתחלתי וטוענים שחשיבותו בכך שקנדידה גורם לזיהומים קשים, פנימיים וחיצוניים לאנשים רבים, והוא עמיד בפני תרופות רבות. הזיהום עם קנדידה חוזר לעתים קרובות לאחר שנראה שהצליחו לדכא את הזיהום.

הם טוענים שצריך לחפש חומרים חדשים לטיפול בזיהומים עם מינים שונים של קנדידה

בעיקר במקרים שהפטריה הצליחה לבנות ביופילם שמקנה לה עמידות לתרופות אנטי ביוטיות ולצמחי מרפא. (1).

מקורות

1. Cannas S. Molicotti P. Ruggeri M. et al. Antimycotic activity of Myrtus communis L. towards Candida spp. From clinical isolates. J. Infect. Dev. Ctries, 2013, 7 (3): 295-298.

2. Deriu A. Branca G. Molicotti P. et al. In vitro activity of essential oil of Myrtus communis L. against Helicobacter pylori. Int. J. Antimicrob. Agents 30: 562-563.

3. Zanetti S, Cannas S. Molicotti P. Evaluation of the antimicrobial properties of the essential oil of Myrtus communis L. against clinical strains of Mycobacterium spp, Interdiscip Perspect Infect. D is, Article ID 931530.

4. Mahboubi M. and Ghazian B.F. In vitro synergistic efficacy of combination of amphotericin B with Myrtus communis essential oil against clinical isolates of Candida albicans. Phitomedicine 2010, 17: 771-774.

חזרה לחנות

צלף קוצני – Capparis spinosa

צלף קוצני - אנטיאוקסידנט, אנטי מיקרוביאלי. נוגד דלקת, אנטי ויראלי ופעיל נגד Plasmodium falciparium מגן על הסחוסים מפני פגיעה במקרים של דלקת,

שם עברי: צלף קוצני

שם אנגלי: Caper bush

משפחה: Capparaceae או Capparidaceae

חלקי צמח בשימוש: ניצנים של הפרח, עלים, שורש, קליפת השורש, פירות

תאור הצמח: הצלף הוא שיח נמוך קוצני, רב שנתי, נפוץ מאד בארץ. מוצאו מאזור הים התיכון, והוא גדל בצפון אפריקה, בדרום אירופה, באזור הים השחור, סוריה, ישראל, ירדן. הצלף גדל ופורח בקיץ. הוא מסתגל ליובש קיצוני, ועמיד בטמפרטורה של 40 מעלות צלסיוס.

בארץ הוא גדל על סלעי גיר, קירות של בתי אבן, חומות, בבתי גידול מופרעים. הוא נפוץ בכל אזורי הארץ, כולל מדבר יהודה, מדבר שומרון, צפון הנגב ומערב הנגב.

הצמח מסתעף לענפים רבים. העלים ירוקים, מבריקים, עגולים או בצורת ביצה. עלי הלוואי קוצניים כפופים כלפי פנים. בחורף העלים נושרים והצמח עומד בשלכת.

הפרחים לבנים, בעלי ארבעה עלי כותרת וארבעה עלי גביע. האבקנים מרובים וארוכים, וצבעם סגול. לפרח עלי אחד. הפריחה בחודשים מאי עד ספטמבר.

בארץ גדלים המינים: צלף קוצני, צלף סחוסי, צלף סיצילי וצלף מצרי.

מרבים להשתמש בחלקי הצמח השונים למאכל ולתיבול מזונות. הערך הכלכלי שלו עלה בעשרות השנים האחרונות, ומגדלים את הצמח בספרד, תורכיה, מרוקו, איטליה (1).

העמידות של הצמח לקרינה של השמש, לחום ויובש ולאדמה ענייה היא יוצאת דופן. מחקרים הראו שהצלף פיתח מנגנונים שמאפשרים לו לעמוד במצבים קיצוניים כאלה (2,3).

לצלף יש מערכת שורשים עמוקה ומסועפת, המסייעת לו לספוג מינרלים מאדמה דלה. בנוסף, על השורשים מצויים חיידקים שונים הקושרים חנקן, ומאפשרים לצמח לייצר את החלבונים הדרושים לו (4,5).

ניתן לגדל את הצלף מזרעים טריים הנלקחים מפרי בשל. הנבטים מופיעים תוך 2-4 שבועות. לעיתים קרובות משתמשים לגידול הצמח בייחורים של ענפים צעירים.

כדי לזרז את הנביטה משרים את הזרעים במים חמים במשך יום אחד.

רפואה מסורתית. שימוש בחלקים שונים של הצלף הקוצני ידוע מאז אלפי שנים. המקור הראשון הממליץ על שיח של צלף לשימוש רפואי נכתב בשומר העתיקה 2000 שנים לפנה"ס (6). מומלץ בו להשתמש בצלף במקרים של גזים, שגרון ואנמיה (6).

ביוון נהגו להשתמש בשורש הצלף ובענפים צעירים לטיפול במחלות שגרוניות. דיוסקורידס ממליץ להשתמש בשורש, בעלים ובזרעים של הצלף במקרים של עצירת שתן ודלקת (6).

בסעודיה נוהגים להשתמש בפירות היבשים לטיפול ביתר לחץ דם ובסיבוכים של סכרת. חליטה מהעלים משמשת לטיפול בהצטננות.

מקליפת השורש מכינים מחית לשימוש חיצוני בנפיחות במפרקים, לפריחות בעור ולטיפול בעור יבש. בניצנים הסגורים משתמשים לשטיפות עיניים במקרים של זיהום(6).

שימושים נוספים שדווח עליהם בארצות בהן גדל הצלף הם: הפרעות בדרכי העיכול, יתר לחץ דם, עצירת שתן, איחורים של מחזור חודשי, סכרת, בצקת, טחורים, כנוגד תולעים, כמשכך כאב, כצמח מנקה ומחזק כללי (7).

מרתח מניצנים של הפרח ביחד עם עלים צעירים משמש לטיפול בזיהומים במערכת העיכול. במקרים של שלשול, דיזנטריה וכן להמסת אבנים בכליות. בשימוש חיצוני משמש המרתח לטיפול בעור במקרים של אקסמה, לשטיפות עיניים במקרים של עכירות של הראייה וכן במקרים של זיהומים בעיניים (6).

הצלף מוזכר במקורות של עם ישראל, ואגדות רבות קשורות אליו. הוא נחשב ל"עז באילנות" ומשווים אליו את עם ישראל. כשם שהצלף אינו מתכלה גם אם שורפים ורומסים אותו, כך גם עם ישראל, שעל אף כל הפגיעות שעבר במשך השנים ממשיך להתקיים ולגדול.

נהגו להכין יין מפירות הצלף, שקראו להם אביונות. היין נקרא יין קפריסין והשתמשו בו בין השאר להשריית הציפורן ששימש להכנת הקטורת לבית המקדש. ההשריה ביין חיזקה את הריח של הציפורן. הניצנים נקראו קפריס, והשתמשו בהם למאכל לאחר שכבשו אותם במלח.ראשי הענפים הצעירים נקראו תימורות. הצלף היה תמיד נפוץ מאד.

בארץ, ואנשים יצאו יום יום ללקט את חלקי הצמח השונים המשמשים למאכל ורפואה.

מרכיבים: גליקוזידים של פלבונואידים, כולל רוטין, גליקוזידים של quercetin ושל kaempferol (8), methyl glucosinolate, isothiscyanate, isopropyl isothiocyanateBenzyl-isothiocyanate, אלקלואיד stachydrine (7).השמן הנדיף כולל 145 מרכיבים, ביניהם אלקלואידים, אסטרים ומרכיבים המכילים גפרית.הניצנים של הפרחים והעלים מכילים רוטין, קרוטנואידים, tocopherols ויטמין C (9).

פעילות: אנטיאוקסידנט, אנטי מיקרוביאלי (10). נוגד דלקת (6)

אנטי ויראלי ופעיל נגד Plasmodium falciparium (11)

מגן על הסחוסים מפני פגיעה במקרים של דלקת (10)

אצל עכברים סכרתיים הראו ירידה ברמת הגלוקוז, הטריגליצרידים והכולסטרול (6)

פעיל נגד הרפס טיפוס 1 ו-2 (11).

מיצוי אלכוהולי של הפירות האה פעילות נגד סקלרוזיס של העור (6).

שימוש בצלף כמזון: כובשים את הניצנים של פרחי הצלף במלח או במלח עם חומץ, ומשתמשים בהם לתיבול ולקישוט מזונות. השימוש בניצנים ידוע ומקובל באוכל ים-תיכוני, ובשנים האחרונות הם נעשו מקובלים ומבוקשים בארצות רבות. הביקוש הביא לגידול חקלאי של הצלף ולהפיכתו לצמח בעל חשיבות מסחרית (6). הניצנים הקטנים נחשבים לטובים יותר מהגדולים. קוטפים אותם בחודש יוני כשגודלם מגיע לגודל של אפונה עדינה.

הפירות הצעירים או הבשלים עוברים תהליך דומה בכבישה במלח או מלח וחומץ, ונמכרים כ-Caper berries.

ביוון נוהגים לכבוש גם עלים של צלף. משתמשים בהם בסלט ובמנות עם דגים.

בטיחות: כל חלקי הצמח בטוחים לשימוש

לסיכום, הצלף הוא צמח בעל שימושים רבים מאז אלפי שנים. ברפואה המסורתית מוזכר שימוש בחלקי הצמח השונים לטיפול במחלות והפרעות שונות. שמוש רפואי בצלף נעשה באיורודה, ברפואה הסינית וברפואת היונאני. מחקרים שנערכים בשנים האחרונות מאשרים את התכונות שיוחסו לצמח בעבר. ערכו המסחרי עולה ביחד עם השימוש הגובר בו כצמח למזון ולרפואה.

מקורות

1. Rivera D. Inocencio C. Obon C. Alcaraz F. Review of Food and Medicinal Uses of Capparis L. (Capparidaceae) Economic Botany 2003, 57:515-534.

2. Rhzopoulou S. Physiological responses of Capparis spinosa L. to drought. Journal of Plant Physiology, 1990, 136:341-348.

3. Levizou E. Drilias P. Kypparissis A. Exceptional photosynthetic performance of Capparis spinosa L. under adverse conditions of Mediterrananean summer. Photosynthetica, 2004, 42: 229-235.

4. Pugnaire FI. Esteban E. Nutritional adaptations of caper shrub (Capparis ovata Desf) to environmental stress. Journal of Plant Nutrition (Talot & Francis) 1990, 14: 229-235.

5. Andade GE. Esteban L. Velasco MJ. et al. Isolation and identification of N2-fixing microorganisms from the rhizosphere of Capparis spinosa L.Plant and Soil, 1997, (Kluwer Academic Publishers)197: 19-23

6. Sher H. Mohammad N. Ethnobotanical and pharmaceutical evaluation of Capparis spinosa L. validity of local folk and Unani system of medicine. J. of Medicinal Plants Research, 2010, 4: 1751-1756.

7. Inocenio C. Alcaraz F. Calderon F. et al. The use of floral characters in Capparis sect. Capparis to determine the botanical and geographical origin of capers. European Food Res. Technol. (Springer), 2002, 214; 335-339.

8. Polat M. Capparis spinosa L. (Capparidceae): A Review, AKU J. of Science, 2003, 7: 35-48.

9. Tlili N. Khalidi S. Munne-Bosch SS. Phenolic compounds and vitamin antioxidants of Caper (Cpparis spinosa). Plant Fds. Hum. Nutr. PMID, 2010, 20668946.

10. Tlili N. Nasri N. Saadaori E. et al. Carotenoid and tocopherol composition of leaves, buds and flowers of Capparis spinosa grown wld in Tunisia.J. Agric. Fd. Chem. 2009, 57: 5381-5385.Arena A. Bisifnano G. Pavone B. et al. Antiviral and buds. Phtotherpy Res. 2008,22: 313-317.

מקור התמונה

חזרה לחנות