פעילות אנטי אוקסידנטית של ירקות מבושלים

פעילות אנטי אוקסידנטית של ירקות מבושלים- צמחים המכילים קרוטנואידים, כגון, פלפלת, צ'ילי ביחד עם פלפל צהוב, כתום או אדום או תבלינים שונים, כגון

פעילות אנטי אוקסידנטית של ירקות מבושלים

פירות וירקות מכילים פולי פנולים, המפחיתים חימצון ומונעים מחלות כרוניות. תרכובות הפולי פנולים אחראים לתכונות האנטי ויראליות, אנטי דלקתיות, אנטי סרטניות של הצמחים המכילים אותם. בנוסף, הם מונעים שבירות של נימי דם ומעכבים צימות של טסיות דם.

מחקר שנעשה באיטליה בדק את הכושר נוגד החמצון של ירקות ופירות טריים, של עשבים ותבלינים הנפוצים בשימוש במרכז איטליה. החוקרים בדקו את הכושר נוגד החימצון אצל ירקות מבושלים, סלטים ורוטבים.

החוקרים בדקו 27 ירקות שונים, 15 מיני עשבי מרפא, 6 תבלינים שונים ו-10 רוטבים. הם בדקו את ריכוז הפנולים שבירקות הטריים. הכושר החימצוני נקבע לפי ORAC- Oxygen Radial Absorbance Capacity. הם קבעו ש- ORAC תלוי בריכוז הכולל של הפנולים והפלבונואידים. הירקות שמכילים את ריכוז הפנולים הגדול ביותר הם: ארטישוק, סלק, כרוב, ברוקולי, עולש, צ'ילי, פלפל צהוב. החוקרים מדווחים שגידול שונה של ירקות זהים נותן ריכוז שונה של פנולים ופלבונואידים, וכתוצאה מכך כושר שונה שלנוגדי חמצון. החוקרים מדדו את איבוד התרכובות הפנוליות והכושר החימצוני של הירקות אחרי בישול.

ירקות מאודים שמרו על 80% מריכוז הפנולים ומהכושר החימצוני של הירקות הטריים.

ירקות מורתחים שמרו על 30% מהכושר החימצוני. הפנולים שנמסים במים עברו אל המים, ונשארו פעילים בתוך המים. הם לא נהרסו כשההרתחה הייתה יחסית קצרה.

כדי לא לאבד את המרכיבים הפעילים ואת הכושר החימצוני שלהם יש לשתות את המים. אם אנחנו שופכים את מי הבישול ולא משתמשים בהם, אנחנו מפסידים את רוב הפנולים והפלבונואידים שהיו בירקות.

אידוי של הירקות בחום בינוני ולזמן קצר, שומר על רוב המרכיבים הפנוליים וגם על ויטמינים רבים. זוהי שיטת הבישול הטובה ביותר למניעת הפסדים של מרכיבים פעילים. בין צמחי המרפא בעלי כושר חימצוני גדול ביותר היו: מרוה רפואית, Majorana hortensis- מיורן, רוזמרין ובת קורנית- תימוס. הערכים של ORAC שהתקבלו אצלם היו גבוהים יותר משל הירקות.

החוקרים הראו שהוספת צמחים ארומטיים לסלט מעלה באופן משמעותי את ריכוז הפנולים שבסלט, ואת הכושר החימצוני שלו.

מליסה בריכוז של 1.5% העלה את כושר החימצון של הסלט פי 1.5. הוספת מיורן בריכוז של 1.5% העלתה את כושר החימצון פי 2.

בין התבלינים, הכמון היה היעיל ביותר בהעלאת הכושר החימצוני למרות שריכוז הפנולים והפלבונואידים שלו לא היה הגבוה ביותר. ג'ינג'ר טרי היה גם הוא יעיל מאד בהעלאת הכושר החימצוני.

הרוטבים היעילים ביותר היו אלה שהוכנו עם שמן זית. הזיתים מכילים ריכוז גבוה של פנולים. שמן זית שמיוצר בשיטת הכבישה הקרה ללא זיקוק מכיל רבים מהפנולים, ויש לו כושר חימצון גבוה. ניתן להגביר את כושר החימצון של שמן הזית על ידי מיצוי של תבלינים בתוכו, שמוסיפים לו טעם וריח, ומשפרים את כושר החימצון שלו.

ניתן למצות בשמן תבלינים ממשפחת השפתניים שהם בעלי כושר חימצוני גבוה וטעם נעים ההופך את השמן לרוטב, צמחים המכילים קרוטנואידים, כגון, פלפלת, צ'ילי ביחד עם פלפל צהוב, כתום או אדום או תבלינים שונים, כגון, כורכום, כמון או ג'ינג'ר, יתנו לשמן גוונים מיוחדים ויוסיפו טעם למזון. הקרוטנואידים הם נוגדי חימצון, אנטי דלקתיים, פרקורסורים לויטמינים. המרכיבים הנמסים בממיסים אורגניים, כגון, השמנים הנדיפים והקרוטנואידים וכן כמה פלבונואידים יעברו אל השמן.

אם ממצים צמחים טריים רצוי ליבש אותם במשך כמה שעות, כדי למנוע מהשמן להתעפש.

חזרה לחנות

ציסטות בשד צמחי מרפא

ציסטות בשד צמחי מרפא - שינן רפואי הוא צמח דיורטי ומנקה. תלתן אדום, הצמחים המנקים את בלוטות הלימפה, דביקה זיפנית וקלנדולה

ציסטות בשד צמחי מרפא

ציסטה היא שקית או חלל מלא בגז, נוזל או חומר חצי מוצק. הציסטה ממוקמת מתחת לעור. הגוף מייצר ציסטות כדי לבודד משהו מהסביבה. לדוגמה, כשיש רסיס קטן של חומר שהגוף אינו מצליח להרחיק אותו, הוא מייצר ציסטה מסביבו וכך מבודד אותו מהסביבה, כדי שלא יזהם או יזיק לרקמה שכנה.

רוב הציסטות אינו בעייתיות ואינן גורמות לסימפומים מיוחדים. אבל יש שני סוגים של ציסטות שעלולים להיות בעייתיים עבור נשים: ציסטות בשד וציסטות בשחלות. שרירנים ברחם עלולים גם הם לגרום להפרעה.

רוב הציסטות בשד הן שקיות קטנות ממולאות בנוזל. הן עלולות להיות גדולות יותר ולגרום לכאב. הן מורגשות לפעמים כגוש. כדי לאבחן ציסטה ולהיות בטוח שאין גידול סרטני, חודרים עם מחט עדינה לציסטה ומוציאים ממנה נוזל. בדרך כלל הציסטה מצטמקת ונעלמת לאחר טיפול כזה.

אם הציסטה אינה נעלמת, או שבנוזל שמוציאים יש דם ממשיכים בבדיקות נוספות ולוקחים ביופסיה לבדיקה.

במרבית המקרים הציסטות אינן ממאירות, והן צרות ושטוחות, לעתים קרובות הן מופיעות בצברים וגורמות לכאב.

תופעה נוספת היא שד פיברוציסטי, שמתבטא בגושים קטנים או גרגרים בשד. נשים עלולות לסבול מרגישות או כאב בשדיים לקראת הופעת המחזור החודשי. יתכן גם שמופיעה התנפחות של השד לקראת המחזור. הוא יחזור למימדים הטבעיים שלו אחרי המחזור החודשי.

רוב הנשים מתגברות על הכאב ללא טיפול, כשהן יודעות שהוא יחלוף אחרי כמה ימים. יש נשים הנעזרות במשככי כאב.

טיפול בציסטות בשד באמצעות תזונה וצמחי מרפא

1. טיפול בציסטות בשד באמצעות תזונה

מומלץ להתחיל טיפול עם תזונה צמחונית עם אחוז נמוך של שומנים (1,2). המזון צריך להכיל בעיקר זרעים, קטניות וירקות. ניתן להוסיף מעט דג. אפשר להוסיף את פירות העונה, ומעט מאד סוכר או דבש.

נבחר ירקות עשירים בקרטנואידים, כגון, גזר, עגבניה, בטטה, ועלים בצבע ירוק כהה, כמו עלי סלק.

חשוב להמנע משומן מהחי וממרגרינה וכן מאלכוהול.

2. ציסטות בשד טיפול והמלצות צמחי מרפא

(1,2)Calendula officinalis 15% צפורני חתול רפואיות פרחים

Arctium lappa 15% לפה שורש

Achillea millfolium 15% אכילאה אלף העלים נוף הצמח

Urtica dioica 10% סרפד דו ביתי נוף הצמח

Trifolium pratense 15% תלתן אדום פרחים

Taraxacum officinale 15% שינן רפואי שורש

Galium aparine 15% דיבקה זיפנית נוף הצמח

עקרון הטיפול הוא שיפור פעילות הכבד בעזרת הצמחים הפועלים על הכבד, כגון השינן הרפואי, הקלנדולה והלפה. הכבד הופך את ההורמונים שבעודף למיצי מרה, ומעביר אותם לכיס המרה.

הצמחים המנקים את בלוטות הלימפה, כגון, דביקה זיפנית וקלנדולה משפרים את זרימת הלימפה, ומונעים חסימות.

אכילאה מגביר זרימה של דם והוא גם דיורטי עדין.

שינן רפואי הוא צמח דיורטי ומנקה של הכליות.

תלתן אדום הוא צמח עשיר בספונינים, מנקה פסולת ומונע חסימות.

טיפול חיצוני: קומפרס על השד עם שמן קיק מחומם

קןמפרס על השד עם הצמחים שבפורמולה

להניח עלי כרוב על השד

למרוח על השד שמן מ-Phytolacca Americana

מקורות

1.Hudson T. Fibrocystic breasts in: Women's Encyclopedia of Natural Medicine, Library of Congress Cataloging in Publication Data, 1999, p.89-96.

2. Hobbs C. Keville K. Fibroids and Cystes Women's Herbs Women's Health, Library og Congrss Cataloging in Publication Data, 1998 p. 99-110.

לחזרה לחנות

צמחי מרפא מומלצים לפגעי עור וקוסמטיקה

צמחי מרפא לקוסמטיקה - צמחים מכילי טאנינים גורמים למתיחה של העור, ולכן השימוש הקוסמטי שלהם הוא נגד קמטים. עדיף להשתמש לקוסמטיקה באסטרינג'נט

הצמחים הפועלים על העור נקראים בשם כולל Vulnararies – מרפאי פצעים. מה צריכות להיות תכונותיו של צמח כדי שיוכל לרפא פצעים? הבעיות שיש לטפל בהן במקרה של פציעה הן: עצירת הדימום, מניעת זיהום, מניעת התייבשות רקמות, כאב, והצורך לבנות עור חדש.
הצמחים שניתן להעזר בהם לעצירת דימומים הם אלה המכילים ריכוז גבוה של טאנינים, הנותנים להם תכונות של astringent – מכווצים. הטאנינים הנקשרים לחלבונים ומקרישים אותם, וגם מסייעים ליצירת שכבת מגן, שיכולה למנוע התפשטות של מיקרואורגניזמים ובכך למנוע זיהום של הפצע. צמח מסוג זה, שיש לו שימוש רב בקוסמטיקה, הוא Hamamelis virginiana .
צמחים מכילי טאנינים גורמים למתיחה של העור, ולכן השימוש הקוסמטי שלהם הוא נגד קמטים. עדיף להשתמש לקוסמטיקה באסטרינג'נט עדינים. צמחים המכילים ריכוז גבוה של טאנינים עלולים לגרום לקילוף עור.
צמחים מונעי זיהומים הם צמחים ארומטיים המכילים שמנים נדיפים שהם אנטי ויראליים, אנטי באקטריאליים ואנטי פטרייתיים, כגון מיני מרווה, מיני אכילאה, מור, אזוב, ועוד. צמחים אנטי בקטריאליים הפועלים במנגנונים אחרים, כגון מיני האכינצאה, קלנדולה, אונקריה, מליסה ועוד יכולים לשמש להכנת תכשירים קוסמטיים, למניעה ולטיפול בזיהומים בעור.

האכינצאה והמליסה מעכבים באופן ספציפי את וירוס ההרפס, ותכשירים נגד הרפס, עשויים מצמחים אלה, מצויים כבר היום בשוק.
צמחים המשמשים למניעת התיבשות רקמות מכונים Demulcent, או מרככים. על קבוצה זו נמנים צמחים המכילים רכוז גבוה של ריר Mucilage – . הריר משמש כמרפד ומרכך ומונע התייבשות של הרקמה שנחשפה. צמחים מכילי ריר, כגון Comfrey, Ulmus fulva, Althea officinalis , מיני לחך Plantago , ועוד, מתאימים מאד לעור יבש וניתן להכין מהם קרם לחות איכותי. אצות ים מכילות ריכוז גבוה של ריר, ומשמשות לתכשירים קוסמטיים ורפואיים.
צמחים המזרזים ריפוי של פצעים פועלים על פי מנגנונים של ממריצי ייצור של רקמות חיבור, של אפידרמיס או של קרטין. צמחים כאלה נודעו כבר לפני אלפי שנה כצמחי עור יעילים, והשתמשו בהם למקרים של כוויות או פציעות. עליהם נמנים: אלוורה, Centella asiatica, מיני פרע – Hypericum ועוד.
ביקוש רב בארץ ובעולם לצמחי מרפא בשימוש פנימי וחיצוני גרם להתמסחרות מהירה של הנושא. אין ספק שתעשיה חייבת להיות רווחית, אך חשוב שתהיה גם מצפונית, ולא תמכור לציבור תכשירים שאינם פעילים. הפצת תכשירים כאלה תכרות את הענף הצעיר שרק התחיל להתפתח. כדי להרחיב ולפתח תעשיה של צמחי מרפא, יש לעבוד עם צמחים באיכות טובה, ולהכין תכשירים יעילים ואמינים.

חזרה לחנות

מחלת אלצהיימר – טיפול עם צמחים סיניים

אלצהיימר צמחים סיניים -

ברפואה הסינית המסורתית אין התייחסות למחלה זהה לאלצהיימר. הבדיקות המדויקות בהן משתמשים ברפואה המערבית לאיבחון של המחלה, לא היו קיימות בסין במשך הדורות, וגם היום, מטפל סיני מסורתי אינו משתמש בהן ואלה אינן בדיקות הנעשות באופן רוטיני. מדובר ברפואה הסינית באופן כללי על ירידה בכושר של המוח, על סניליות, על מצבים שעלולים לגרום לפגיעה במוח.

הצעות לטיפול ולמניעת סניליות לאורך ההיסטוריה

לפי הראייה הסינית המסורתית המוח מוזן על ידי הכליות (1). ניתן לכן למנוע את ניוון המוח, לעצור את ההתנוונות שלו או להגביל אותה, באמצעות צמחים המחזקים את הכליות.הציעו צמחים כגון, Rehmannia glutinosa, אסטרגלוס, שיזנדרה, צמחים המחזקים את הדם והצ'י, כגון, אסטרגלוס, Polygonatum שנחשב למחזק של הריאות והכליות, Angelica sinensis שנחשב למחזק של הדם. הלב נחשב למי שמאזן ומווסת את הכושר הקוגנטיבי. הזכרון, החכמה וכושר החשיבה לא יתפקדו היטב אם הלב חסר מנוחה, ואם הפתחים שקושרים את הלב עם המוח חסומים על ידי ליחה, שפוגעת בזרימה טובה של האנרגיה במרידיאנים.

צמחים מוצעים להרגעת הלב ולשיפור הזרימה:

Ziziphus spinosa, zuzuba (suan zao ren) שהפירות שלו מזינים את ה-yin של הלב, מגבירים אספקת דם לכבד ומרגיעים את הרוח

Biota orientalis (bai zi ren) שהזרעים שלו מזינים את הלב ומרגיעים את הרוח

Polygala tenuifolia (yuan zhi) שהשורש שלו מרגיע את הרוח ומשקיט את הלב. הוא מרחיק ליחה ומנקה את הפתחים, כשהליחה חוסמת מעבר אנרגיה, והביטוי עלול להיות איבוד כושר ההתמצאות.

שיפור פעילות הלב נעשה באמצעות צמחים המחזקים את הצ'י של הלב והכליות. הם נמכרים עד היום בסין כפורמולות: bu nao wan כדורים לחיזוק המוח

zian nao wan- כדורים לבריאות המוח. בספר שהופיע בשנת 1637, Collected Works of Zhang Jinguue מופיע פרק שעוסק בדמנטיה. המחבר מתאר את הבעיה כצרוף של התמוטטות האנרגיה המקורית, yuang qi, ונוכחות של אנרגיה לא טהורה במרידיאן של הלב. הוא מציע לשקם את האנרגיה, כדי שתרחיק את הצ'י הפתולוגי.

Zhang הציע פורמולה שנקראת qi fu yin. היא כוללת את הצמחים הבאים:

Panax ginseng (ren shen) שהשורש שלו מחזק את הצ'י המקורי ומומלץ למקרים של התמוטטות הצ'י

Rehmannia glutinosa (shu di huang) השורש מבושל ביין והוא מחמם מעט. השורש מחזק את הכליות ואת הדם.

Angelica sinensis (dang gui)

Atractylodes macrocephala (bai zhu) שקנה השורש שלו מחזק את הטחול ומגביר את הצ'י

Ziziphus spinosa (suan zao ren)

Glycyrrhiza uralensis (gan cao) שורש אפוי מחזק את הטחול ומגביר את הצ'י. צמח חשוב מאד ברפואה הסינית, נחשב למאזן ומביא להרמוניה של כל שאר הצמחים שבפורמולה.

Polygala tenuifolia (yuan zhi) הספר Manual of Medical Differentiation נכתב ב-1690 על ידי Chen Shiduo. הוא כותב שהדמנטיה מתחילה בדיכוי של הכבד, שנגרם לעתים קרובות על ידי בעיות רגשיות. ההפרעה בכבד עלולה לגרום לחולשה של הקיבה, כי הצ'י הפתולוגי של הכבד מועבר בקלות אל הקיבה. כתוצאה מכך תהיה פגיעה בעיכול המזון, וזה עלול לגרום להיווצרות ליחה החוסמת זרימה טובה של האנרגיה. Chen כותב בספרו שטיפול בליחה הוא טיפול בדמנטיה.

הטיפול שהוא מציע כולל חיזוק של הקיבה והטחול, פיזור של הליחה החוסמת ופתיחת המובילים של הדם והאנרגיה.

הפורמולה המוצעת על ידו נקראת su xin tang. היא כוללת את הצמחים הבאים:

Panax ginseng (ren shen)

Poria cocos (fu ling) פטריה שמייבשת עודף לחות, משתנת, מחזקת את הטחול ומרחיקה ליחה.

Pinellia ternata (ban xia) קנה השורש מחמם, מייבש לחות, מרחיק ליחה, מפזר חסימות

Bupleurum chinensis (chai hu) השורש מפזר את האנרגיה של הכבד ופותח חסימות, משחרר חוסר יציבות רגשית, מעלה את אנרגית ה-yang במקרים של חוסר בקיבה ובטחול.

Coptis chinensis (huang lian) קנה השורש קר. הוא מוריד את האש, מקרר, מנקז עודף לחות, מצנן את הלב והקיבה.

Evodia rutaecarpa (wu zhu yu) הפירות מחממים, פותחים חסימות במרידיאן הכבד, משככים כאב, מחממים את הטחול.

Gardenia jasminoides (zhi zi) הפירות מקררים ומסייעים במצב של חוסר שקט, מועקה

Paeonia lactiflora (bai shao) השורש מזין את הדם, מרגיע את הyang – של הכבד, משכך כאב.

Ziziphus spinosa (suan zao ren) ברפואה הסינית המודרנית, זאת שאחרי 1950, רואים את האלצהיימר כמחלה המתפתחת כתוצאה משינויים ניווניים ברקמות. מטפלים בהם באמצעות צמחים המגבירים זרימת דם, וצמחים המחזקים את הרקמות הפגועות. מזינים את המוח עם צמחים המחזקים את הכליות ואת הצ'י, כגון, רימניה וג'ינסנג.

בשנים האחרונות פותחה פורמולת פטנט Restore brain power granules- nao li kang. היא כוללת ארבעה צמחים:

Rehmannia glutinosa (shu di huang)

Polygala tenuifolia (yuan zhi)

Polygonatum sibiricum (huang jing) השורש מחזק את האנרגיה של הטחול ואת הכליות. הוא מומלץ למקרים של חוסר בקיבה ובטחול עם עייפות ותשישות.

Salvia miltiorrhiza (dan shen) השורש מחזק את הדם ופותח חסימות בכלי דם, מצנן ומרגיע חוסר שקט ורגזנות.

הפורמולה נבדקה במחקר קליני בו השתתפו 31 חולים באלצהיימר או אנשים עם סניליות וטרשת עורקים. אחרי טיפול שנמשך שלושה חודשים היה שיפור אצל 40% מהחולים באלצהיימר, ושל 86% אצל אלה הסובלים בטרשת עורקים וסניליות.

חשוב להתחיל את הטיפול כאשר הסימנים הראשונים של אלצהיימר מתחילים להופיע. הצמחים המומלצים לא יזיקו גם אם יתברר אחרי דיאגנוזה מדויקת שהמחלה איננה אלצהיימר.

דיאגנוזה המבוססת על גורמים שונים

הרופאים הסינים בימינו תופשים את מחלת אלצהיימר כהפרעה שעלולה להגרם על ידי סיבות שונות, כגון:

חוסר באנרגיה של הטחול, עם ליחה החוסמת זרימת דם אל המוח

חסימה באנרגית הכבד, הצטברות של ליחה וחסימה בזרימת הדם

ליחה חמה החוסמת את הפתחים

חוסר ב-yang של הטחול והכליות, עם ליחה החוסמת את הדם ומפריעה לזרימה טובה אל המוח

חסימה של הדם והצ'י המפריעה לזרימה אל המוח.

לפי הגורם שנראה המשפיע ביותר יבחר המטפל בצמחים המחזקים את הצ'י, המפזרים את הצ'י, המזרימים את הדם ואת הליחה.

הצמחים המחזקים הם אלה ניתנים בדרך כלל בפורמולות הסיניות לטיפול בבעיות שונות הקשורות להזדקנות.

הצמחים המקובלים הם:

Panax ginseng (ren shen)

Astragalus membranaceus (huang qi)

Atractylodes macrocephala (bai zhu)

Rehmannia glutinosa (shu di huang)

Dioscorea opposita (shan yao) השורש מחזק את הקיבה והטחול, מחזק את האנרגיה של הריאות, מחזק את הכליותLycium barbarum (gou qi zi) הפירות מזינים ומחזקים את הכבד והכליות, מסייעים לשיפור הראייהMorinda officinalis (ba ji tian) השורש מחזק את הכליום ואת ה-yang , מחזק את העצם

Cistanch deserticola (rou cong rong) הצמח מחזק את הכליות ואת ה-yang , מחמם את הרחם, מסייע לפוריות. הצמח Salvia mitiorrhiza נערץ היום ברפואה הסינית. ממליצים על מיצוי של השורש ביין כדי לפתוח חסימות בדם ולאפשר זרימה טובה של הדם. בספרות הסינית מוצעים כמה צמחים בנוסף לאלה שכבר הוזכרו. ההמלצה למטפל היא להרכיב פורמולה מהצמחים המוצעים לפי מצב המטופל. ממליצים לא להמשיך עם אותה פורמולה יותר משלושה חודשים. המטפל צריך לעקוב אחרי השינויים החלים במטופל. אם אין שיפור במצבו אחרי כחודש ממליצים לו לשנות את הפורמולה.

צמחים נוספים:

Acorus calamus (shi chang pu)

Platycodon grandiflorum (jie gene) פותח את הצ'י של הריאות, מסלק ליחה, מקל על שחרור של מוגלה, פועל בעיקר על החלק העליון של הגוף

Crataegus pinnatifida (shan zha) מפחית סטגנציה הנגרמת על ידי מזון, פועל על הכבד, הטחול והקיבה

Curcuma longa (jiang huang) קנה השורש מחזק את הדם, פותח חסימות של מחזור חודשי, מניע את הצ'י, משכך כאב, מגביר זרימה של דם

Gastrodia elata (tian ma) קנה השורש מרגיע את הכבד, נוגד עוויתות ורעד, מפזר חסימות מכאיבות

Paeonia rubra (chi shao) מחזק את הדם, פותח חסימות של הדם, מפחית חום, מצנן את הדם, מפחית אש של הכבד בשנים האחרונות נכנס לשימוש בסין הצמח Huperzia serrata שהאלקלואיד huperzine A המצוי בו מעכב את האנזים cholinesterase המחזיר את האצטיל כולין למצב של פרקורסור. ברפואה המערבית פותחו תרופות לאלצהיימר הפועלות לפי עקרון זה. ההצלחה שלהן חלקית. הצמח נחקר כיום במערב. במכון וייצמן נערך מחקר על ה-Huperzia.

מקורות

1. Subuti D. Alzheimer's disease: treatment with Chinese herbs. www.itmonline.org/arts/alzheimer.htm

2. Chang HM and But PPH. Pharmacology and applications of Chinese Materia Medica (2 Vols) 1987, World Scientific, Singapore.

3. Butt PPT et al (eds.) Abstracts of Chinese Medicine, 1986-1995, Chinese University of Hong Kong, Shatin NT, Hong Kong.Fu KZ and Fruehauf H. Senile Dementia and Alzheimer's Disease 1995, Institute for Traditional Medicine, Portland, OR.

חזרה לחנות

Glycated hemoglobin – HbA1c זיהוי סכרת באמצעות

זיהוי סכרת - הבדיקה להמוגלובין קשור לסוכר נקראת בעברית המוגלובין מסוכרר,HbA1c. זוהי בדיקה המאפשרת להעריך את ריכוז הגלוקוז בפלסמה במשך תקופה

הבדיקה להמוגלובין קשור לסוכר נקראת בעברית המוגלובין מסוכרר,HbA1c. זוהי בדיקה המאפשרת להעריך את ריכוז הגלוקוז בפלסמה במשך תקופה ארוכה, ונוהגים להשתמש בה כדי לזהות סכרת, ולהעריך עד כמה היא נשלטת, וכן להעריך מצב של סיכון לסכרת.

גלוקוז מגיע לתאי הגוף באמצעות ההמוגלובין המצוי בכדוריות הדם האדומות. הגלוקוז נקשר להמוגלובין, שהופך לglycosylated haemoglobin A1C או HbA1C.

ככל שריכוז הגלוקוז בדם גבוה, כך יהיה גבוה יותר ריכוז הגלוקוז המסוכרר.

כדוריות דם אדומות חיות 8-12 שבועות.. בדיקת הסוכר המסוכרר אומרת מה היה ריכוז הגלוקוז ב-8-12 השבועות האחרונים. הערך הנורמלי אצל אדם לא סכרתי הוא 3.5-5.5%. אצל סכרתי הערך 7.0%-6.5% מתקבל אצל אדם שהסכרת שלו בשליטה.

הסוכר הוא חומר דביק, וכשהוא מצוי במשך זמן ארוך במקום מסוים קשה להשתחרר ממנו. כשם שהוא נדבק מחוץ לגוף כך הוא גם נדבק בתוכנו, במיוחד לחלבונים. מולקולה של המוגלובין שנקשר אליה גלוקוז נשארת במצב זה למשך כל משך החיים של הכדורית האדומה שבתוכה מצוי ההמוגלובין הקשור.

בבדיקה מפרידים את ההמוגלובין המסוכרר משאר ההמוגלובין על ידי כרומטוגרפיה. הבדיקה היום נעשית בשיטה של High-Performance Liquid Chromatography-HPLC. הערך המתקבל הוא היחס של ההמוגלובין המסוכרר לעומת כלל ההמוגלובין שבפלסמה.

השימוש בהמוגלובין המסוכרר להערכת המטבוליזם של גלוקוז אצל סכרתיים או אצל אנשים עם סיכון לסכרת הוצע בשנת 1976 על ידי A. Cerami ו- R. Koenig(1). מצאו שאצל סכרתיים ריכוז ההמוגלובין המסוכרר גבוה בהרבה משל בריאים.

ריכוז הגלוקוז בדם משתנה מיום ליום ומשעה לשעה. הוא גבוה יותר אחרי ארוחה. הוא גבוה אם אוכלים מזון ממותק, הוא משתנה אחרי תירגול וכמובן אחרי צום של כמה שעות.

הבדיקה של ההמוגלובין המסוכרר נותנת ערך שניתן לפיו להעריך את ריכוז הגלוקוז במשך 4-12 שבועות. הערך המתקבל אצל סכרתיים הוא 6.5-7.0% אם הסכרת מבוקרת ומטופלת. ערך גבוה יותר מראה על חוסר טיפול או על סכרת שיצאה מכלל שליטה (2).

ניתן להעריך את הממוצע של ריכוז הגלוקוז על פי האחוז המתקבל בבדיקה של HbA1c (3).

glucose	estimated average	HbA1c
mg/dL	mmole/liter	%
97	5.4	5
126	7.0	6
154	8.6	7
183	10.2	8
212	11.8	9
240	13.4	10
269	14.9	11
298	16.5	12

בדיקת ההמוגלובין המסוכרר מומלצת במקרים של חשד למצב קדם-סכרת, שעלול להתפתח לסכרת או להיפרליפידמיה, לעליה בלחץ הדם או להתפתחות של אי ספיקת כליות. אנשים רבים אינם ערים לסכנה שבהתפתחות המחלה המטבולית עד שמופיעים הסימנים הקליניים. הטיפול במחלות המתפתחות קשה יותר.

הבדיקה מומלצת גם כמעקב אחרי שינוי ברמת הגלוקוז אצל סכרתיים. במקרים אלה מספיק לעשות את הבדיקה פעמיים בשנה.

אצל סכרתיים שהחליפו להם תרופות, אצל אלה שעושים מאמצים להוריד את רמת הסוכר באמעות תזונה ופעילות גופנית מומלץ לבדוק המוגלובין מסוכרר כל שלושה חודשים (4). כשריכוז ההמוגלובין הקשור לגלוקוז הוא 6% או פחות, הנבדק יחשב ללא סכרתי. כשהריכוז הוא 6.5-7.0% ויותר, הנבדק נחשב כסכרתי השומר על רמה גלוקוז מבוקרת.

כשריכוז ההמוגלובין הקשור הוא 6.0-6.5% צריך הנבדק לקבל את התשובה כאזהרה להתפתחות של מחלות מטבוליות. הוא יצטרך לשנות את אורח החיים שלו, לשנות את התזונה, להקפיד על זמני אכילה מסודרים, לא לאכול בין הארוחות, להוסיף ירקות ולהפחית בפחמימות, ולעסוק בפעילות גופנית.

מקורות

1. Koenig RJ. Peterson CM. Jones RL. et al. Correlation of glucose regulation and hemoglobin A1c in diabetes mellitus. N. Engl. J. Med. 1976, 295 (8 ):417-420.

2. Executive Summary; Standards of medical care in diabetes-2009. Diabetes Care 32; S6-S12.

3. Nathan DM. Kuenen J. Borg R. et al. Translating the A1C assay into estimated average glucose values. Diabetes Care, 2008, 31 (8):1473-1478.

4. American Diabetes Association. Standards of medical care in diabetes-2007. Diabetes Care, 2007, 30(Suppl.) S4-S41.

חזרה לחנות

שמן קוקוס

שמן קוקוס - רפואה מסורתית: שמן קוקוס נחשב למועיל במקרים של מחלות הלב וכלי הדם, למוריד רמה של כולסטרול בדם, הוא מומלץ במקרים של העייפות הכר >

שם הצמח: Cocos nucifera

משפחה: Arecaceae/Palmae

שמן קוקוס הוא שמן מאכל, שמשמש כחלק מתזונת האדם בארצות טרופיות מאז אלפי שנים. הוא מתקבל מהפרי היבש של עץ הקוקוס.

מרכיבים: חומצה לאורית C12:0 47.5%

חומצה קפרית C10:0 6.7%

חומצה קפרילית C8:0 7.8%

חומצה מיריסטית C14:0 18.1%

חומצה פלמיטית C16:0 8.8%

חומצה סטארית C18:0 2.6%

חומצה אולאית C18:1 6.2%

חומצה לינולאית C18:2 1.6% (1)

פעילות: שמן קוקוס מכיל ריכוז גבוה של חוומצות שומניות רוויות והוא מוצק בטמפרטורת החדר. החומצה הלאורית היא המרכיב העיקרי ואחריה החומצה המיריסטית.

שימוש בשמן קוקוס כחלק מהתזונה גורם לעליה ברמת החומצה הלאורית בחלב אם. זוהי חומצת שומן בעלת פעילות אנטי מיקרוביאלית (2).

רוב החומצות השומניות בשמן הן טריגליצרידים בינוניים, בעלי מספר נמוך של אטומי פחמן. חומצות שומן כאלה עוברות בדרך כלל מטבוליזם מהיר. למרות זאת מופיע השמן בכמה עבודות כמעלה רמה של LDL. מחקרים אחרים טוענים שהוא גורם לירידה ברמת LDL אחרי הארוחה, ובכך הוא מועיל במקרים של מחלות של הלב וכלי הדם (3).

לא נערכו עבודות על רמת הסיכון למחלות לב באוכלוסיה שצורכת שמן קוקוס.

דוחה כינים, תרסיס המכיל שמן קוקוס, שמן אתרי של אניס ושל ylang ylang יעיל להרחקת כינים מהראש. מחקר ראשוון שבדק את פעילות התרסיס על טיפול בכינים אצל ילדים, מצא שהוא היה יעיל ב-92% מהמקרים.

רפואה מסורתית: שמן קוקוס נחשב למועיל במקרים של מחלות הלב וכלי הדם, למוריד רמה של כולסטרול בדם, הוא מומלץ במקרים של העייפות הכרונית, סכרת, מחלת קרון, תסמונת המעי הרגיז, וכן כמגביר פעילות של מערכת החיסון.

היחודיות של שמן הקוקוס הוא בחומצות השומן הקטנות המרכיבות אותו, שעוברות מטבוליזם מהיר ומשחררות הרבה אנרגיה.

בשימוש חיצוני נוהגים להשתמש בשמן קוקוס כמרכך של העור וכן לטיפול בפסוריאזיס.

תופעות לוואי: אלרגיה לשמן קוקוס נדירה בשימוש פנימי או חיצוני.

אינטראקציות עם תרופות: לא נמצאו

אינטראקציות עם מזון: לא נמצאו

שמן קוקוס עלול לגרום לעליה ברמת הכולסטרול.

בטיחות: השמן נחשב לבטוח לשימושאין מניעה להשתמש בו בהריון ואצל ילדים

איכות השמן הנמכר בשוק

מרבית השמן המצוי בשוק מופק מאגוז הקוקוס המיובש בשמש, ומכונה קופרה. פורשים את האגוז החתוך על רשתות ומניחים אותו עד שהוא מתייבש. מפיקים את השמן בכבישה חמה, והוא עובר תהליך של זיקוק, הלבנה והרחקת הריח. שמן זה מכונה RBD, כלומר, RefinedBleached, Deodorized. זהו שמן מעובד, זול יחסית, חסר צבע, ריח וטעם.

שמן איכותי יותר מתקבל כשהוא מופק מהאגוז הטרי, ללא ייבוש. הוא מופק בכבישה חמה על ידי הרתחה, או בכבישה מיכנית קרה. קוראים לשמן המופק בכבישה מיכנית שמן כתית –virgin, למרות שאין סטנדרד תעשייתי לשמן כתית. הכינוי כתית אומר לנו שהשמן לא עבר תהליך של זיקוק, הלבנה והרחקת הריח. כשהשמן נמכר בשוק כ"כבישה קרה" זה אומר שהשתמשו בשיטה מכנית כדי להפיק אותו. הוא יהיה מוצק, לבן ובעל ריח עדין. כשנתיך אותו נקבל שמן נוזלי צלול.

שימוש במזון: משמש כשמן מוצק למריחה על לחם, וכשמן לבישול ואפיה. מאחר ורוב החומצות השומניות בשמן הקוקוס רוויות הוא יציב, ואינו מתחמצן בקלות.

שימוש בקוסמטיקה: מרבים להשתמש בשמן קוקוס להכנת תכשירים קוסמטיים ורפואיים, וכן בתעשיית הסבון. ניתן להשתמש בשמן הנקי למריחה על העור, ולטיפול בעור יבש. ברפואת האיור ודה מרבים להשתמש בשמן קוקוס בשימוש חיצוני לטיפול במחלות עור .

מקורות

1. Agero AL. Verallo-Rowell VM. A randomized double blind controlled trial comparing extra virgin coconut oil with mineral oil as a moisturizer for mild to moderate xerosiss. Dermatitis, 2004, 15 (3): 109-116.

2. Enig NG. Lauric acid as antimicrobial agents: theory of effect, scientific rationale, and dietary applications as adjunct nutritional suppsort for HIV-infected individuals. In Nutrients and Foods in AIDS (RR Watson ed) CRC Press, Boca Raton, 1998, p. 81-97.

3. Kumar PD. The role of coconut and coconut oil in coronary heart disease in Kerala, South India. Trop Doct. 1997 27:215-217.

4. Coconut oil, Monograph: Natural Medicines Comprehensive Database

חזרה לחנות

צמחי מרפא – מולוסקום

צמחי מרפא מולוסקום - טיפול ב-MA עם צמחי מרפא עקרון הטיפול יהיה: טיפול פנימי וחיצוני עם צמחים אנטי ויראליים וצמחים המחזקים את מערכת החיסון >

צמחי מרפא מולוסקום–

Molluscum contagiosum(MA) היא מחלה מדבקת מאד, הנגרמת על ידי וירוסים הגורמים לאבעבועות (poxvirus). הוירוס תוקף את השכבה החיצונית של העור, וגורם לתפיחות, הדומות לגידולים קטנים, המתרוממות מעל לעור. הן יכולות להופיע בכל מקום בגוף. בדרך כלל הן מופיעות בצברים. הן שונות בגודלן ובמספרן אבל לא בצורתן. הן כולן עגולות, מורמות מעל העור, יש בהן מרכז והן מלאות בנוזל. צבען לבן, ורוד או צבע העור.

MA נפוץ יותר אצל ילדים, ומופיע אצל ילדי גן או בית ספר. הוירוס מדבק מאד, ועובר במגע ממקום אחד לשני בגוף, מיד ליד, מהידיים לפנים וכך הלאה. הוא מועבר במגע בין הילדים על ידי מגע ישיר או מגע במשחקים או בחפצים שהילד הנגוע נגע בהם. הוא עלול לעבור מילד אחד לשני במשפחה על ידי שימוש בכלי מיטה משותפים ומגבות.

אצל ילדים מופיע MA על הפנים, הידיים, על הבטן ועל הרגליים. אצל מבוגרים הוירוס מועבר גם על ידי מגע מיני, ואז מופיעים הגידולים על אברי המין.

MA אינו גורם לכאב, אבל לעיתים קרובות הוא גורם לגרוד, וזוהי אחת הדרכים הנפצות להעביר את הוירוס ממקום למקום ומאיש לאיש.

התופעה נפוצה יותר בארצות חמות. טיפול ב-MA ללא כל טיפול, MA נעלם תוך שנתיים. ישנם רופאים הממליצים למטופל לא לנגוע ולא לגרד ולתת לגוף להילחם בוירוס. אצל ילדים ודאי שאי אפשר לסמוך עליהם שלא יגרדו ולא יגעו, ועדיף לטפל ולהתגבר על הוירוס בזמן קצר.

הרפואה הקונבנציונלית ממליצה על טיפול בלייזר, טיפול עם חנקן נוזלי או כריתה. לכל שיטה יש יתרון וחסרון, והבחירה תלויה במקום ובמספר הגידולים, ובגיל הילד.

כשהוירוס נעלם מהעור, הוא לא נשאר במצב לטנטי במקומות שונים בגוף, בדומה לוירוסים ממשפחת ההרפס. הוא יכל לחיות רק בעור, וכשהוא נעלם מהעור הוא נעלם לגמרי. הגוף אינו מייצר חיסון נגדו, ולכן הדבקה חוזרת באותו וירוס היא אפשרית.

טיפול ב-MA עם צמחי מרפא

עקרון הטיפול יהיה: טיפול פנימי וחיצוני עם צמחים אנטי ויראליים

צמחים המחזקים את מערכת החיסון

צמחים אנטי מיקרוביאליים המסייעים להמסת גידולים קטנים על העור

צמחים אנטי ויראליים

Uncaria tomentosa אונקריה קליפת הגזע

Tabebuia avelandae לה פצ'ו קליפת הגזע

Hypericum perforatum פרע מחורר נוף הצמח

Isaris tinctorium איזטיס הצבעים שורש

Echinacea spp. מיני אכינצאה שורש, עלים

Andrographis paniculata אנדרוגרפיס עלים, כל הצמח

Origanum vulgaris אורגנו נוף הצמח

צמחים מחזקי מערכת החיסון

Echinacea spp. מיני אכינצאה שורש, עלים

Astragalus membranaceus אסטרגלוס שורש

Eleutherococcus senticosus אליטרוקוקוס שורש

Ganoderma lucidum ריישי פטריה

Grifola frondosa מייטקי פטריה

Cordyceps sinensis קורדיספס פטריה

צמחים הממיסים גידולי עור

Sanguinaria Canadensis, Chelidonium majus, Salix alba Sanguinaria ו-Chelidonium הם צמחים ממשפחת הפרגיים. הפעילות שלהם מבוססת על אלקלואידים איזוקינולידים, כגון, סנגוינרין, כלידונין ואחרים.

מספיגים גאזה בטינקטורה של הצמח ומכסים בגאזה נוספת.

Salix alba- ערבה לבנה, מכיל נגזרות של החומצה הסליצילית שמסייעת להמיס יבלות וגידולי עור שונים. ניתן להשתמש בחומצה הסליצילית לטיפול ב-MA, ולהכין ממנה משחה בריכוז של 3-5%.

ישנם תכשירים רבים הנמכרים ללא מירשם של רופא לטיפול ב-MA. ישנם גם טיפולים עממיים רבים, כגון, מחית תפוחי אדמה עם לימון. מבשלים תפוח אדמה עם הקליפה, מרסקים, מוסיפים מעט לימון, מורחים על המקומות הנגועים ומכסים עם גאזה.

הצעות שקבלתי מבעלי נסיון שהצליחו להתגבר בזמן קצר על הבעיה:

Usnea barbata כמיצוי בשמן או באלכוהול

שמן של צמחים אנטי ויראליים: בת קורנית מצויה, אורגנו, פרע מחורר, אונקריה, אכילאה ריחנית, אכילאה אלף העלים, שרפים של מור ולבונה.

חזרה לחנות

גלוטטיון, אנזים המשמש להגנה כימית אצל הצמחים

גלוטטיון - הם קבוצה של אנזימים המצויים בתאים של יצורים פרוקריוטיים ואויקריוטיים. הם מצויים בריכוז גבוה ברקמות. אצל יונקים, הם מהווים בתאים ש

גלוטטיון- Glutathione S-transferase, GSH הם קבוצה של אנזימים המצויים בתאים של יצורים פרוקריוטיים ואויקריוטיים. הם מצויים בריכוז גבוה ברקמות. אצל יונקים, הם מהווים בתאים של כמה איברים עד 10% מכלל החלבונים שבתא (1).

גלוטטיון מורכב משלוש חומצות אמיניות , חומצה גלוטמית, ציסטאין וגליצין, ומכיל קשר פפטידי יוצא דופן בין קבוצת האמין של הציסטאין לבין קבוצת הקרבוקסיל שעל שרשרת הצד של הגלוטמט. החיבור בין שלוש החומצות האמיניות נותן טריפפטיד, הכולל קבוצת תיול-SH אחת . היא נקראת גם קבוצת sulfhydryl. הגלוטטיון הוזכר בפעם הראשונה בשנת 1888 על ידי De Rey Pailhae שקרא לו philothion. השם גלוטטיון ניתן לו על ידי Hopkins ב-1921.

הוא פועל בתאים כמגן בפני חמצון. הוא מעביר אלקטרון למימן פראוקסיד ומתחמצן בעצמו. האנזים המבצע פעילות זאת הוא גלוטטיון פראוקסידאז, שתלוי בפעילותו במתכת סלניום בריכוז נמוך מאד.

אחרי מסירת האלקטרון הופך הגלוטטיון לדימר GS-SG, כששתי המולקולות מחוברות ביניהן בקשר דיסולפידי. האנזים גלוטטיון רדוקטאז אחראי על חיזור הגלוטטיון המחומצן למצב מחוזר GSH, שבו הוא מצוי רוב הזמן.

תפקיד נוסף של הגלוטטיון הוא להרחיק מטבוליטים רעילים מהתאים (2).

Glutathione S-transferase מנטרל רעלנים של מרכיבים אנדוביוטיים וקסנוביוטיים, על ידי קשירת גלוטטיון בקשר קובלנטי לסובסטרט הידרופובי. נוצר על ידי כך גלוטטיון קוניוגאט (מחובר לחומר שומני) פולרי יותר (3).

מרכיבים אנדוביוטיים וקסנוביוטיים

מרכיבים אנדוביוטיים נוצרים על ידי הגוף, לדוגמא, נוגדנים הנוצרים כתגובה לפתוגן שחדר לגוף, אנזימים המשתחררים ממערכת החיסון. לפעמים הרמה שלהם עולה, כתוצאה ממחלה, והגוף מפעיל מנגנונים כדי להוריד את הרמה שלהם.

מרכיבים קסנוביוטיים אינם נוצרים בגוף האדם, לדוגמא, תרופות שונות, אנטיביוטיקה, או חומרים שבאים ממזון מתועש שהגוף אינו מכיר והם עלולים להזיק לו.

מקור המונח קסנוביוטיק ביוונית. Xenos הוא זר, bios משמעותו חיים. לפעמים משתמשים בביטוי קסנוביוטיים כדי לתאר זיהום, כי הוא זר לסביבה שלו ולמערכות הביולוגיות. הגוף משתדל להרחיק מרכיבים קסנוביוטים, בעיקר דרך הכבד. הם מופרשים בשתן, בצואה, באויר היוצא בנשיפה ובזיעה.

האנזימים של הכבד אחראים על המטבוליזם של המרכיבים הקסנוביוטיים על ידי תהליכים של אקטיבציה, באמצעות חמצון, חיזור, הידרוליזה או הידרטציה, ואז השלב של הקוניוגציה, שבו המרכיב שהתקבל מתחבר עם חומצה גלוקורונית או גלוטטיון, ואח"כ ההפרשה של המטבוליט שנוצר דרך הכליות אם הוא נמס במים, או דרך מיצי המרה אם אינו נמס במים.

קבוצת הציטוכרומים P450 הם דוגמא לאנזימים הקשורים למטבוליזם של קסנוביוטיים, ויש להם חשיבות רבה בתעשיית התרופות, כי הם מפרקים את התרופות שבני אדם משתמשים בהן.

דה טוקסיפיקציה בצמחים

תהליך הדה טוקסיפיקציה מתרחש בשלושה שלבים או שלוש פאזות:

פאזה 1 אקטיבציה

פאזה 2 קוניוגציה (חיבור לשומנים)

פאזה 3 סיווג לתאים ואגירה (4)

פאזה 1 כוללת ריאקציות כימיות המופעלות על ידי המערכת של ציטוכרום P-450.

פאזה 2 כוללת קישור לחומר הידרופילי אנדוגני, כגון, גלוקוז, מלונאט או גלוטטיון. מתקבלים מרכיבים חסרי רעילות, או עם רעילות קטנה יותר. מסיסים יותר במים.

פאזה 3 המולקולות שהתקבלו בפאזה 2, מובלות על ידי חלבונים היושבים בממברנה אל הוקואולה שבתא אם החומר מסיס, או אל דופן התא אם החומר אינו מסיס (4). מצאו בצמחים קבוצות שונות של GST. בודדו GST מתירס, חיטה, טבק, אורנים, שעורה, סויה, אפונה, סורגום, אשוח, תפוחי אדמה ועוד מינים רבים נוספים (4,5).

GST שבצמחים משתתף בדה טוקסיפיקציה של קוטלי עשבים. הם מנטרלים את הרעלנים שבקוטלי העשבים במהירות מספיק גדולה כדי למנוע הצטברות שלהם עד לרמה שעלולה להיות טוקסית עבור הצמח (6).

קוטלי העשבים שהם בדרך כלל ליפופיליים, משתנים על ידי האנזימים והופכים לפולריים. בהמשך הם עוברים חמצון, חיזור, הידרוליזה וקוניוגציה (7). מחקרים רבים נעשו על פעילות GST נגד קוטלי עשבים, אבל רק מעט ידוע על פעילות ביולוגית נוספת של GST בצמחים.

הראו שבזרעים של חיטה שהותקפו על ידי פתוגן היתה עליה משמעותית בריכוז RNA- שליח, שהביא ליצור של חלבון הומולוגי ל-GST (8).

הראו שרמת החלבון ההומולי ל-GST עלתה כשעשו אינקובציה לחיטה עם פטריות (8).

כאשר הדביקו תפוחי אדמה עם פטריה עלתה רמת GST באופן משמעותי (9).

לצמחים יש מנגנונים שמאפשרים להם לשמור על רמה של מתכות הדרושות להם, בין מצב של חוסר קטן לבין גבול של רעילות. מתכות שאינן דרושות לצמח נשמרות ברמה של רעילות נמוכה (10). הרמה של GST עולה כשמפעילים על הצמח מתכות כבדות, אלכוהול, וכן במקרים של פציעה (4). הגלוטטיון מהווה חלק מההגנה הכימית שיש לצמחים. הנושא העוסק באמצעי ההגנה הכימית של הצמח, נגד כל הכימיקלים שהוא צריך להתמודד אתם הוא חדש במחקר. האם הצמח מצליח לפרק חלק מהחומרים הכימיים שבני אדם משתמשים בהם נגד חרקים, כנימות ויצורים רבים נוספים.

מקורות

1. Boyer TD. The glutathione S-transferase: an apdate. Hepatology, 1989, 9: 486-496.

2. Liebman JF. Greenberg A. 1988, Mechanistic principles of enzyme activity, VCH Publishers, New York.

3. Neuefeind T. Reinemer P, Blesser B. Plant glutathione s-transferase and herbicide detoxification. Biological Chemistry, 1997, 378: 199-205.

4. Marrs KA. The functions and regulation of glutathione S-transferase in plants. Annual review of plant physiology and plant molecular biology. 1996, 47: 127-158.

5. Ulmasov T. Ohmiya A. Hagen G. Guilfoley T. The soybean GH2/4 gene that encodes a glutathione S-transferase has a promoter that is activated by a wide range of chemical agents. Plant Physiology, 1995, 108: 919-927.

6. Mortimer AM. Phenological adaptation in weeds- an evolutionary response to the use of herbicides? Pesticides Science, 1997, 51: 299-304.

7. Devine MD. Duke SO. Featke C. Physiology of herbicide action. PTR Prentice Hall, Englewood Cliffs, New Jersey, 1993.

8. Dubler R. Hertig C. Rebmann G. et al. A pathogen-induced wheat gene encodes a protein homologous to glutathione S-transferase. Molecular plant – microbe interactions, 1991, 4: 14-18.

9. Hahn K. and Strittmater G. Pathogen-defence gene prpl-1 from potato encodes an auxin-responsive glutathioneS-transferase. European Journal of Biochemistry, 1994, FEBS 226: 619-626.

10. Rauser WE. Phytochelatins and related peptides: structure, Biosynthesis and Functions. Plant Physiology, 1995, 109: 1141-1149.

מקור התמונה https://hormonesbalance.com/articles/10-ways-to-naturally-raise-glutathione-and-balance-hormones/

חזרה לחנות

טיפול בצמחי מרפא בדלקות מפרקים אצל ילדים

טיפול בצמחי מרפא בדלקות מפרקים אצל ילדים - דלקת מפרקים של ילדים, Juvenile idiopathic arthritis, היא מחלת מפרקים אידיופאטית- פרע מחורר

טיפול בצמחי מרפא בדלקות מפרקים אצל ילדים.

דלקת מפרקים של ילדים, Juvenile idiopathic arthritis, היא מחלת מפרקים אידיופאטית. הסיבה להתפרצות המחלה אינה ידועה. ההתפרצות הראשונה מתרחשת לפני גיל 16, וכשהיא נמשכת לפחות ששה שבועות, מוגדרת המחלה ככרונית.

המחלה הוגדרה לראשונה בשנת 1977 (1). היא מאופיינת בכאבים במפרקים, ירידה בכושר התנועה של המפרקים, חום של המפרק (2). לפעמים הכאבים מתבטאים רק בתנועה. הם באים וחולפים, אבל המפרק עלול לההרס במהלך המחלה. החולה מתלונן לפעמים על עייפות, חוסר תיאבון, ירידה במשקל ופגיעה בגידול. עלולה להיות הגדלה של בלוטות לימפה, של הכבד ושל הטחול (2). המפרקים הגדולים, כגון, הברכיים, המרפק והקרסול, יותר פגיעים מהקטנים. דלקת מפרקים אידיופטית של ילדים היא מחלה הטרוגנית, ומבחינים בה כמה תת-קבוצות: ארטריטיס אוליג-ארטיקולרית,ארטריטיס פולי-ארטיקולרית, ארטריטיס סיסטמית. ההבדלים הם בתפקוד, במספר המפרקים שנפגעו, במספר המפרקים עם הגבלה בתנועה ובשקיעת הדם.

הגורם הרוימטולוגי בדרך כלל שלילי. אם הוא חיובי זוהי פרוגנוזה גרועה.

טיפול בצמחי מרפא בדלקות מפרקים אצל ילדים-

כשנבחר את צמחי המרפא לטיפול במחלה נתחשב בכך שמדובר במחלה הפוקדת ילדים, נערות ונערים צעירים עד גיל 16. חלק מהחולים הם ילדים קטנים, בשנים הראשונות של החיים. המחלה עלולה לפגוע בגידול שלהם, במבנה הגוף ובאיכות החיים שלהם לכל ימי חייהם.

חשוב מאד לבחור בצמחים חסרי רעילות ככל האפשר, להתחשב בטעם של הצמחים, לנסות להקל על הילדים הסובלים, להפחית את הכאב ולהגדיל את הסיכוי שלהם לחיות חיים נורמליים.

נשתמש בצמחים משככי כאב, נוגדי דלקת, מגבירי זרימת דם.

צמחים משככי כאב

Hypericum perforatum- פרע מחורר- נוף הצמח בפריחה

Arnica montana- ארניקה- פרחים

Cinnamomum camphora- קמפור- שמן מהעלים

Ruta graveolens- פיגם ריחני- נוף הצמח

Viburnum opulus- מורן- קליפת הגזע

צמחים אנטי דלקתיים

דלקת המפרקים של ילדים היא מחלה דלקתית. מערכת החיסון נלחמת ומפעילה אנזימים, מתווכים וציטוקינים, העלולים לגרום להרס הרקמה. הצמחים האנטי דלקתיים מעכבים את תהליכי הדלקת, משככים כאב ומונעים פגיעה ברקמות.

הם פועלים על בסיס של סליצילאטים, של ספונינים, שמנים נדיפים ומרכיבים נוספים, ומעכבים ייצור של פרוסטגלנדינים, לויקוטיראנים וציטוקינים.

צמחי מרפא אנטי דלקתיים

Salix alba/bigra- ערבה לבנה- קליפת הגזע

Filipendula ulmaria- ספיראה- נוף הצמח

Dioscorea villosa- דיוסקוריאה- שורש

Cimicifuga racemosa- קוהוש שחור- שורש

Matricaria recutita- בבונג- פרחים

Zingiber officinalis- ג'ינג'ר רפואי- שורש וקנה שורש

Curcuma longa- כורכום- שורש

Boswellia serrata- לבונה- שרף

Harpagophytum procumbens- הרפגו- פקעות

צמחים מגבירי זרימת דם

זרימת דם לקויה פוגעת באספקת החמצן, הגלוקוז ושאר המרכיבים. ריקמה שאינה מקבלת את הדרוש לה לתפקוד מלא עלולה להתנוון.

Zanthoxylum Americana- זנתוקסילום- פירות

Zingiber officinalis- ג'ינג'ר- שורש

Cinnamomum cassia- קינמון- קליפת גזע

פורמולות טיפול בצמחי מרפא בדלקות מפרקים אצל ילדים:

Harpagophtum procumbens 20% הרפגו פקעות

Tanacetum parthenium 20% בן חרצית ריחנית נוף הצמח

Hypericum perforatum 20% פרע מחורר נוף הצמח בפריחה

Spiraea ulmaria 20% ספיראה נוף הצמח

20% Matricaria recutita קמומיל פרחים

פעילות: נוגד דלקת, משכך כאב.

מינון: 30-40 טיפות שלוש פעמים ביום.

פורמולה נוספת לטיפול בצמחי מרפא בדלקות מפרקים אצל ילדים

15% Dioscorea villosa דיוסקוראה שורש

Curcuma longa 20% כורכום שורש, קנה שורש

Thuja occidentalis 20% תויה נצרים צעירים

15% Boswellia serata לבונה שרף

15% Zingiber officinalis זנגביל שורש, קנה שורש

Rhemannia glutinosa 15% רהמניה שורש

מינון: 30-40 טיפות, 3-5 פעמים ביום.

פעילות: נוגד דלקת, משכך כאב.

Rehmannia glutinosa הרהמניה הוא אחד הצמחים החשובים ביותר ברפואה הסינית לטיפול בהפרעות שונות של הכליות ושל בלוטת האדרנל (3).

הפעילות האנטי דלקתית של הרהמניה קשורה להשפעה שלו על בלוטת האדרנל.

במחקר קליני שנערך על חולים בדלקת מפרקים שגרונית, קבלו החולים מירתח של רהמניה. אצל רוב החולים היה שיפור שהתבטא בשיכוך הכאבים, ירידה בנפיחות, שיפור בתנועתיות של המפרקים וערכים נורמליים של שקיעת דם.

אצל כמה מהמשתתפים הופיעה בצקת קלה, בדומה לזו הנגרמת על ידי טיפול בהורמונים קורטיקוסטרואידיים (4).

Curcuma longa

ברפואת האיור-ודה משתמשים בכורכום לטיפול בכיבים, מחלות עור, אורטיקריה, הפרעות בדרכי השתן, אנמיה, נזלת כרונית, סינוסיטיס כרוני (5). בנוסף משתמשים בכורכום לטיפול באנורקסיה, שיעול, פצעים אצל סכרתיים, הפרעות בכבד ובכיס המרה ורוימטיזם (6).

שימוש חיצוני נעשה במימרח או משחה שמכינים מהשורש הטחון. מורחים אותו על עור יבש או מחספס, פצעים, שריטות, דלקות וכן על מפרקים מודלקים וכואבים (6).

ברפואת היונאני

משתמשים בכורכום לטיפול בכיבים, דלקת מפרקים שגרונית, דלקת עיניים, גיהוקים, אסתמה, הצטננות וגרוד (7).

ברפואה הסינית

ממליצים על שימוש בכורכום לשיפור העיכול, לטיפול במקרים של אל-וסת, גודש בקיבה, כאבים שגרוניים של הכתפיים והזרועות, דלקת, כאבים בחזה ובבטן (8).

האיגוד האירופאי

EMEA- European Medicines Agency פרסם מונוגרף בו הוא מציע להשתמש בכורכום ובמוצרים שמכינים ממנו לשפר את העיכול.

Health Canada

הוציא מונוגרף בו הוא מציע להשתמש בכורכום להפחית גזים במערכת העיכול, וכסיוע לעיכול תקין (9).

הכורכום מוצג בפרמקופיאות של ארצות אחדות. הוא נחשב לבטוח לשימוש על תקן של GRAS.

מחקרים בני זמננו

במשך למעלה מ-50 שנות מחקר הוכיחו שהכורכום, והמרכיב הפעיל העיקרי שלו כורכומין, הם בעלי פעילות נוגדת חמצון, נוגדת דלקת, נוגדת מוטציות, נוגדת סרטן, מגן על הכבד, אנטי בקטריאלי, אנטי פטרייתי, מרפא פצעים (10).

מחקרים הראו את יעילות הכורכומין במקרים של דלקת הלבלב, פסוריאזיס, דלקת מפרקים, חוסר רגישות לאינסולין, דלקת המעי הגס המתכייבת, דלקות כבד, רמה גבוהה של כולסטרול בדם, טרשת עורקים (11).

הצרוף של הכורכום עם הלבונה- Boswellia serrata, נתן תוצאות טובות בטיפול באוסטאוארטריטיס, מחלה ניוונית של המפרקים.

בארץ יש גידול התחלתי של כורכום. הצמח מגיע אלינו יבש. ממליצים לקנות את השורש השלם ולטחון אותו קרוב לשימוש, כי הארומה מתפזרת במהירות מהצמח הטחון.

להזמנת פקעות כורכום

שרף לבונה

Tanacetum parthenium

הצמח נקרא בעברית בן חרצית ריחנית. שמו האנגלי הוא Feverfew. השם קשור לאחד השימושים העיקריים שנעשו בצמח. הוא נחשב לצמח מוריד חום.

בן חרצית ריחנית הוא צמח עשבוני רב שנתי המשתייך למשפחת המורכבים.מוצאו מדרום-מזרח אירופה.

הצמח מכיל ססקויטרפנים, ובעיקר פרתנוליד, שהוא האחראי העיקרי לפעילות האנטי דלקתית שלו (12). הוא מעכב תרומבוקסן, לויקוטריאנים, וכן פוספוליפאז (13). הוא מעכב שחרור של חומצה ארכידונית (14).

לבן חרצית יש פעילות ספסמוליטית. מיצויים מהצמח גורמים שלרירים חלקים להגיב פחות למתווכים, כגון, נור-אפינפרין, אצטיל כולין, ברדיקינין ופרוסטגלנדינים.

להזמנת בן חרצית

Harpagophytum procumbens

ההרפגו הוא צמח המשתייך למשפחת השומשומיים, Pedaliaceae. שמו האנגלי Devil's claw. הרפגו הוא צמח עשבוני, רב שנתי, עם גבעולים המגיעים לגובה 2 מ'. מוצאו מאפריקה, והוא גדל על חולות במדבר קלאהרי.

הגבעולים יוצאים אחרי הגשם מפקעת בשרנית רב שנתית, הנקראת פקעת האם. פקעות שניוניות יוצאות מהפקעת הראשית דרך שורשים בשרניים. פקעות אלה הן החלק הרפואי של הצמח.

הפרחים פתוחים רק יום אחד, והם מואבקים על ידי דבורים. הזרעים משתחררים באיטיות מהפרי הבשל, והם שומרים על חיוניותם למעלה מ-20 שנה.

הצמח מכיל מרכיבים מרים המסייעים לשיפור התיאבון והעיכול.Commission E מציעה להשתמש בצמח לטיפול בנקע, בדלקות גידים, למחלות ניווניות הפוגעות בתנועתיות. לאחרונה הראו שהצמח מגן מפני ניוון סחוסים (15).

ערכו העיקרי של ההרפגו הוא בטיפול במחלות רוימטיות, כגון, rheumatoid arthritis, osteoarthritis, פיברומיאלגיה וארטריטיס פסוריאטי.

ההרפגו נוגד דלקת. הוא מעכב ייצור של לויקוטריאנים על ידי עיכוב של האנזים lipoxygenase (16,17(. הפעילות האנטי דלקתית מתבטאת יותר במחלות דלקתיות כרוניות (18).

ברפואה מסורתית השתמשו בהרפגו כמשכך כאב, לטיפול בדלקות מפרקים, הפרעות בכליות, בשלפוחית השתן, בכבד ובכיס המרה, וכן להוריד חום ולשיפור העיכול.

מכינים משחה מהצמח לטיפול בפציעות ובדלקות בעור.

מומלץ לא להשתמש בצמח במקרים של אולקוס בקיבה ובתריסריון, בגלל ההשפעה הממריצה על הפרשת מיצי עיכול.

הכנות ומינון: חליטה, 1 כפית (4.5 ג') בתוך 300 מ"ל מים רותחים. משרים במשך 8 שעות.

קפסולות וכדורים 500 מ"ג.

שימוש חיצוני: משחה, קומפרסים.

להזמנת צמח ההרפגו

Viburnum prunifolium

שמו העברי של הצמח מורן, שמו האנגלי Black haw. הוא משתייך למשפחת היערתיים, Caprifoliaceae.

המורן הוא שיח או עץ קטן, נשיר, שגובהו מגיע ל-5מ'. מוצאו מצפון אמריקה.שמוש רפואי נעשה בקליפת הגזע והשורש.

האינדיאנים נהגו להשתמש בצמח לטיפול בכאבים הקשורים למחזור החודשי, למנוע הפלות, לשיכוך כאבים עוויתיים, לטיפול בפצעים בפה (19,20). מירתחים ומשחות מהצמח שמשו לשיכוך כאבי גב, שרירים ומפרקים. האינדיאנים השתמשו במינים שונים של מורן, בעיקר, .V. opulus כל המינים נקראים באנגלית Cramp bark.

המורן הוא ספסמוליטי ברקמות השרירים, בדרכי הנשימה וברחם, אסטרנג'נט, מוריד לחץ דם, מרגיע, נוגד אסתמה, מעכב התכווצויות ספונטניות של השרירים.

הוא מומלץ לטיפול בכאבים בזמן המחזור החודשי, למניעת הפלה, להתכווצויות של הרחם בתקופת ההריון, כאבים והתכווצויות אחרי הלידה, אסתמה, דלקת מפרקים, יתר לחץ דם, לטיפול בשלשול.

הכנות ומינון: מירתח כפית לכוס, להרתיח על אש קטנה במשך 10 ד'. לשתות שלוש כוסות ליום.אבקה, 2-5 ג' שלוש פעמים ליום.

טינקטורה 1:5 ב- 50% אלכוהול 5 מ"ל שלוש פעמים ביום. המין Viburnum opulus דומה במרכיבים הפעילים ובתכונות הפיזיולוגיות ל- V. prunifolium.

הוא משכך כאבים, נוגד עוויתות, אסטרינג'נט, מרגיע, מסייע להרפייה של שרירים.

משמש לטיפול בשלשול, יתר לחץ דם, כאבי מחזור חודשי, למניעת הפלה, להתכווצויות שרירים ספונטניות, לכאבי שרירים, כאבי גב תחתון ומפרקים. במקרים של נטייה ללידות מוקדמות, מומלץ להשתמש בצמח באופן פרופילקטי בשליש האחרון של ההריון. טיפול חיצוני ב-Juvenil arthritis עיסוי עם שמנים משככי כאב של המפרקים הכואבם והשרירים עשוי להרגיע את הכאב לכמה שעות. עיסוי לפני השינה יאפשר לחולה לישון במנוחה.

ניתן להשתמש בשמנים נדיפים ששמים כמה טיפות מהם בתוך שמן שקדים או זית. אפשרות נוספת היא לחלוט צמחים משככי כאב בתוך שמן. מחממים את הצמחים בתוך השמן בחום של 65 מעלות במשך 12-24 שעות. מכינים כל שמן לבד, וכשהשמנים מוכנים מערבבים אותם, ומקבלים תערובת יעילה להרגעה ולשיכוך כאב.

להזמנת מורן שסוע

צמחים מתאימים הם: אכילאה ריחנית, אכילאה אלף העלים, פיגם מצוי, פיגם ריחני, ארניקה, רוזמרין רפואי, פרע מחורר, לבונה, קמפור, לבנדר רפואי.

מקורות

1. Brewer EJ. Bass J. Baum J. et al. Current proposed revisionof JRA Griteria. JRA Criteria Subcommittee of the Diagnostic and Therapeutic Criteria Committee of the American Rheumatism Section of the Arthritis Foundation. Arthritis Rheum, 1977, 2002, Suppl. :195-199.

2. Ben Whitehead CB. Juvenile idiopathic arthritis, Australian Family Physician Vol. 39, 2010, No 3: 631-636.

3. Bensky D. Gamble A. Chinese Herbal Medicine Materia Medica. Eastland Press, Seattle, 1986.

4. Chang HM. But PP. Pharmacology and Applications of Chinese Materia Medica. World Scientific, Singapore, 1987.

5. Ayurvedic Pharmacopoeia Committee. Haridra in: The Ayurvedic Pharmacopoeia of India, Part 1 Volume 1, 1^st Edition 1, New Delhi, India: Government of India, Ministy of Health and Family Welfare, Department of Ayurveda, Yoga & Naturopathy, Unani, Siddha and Homoepathy 1989: 45-46.

6. Ravindran PN, Babu KN, Sivaraman K. Turmeric: the Genus Curcuma, Boca Raton, FL. CRC Press, 2007.

7. Unani Pharmacopoeia Committee, Zard Chob. In: The Unani Pharmacopeia of India. Part 1, Vol 1. New Delhi, India: Government of India, Ministry of Health and Family Welfare, Department of Ayurveda, Yoga & Naturopathy, Unani, Siddha and Homoeopathy (AYUSH), 2007: 90-91.

8. Chinese Pharmacopoeia Commission, Rhizoma Curcumae Longae, in: Pharmacopoeia of the people’s Republic of China, Volume 1. Bejing, China: People’s Medical Publishing House, 2005: 260-261.

9. Health Canada Natural Health Products Directorate (NHPD), Turmeric in: NHPD Compendim of Monographs, Ottawa, ON: Natural Health Products Directorate , March 3, 2008.

10. Cheng AL. Hsu CH. Lin JK. et al. Phase I clinical trials of curcumin, a chemopreventive agent in patients with high risk or pre malignant lesions. Anticancer Res, 2001, 21: 2895-2900.

11. Bundy R. Walker AF. Middleton RW. et al. Turmeric extract may improve irritable bowel syndrome symptomology in otherwise healthy adults: a pilot study. J. Altern. Complement Med. 2004. 10: 1015-1018.

12. Groenwegen WA & Heptinstall S. Amount of Feverfew in commercial preparations of the herb. Lancet 198471): 44-45, 1986.

13. Sumner H. et al. Inhibition of 5-lipoxygenase and cyclo-oxygenase in leukocytes by Feverfew. Involvement of sesquiterpene lactones and other components. Biochem. Pharmacol. 43: 2313-2320, 1992.

14. Makheja AN. Bailey JM. A platelet phospholipase inhibitor from the medicinal herb Feverfew (Tanacetum parthenium). Prostaglandins Leukot. Med. 1992,8: 653-660.

15. Schulze-Tanzil G. Effectof a Harpagophytum procumbens DC extract on matrix metalloproteinase in human chondrocytes in vitro. Arzeimittelforschung, 2004, 54: 213-220.

16. Wegener R. Devil’s claw: from African traditional remedy to modern analgesic and anti-inflammatory. Herbalgram, 2004, 50:47-54.

17. Loew D. et al. Investigations on the pharmacokinetic properties of Harpagophytum extracts and their effects on eicosanoid biosynthesis in vitro and ex vivo. Clinical Pharmacology and Therapeutics 2001, 69: 356-364.

18. Lanhers MC. et al. Antiinflammatory and analgesic effects of an aqueous extract of Harpagophytum procumbens. Planta Medica 1992, 58: 117-123

19. Trickey R. Women, Hormones & the Menstrual Cycle. Allen & Unwin, St. Leonards, Australia, 1998.

20. Woodbury RA. The Viburnums, Drug Standards, 19: 143-152, 1951.

מקור התמונה

לחזרה לחנות

מחלות כרוניות ומצבי דלקת

מחלות כרוניות ומצבי דלקת - מחקרים העוסקים באלצהיימר מראים נוכחות של דלקת כרונית במוח של החולה, ביחד עם רמה גבוהה של גלוקוז. אנשים סכרתיים

לדלקת כרונית ודלקת ממושכת יש שתי סיבות עיקריות. סיבה אחת היא חשיפה מתמדת לגורם הסביבתי האחראי לדלקת, הוא עלול להיות מרכיב מהמזון היום-יומי, חומרים כימיים שמקורם במזון מעובד ומשומר, בתרופות, בכימיקלים הבאים ממקום העבודה, ברעלנים ממקורות שונים, כגון, מתכות כבדות, קרינה, או מפתוגנים מזהמים, כגון, וירוסים, פטריות או טפילים. (1).

הסיבה השניה עלולה להיות תפקוד לקוי של מערכת החיסון, שמונע ממנה לעצור את התהליך הדלקתי.

דלקת ממושכת עלולה להוביל למחלות כרוניות, כגון, מחלות אוטואימוניות, סרטן, מחלות לב, סכרת או מחלת אלצהיימר (1). ניתן לרסן דלקת כרונית על ידי כך שנמנעים ממגע עם הגורמים המעוררים אותה, ועל ידי שיפור הפעילות של מערכת החיסון, הדלקת מתבטאת בנפיחות, אודם, חום וכאב. היא מתפתחת כשמערכת החיסון מזהה חומרים זרים שחדרו לגוף מבחוץ, או חומרים אנדוגניים המשתחררים בגוף.

דלקת כרונית פוגעת בתאים, ובמשך הזמן גורמת להרס של רקמות. המגע החוזר עם הגורמים לדלקת מגבירים את התהליך הדלקתי ומחלישים את מערכת החיסון.

Cyclooxygenase פועל על החומצה הארכידונית ומייצר פרוסטגלנדינים הפועלים כמתווכים של מערכת החיסון. פעילות ממושכת שלהם עלולה לגרום לכאב ונזק.

בגופנו פועלים שני אנזימים ציקלו-אוקסיג'נאז: COX-1 ו- COX-2 . COX-1 אחראי לייצור של פרוסטגלנדינים המסייעים להרחבה של כלי דם, ומועילים לקרום הרירי של המעי.

COX-2 מהווה גורם לתהליך הדלקת המורכב.

נעשים ניסיונות לפתח תרופות שיעכבו COX-2 מבלי לעכב COX-1.

מחקרים העוסקים באלצהיימר מראים נוכחות של דלקת כרונית במוח של החולה, ביחד עם רמה גבוהה של גלוקוז. אנשים סכרתיים הם ברמת סיכון גבוהה יותר לפתח אלצהיימר (2).

השאלה הנשאלת היא ממה צריך אדם עם דלקת כרונית להמנע, ומה הוא צריך לקבל.

החלק השני של המאמר ייתן הצעות לטיפול באמצעות המזון, תוספי מזון ושינוי אורח חיים (1).

מקורות

1. Rountree R. Infammation and functional medicine interventions: Part 1- Inflammation and chronic disease. Altern. Complement Med. 2010, 16:72-76.

2. Vlassara H. Cai W. Crandall J. et al. Inflammatory mediators are induced by dietary glycotoxins, a major risk factor for diabetic angiopathy. Proc. Natl. Acad. Sci. USA. 2002, 99: 15596-15601.

חזרה לחנות