סל קניות 0

ספונינים – Saponins, their way in the body

ספונינים - החלק ההידרופובי של הספונינים שנשאר אחרי שהסוכר נעלם, נספג במהירות אל הדם, בדרך כלל בפחות מ-90 דקות. אחרי ההיפרדות מהסוכר נשאר החלק

הספונינים מורכבים מחלק הידרפובי שהוא טריטרפן או סטרואיד. יחידת המבנה שלהם הוא איזופרן.

החלק השני של המולקולה הוא הידרופובי, בדרך כלל סוכר. הם למעשה גליקוזידים נפוצים בעולם הצומח. הם נפוצים גם במזון של האדם, בזרעים, בשורשים ובעלים.

הם נפוצים בזרעים של צמחי מאכל ממשפחת הקטניות, כגון, חומוס, חילבה, סויה, שעועית, תורמוס, עדשים, בשורש של האסטרגלוס, בפטריית הריישי, ובצמחים רבים נוספים.

ניתן לזהות אותם על פי הקצף היציב שהם מייצרים בתמיסות מימיות.

הצמחים מייצרים ספונינים כהגנה בפני פטריות, חיידקים, וירוסים, חלזונות.

הקצף מופיע בצורת בועות הנקראות מיצלות. מולקולות הסוכר נדחפות אל המים, והחלקים ההידרופוביים מתרכזים במרכז הבועות.

פעילותם במערכת העיכול

הספונינים המצויים בצמחי מרפא, ממריצים קולטנים מרים ומגבירים הפרשת מיצי עיכול. הם מייצרים אמולסיה עם הנוזלים ועוצרים מעט את הסוכרים, הכולסטרול והשומנים במעי. בכך הם מונעים העברה מהירה שלהם אל הדם.

רוב הצמחים הידועים כמורידים רמת סוכר פועלים על בסיס של ספונינים.   

צמחי מרפא המכילים ספונינים הם בעלי פעילות מכייחת במערכת הנשימה.

יש קשר בין הריריות של המעי ומערכת הנשימה, והספונינים מסייעים לליחה לעלות מהמעי והקיבה ולצאת מהגוף.

כשמיצי המרה שכוללים גם כולסטרול מגיעים אל התריסריון, חלק מהכולסטרול נתפש על המיצלות שיוצרים הספונינים. הוא עובר בקלות אל המעי הגס, ואינו מוחזר אל הדם והכבד (1).

צמחי מרפא שמכילים ספונינים מסייעים להורדת רמת כולסטרול  (2).

המיצלות של הספונינים נפגשות עם חיידקי המעי ועם תאים של מערכת החיסון המצויים במעי (3).

כתוצאה מהמפגש עם האנזימים מפרקי הסוכר ועם חיידקי המעי, נשברות מולקולות של ספונינים. הסוכר מתפרק על ידי האנזימים, וחיידקי המעי אוכלים את הסוכר שהוא חלק מהמולקולה של הספונינים.

טפילים המצויים במעי מותקפים על ידי הספונינים שמפרקים להם את הממברנות החיצוניות.

החלק ההידרופובי של הספונינים שנשאר אחרי שהסוכר נעלם, נספג במהירות אל הדם, בדרך כלל בפחות מ-90 דקות (4).

אחרי ההיפרדות מהסוכר נשאר החלק השומני כאגליקון, החלק חסר הסוכר.

חלק מהאגליקוננים הולכים אל המערכת הלימפתית ויוצאים מהגוף. חלק מגיעים לכבד.

אגליקונים רבים של ספונינים הם בעלי פעילות אנטי דלקתית, על ידי עיכוב של ציקלואוקסיג'נז.

האגליקונים של Aesculus hippocastanum הנקראים aescin, מחזקים קפילרות וורידים קטנים.הם מפחיתים דליפה, נפיחות וכאב.

ישנם אגליקונים של ספונינים המסוגלים לעבור את מחסום-דם, מוח, ולהשפיע על ייצור, פיזור ואיזון של נוירוטרנסמיטורים, במיוחד את אלה הקשורים להפחתת סטרס. כך פועלים צמחים אדפטוגנים, כגון, ג'ינסנג, שוש קירח, אליטרוקוקוס, קודונופסיס.

הפעילות תהיה שונה אצל אנשים שונים ובמצבים שונים, ותלויה כנראה במצבים של חוסר האיזון של כל אחד.

ניתן ליחס להם תכונות של מאזנים בפורמולה, במעי, בכלי הדם, בכבד ובתאים אנדוקריניים.

מקורות

1. Sauier C. et al. Effects of soy protein and saponins on serum, tissue and feces steroids in rats. Athersclerosis, 1979, 34: 233-241.

2. Kim Seung-Hwan and Kyung-Shin Park, Effects of Panax ginseng extract on lipid metabolism in humans. Pharmacological Research, 2003, 48: 511-513.

3. Shin Byong-Kyu, Sung Won Kwon and Jeong Hill Park. Chemical diversity of ginseng saponins from Panax ginseng. Journal of Ginseng Research, 2015.

4. Lee Jayeul et al. Studies on absorption, distribution and metabolism of ginseng in humans after oral administration, Journal of Ethnopharmacology, 2009, 122: 143-148.

שדר – The Genus Betula – Pharmacological properties

שדר - פעילות: מחקרים פרמקולוגיים מדווחים על פעילות נוגדת סרטן, נוגדת דלקת, נוגדת ארטריטיס, אנטי אוקסידנט, אנטי ויראלי, מגביר פעילות של מערכת>

שם עברי: שדר

שם אנגלי: Silver Birch

משפחה: שדריים, Betulaceae

תאור בוטני: הסוג Betula כולל כ-60 מינים של עצים או שיחים נשירים הגדלים בחצי הצפוני של כדור הארץ. הם בין העצים הנפוצים ביותר באזורים הצפוניים, ומרבים לגדל אותם כי הם גדלים במהירות על אדמות שונות.

במקומות שונים בהם גדלים עצי השדר נוהגים להשתמש בהם כחליטות, מירתח, משחות, אבקות מהגזע, עלים, ניצנים, שרף, עלים, פרחים, שורש,  והצמח השלם.

מרבים להשתמש בהם לטיפול בבעיות של העצם, כולל שברים קטנים, נקע, מחלות רוימטיות, ארטריטיס וגאוט (1).

שימושים נוספים הם לבעיות של מערכת הכליות והשתן, בצקת, בעיות בלב, בעיות בעור, פצעים, כוויות. נוהגים להשתמש בשדר גם לאיבוד שיער.

ממיני השדר מקבלים סוכר, חומץ ובירה.

Betula lenta הוא המקור העיקרי לשמן הנדיף wintergreen.

מיצויים מהעלים משמשים כמלבינים של העור בקוסמטיקה.

משתמשים בעץ גם להגנה על בניינים בבנייה, כי הוא דוחה מים.

למין Betula utilis הגדל בהימלאיה יש שימוש בטקסים דתיים (1).

מרכיבים: קבוצות שונות של פלבונואידים, טריטרפנואידים, קטכינים, ליגנן וכן סטרואידים.

המרכיבים שונים בחלקים השונים של העץ.

שלושה טריטרפנואידים, betulin, betulinic acid lupeol מצויים בכל מיני השדר והם המרכיבים החשובים של הצמח.

פעילות: מחקרים פרמקולוגיים מדווחים על פעילות נוגדת סרטן, נוגדת דלקת, נוגדת ארטריטיס, אנטי אוקסידנט, אנטי ויראלי, מגביר פעילות של מערכת החיסון, מסייע להגנה על הכבד, נוגד סכרת, מועיל לעור, מסייע להגנה על דרכי העיכול (1).

רוב המחקרים שעסקו בשדר הם in vitro או מחקרים על חיות. הראו פעילות אנטי סרטנית של מינים אחדים של שדר.

מחקרים קליניים אחדים נעשו על סרטן העור. השתמשו בעלים ובניצנים של Betula alba לטיפול בסרטן העור והרחם. אין פרטים על יעילות הטיפול. מחקר אחר מספר על שימוש ב-Betula alba לטיפול בהפטיטיס כרוני.

כמה מחקרים מוכיחים את הידע המסורתי שנעשה בקליפת הגזע של השדר לטיפול במחלות ניווניות של העצם והמפרקים. היו אמנם הצלחות בטיפול בבעיות אלה.  מחקרים אחרים אישרu שהשדר מסייע לריפוי שברים, להוריד רמת כולסטרול ולבעיות בכיס המרה.

מקורות

1. Rastogi S. Pandey MM. Rawat AKS. Medicinal plants of the genus Betula- traditional uses and a phytochemical-pharmacological review. J. Ethnopharmacol. Jauary 15, 2015, 159: 62-83.

שיסנדרה – Schiandra chinensis

שיסנדרה - רפואה מסורתית: למקרים של שיעול כרוני, קוצר נשימה, ספרמטוראה, השתנה תכופה, שלשול כרוני, אי שליטה בשתן, הזעות לילה

שיסנדרה

שם סיני: wu wei zi

משפחה: Schisandraceae

חלקי צמח בשימוש: פירות

תכונות לפי הרפואה הסינית:  מחמם, כולל את כל הטעמים

פעילות: פועל על המרידיאנים של הלב, הריאות והכליות.

לסוג שיסנדרה משתייכים 19  מינים, 12 מתוכם אנדמיים בסין (1). שני המינים העיקריים הם S. chinensis ו- S. sphenanthera. משתמשים בשני המינים ברפואה הסינית המסורתית, לאותן ההתוויות ובמינונים זהים (2).

שני המינים הם מטפסים נשירים. S. chinensis מגיע לגובה של 9 מ' ו- S. sphenanthera מגיע לגובה של 7 מ'. הם פורחים בחודשים אפריל-מאי, כאשכולות של פרחים לבנים קטנים (1). הפירות הם ענבות אדומות. הם בשלים בקיץ בחודשים יולי עד אוקטובר.

S. chinenesis  גדל בצפון סין ומכנים אותה השיסנדרה הצפונית.

S. spehnanthera  גדל בדרום סין ומכנים אותה השיסנדרה הדרומית.

S.chinensis הוא מין חד ביתי, כלומר, הפרחים הזכריים והנקביים יושבים על אותו צמח. הוא גדל ביערות בצפון סין בגובה 1200-1700 מ' (1). הוא גדל גם בחלקים של צפון קוריאה, צפון יפן ובמזרח רוסיה (1).

S. sphenanthera  הוא צמח דו ביתי, והפרחים הזכריים והנקביים יושבים על צמחים נפרדים (1). הוא גדל באזורים סוב-טרופיים של מרכז ודרום סין, בגובה של 700 עד  2000מ' (1).

S. chinenss  מגיע  לשוק מאיסוף של צמח בר וגם מגידול חקלאי.

S. sphenanthera  מגיע לשוק בעיקר מהבר (1).

השיסנדרה (משני המינים) מוזכר לראשונה בספרו של Shen Nong כאחד הצמחים המעולים. הוא מומלץ כצמח המאריך את תוחלת החיים ומאט תהליכי זקנה. הוא מוסיף אנרגיה,  מפחית שיעול, מחזק את הריאות ומפחית עייפות. הפרי היבש נחשב למאוזן, מפני שהוא כולל את חמשת הטעמים.

קליפת הפרי והציפה הם בטעם חמוץ-מתוק, הזרעים בטעם חריף-מר, והפרי בכללותו יש בו מעט מהמלוח (1).

ברפואה הסינית המסורתית משתמשים בצמח כמחזק ומרגיע, כנוגד חרדה, וכן לטיפול באסתמה, שיעול כרוני, שלשול, השתנה תכופה, נדודי שינה, שיעול יבש, קוצר נשימה, עייפות, חולשה, הזעות לילה ופלפיטציות (3).

שימוש מאושר בשיסנדרה כרפואה, מזון וקוסמטיקה

בסין ובכמה ארצות אסיתיות, ובכמה ארצות מערביות שני מיני השיסנדרה מאושרים כמזון (1).

שימוש רפואי בשיסנדרה: למקרים של שיעול כרוני, קוצר נשימה, ספרמטוראה, השתנה תכופה, שלשול כרוני, אי שליטה בשתן, הזעות לילה, הזעה ספונטנית, נדודי שינה ופלפיטציות (1).

באיחוד האירופאי השיסנדרה מאושר כמזון. לא ידוע מוצר המכיל רק שיסנדרה. קיימים כמה מוצרים המכילים שיסנדרה כאחד המרכיבים. הם נמכרים כנוזל או בקפסולות.

קיים מוצר המצוי בשוק כבר כמה עשרות שנים הנמכר כנוזל. הוא  מכיל תערובת של אליטרוקוקוס, רודיולה ושיסנדרה. המוצר מומלץ כאדפטוגן, שבאופן מסורתי משתמשים בו במקרים של חולשה ועייפות (1).

ברוסיה השתמשו במוצר זה כבר בשנות השבעים של המאה ה-20.

ישנם כמה מוצרים מאושרים לשימוש קוסמטי. מיצויים מהפירות והזרעים מאושרים לשימוש כאנטי אוקסידנטים בשימוש חיצוני, נוגדי סבוריאה, וכמגינים על העור (1).

פרמקולוגיה

מחקרים בחיות מעבדה ומחקרים קליניים הראו שהשיסנדרה הוא צמח אדפטוגן, אנטי אוקסידנט יעיל, נוגד דלקת, נוגד סטרס, אסטרינג'נט, מחזק של הלב, מגביר אנרגיה, מגן על הכבד ומגביר פעילות של מערכת החיסון (4).

ציידים בסיביר נהגו להשתמש בשיסנדרה כדי לשפר את ראיית הלילה שלהם, ולהפחית רעב וצמא (4).

מחקרים שנעשו ברוסיה הסובייטית בשנים 1940-1960 תומכים בשימוש שנעשה בימינו בצמח, והם מוכיחים שהשיסנדרה מסייע לשיפור הכושר הקוגנטיבי וכושר העבודה (4).

מחקרים קליניים נעשו על אנשים מושתלי כבד. הם הראו שיפור ניכר בפעילות של הכבד (1).

 מחקרים קליניים אחרים הראו שהמוצר שמכיל שיסנדרה, אליטרוקוקוס ורודיולה מגביר ריכוז, כושר של הקשבה והתמקדות (1). נעשו כמה מחקרים עם התערובת של שלושת הצמחים.

מחקרים נוספים שבדקו שיסנדרה לבד או שיסנדרה בתוספת של צמחים אדפטוגנים אחרים, הראו כולם שהצמח פועל כאדפטוגן, מחזק את הריאות, מגביר את הכושר הקוגנטיבי , מגן על הכבד,  מגביר  פעילות של מערכת החיסון ומסייע במצבים של סטרס (1).

המחקרים שנעשו ברוסיה, ומאוחר יותר גם במערב, הביאו לעלייה רבה בביקוש לשיסנדרה. חברות מסחריות ואנשים פרטיים יצאו לקטוף את הפירות, והייתה ירידה בכמות הצמח.

עמותות שונות ברוסיה, באירופה ובמקומות אחרים  העוסקות בשמירה על הטבע, דרשו פיקוח רב יותר על הקטיף. התחילו לגדל את השיסנדרה.

בקרוב יהיה ניתן לבחור בין שיסנדרה הגדלה בר לבין צמח שגודל גידול חקלאי.

מקורות

1. Endels G. and Brickmann J. Schisandra, Schisandra  chinensis, S. sphenanthera, Herbalgram.org.'2015, 106: 1-7.

2. Chinese Pharmacopoeia of the People Republic of China. Beijing, Chaina: Fhaina Medical Science and Technology Press, 2010.

3. Tang W. Eisenbrand G. Handbook of Chinese Medicinal Plants: Chemistry, Pharmacology, Toxicology, Vol. 2 Weinheim, Germany: Wiley-VCH Verlag GmbHCo. 2010.

4. Panossian A. Wikman G. Pharmacology of Schisandra chinensis. Bail. An overeview of Russian research and uses in medicine. J. Ethnopharmacol. 2008, 118: 183-212.

דוחן – Panicum milliaceum

דוחן - במצרים העתיקה הכינו לחם מהדוחן. במזרח אסיה היה הדוחן ידוע בסין לפני שהתחילו לגדל ולהשתמש באורז. בהודו מכינים מהדוחן צ'פאטי >

שם עברי: דוחן

משפחה: דגניים, Poaceae

הדוחן הוא צמח חד שנתי הגדל לגובה של 1.20 מ'. עלי הדוחן הם בצבע ירוק בהיר והזרעים קטנים. לדוחן יש כמה זנים, שהם שונים בזמן הבשלה שלהם, גודל הזרעים, וצבע הזרעים. ישנם זרעי דוחן בצבע לבן-קרם, צהוב, כתום, אדום, שחור וחום.

מוצאו של הדוחן מצפון אפריקה. מגדלים אותו  מאז שנים רבות במזרח התיכון, הודו ואפריקה. בארה"ב מגדלים דוחן בעיקר במרכז ובצפון.

היסטוריה: השם האנגלי millet מקורו  בשם הלטיני mille שמשמעותו אלף. הוא נקרא בשם זה כי ייצור הזרעים שלו נפוץ מאד. בארה"ב מוצאים את הדוחן בעיקר בחנויות של ציפורים וחנויות טבע. באירופה גידלו את הדוחן עוד בתקופת האימפריה הרומית, והשתמשו בו כמזון בימי הביניים, לפני שהחיטה הפכה להיות המזון העיקרי.

במצרים העתיקה הכינו לחם מהדוחן. במזרח אסיה היה הדוחן ידוע בסין לפני שהתחילו לגדל ולהשתמש באורז. בהודו מכינים מהדוחן צ'פאטי. בצפון סין ובמנצ'וריה  בשלו את הדוחן באדים מיד לאחר שטחנו אותו, ועשו ממנו כדורים.

באסיה ובאפריקה מכינים גם היום מהדוחן לחם ללא שמרים ודייסות.

הדוחן נחשב לחלבון המלא ביותר בהשוואה לכל הזרעים של הדגניים הנאכלים. הוא עשיר מיוחד בחומצות אמינו, בברזל, זרחן וויטמינים מקבוצת B. אין בדוחן גלוטן והוא קל לעיכול.

בשנים 1992 עד 1994 הגיע ייצור הדוחן בעולם ל28 מיליון טון. השימוש בדוחן ימשך בעולם, בפרט בארצות מתפתחות ובארצות חצי יבשות.

 1. Healthy Ingredients American Botanical Council

באובב – Adensonia digitata

באובב - רפואה מסורתית: יש לו פעילות מכווצת והוא נוגד דיזנטריה.הפרי הוא נוגד דלקת, מוריד חום, משכך כאב. העלים מורידים לחץ דם ונוגד של היסטמין

באובב – Adensonia digitata

תאור הצמח: הבאובב הוא העץ האפריקני הידוע ביותר. באפריקה הוא נקרא עץ החיים.

מכנים אותו בשמות רבים, כגון, עץ הבקבוק, עץ הלחם של הקופים.

השם באובב לקוח מהשם הערבי bu bobab  שמשמעותו פרי עם הרבה זרעים.

הבאובב משתייך למשפחת החלמיתיים, Malvaceae.

חלקי צמח בשימוש: עלים, פירות, זרעים.

לסוג באובב משתייכים 8 מינים. מוצאם של ששה מינים ממדגסקר, מין אחד מאוסטרליה, ומין אחד , A. digitata מיבשת אפריקה (1). הוא גדל בכל הארצות שבמדבר סהרה ובדרום אפריקה.

הבאובב הוא עץ גדול, נשיר, הגדל לגובה של 20 מ'. הגזע חזק, ומגיע לקוטר של 12 מ'. קליפת הגזע בצבע אפור-חום . בחלק התחתון של הגזע יש לעתים קרובות צלקות, שנגרמות על ידי בני אדם שאוספים סיבים מהגזע, או על ידי פילים שמנסים להוציא מים מהעץ (1).

הפרחים  גדולים, לבנים ומכוסים בשעווה. הם תלויים על העץ. הפירות מאורכים, באורך 15-20  ס"מ , מכוסים בקליפה קשה. הם מכילים זרעים בצורת כליות.

העץ גדל לאט. בדיקות עם פחם מראות שעץ עם קוטר של 10 מ' הוא כנראה בן 2000 שנים (2).

רפואה מסורתית: העלים, קליפת הגזע והפירות משמשים כמזון.

לקליפת הגזע יש תכונות של אסטרינג'נט.  נהגו להשתמש במירתח מקליפת הגזע לטיפול בהצטננות, בשפעת ולהוריד חום גבוה (1).

לקליפת הגזע ולזרעים יש פעילות נוגדת דלקת.

העלים משמשים להפחתת זיעה, להוריד חום, לטיפול במחלות של הכליות ושלפוחית השתן וכן לטיפול באסתמה ושלשול (3).

בציפת הפרי השתמשו לטיפול בשלשול, דיזנטריה, אבעבועות, אדמת, שיעול עם דם וכן כמשכך כאב (3).

בעלים השתמשו בשימוש חיצוני  כאמבט במקרים של טפילים על העור.

בזרעים השתמשו לטיפול במחלות של הקיבה, הכליות והמפרקים (4).

עלים צעירים נאכלים אחרי בישול, או שמייבשים אותם ומכינים מהם אבקה (1)

העלים עשירים בויטמין C ובסוכר.

הזרעים עשירים בשמן, וניתן לאכול אותם. ציפת הפרי והזרעים משמשים גם כמזון  לחיות הבית.

בציפת הפרי  משתמשים לאפיה, להוסיף טעם ליוגורט ולגלידות, וכן כמקור לסידן לנשים בהריון ולנשים מיניקות.

ציפת הפרי מכילה פקטין, והשתמשו בה לעבות רוטבים וריבות.

מקליפת הגזע ביחד עם עלים יבשים מכינים מוצר הנקרא Lalo. משתמשים בו להגברת הזעה ולהורדת חום.

קליפת הגזע מכילה מרכיבים חומציים הדומים לגומי טרגקאנט. משתמשים בהם לחיטוי כיבים בעור ופצעים.

מחומרים מוצילגניים המצויים בפלואם שבקליפת הגזע מכינים תרופות לטיפול בדלקות של מערכת העיכול.

קליפת הגזע נחשבת גם למחזקת של הלב. מחקר שנעשה על עכברים עם מיצוי אלכוהולי של קליפת הגזע, הוכיח את ההשפעה המחזקת את התכווצות שריר הלב (5).

בארצות שונות באפריקה יש שימושים מסורתיים שנשמרים גם בימינו.

בסיירה ליאונה משתמשים בעלים ובקליפת הגזע כטיפול למניעת מלריה.

בקונגו רוחצים את הילדים במירתח מקליפת הגזע במקרים של מחלות זיהומיות בעור.

בגאנה משתמשים בקליפת הגזע כתחליף לכינין לטיפול במחלות עם חום.

בניגריה וסנגל משתמשים בפירות נגד זיהומים מיקרוביאליים.  במרתח מהשורש משתמשים לרחיצת תינוקות כדי לשמור על העור שלהם.

העלים נחשבים למרככים של העור ודיורטיים. משתמשים במירתח מהעלים לטיפול בדלקות אוזניים.

מרכיבים: הפירות מכילים חומצות אורגניות, כגון, חומצה ציטרית, טרטארית, מאלית, סוקצינית.

מהזרעים מפיקים שמן המכיל חומצה אולאית,  לינולאית  ולינולנית (6).

טרפנואודים: alpha- and beta- amyrin palmitate, ursolic acid

השורש מכיל פלבונואידים מסוג פלבאנים וכן קוורצטין (7).

ציפת הפרי מכילה סוכרים, ויטמין C, סידן, פקטין, סיבים מסיסים ובלתי מסיסים המורכבים בעיקר מפקטין.

מחקרים הראו שפקטין מונע מחיידקים פתוגניים להתקשר לדופן המעי, וכן שהוא קושר מתכות כבדות ומסייע לשחרורן מהגוף (1).

ציפת הפרי מורכבת מפחמימות- 75%, חלבונים- 2.5% ומעט ליפידים (1).

בעלים ובקליפת הגזע מצוי אלקלואיד בשם adansonin, שמשתמשים בו כמעכב של סטרופנתין, שהוא גליקוזיד רעיל ללב. הייתה לכך חשיבות לתושבי אפריקה, כי נהגו להכין חיצי רעל שהכילו סטרופנתין.

מינרלים: הבאובב הוא עץ עשיר במינרלים, כגון, סידן, אשלגן, מגנזיום וברזל.

ציפת הפרי והעלים עשירים מאד בסידן.

ציפת הפרי עשירה גם באשלגן, מגנזיום, נחושת , אבץ ומנגן.

ויטמינים: הויטמין העיקרי המצוי בבאובב הוא ויטמין C וכמה ויטמינים B. ריכוך ויטמין C בציפת פרי בשל היא 107 מ"ג ב-100 ג' (1). הוא יציב במשך חודשים אם מגינים עליו מלחות.

הפרי המיובש מכיל ויטמין C בכמות גדולה בהרבה מכל פרי מיובש אחר.

העלים עשירים בויטמין B1 (תיאמין) ן- B2 (ריבופלאוין).

סיבים: העץ עשיר מאד בסיבים. ציפת הפרי יעילה מאד כתוסף מזון המכיל כמות גדולה של סיבים.

עלתה הצעה לתת לפרי הבאובב תואר של מזון- על.

הפירות שנחשבים עכשיו כמזון- על הם: Acai, Vaccinium spp. Goji berry

Garcinia mangotana חמוציות ורימון. ההצעה לא התקבלה בינתיים, כי כל הפירות נחשבים למזון-על כפרי טרי, ואילו הבאובב מצוי בדרך כלל כיבש.

פעילות: הפרי מכיל טאנינים. יש לו פעילות מכווצת והוא נוגד דיזנטריה.

הפרי הוא נוגד דלקת, מוריד חום, משכך כאב.

העלים מורידים לחץ דם ונוגדים של היסטמין. העלים היבשים הם אנטי אסמתיים, מפני שהם מעכבים היסטמין.

מגן על הכבד-הראו in vitro שמיצוי מימי של ציפת הפרי מגן על הכבד מפני פחמן טטרה-כלורי.

אנטי מיקרוביאלי, אנטי דלקתי, משכך כאב, מוריד חום.

פעילות אנטי דלקתית  ומורידת חום התקבלה במיצוי המימי  של הפירות.

פעילות אנטי ויראלית נגד וירוסים של אינפלואנזה והרפס סימפלס התקבלה בעיקר בעלים.

הזרעים וציפת הפרי הראו פעילות אנטי  וירארלית חלשה יותר

פעילות אנטי אוקסידנטית יעילה התקבלה בציפת הפרי, בעלים היבשים, בפרי הטרי, בקליפה הקשה של הפרי.

רוב המחקרים שבדקו את התכונות האנטי אוקסידנטיות של הבאובב בדקו את העלים הטריים.

ציפת הפרי הראתה פעילות אנטי אוקסידנטית גם במיצוי מימי.

שימוש מסחרי: האיחוד האירופי נתן אישור לבאובב בשנת 2008. מאז הגבירה אנגליה את הרכישה של אבקת פירות לשימוש כתוסף מזון מוסיף בריאות.

ניתן להוסיף את הפרי היבש לדגניים לשימוש כגרנולה.

היצואנים באפריקה מוכרים כ-20 טונות של באובב כל שנה.

המוצרים הנמכרים הם פרי טחון לאבקה בצבע צהוב בהיר, מיצוי של הפקטין של הפרי, מיצויים של העלים, סיבים של הפירות, שמן של הזרעים.

ניתן להשתמש באבקה כמו שהיא כפי שעושים באופן מסורתי באפריקה, או לערבב אותה עם יוגורט, להכין ממנה דייסה ולהתאים אותה לטעם המערבי.

באירופה ובצפון אמריקה מכינים מהפירות הטחונים רוטבים, ריבות, עוגיות, גרנולה ומשקאות.

הבאובב אושר לשימוש בארץ.

שימוש בקוסמטיקה: חלקים שונים של הבאובב מועילים לעור. מחקרים הראו שהבאובב מסייע לרגנרציה של תאי עור, מוסיף לחות לעור, מחזק ונותן טונוס לעור.

הבאובב מכיל ויטמינים A, D, E , שכולם חשובים לבריאות העור.

ציפת הפרי מסייעת לריכוך העור, לויסות ההפרשות מבלוטות החלב, לייצור של קולגן,  למניעת חמצון –יתר ועיכוב של פראוקסידציה של השומנים (5).

המיצויים של העלים הם אנטי אוקסידנטים, מרככים, שומרים שהעור יהיה רך ואלסטי, ונותנים לעור פעילות אנטי בקטריאלית.

השמן מהזרעים מסייע ללחות של העור, ומתאים במיוחד לעור יבש, או לאנשים שחיים באקלים יבש.

מקורות

1. Jackson S. Makfonado A. Baobab, The Tree of Life. An Ethnopharmacological Review. Herbalgram,  2015, 108: 43-53

2. Baum DA. Small RL. Wendel JE. Biography and floral evolution of baobabs (Adansonia, Bombacaceae) as inferred from multiple data sets. Syst. Biol. 1998, 47(2): 181-207.

3. Vertuani S. Bracciolo. Buzzoni V. et al. Antioxidant capacity of Adansonia digitata fruit pulp and leaves . Acta Phytotherapeutica, 2002, V:2. Available at:www.baobabfruitco.com/pdf/Pdf/2008.

4. Kamatou GPP. Vermaak I. Viljoen AM. An updated review of Adansonia digitata : a commercially important African tree. South African Journal of Botany 2011, 77(4):908-919.

5. Burlando B. Verotta L. Cornara E. et al. Herbal Principles in Cosmetics-Propertis and Mechanism of Action. Boca Rota, FL. CRC Press, 2010.

6. Food Standards Agency, McCance and Widdowson's. The Composition of Foods. 6th ed. Cambridge, UK, Royal Society of Chemistry, 2002.

7. Chauhan JS. Kumar S. Chaturvedi R. A new plavanonol glycoside from Adansonia digitata roots. Planta Med. 1984, 50: 113.

שדר – The Genus Betula – Pharmacological properties

שדר - רפואה מסורתית: מחקרים פרמקולוגיים מדווחים על פעילות נוגדת סרטן, נוגדת דלקת, נוגדת ארטריטיס, אנטי אוקסידנט, אנטי ויראלי, מגביר פעילות של

שם עברי: שדר

שם אנגלי: Silver Birch

משפחה: שדריים, Betulaceae

תאור בוטני: הסוג Betula כולל כ-60 מינים של עצים או שיחים נשירים הגדלים בחצי הצפוני של כדור הארץ. הם בין העצים הנפוצים ביותר באזורים הצפוניים, ומרבים לגדל אותם כי הם גדלים במהירות על אדמות שונות.

במקומות שונים בהם גדלים עצי השדר נוהגים להשתמש בהם כחליטות, מירתח, משחות, אבקות מהגזע, עלים, ניצנים, שרף, עלים, פרחים, שורש,  והצמח השלם.

מרבים להשתמש בהם לטיפול בבעיות של העצם, כולל שברים קטנים, נקע, מחלות רוימטיות, ארטריטיס וגאוט (1).

שימושים נוספים הם לבעיות של מערכת הכליות והשתן, בצקת, בעיות בלב, בעיות בעור, פצעים, כוויות. נוהגים להשתמש בשדר גם לאיבוד שיער.

ממיני השדר מקבלים סוכר, חומץ ובירה.

Betula lenta הוא המקור העיקרי לשמן הנדיף wintergreen.

מיצויים מהעלים משמשים כמלבינים של העור בקוסמטיקה.

משתמשים בעץ גם להגנה על בניינים בבנייה, כי הוא דוחה מים.

למין Betula utilis הגדל בהימלאיה  יש שימוש בטקסים דתיים (1).

מרכיבים: קבוצות שונות של פלבונואידים, טריטרפנואידים, קטכינים, ליגנן וכן סטרואידים.

המרכיבים שונים בחלקים השונים של העץ.

שלושה טריטרפנואידים, betulin, betulinic acid lupeol מצויים בכל מיני השדר והם המרכיבים החשובים של הצמח.

פעילות: מחקרים פרמקולוגיים מדווחים על פעילות נוגדת סרטן, נוגדת דלקת, נוגדת ארטריטיס, אנטי אוקסידנט, אנטי ויראלי, מגביר פעילות של מערכת החיסון, מסייע להגנה על הכבד, נוגד סכרת, מועיל לעור, מסייע להגנה על דרכי העיכול (1).

רוב המחקרים שעסקו בשדר הם in vitro או מחקרים על חיות. הראו פעילות אנטי סרטנית של מינים אחדים של שדר.

מחקרים קליניים אחדים נעשו על סרטן העור. השתמשו בעלים ובניצנים של  Betula alba

לטיפול בסרטן העור והרחם. אין פרטים על יעילות הטיפול. מחקר אחר מספר על שימוש

ב-Betula alba לטיפול בהפטיטיס כרוני.

כמה מחקרים מוכיחים את הידע המסורתי שנעשה בקליפת הגזע של השדר לטיפול במחלות ניווניות של העצם והמפרקים. היו אמנם הצלחות בטיפול בבעיות אלה.  מחקרים אחרים

אישר שהשדר מסייע לריפוי שברים, להוריד רמת כולסטרול ולבעיות בכיס המרה.

מקורות

1. Rastogi S. Pandey MM. Rawat AKS. Medicinal plants of the genus Betula- traditional uses and a phytochemical-pharmacological review. J. Ethnopharmacol. Jauary 15, 2015, 159: 62-83.

צמחי מרפא לטיפול בטרשת עורקים – Atherosclerosis

צמחי מרפא לטיפול בטרשת עורקים- שרף מוקול, עוזרר פירות, עלי ארטישוק, היביסקוס, אוכמניות, מרווה אדומה, פטריית ריישי

צמחי מרפא לטיפול בטרשת עורקים.

טרשת עורקים היא מחלה ניוונית שעלולה להתפתח במשך החיים. התזונה בארצות המערב, ואורח החיים שכולל חוסר פעילות גופנית מעודדים התפתחות של המחלה.

טרשת עורקים עלולה להתחיל כבר בשנות ה-20 לחיים. דפנות העורקים מתעבים בגלל LDL כולסטרול מחומצן ששוקע עליהם. נוצרים רבדים על דפנות העורקים,  שנעשים צרים יותר וזרימת הדם  נעשית איטית. אם הרבדים ניתקים מהדופן הם מייצרים קרישים בתוך כלי הדם ועלולים לגרום נזק ללב.

צמחי מרפא מומלצים למניעה וטיפול בטרשת עורקים

שם הצמח השם בעברית חלקי הצמח
Vaccinium  spp מיני אוכמניות פרי
Salvia miltiorrhiza מרווה אדומה שורש
Allium sativum שום הגינה בצל
Ginkgo biloba גינקו דו אונתי עלים
Crataegus spp. מיני עוזרר פירות, עלים
Hibiscus sabdariffa היביסקוס פרחים
Grape seed extract מיצוי מזרעי ענבים זרעים וקליפות
Scutellaria baicalensis קערורית שורש
Ammi visnaga אמיתה קייצית זרעים
Carthamus tinctorius קורטם הצבעים פרחים

Salvia miltiorrhiza מגביר זרימת דם בכלי הדם,

 מסייע להורדת רמת כולסטרול וטריגליצרידים.

גינקו בילובה מגביר זרימת דם בכלי הדם, מזרים דם אל המוח, אנטי אוקסידנט.

Hibiscus sabdariffa אנטי אוקסידנט, אנטי דלקתי, מסייע להורדת רמת שומנים וכולסטרול בדם.

Scutellaria baicalensis צמח שנוהגים להשתמש בו לטיפול בטרשת עורקים. הצמח הוא אנטי דלקתי, אנטי אוקסידנט, נוגד קרישים בכלי דם, מונע חמצון של LDL, מעכב היווצרות של רובד בעורקים.

Ammi visnaga משתמשים בצמח לטיפול בעורקים קורונריים חלשים ובזרימת דם לקויה הגורמת לאנגינה פקטוריס. צמח ספסמוליטי, גורם להרפיה של התכווצויות בוורידים.

קורטם הצבעים  ברפואה הסינית משתמשים בקורטם לטיפול בחסימות בכלי הדם. ביחד עם הסטרגלוס, אנג'ליקה, מרווה אדומה משמש להפחתת כאב הקשור לאנגינה פקטריס.

רמה גבוהה של כולסטרול בדם

הרופאים העוסקים ברפואה הקונבנציונלית מעודדים מטופלים שרמת הכולסטרול שלהם גבוהה מ-200 לקחת תרופות מסוכנות מסוג הסטטינים, שיש להם תופעות לוואי, כגון, כאבי שרירים, איבוד זיכרון,  כאב וגם פגיעה בכבד. היחס בין HDL וLDL כולסטרול הוא חשוב יותר.  יחס של 3.6 נחשב לנורמאלי.      

כולסטרול צמחים עשירים בפוליפנולים שהוכחו על ידי מחקרים כמורידי רמת ושומנים בדם .

סיבים מפירות החרוב הורידו במחקרים 17.8% מהכולסטרול הכללי, 22.5% LDL כולסטרול, 16.3% טריגליצרידים.     

פוליפנולים מקליפות של תפוחי עץ, אבקת קקאו, מיצוי מזרעי ענבים, מפירות של קיווי הורידו רמה של LDL  כולסטרול.

Cynara scolymus– עלי ארטישוק מורידם רמת כולסטרול, מגנים על הכבד, מגבירים ניקוי של הכבד

Commiphora mukul – שרף הנקרא גוגולו שהכינו ממנו מוצר גוגוליפיד, שמוריד רמה של שומנים וכולסטרול.

סיבים מסיסים שהוכחו כמורידי רמת כולסטרול

סיבים של שיבולת שועל, של לחך – Plantago psyllium

זרעי צ'יה- Salvia hispaniÊ חילבה- Trigonella foenum graecum

סיבים של שעורה, זרעי פשתן, Guar gum, עדשים, שעועית.

טיפול באמצעות צמחי מרפא באנגינה פקטוריס

אנגינה פקטוריס היא מחלה שמאופיינת על ידי חוסר דם וחמצן בלב.

הביטוי הוא כאב בבית החזה, קושי בנשימה, קושי בהליכה, עייפות.

עלול להיות כאב גם בזרוע, בכתפיים, בעורף.

שם הצמח השם בעברית חלקי צמח
Angelica sinensis אנג'ליקה שורש
Salvia miltiorrhiza מרווה אדומה שורש
Crataegus spp. מיני עוזרר פירות, עלים
Ammi visnaga אמיתה קייצית זרעים
Lobelia inflata לובליה זרעים
Ganoderma lucidum ריישי פטריה
Panax notoginseng נוטו ג'ינסנג שורש

Selenicereus grandiflorus  והשפעתו על הלב (ע"פ Davis Winston)

משתמשים בגבעול ובפרחים. הגבעול בשרני, הפרח לבן וגדול. הוא נפתח בערב, ונובל בבוקר. מכאן השם העברי של הצמח מלכת הלילה.

הצמח מזין את שריר הלב.  במקרים של דופק חזק ומהיר הוא מחזק את התכווצות הלב ומפחית את מספר פעימות הלב. מחזק את העצבים, במיוחד את המערכת הסימפתטית.

צמח אנטי דכאוני. יש לו השפעה מרגיעה על הקיבה.

הפעילות שלו על הלב איטית. משתמשים בו במקרים של חולשה איטית או הדרגתית של הלב.

הפעילות שלו משתפרת עם צמחים מחזקים, כגון, שיבולת שועל או עוזרר.

  Panax noyoginseng והשפעתו על הלב.

מגביר זרימת דם בעורקים הקורונריים.

מחזק ומסגיר את הדופק

מפסיק דימום מהריאות

מפסיק דימום מהקיבה והמעי

משתמשים בו לטיפול באנגינה פקטוריס, בקצב בלתי סדיר של הלב.

מוריד רמה של כולסטרול בדם.

מסייע למניעת טרשת עורקים.

באופן מסורתי משתמשים בו עם Angelica sinensis, Astragalus ו-Salvia miltiorrhiza.

מקור התמונה

יתוש הנמר Chikungunya virus

יתוש הנמר - בברזיל מצויים שני היתושים, ה-Tiger mosquito ו- Ae. Aegypti. החוקרים משתדלים לקבוע איזה יתוש מעביר שם את הווירוס והמחלה

יתוש הנמר Chikungunya virus

וירוס שמוצאו באפריקה ואסיה, מתפשט במהירות על פני כדור הארץ. בתוך 10 שנים הוא הפך ממחלה טרופית אלמונית לאיום בינלאומי. הווירוס גרם לזיהום אצל למעלה מ-3 מיליון איש (1). הווירוס התפשט באמריקה הדרומית, והוא מתפשט אל ארצות קרירות יותר.

Chikugunya אינו גורם למוות בדרך כלל. המחלה נמשכת כשבוע, אבל אצל רבים מהחולים מופיעים אחר כך כאבי מפרקים קשים, שעלולים להימשך חודשים ואף שנים (1).

הווירוס התגלה לראשונה ב-1952 במזרח אפריקה. שם ניתן לו השם Chikungunya  שמשמעותו ללכת כפוף או להתעקם, שזה מה שקורה ליציבה של הגוף (1).

הווירוס מתפשט על ידי נוסעים שנעקצו על ידי יתוש Aedes aegyoti או Aedes albopictus, שממשיכים ומעבירים אותו לקורבן הבא.

בשנת 2005 הווירוס התפשט מקניה לכמה איים באוקיאנוס ההודי, להודו ולדרום-מזרח אסיה. ב-2013 הגיע הווירוס לאיים הקריביים, וב-2014 הוא נמצא בפלורידה. הוא מצוי עכשיו גם באזורים ממוזגים באיטליה, צרפת וצפון אמריקה, והוא כנראה מצא יתושים אחרים שהוא יכול לחיות בתוכם.

איי Reunion  באוקיאנוס ההודי מבודדים ורחוקים ממסלול הנסיעה של אוניות. בשנים 2005-2006 תקף אותם הווירוס Chikungunya ומתוך 800.000  התושבים של האי היו 266.00 חולים עם זיהום של הווירוס (1).

מהודו עבר הווירוס לתאילנד, מלזיה, קמבודיה.

באי Reunion לא היו יתושים של המין Aedes aegypti שהם הנשאים של הווירוס באפריקה ואסיה.  הווירוס עבר מוטציה והתאים את עצמו ליתוש שונה שנקרא יתוש נמר, שנתן את האפשרות לווירוס לחדור למקומות קרירים.

כך הגיע הווירוס לאיטליה ולצרפת וגרם למחלות.

יתוש הנמר הגיע גם לישראל.

בברזיל מצויים שני היתושים, ה-Tiger mosquito ו- Ae. Aegypti. החוקרים משתדלים לקבוע איזה יתוש מעביר שם את הווירוס והמחלה.

זיהום עם Chikungunya  מקנה חיסון לכל החיים לא נמצאו אנשים שנדבקו יותר מפעם אחת.

נערך מעקב  אחרי 102 חולים בזיהום עם הווירוס באי Reunion. המעקב נמשך שלוש שנים. במשך כל התקופה, וגם לאחר שלוש שנים, סבלו 60% מהמטופלים  כאבי שרירים קשים. לחיצת יד גרמה להם לכאב חזק.

באיטליה ערכו מעקב במשך שנה אחרי אנשים שסבלו מזיהום עם הווירוס. הם מדווחים ש-67% מהמטופלים המשיכו לסבול מכאבי פרקים ושרירים אחרי שנה.  לא ברור מדוע הווירוס הולך אל השרירים והמפרקים.

הפגיעה במפרקים ובשרירים עלולה  לפגוע בתפקוד של קהילה שלמה.

החוקר David Morens מספר שהוא ראה באסיה התפרצות שבה קהילה שלמה חלתה בבת אחת, ורבים מאד מבני הקהילה לא תפקדו. לא היו נהגים, לא מוניות ולא מורים.

נבדקו נשים בהריון שחלו במחלה הוויראלית זמן קצר לפני הלידה. מבין התינוקות שנולדו היו 19 מזוהמים עם הווירוס. עשרה מבין ה-19 פיתחו סיבוכים קשים. ארבעה נשארו נכים.

זמן הדגירה של הווירוס אצל בני אדם הוא 1-12 יום.

אחת הבעיות היא הידע המועט שיש לחוקרים על הווירוס הזה. הראו שהווירוס יכול לחיות ולהתפתח בעוד יתושים אחרים, אבל לא ידוע אם אמנם מצויים בטבע ווירוסים פעילים החיים בתוך יתושים שונים.

Chikunguya היה קיים ופעיל באפריקה במשך מאות שנים. כשהיתוש עוקץ בעל חי נגוע בווירוס, הוא יעביר אותו לבני אדם אם הוא עוקץ אותם אחר כך.  

רק בשנים האחרונות מצאו את ההעברה של הווירוס לארצות אחרות, והתעורר הצורך להתגונן בפני הווירוס הזה.

לווירוס יש שני גליקופרוטאינים E1  ו-E2. הוא חודר לתאים בדם, בשרירים, במפרקים, בקשרי הלימפה ובכבד.  הוא מייצר את החלבון הוויראלי ומתרבה.

עובדים עכשיו על חיסון נגד הווירוס שיחסן  בני אדם ולבעלי חיים.

ניסו חיסון על 25 מתנדבים, והראו שהם היו מחוסנים במשך 44 שבועות שעקבו אחריהם. טוענים שיתכן מאד שהחיסון נמשך זמן רב יותר, אבל המעקב  נפסק.

ישנן קבוצות נוספות העובדות עכשיו על הכנת חיסון נגד הווירוס.

החוקרים מזהירים מפני יתוש הנמר שהוא אלים מאד ויש להיזהר ממנו.

מקורות

1. Seppa N. Chikungunya is on move. The virus has found a new hemisehere and might get a new latitude. Science News 2015, Vol. 187: 16-26.

2. Charrel RN. Et al. Globalization of chikungunya: 10 years to invade the world. Clinical Microbiology and Infection, 2014, Vol.20 p.662.

3. Gerardin P. et al. Multidisciplinary prospective study of mother-to-child chikungunya virus infections on the island of Reunion. PLoS Medicine 2008, Vol. 5, p. 60.

4. Higgs S. and Vanlandingham DL. Chikungunya: Here today, where tomorrow? International Health 2015, Vol.7 p.1.

5. Rezza G. et al. Infection with chikungunya virus in Italy: An outbreak in a temperate region. Lancet 2007, Vol. 370 p. 1840.

6. Weaver SC. and Lecuit M. Chikungunya virus and the global spread of a mosquito-borne disease. New England Journal of Medicine, 2015, Vol. 372, p. 1231.

7. Higgs S. and Vanlandingham. Chikungunya virus and its mosquito vectors. Vector Borne and Zoonotic Diseases. 2015, Vol. 15 p. 231.

ויטמין K

ויטמין K - בין הירקות ניתן למצוא את התכולה הגבוהה ביותר של ויטמין K1 בפטרוזיליה. מזונות עשירים: אבוקדו, קיווי, ענבים, יוגורט, אלפלפה, חלמון

ויטמין K הוא שם כולל למספר תרכובות אורגניות שכולן נגזרות של naphthaliquinone. הן כולן תרכובות ארומטיות דו טבעתיות, ואל הטבעת קשורה שרשרת פחמימנית. ויטמיני K השונים נבדלים זה מזה בהרכב השרשרת הפחמימנית.

הויטמין חיוני לתהליכי קרישת הדם, לבניין העצמות ולשלמות כלי הדם.

טבעת ה-quinone היא המרכיב הפעיל פיזיולוגית. השרשרת הפחמימנית היא ליפופילית, והיא קובעת את מידת ההידרופוביות של התרכובת ואת דרגת מסיסותה במים, החיונית לספיגת הוויטמין בגוף.

שתי התרכובות העיקריות הן ויטמין K1 וויטמין K2.

ויטמין K1 מצוי בצמחים, ומהווה את המקור התזונתי העיקרי של ויטמין K.

ויטמין K2 מיוצר במעי של בני אדם ובעלי חיים על ידי חיידקי מעי גראם-חיוביים.

חיידקים E. coli, שהם גראם- שליליים, המצויים במעי הגס מסוגלים לייצר K2 .

החיידקים במעי הדק מסוגלים גם להפוך K1 ל-K2.

בעבר חשבו שהגוף מקבל ויטמין K מפעילות חיידקי המעי. היום יודעים שרוב הוויטמין מגיע מהמזון, בעיקר מירקות ירוקי עלים.

הויטמין התגלה על ידי החוקר הדני Dam. הוא בדק השפעה של דיאטה חסרת כולסטרול על תרנגולות. הוא נוכח שלאחר שבועות אחדים הופיעו אצל התרנגולות דימומים כבדים. הוא הוסיף לדיאטה שלהן כולסטרול מטוהר, אבל לא היה שיפור בדימומים. הוא הסיק שחייב להיות חומר נוסף, הנמס בשומן, שהורחק מהמזון ביחד עם הכולסטרול, והוא זה שמנע דימום.

הוא קרא לחומר ויטמין koagulation (בגרמנית), וזה המקור לשם הויטמין.

לאחר כמה שנים פענח החוקר Edward Doisy את מבנה המולקולה, והמאמר המשותף שלו עם Dam התפרסם בשנת 1939. ההמצאה שלהם זיכתה אותם בפרס נובל ב-1943.

התפקיד המדויק של הויטמין התגלה בשנת 1974. הוא התגלה תוך כדי מחקר על הקומאדין. גילו שכאשר טפלו בפרות בקומאדין, והפיקו מהן אחר כך פרותרומבין, היה הבדל במבנה החלבון של במולקולה. פרותרומבין  של פרות שלא טופלו  בקומאדין מכיל בקצה של החלבון הטרמינלי שיירים של חומצה קרבוקסי-גלוטמית.  לאחר טיפול עם קומאדין אין קרבוקסילציה  ואין קרישה של דם.

בתהליך הקרישה ויטמין K מוסיף את קבוצת הקרבוקסיל לחומצה הגלוטמית שנמצאת בקצה החלבון שבפרותרומבין, ואז הוא מסוגל לקשור יוני סידן שהם חיוניים לקשירה של פוספוליפידים בתהליך קרישת הדם.

כאשר ויטמין K מוסיף את קבוצת הקרבוקסיל לחומצה הגלוטמית הוא מתחמצן, ואז אינו פעיל. הוא מתחזר על ידי האנזים vitamin K epoxy reductase שמחזיר אותו לצורתו המקורית הפעילה. הקומאדין  מונע את חיזור הפרותרומבין, והוא נשאר מחומצן ובלתי פעיל.

קומאדין במינון גבוה יגרום  תוך ימים אחדים לחיסול מלאי הוויטמין הפעיל בגוף, ולשטפי דם. מסיבה זאת בודקים באופן קבוע INR לאנשים שלוקחים קומאדין.

בתוך התאים מתחזר ויטמין K לצורת ה-hydroquinone שלו. נגזרת ההידרוקינון מתחמצנת על ידי האנזים gamma-glutamyl carboxylase, ושני האנזימים ביחד מהווים את מה שמוגדר כ"מעגל ויטמין K". נדיר למצוא מצב של חוסר בויטמין K, מפני שבתאים מתרחש תהליך מיחזור מתמיד של האנזים.

רמת הצריכה היומית המומלצת של ויטמין K אצל אדם מבוגר מעל   גיל 19 הוא 120 מיקרוגרם לגברים ו-90 מיקרוגרם לנשים.

בין הירקות ניתן למצוא את התכולה הגבוהה ביותר של ויטמין K1 בפטרוזיליה-

1640  מיקרוגרם ל-100 גרם,  עלי חרדל ותרד מבושלים מכילים 500 מיקרוגרם ל-100 ג', בזיליקום מכיל 415 מיקרוגרם ועולש 230   מיקרוגרם למאה ג'.

מזונות עשירים בוויטמין K: אבוקדו, קיווי, ענבים, יוגורט, אלפלפה, חלמון ביצה, אצות דם, שמן דגים.

בישול ירקות אינו הורס את ויטמין  K, ולפעמים הוא מגביר את רמת הוויטמין. הסיבה היא שוויטמין K1 ממוקם בכלורופיל של התאים, והבישול מסייע להגביר את שחרור K1 מהכלורופיל.

הקשר ביו ויטמין K ובריאות העצם התברר לראשונה כאשר נמצא קשר בין צריכת הוויטמין וההגנה מפני שברי עצם, בעוד שחוסר בוויטמין K עלול להגביר שכיחות של שברי עצם.

תפקיד נוסף של ויטמין K קשור למניעת הסתיידות של כלי דם ומסתמי הלב.

חוסר בוויטמין K עלול להיגרם על ידי: מחלות מעי דלקתיות, אי ספיגת שומנים כרונית, קוליטיס כיבית, מחלת צליאק, ציסטיס פיברוזיס, תפקוד לקוי של הלבלב או הכבד.

במצבי חוסר של ויטמין K עלולים להיות תופעות של דימום-יתר, כגון דימום של מחזור חודשי, דימום מהאף והחניכיים, שטפי דם מוחיים.

טיפול אנטיביויטי של למעלה מ-10 ימים מקטין את פלורת  חיידדקי המעי המסייעים לסינתיזה שלK2 . צריכה ממושכת של אנטיביוטיקה רחבת טווח עלולה  להפחית יצור של ויטמין K.

בת קורנית מצויה – Thymus vulgaris

בת קורנית מצויה - Thymus vulgaris - חברת על עלים מרכז לצמחי מרפא - את רוב הצמחים שאתם מכירים אנחנו מגדלים, מוזמנים להצטרף אלינו>

השם בעברית: בת קורנית מצויה

השם באנגלית: Thyme

משפחה: שפתניים, Lamiaceae

חלקי צמח בשימוש: נוף הצמח

בת קורנית מצויה הוא בן שיח  רב שנתי ארומטי  וקטן . מוצאו מארצות הים התיכון. העלים קטנים בצבע ירוק-אפור. הפרחים קטנים בצבע כחול בהיר או כחול ארגמן.  הצמח גדל באדמה קלה ויבשה.

לסוג בת קורנית משתייכים כ-100 מינים. מין רפואי נוסף , הגדל בדרום צרפת הוא Thymus serpyllum, שנקרא באנגליתWild Thyme  .

רפואה מסורתית: במצרים העתיקה, ביוון ורומא גידלו כמה מינים של קורנית ובת קורנית. השימוש העיקרי בצמחים היה כבושם למשחה לחניטה ולשימוש רפואי (1). המליצו על הצמח כחשוב והכרחי לבריאות.

כזאת הייתה ההתייחסות לתימוס במשך כל השנים. המליצו לאנשים להחליף את כוס הקפה שהם שותים בבוקר בחליטה של תימוס, כדי להיות  פעילים ויעילים, להרגיש טוב, להרגיש תחושה של נינוחות במערכת העיכול ולמנוע שיעול (1).

שימוש רפואי בתימוס מוזכר בפרסומים רפואיים שהופיעו במקומות שונים על פני כדור הארץ.

Nicholas Culpeper מספר על שימוש בתימוס בספר על רפואת צמחים שפורסם ב-1652 (2). הוא ממליץ על התימוס כמחזק של הריאות וכתרופה מתאימה לטיפול בשיעול. צמח מתאים מאד לטיפול בילדים לבעיות של מערכת הנשימה. בנוסף מסופר שהתימוס מנקה ליחה, מסייע במקרים של קוצר נשימה ופעיל כטיפול נגד תולעים.

שימוש נוסף שמציע Culpeper  הוא  כמזרז של לידה. התימוס מסייע ללידה מהירה ובטוחה, וכן עוזר לחזור לכושר אחרי הלידה(2).

בשימוש חיצוני , כמשחה, התימוס מסייע במקרים של נפיחויות, יבלות, אישיאס וגם לכאבים הקשורים לטחול, כאבים באזור המותן והירכיים. בשמן הנדיף ממליץ Culpeper  להשתמש לטיפול בברונכיט, שיעול, פתיחה של דרכי הנשימה, וגם במקרים של כאב שיניים (2).

במקסיקו קוראים לתימוס  Tomillo. משתמשים בו לטיפול בברונכיט, שיעול, הצטננות, דלקת, כאבי בטן, שלשול ולהרחיק טפילים.

התימוס מוזכר בכתבים שנמצאו בגניזה הקהירית שנמצאה בבית הכנסת בן עזרא בקהיר (3). התימוס מצוי בתוך מרשמים רפואיים לטיפול בכאבי בטן, מחלות של מערכת העיכול, הפרשה מוגברת של דמעות, צמיחה של העפעפיים וכן כצמח מחזק (3).

בקנון הרפואי שנכתב על ידי  על ידי Avicenna מומלץ התימוס לטיפול בפצעים פתוחים, אבסס, התנפחות של הטחול, חום כרוני, עקיצות של עקרבים, וכן כצמח דיורטי, משלשל ומסייע לבעיות של מחזור חודשי (3).

הרופא  al-Ghafiqi שחי באנדלוסיה וטיפל לפי רפואת היונאני כתב שהתימוס הוא צמח דיורטי, ממריץ של מחזור חודשי, מרפא פצעים, כיבים ועקיצות של חרקים רעילים (3).

ביוון ורומא הרבו להשתמש בתימוס כתבלין למזון ולמשקאות (4). מוסיפים אותו למאכלים טריים ומבושלים רבים (4). גם היום התימין הוא אחד התבלינים החשובים באיטליה.

השימוש בתימוס בימינו

התימוס כצמח יחיד או בתערובת עם צמחים נוספים, כגון, בוצין, דרוזרה, פרימולה ואחרים, משמש כאחד הצמחים החשובים לטיפול בשיעול יבש ושיעול לח. מכינים ממנו משחות ביחד עם שרף של מור וחותם זהב לטיפול בזיהומים עם הרפס (5).

התימוס הוכח כאנטי בקטריאלי, אנטי ויראלי ואנטי פטרייתי (5). השמן הנדיף משמש כמשמר של מזון, כולל שימוש של בשר ועוף (6)

כימיה ופרמקולוגיה

השמן הנדיף של הצמח אחראי לרוב הפעילות האנטי מיקרוביאלית שלו. הפלבונואידים והחומצות הפנוליות אחראים לפעילות האנטי אוקסידנטית, אנטי דלקתית ולשיכוך הכאב.

איכות השמן הנדיף תלויה בעונה שבה הצמח נקטף, בארץ ובאזור שבו הוא נקטף ובאופן ההפקה שלו. השיטה היעילה ביותר היא זיקוק באדים. חשוב מאד לזקק את השמן הנדיף מיד לאחר הקטיף.

מרכיבים המצויים בשמן הנדיף: המריכיבים העיקריים הם תימול וקרוקרול. (6). ריכוז התימול בשמן הנדיף 8.55 מ"ג ב-1ג'. ריכוז הקרוקרול 0.68 מ"ג ב-1 ג'.

לינלול מצוי בריכוז של 0.48 מ"ג ב-1 ג' בורנאול 0.24, קמפור- 0.15, 1,8-צינאול בריכוז 0.24 alpha-terpineol מצוי בריכוז של 0.29 מ"ג ב-1 ג'.

מרכיבים נוספים מצויים בריכוזים קטנים (6).

בבדיקה שעשו בקליפורניה מצאו בשמן הנדיף 43 מונוטרפנים, 16 ססקויטרפנים, 7 אלכוהולים, 4 אלדהידים, 4 אסטרים של קטונים (6).

ריכוז התימול  הוא 72% בתוך השמן הנדיף, ריכוז הקרווקרול 5.7%.

פעילות

אנטי פטרייתי- הוכח בניסויים in vitro ו- in vivo (7).

נוגד עוויתות, אנטי מיקרוביאלי, נוגד קנדידה, נוגד שיעול, נוגד אלרגיה.

לפלבונואידים יש פעילות נגד היסטמין והם אחראים לפעילות הנוגדת אלרגיה וכן לפעילות הספסמוליטית.  הפלבונואידים מעכבים ייצור של superoxide ןמגינים על כדוריות הדם האדומות מפני השפעה מזיקה של חמצון-יתר (8).

הפעילות האנטי דלקתית קשורה לפעילות של הפלבונואידים וכן של התימול והקרווקרול כמעכבי ייצור של פרוסטגלנדינים  (8).

נערכו כמה מחקרים קליניים שהוכיחו את הפעילות הרפואית של התימוס.

אצל ילדים שקבלו תימוס לצחצוח שיניים, גילו רמה נמוכה יותר של חיידקים שהתיישבו בין השיניים, וייצור קטן יותר של plaque (8).

מחקרים שבדקו השפעה של תימוס מול תרופות לטיפול בברונכיט אצל ילדים ומבוגרים, מצאו שהתימוס היה יעיל יותר, ולא היו תופעות לוואי שליליות (9).

החוקרים ממליצים לשקול שימוש בתימוס לטיפול בהצטננות, ברונכיט, שיעול ומחלות ויראליות הנפוצות אצל ילדים, במקום לתת להם אנטיביוטיקה, שהורסת את הפלורה הטבעית.

בטיחות: התימוס בטוח בשימוש במינון של עד 10 ג' ליום לאדם מבוגר (8).

לפי כל הידוע על הצמח בעבר, והמחקרים שנערכים בימינו אפשר להסיק שהצמח בטוח לשימוש.

עלולים להיות מקרים של רגישות אישית לתימוס.

אינטראקציות עם תרופות: לא נמצאו

מינון לילדים: חליטה של 1 כפית של תימוס בתוך כוס מים שלוש פעמים ביום.

תוספת של דבש מעלה את יעילות הטיפול.

ניתן להשתמש בחליטה גם כדי לגרגר במקרים של דלקת גרון.

טיפול בסינוסיטיס: להרתיח חליטה של שתי כפות של עלי תימוס יבשים בתוך שלוש כוסות מים. לשאוף את האדים.

שימוש חיצוני: שמן נדיף מהול בתוך שמן שקדים.

משחות, סבונים, קרמים שניתן להכין מחליטות, מיצוי בשמן, מיצוי באלכוהול ושמן נדיף של התימוס.

מקורות

Stahl-Biskup E. & Saez F. 2002,  Thyme: the genus Thymus; London, New York, Taylor and Francis.

Culpeper N. 1955  Complete herbal: consisting of a comprehensive description of nearly all herbs with their medicinal properties and directions for compounding the medicines extracted from them. London, New Tork. Foulsham.

Amar EZ.2008, Practical Materia Medica of the Medieval Eastern Mediterranean According to the Cairo Genizah. Boston: Koninklijke BRILL nv.

Andrew AC. 1958. Thyme as a Condiment in the Cairo Genzah Graeco-Roman Era. Osiris.13 (Article type: Research article, The University of Chicago press), 150-156.

Lee SJ. Umano K. Shibamoto T. & Lee KG. 2005. Identification of volatile components in basil (Ovimum basilicum L.) and thyme leaves (Thymus vulgarisL.) and their antioxidant properties. Food Chemistry, 91:131-137.

Fratianni F. De Martino L. Melone A. et al. 2010. Preservation of Vhicken Breat Meat Treated with thyme and Balm Essential Oils. Jpirnal of Food Science 75(8).

Kumar A. Shukla R. Singh P. et al. 2008. Assessment of Thymus vulgaris L. essential oils as a safe botanical preservative against post harvest fungal infestation of food commodities. Innovative Food Science &amp. Emerging Technologies 9:575-580.

Basch E. Ulbricht C. Hammerness P. et al. 2004. Thyme (Thymus vulgaris L.) thymol.Journal of Herbal Pharmacotherapy, 4(1):49-67

Ernst E. Martz R. Sieder C. 1997. A controlled multi-centre study of herbal versus synthetic secretolytic drugs for acute bronchitis. Phytomedicine; international lournal of phytotherapy and phytopharmacology 4: 287-293.

להזמנת בת קורנית אורגנית מהחנות שלנו בעל עלים >>

להזמנת בת קורנית מייבוא מחו"ל >>

0
0
העגלה שלך
העגלה שלך ריקהחזור לחנות