אלה – Pistacia species

אלה - רפואה מסורתית: מספר על שימוש בשרף של האלה האטלנטית. נהגו להשתמש בשרף לטיפול בבעיות של מערכת העיכול, מחלות של הכבד והכליות

שם עברי: אלה

משפחה: אלתיים Anacardiaceae

הסוג אלה כולל 11מינים. בין המינים השונים ישנם כאלה שהם ירוקי-עד, ואחרים העומדים בשלכת. כמה מיני אלה הם שיחים ואחרים עצים המגיעים לגובה 8-10 מ' (1).

המינים: Pistacia lentiscus- אלת המסטיק, Pistacia atlantica- אלה אטלנטית, Pistacia terebinthus- אלת טרבינת, Pistacia vera- האלה האמיתית, Pistacia khinjuk- אלה פרסית, גדלים באזור הים התיכון ובמרכז אסיה (1). בארץ גדלים המינים: אלת המסטיק, אלה אטלנטית, אלה ארץ ישראלית- Pistacia palestina , אלה פרסית Pistacia khinjuk.

פירותיה של האלה האמיתית נקראים בשוק פיסטוקים, ויש להם ערך מסחרי. זה המין היחיד של האלה שמגדלים אותו בכמה ארצות (2).

עצי האלה נפוצים מאד בארץ וגם בארצות השכנות. ידוע על שימוש מסורתי בעיקר באלת המסטיק מאז אלפי שנים. המחקר על מיני האלה הוא מצומצם, ומתרכז ברובו באלת המסטיק.

רפואה מסורתית: שימוש מסורתי בחלקים שונים של מיני האלה ידוע לפחות מאז 3000 שנה (1).

נהגו להשתמש בחלקים שונים של הצמח, כולל, שרף, עלים ופירות. נעשה שימוש רפואי בשרף של אלת המסטיק. נהגו להשתמש בו לטיפול בבעיות שונות של מערכת העיכול, אמנם לאחרונה הוכיחו שהשרף נוגד הליקובקטר, קנדידה וטפילים של מערכת העיכול.

במצרים העתיקה השתמשו בשרף של אלת המסטיק כקטורת (1).

Avicenna מספר על שימוש בשרף של האלה האטלנטית (3). נהגו להשתמש בשרף לטיפול בבעיות של מערכת העיכול, מחלות של הכבד והכליות (3). השרף של כמה מיני אלה היה ידוע גם כמרפא פצעים, והשתמשו בו לטיפול בבעיות של העור (3).

הפיסטוקים, הפרי של האלה האמיתית ידועים בעולם כולו. אוכלים אותם טריים או קלויים, ומכינים מהם מימרחים שונים.

מגדלים את האלה האמיתית בארצות המזרח התיכון, בארצות הים התיכון ובארצות הברית. בכמה ארצות פירות האלה הם אחד מענפי היצוא ומוכרים אותם לארצות רבות (4).

מרכיבים: חלקים שונים של מיני אלה מכילים שמנים נדיפים שמנים הכוללים מונוטרפנים וססקויטרפנים. נבדקו שמנים נדיפים שבודדו מעלים, שרף, פרות בשלים, פירות בוסר, עפצים, ניצנים של עלים ופרחים (1).

alpha-pinene הוא מונוטרפן, המהווה מרכיב עיקרי בשמן הנדיף של אלת המסטיק, האלה האטלנטית והאלה האמיתית (5).

מונוטרפנים אחרים: limonene, alpha-terpinolene, ocimene בעלים

p-cymene הוא מונוטרפן שנמצא בשמן הנדיף של נצרים צעירים של אלת הטרבינת (6). Bornylacetate, myrcene, sabinene מצויים בפירות (7).

במים שהתקבלו אחרי מיצוי של שמן נדיף של אלת המסטיק מצאו : verbinone, alpha-terpineol, linalool(7).

המונוטרפנים camphene, limonene, carvacrol הוכחו כאנטי בקטריאליים.

בודדו גם ססקויטרפנים בריכוז נמוך יותר מונוטרפנים וטריטרפנואידים (1).

תרכובות פנוליות: חומצה גאלית, catechin, epicatechin מצויים בזרעים של האלה האמיתית, בעלים של אלת המסטיק ובעפצים של האלה האטלנטית. העלים של אלת המסטיק עשירים בפוליפנולים שמהווים 7.5% מהמשקל היבש שלהם (1).

פלבנואידים מצויים בחלקים שונים של מיני האלה. קוורצטין, קמפרול, אפיגנין, לוטאין, naringenin ,daizein , fenistein מצויים בפירות של האלה האמיתית (1).

בודדו פלבונואידים מהעלים והפירות של אלת המסטיק ומהאלה האטלנטית.

אנתוציאנינים מצויים העיקר בפירות של האלה האמיתית, ובעלים ובפירות של אלת המסטיק (1).

חומצות שומניות וסטרולים: הפרי הבשל של האלה האמיתית מכיל 50-60% שמן. הפרי הבשל של אלת המסטיק והאלה האטלנטית מכיל 32-45% שמן.

החומצה השומנית הנפוצה ביותר בשמן של מיני האלה השונים היא החומצה האוליאית (1). חומצות שומניות אחרות המצויות בפירות הן: לינולאית, לינולנית, פלמיטית, סטארית, מיריסטית, בהנית, ארכידונית, פלמיטולאית.

הסטרול הנפוץ ביותר של מיני האלה השונים הוא בטא-סיטוסטרול.

סטרולים אחרים הם: campesterol, stigmasterol, brassicasterol

Cholesterol.

לשמן של מיני האלה השונים יש טעם וריח נעימים. מציעים להכין אותם כשמן מאכל, המכיל ריכוז גבוה של חומצות שומניות בלתי רוויות וכן חומצה אלפה-לינולנית אומגה 3 (1).

פרמקולוגיה

פעילות אנטי בקטריאלית ואנטי ויראלית

הוכחה פעילות נגד חיידקים גרם חיוביים וגרם שליליים. השרף של אלת המסטיק והשמן הנדיף של האלה האטלנטית פעילים נגד הליקובקטר פילורי (8). השמן הנדיף של אלת המסיק בדומה ל-mastic oil פעיל נגד E. coli Staph. Aureus, Bacillus subtilis (9).

בניסויים in vitro נמצאה פעילות של אלת המסטיק והאלה האטלנטית נגד קלבסילה, פסוידומונס, סלמונלה (1).

פעילות אנטי דלקתית

פעילות נוגדת דלקת in vivo נראתה אצל עפצים של אלת הטרבינת (1). הם עכבו גם ייצור של לויקוטריאנים בעכברים (!).

מיצויים מהשרף של אלת המסטיק הראו פעילות אנטי דלקתית באנדותל של כלי דם אנושיים (1).

השפעה על מערכת העיכול

אחד השימושים העיקריים במיני האלה ברפואה המסורתית היה טיפול בבעיות שונות של מערכת העיכול (1). הראו שהשרף של אלת המסטיק הפחית פגיעה ברירית המעי על ידי הליקובקטר פילורי, אספירין ורסרפין (1).

מחקר קליני הראה שיפור בסימפטומים ובהרגשה הכללית של מטופלים שסבלו מדיספפסיה (1).

מחקר קליני נוסף נערך עם חולים במחלת קרוהן מתונה. הם לקחו שרף של אלת המסטיק במשך 4 שבועות, והתקבלה אצלם ירידה בעוצמת המחלה ובדלקת, ללא תופעות לואי שליליות (1)

לסיכום, המינים השונים של אלה נפוצים בארצות הים התיכון ובישראל.

המחקרים שנערכים מאמתים את הידע המסורתי, ומראים על פעילות רפואית של חלקים שונים שלמיני האלה.

השימוש באלה ממשיך להיות בעיקר מסורתי, והצמח לא נכנס עד עכשיו לשימוש רפואי מוכח ומומלץ.

אלת המסטיק הוכח כצמח הפעיל ביותר, ומתרבים המחקרים העוסקים בתכונות הרפואיות של חלקיו השונים ושל המיצויים המתקבלים מהם.

Pistacia lentiscus

השם בעברית: אלת המסטיק

השם באנגלית: Mastic tree

תאור בוטני: עץ קטן, ירוק-עד, דו ביתי, נפוץ בגריגה ובחורש הים תיכוני בארץ. מהווה מרכיב בחברות צמחים, כגון, חברת החרוב המצוי ואלת המסטיק. מוצאו מאזור הים התיכון. בארץ הוא פורח בחודשים מרץ-אפריל. באירופה הוא פורח במאי עד יולי. הפרחים הזכריים הם בצבע אדום כהה, והנקביים בצבע צהוב. הפירות הם ענבות קטנות בצבע אדום, ההופך לשחור עם הבשלה. כל חלקי הצמח מפיצים ריח אופייני. הצמח מכיל שרף שריכוזו שונה בעצים הגדלים במקומות שונים. כדי לייצר כמות גדולה של שרף איכותי זקוק העץ לקיץ ארוך ויבש.

הכנת השרף: הזמן המתאים להפקת השרף הוא מאמצע יולי עד אמצע אוקטובר. עושים חתכים בקליפת הגזע והענפים, אחרי שמנקים את השטח מסביב לעץ, וגם את הגזע והענפים. החתכים הם בעומק 2-4 ס"מ. עושים אותם עם פטיש ועם כלי בצורת סהרון (10). נותנים לנוזל לזרום לאדמה, שקודם כיסו אותה בחומר לבן. הנוזל מתקשה לטיפות. רוחצים אותן ידנית במים קרים וסבון ומשאירים אותן להתייבש בצל (10). עצים זכריים נותנים יותר שרף מאשר עצים נקביים. הם מתחילים לייצר שרף בגיל 5, ומגיעים ליבול מקסימלי בגיל 15.

מתקבלים גבישים עגולים קטנים שהם שקופים בהתחלה ונעשים צהבהבים במשך הזמן. יש להם ריח אופייני נעים, וטעם מריר עדין. כשלועסים אותם הם מתרככים, וניתן ללעוס אותם כמו מסטיק. השם מסטיק או מסטיקי מוזכר במשנה ובתלמוד.

מרכיבים: השמן מהזרעים מכיל כ-80% חומצות שומניות בלתי רוויות, 50% מהווה החומצה האולאית ו-20% חומצה לינולאית ויותר מ-8% tocopherols (2). המרכיבים העיקריים באלת המסטיק הם פנולים וטרפנים. שניהם מצויים בכל חלקי הצמח, אבל הפנולים מרוכזים בעיקר בעלים ובניצנים, והטרפנים הם המרכיבים העיקריים של השרף ושל השמנים הנדיפים (10). הפנולים כוללים פרואנתוציאנידינים, גליקוזידים של מיריצטין, רוטין, חומצה גאלית, חומצה כלורוגנית.

פעילות: אנטי בקטריאלי

הוכחה פעילות נגד E. coli, Staphylococcus aureus, Bacillus subtilis Helicobacter pylori, Streptococcus mutans

פעילות נגד תולעים ונגד פטריות הראו בבני אדם וכן בעיזים וכבשים (3). הטיפול המסורתי בשרף בצהבת עודד את החוקרים לבדוק את השפעת הצמח על הכבד, וכן את יעילותו כצמח אנטי אוקסידנט. הפעילות האנטי אוקסידנטית היעילה ביותר התקבלה עם מיצוי מתנולי של עלים שנקטפו באביב (11). החוקר מייחס את יעילות הצמח בניטרול רדיקלים חופשיים לפלבונואידים ולנגזרות של galloyl בעלים (11). פעילות אנטי אוקסידנטית יעילה הוכחה גם בחומצה הגאלית המצויה בפירות.

מירתח מהעלים או מהשרף שימש ברפואה המסורתית של ערביי ארץ ישראל והארצות השכנות לטיפול בשיעול, דלקת גרון, אקסמה, כאבי בטן, אבנים בכליות וצהבת (12). מחקרים אתנובוטניים שנעשו בשנים האחרונות בישראל ובירדן מצאו שימוש במירתח לכאבי בטן, צרבת, צהבת והפרעות בדרכי הנשימה (14,13).

מחקר נוסף שנערך בארץ הראה שמירתח מעלי אלת המסתיק שניתן בפעם אחת, ניטרל רעילות של מנה אחת של CCl4 (15).

מקורות

1. Bozorgi M. Memariani Z. Mobli M. et al. Five Pistacia (P. vera, P. atlantica, P. lentiscus): A Review of Their Traditinal Yses, Phytochemistry and Pharmacology. Scientific World Journal 2013, Dec. 15, 219815.

2. Kole C. Wild Crop Relatives: Genomic and Breeding Resources Legume Crops and Forages, Heidelberg, Gemaany, Springer.2011.

3. Avicenna, The Canon Iran Soroush Press, 2008, Translared by A.Shrafkandi.

4. Kashaninejad M. Mortazani A. Safekordi A. et al. Some physical properties of Pistachio )P. vera L.) nut and its kernel. 2006, Journal of Food Engineering, 72(1): 30-38.

5. Fernandez A. Camacho A. Fernandez C. et al. Composition of the essential oils from galls and aerial parts of Pistacia lentiscus L. Journal of Essential Oil Research, 2000, 12(1): 19-23.

6. Roitman JN, Merrill GB., Beck JJ. Survey of ex situ fruit and leaf volatiles from several Pistacia cultivrs grown in California. Journal of the Science of Food and Agriculture, 2011,91(5): 934-942.

7. Flamini G. Bader A. Cioni PL. et al. Composition of the essential oilof leaves, galls and ripe and unripe fruits of Jordanian Pistacia palaestina Boiss. Journal of Agricultural and Food Chemistry,2004 52(3):572-576

8. Ramezani M. Khaje-Karamoddin M. Karimi-Fard V. Chemical composition and anti- Helicobacter pylori activity of the essential oil of Pistacia vera.

Pharmaceutical Bolology, 2004 42(7): 488-490.

9. Koutsoudaki C. Krsek M. Rodger A. Chemical composition and antibacterial activity of the essential oil and the gum of Pistacia lentiscus var. chia. Journal of Agricultural and Food Chemistry, 2005, 53(20): 7681-7685.

10. Landau S. Muklada H. Markovics A and Azaizeh H. Traditional Uses of Pistacia lenticus in Veterinary and Human Medicine, in: Yaniv Z. Dudai N. ed. Medicinal and Aromatic Plants of the Middle-East, Springer Science+ Business Media, 2014.

11. Gardeli C. Papageorgiou V. Mallouchos A. Essential oil composion of Pistacia lentiscus L. and Myrtus communis L. :Evaluation of antioxidant capacity of methanolic extracts. Food Chem. 2008 107:1120-1130

12. Dhifi W. Jelai N. Chaabani E. et al. Chemical compositions of lentisk (Pistacia lentiscus) seed oil. Afr. J, Agric. Res 2013 8:1395-1400

13. Azaizeh H. Halahleh F. Abbas N. et al. Polyphenols from Pistacia lentiscus and Phillyrea latifolia impair the exsheathment of gasro-intestinal nematode larvae. Vet Parasitol 2012, 191:44-50

14. Gardeli C. Papageorgiou V. Mallouchos A. Essential oil composion of Pistacia lentiscus L. and Myrtus communis L. :Evaluation of antioxidant capacity of methanolic extracts. Food Chem. 2008 107:1120-1130.

15. Triantariantafyllou A. Chaviaras N. Sergentanis TN. et al. Chios mastic gum modulates serum biochemical parameters in a human population. J. Ethnopharmacol. , 2007, 111:43-49.

להזמנת הצמח שרף אלת המסטיק

חזרה לחנות

במיה – Abelmoschus esculentus

במיה - רפואה מסורתית: במצרים העתיקה השתמשו בתרמילים צעירים ורכים של במיה לטיפול בעצירות, לויקוראה, בספרמטוראה, סכרת וצהבת

שם עברי: במיה

משפחה: חלמיתיים, Malvaceae

חלקי צמח בשימוש: פירות וזרעים בלתי בשלים

תאור הצמח: הבמיה הוא צמח חד שנתי, הגדל באזורים טרופיים וסוב-טרופיים של אסיה ואפריקה. הצמח גדל לגובה של כ-2מ'. יש לו גבעול חזק ויציב, עלים ארוכים ורחבים ופרחים עדינים בצבע קרם-צהוב עם פס אדום או ארגמן בבסיסם (1).

החלק האכיל הוא פרי הבוסר המכיל זרעים בלתי בשלים. הפרי הוא תרמיל מחודד בקצה. הוא מכיל רקמה עדינה שמפרישה מיץ מוצילגני בזמן הבישול (2). הפרי הבשל הוא קשה ויבש ואינו אכיל.

הבמיה ידוע כצמח מאכל כבר שנים רבות, ומכאן שם המין esculentus שמשמעותו אכיל. הוא גדל באקלים חם ויבש וגם חם ולח, ומגדלים אותו במערב אפריקה, הודו, דרום אירופה, אמריקה וגם בארץ (3).

בעבר ייחסו את הבמיה לסוג היביסקוס, אבל כבר במאה ה-18 ייחסו אותו לסוג Abelmoshcus (3). הצמח גדל בר גם בימינו באתיופיה, ולכן נוטים לחשוב שמוצאו מאתיופיה (3). לפני כ-3000 שנה התחילו לגדל אותו במצרים, משם הוא הגיע למרכז אפריקה, לארצות הים התיכון ולהודו. במאה ה-17 הגיע הצמח לאמריקה עם העבדים שהובאו לשם מאפריקה, ובמאה ה-19 התפשט גידול הבמיה לסין (4).

מרכיבים: הבמיה מכיל ריכוז גבוה של מים, פחמימות, חלבון, סיבים תזונתיים ומעט שומנים (2).

מינרלים: סידן, זרחן, ברזל

ויטמינים: C,B בטא קרוטן

המוצילג מורכב ממולקולה ארוכה של פוליסכרידים הכוללת סוכרים וחומצות אמינו. הסוכרים הם בעיקר גלקטוז, רמנוז גלוקוז וחומצה גלקטורונית (3).

מרכיבים נוספים: פלבונואידים, טאנינים, סטרולים וטריטרפנים (3).

הבמיה מכילה כמות קטנה של אוקסלאט, ויש שממליצים לאנשים שיש להם או היו להם אבנים בכליות להימנע או להפחית באכילה של במיה.

רפואה מסורתית: במצרים העתיקה השתמשו בתרמילים צעירים ורכים של במיה לטיפול בעצירות, לויקוראה, בספרמטוראה, סכרת וצהבת (3).

באסיה ואפריקה משתמשים בבמיה לטיפול בגסטריטיס, אולקוס, להוסיף לחות למעי ולשפר את תפקוד מערכת העיכול (3).

הצמח מתואר כמוצילגני, מרכך ואכיל.

מחקרים שנערכים בשנים האחרונות מוכיחים שניתן לייחס את היעילות של הבמיה בטיפול בבעיות של מערכת העיכול, לנוכחות של הפוליסכריד rhamnogalacturan. הוא מנתק את הקשר של ההליקובקטר מרירית הקיבה, ומאפשר לאנטיביוטיקה או לצמחים לפעול על החיידק (4).

הפוליסכרידים של הבמיה מתחברים להליקובקטר פילורי, ומונעים ממנו להיצמד לרירית הקיבה.

ה-rhamnogalacturans נקשרים לחלבונים שעל פני השטח של הליקובקטר פילורי והם יכולים לסייע כטיפול מניעתי (3). המוצילג של הבמיה מעכב גם זיהום חוזר בקיבה עם הליקובקטר פילורי, אחרי טיפול עם אנטיביוטיקה.

נבדקה השפעת הבישול על המרכיבים של הבמיה. בדקו השפעה של שיטות בישול שונות על ריכוז המינרלים בהשוואה לבמיה טרייה (6).

הרמה הגבוהה בותר של מינרלים נמצאה בבמיה הטרייה. הירידה המשמעותית ביותר התקבלה בריכוז האשלגן, ואילו בריכוז הסידן הייתה ירידה מינימלית (6).

הרתחה ואפייה של הבמיה גרמה לאיבוד משמעותי של מינרלים. בישול בהקפצה גרם לירידה קטנה בריכוז המינרלים (6).

החוקרים מציינים שריכוז האשלגן יורד בכ-60%, וזה יכול להיות חשוב לחולי כליות שחייבים להקפיד על רמה נמוכה של אשלגן במזון. הם צריכים להרתיח את הבמיה ולשפוך את המים עם האשלגן (6).

מחקר in vitro הראה שהבמיה פעיל נגד חיידקים, כגון, Staphylococcus aureus, Mycobacterium spp. Mycobacterium aurum, pseudomonas aeruginosa (7). עיכוב מלא התקבל נגד הסטפילוקוקים ונגד הפסוידומונס.

ערך תזונתי ל- 100ג'

33 קלוריות

2 ג' חלבון 7.5 ג' פחמימות

0.2 ג' שומן

ויטמין C 23 מ"ג

מינרלים: אשלגן, סידן, מגנזיום, זרחן, אבץ, ברזל (3).

מקורות

1. Van Wyck B.Food Plants of the World. Portland Or, Tinber Press, 2006.

2. Benchasri S. Okra (Abelmoschus esculentus (L)Moench) as a valuable vegetable of the world. Ratarstvo, 2012, 49: 105-112.

3. Hannah Bauman, Food as medicine: Okra (Abelmoschus esculentus, Malvaceae), HerbalGram , 2015, Vol 12: 1-4.

4. Madison D. Edible: An Illusrated Guide to the World's Food Plants, Washington, DC: 2008, National Geographic Society.

5. Messing J. Thole C. Niehues M et al. Antiadhesive properties of Abelmoschus esculentus (Okra) immature fruit extract against Helicobacter pylori adhesion. PlOs one, 2014, 9(1): (e8436).

6. Ivanice F. Ana MP. Uenderson A. et al. Multivariate analysis of the mineral content of raw and cooked okra (Abelmoschus esculentus L.) Microchemical Journal, 2013, 110: 439-443.

חזרה לחנות

זקן תירס – Zea mays

זקן תירס - רפואה מסורתית: דיורטי, היפוגליקמי, מוריד לחץ דם, מועיל לטיפול במחלות של הכליות ודרכי השתן, מגביר זרימת שתן במקרים של פרוסטטה

שם עברי: זקן תירס

שם אנגלי: Corn

משפחה: דגניים Poaceae

תיאור הצמח: מוצאו של הצמח מאמריקה המרכזית והדרומית. הוא גדל בר באזור הטרופי של אמריקה. הצמח הוא חד שנתי, זקוף, עם עלים ארוכים. יכול להגיע עד גובה של 4מ'. הפרי בצורת שיבולת. הצלקות של העלי ארוכות והן יוצאות החוצה ומופרות בחוץ, על ידי אבקה מצמחים אחרים שמגיעה אליהם.

חלקי צמח בשימוש: זרעים וצלקות העלי הנקראות זקן תירס.

היסטוריה: השם corn מקורו במונח הגרמני kuram, שמשמעותו גרגיר או זרע.

בעבר הייתה למושג corn משמעות רחבה בהרבה. האינדיאנים של מרכז ודרום אמריקה השתמשו בביטוי corn גם כמטבע, תכשיט, חומרים לבניין.

הם גידלו תירס בצבעים שונים כסמל לדרך שלהם באמונה.

אינדיאנים משבט ה-Hopi נהגו לשים על קצה הלשון של תינוק, מעט פודינג מתוק מתירס ,בטקס שקראו לו בשם. המטרה הייתה שהילד יזכור את המקור והתרבות שלו כל החיים, ויבין את חשיבותו של התירס לכל חייו.

קולומבוס הביא אתו זרעים של תירס לספרד בשנת 1493. התירס נעשה פופולרי בעולם מהר מאד, בעזרת הסוחרים הפורטוגזים שהעבירו אותו מארץ לארץ. התירס מצליח לגדול כמעט בכל אקלים.

משתמשים בתירס בצורות שונות. אוכלים אותו כירק טרי, הזרעים הטריים נמכרים קפואים, טוחנים אותו לקמח הידוע בשם קורנפלור, מכינים מהם דגני בוקר. שמן תירס משמש למזון, קוסמטיקה ותעשייה. סירופ תירס שבעבר המליצו עליו כממתיק למוצרי מזון שונים.

מרכיבים פעילים של זקן התירס:

2.5% שומנים, 0.12% שמנים נדיפים, 3.8% גומי, 2.7% שרף, 1.15% גליקוזידים מרים, 3.18% ספונינים, cryptoxanthin, ויטמין C, ויטמין K, סיטוסטרול, סטיגמהסטרול, אנתוציאנינים.

פעילות של זקן תירס:

דיורטי, היפוגליקמי, מוריד לחץ דם, מועיל לטיפול במחלות של הכליות ודרכי השתן, מגביר זרימת שתן במקרים של פרוסטטה.

התירס הוא היום ענף חשוב בחקלאות ובתעשייה. נעשים ניסיונות לשפר את איכות התירס, לדוגמא, על ידי הוספת ליקופן לשמן תירס.

מקורות

1. Healthy ingredients, Herbalgram

2. Leung A.Y. Foster S. Encyclopedia of Common Natural Ingredients,

3. John Wiley & Sons Inc.New York, 1996.

להזמנת זקן תירס

חזרה לחנות

אבטיח – Citrullus lanatus

אבטיח - רפואה מסורתית: במצרים העתיקה השתמשו באבטיח לטיפול בדלקת של הפרוסטטה וכן כמשתן.ברוסיה ובמרכז אסיה השתמשו באבטיח כמשתן

שם עברי: אבטיח

משפחה: דלועיים, Cucurbitaceae

חלקי צמח בשימוש: פרי, זרעים

מוצאו ממדבר קלהארי באפריקה. הוא גדל יפה בארצות חמות. מגדלים אותו בכל רחבי תבל (1).

האבטיח הוא אחד מפירות המאכל הגדולים ביותר. הפרי עגול או אליפטי. הקליפה החיצונית ירוקה, או בצבע ירוק עם רצועות בהירות.

מרכיבים: ויטמינים C, B6, A, E

מינרלים: אשלגן

בטא-קרוטנואידים

Citruiline וליקופן.

פעילות: האבטיח הוא מקור טוב לאשלגן. הוא מסייע למניעת התפתחות של אבנים בכליות, יתר לחץ דם ואירוע מוחי (1).

ויטמינים A, C ו-E הם אנטי אוקסידנטים בפאזה המימית והשומנית של הגוף.

Citrulline הוא חומצה אמינית המיוצרת בגוף האדם, והיא מצויה גם בכמה מיני מזון, כגון, האבטיח. ב-citrulline היא פרקורסור לחומצה האמינית ארגינין, והיא מעורבת בהרחקת חנקן מהדם והפרשתו בשתן (2).

ארגינין היא חומצה אמינית המעורבת בייצור של nitric oxid, שמרחיב כלי דם.

הוא גם עוזר לגוף לייצר חלבון שדרוש לבניית שרירים, לרפא פצעים ולבנות רקמות.

הליקופן הוא אנטי אוקסידנט יעיל, שהוכח לאחרונה כמעכב של סרטן הפרוסטטה.

רפואה מסורתית: במצרים העתיקה השתמשו באבטיח לטיפול בדלקת של הפרוסטטה וכן כמשתן.

ברוסיה ובמרכז אסיה השתמשו באבטיח כמשתן, וכן כמנקה שלהדם.

ברפואה הסינית המסורתית האבטיח נחשב למקרר ולמוסיף לחות ולמשתן.

השתמשו בו לטיפול בצימאון, בצקת ובדלקת כליות ובדרכי השתן.

באפריקה משתמשים בפרי כולו, בזרעים, בקליפה ובציפה. טוחנים את הזרעים ומשתמשים בהם לאפיה של מיני מזון. יש שקולים אותם ומשתמשים בהם כפיצוחים. נוהג זה קיים גם אצלנו בארץ.

קליפת האבטיח נאכלת כירק כבוש במלח או ירק צלוי.

הציפה נאכלת כמו שהיא, או משתמשים בה כמיץ. בדרום רוסיה מוסיפים למיץ Humulus lupulus ומכינים ממנה בירה.

מחקרים מודרניים: מתחילים מחקרים ראשונים על השפעת האבטיח על מערכת הכליות ודרכי השתן, וכן שימוש באבטיח כ- anti aging.

מחקרים ראשוניים מראים של-citrulline יש השפעה חיובית על הלב, וכן על כלי הדם שהזרימה בהם טובה יותר אחרי אכילת אבטיח. במחקר אחד הראו ששימוש ב-citrulline שנלקח מאבטיח גרם לירידה בלחץ הדם (3).

מחקר נוסף בדק השפעה של citrulline מאבטיח על סכרתיים. החוקרים הראו שיפור בזרימת הדם, ובמצב הרפואי של מערכת הרבייה, הריאות, הכליות, הכבד ומערכת העיכול.

התקבל שיפור גם בפעילות הקשורה לארגינין בגוף. האבטיח נראה בעל ערך רפואי במקרים של מחלות הקשורות לחוסר של ארגינין, כגון, קרצינומה של הכליות, מחלות דלקתיות כרוניות או מחלות הקשורות לתאי הדם (4).

ליקופן פעיל כאנטי אוקסידנט, ומפחית סיכון לסרטן של הפרוסטטה, הריאות והקיבה. הראו שליקופן מוריד רמה של LDL -כולסטרול.

ערך תזונתי (כוס אחת של אבטיח, מקביל ל-152ג')

קלוריות 46

חלבון 1 ג'

פחמימות 11.5 ג'

שומן 0.2 ג'

ויטמין C 12.3 מ"ג

ויטמין A 865 IU

אשלגן 170 מ"ג

מקורות

1. Seth A. Mossavar-Rahmani Y. Kamensky V. et al. Potassium intake and risk of stroke in women with hypertension and nonhypertension in the women's health initiative. Stroke, 2014 45:2874-2880.

2. Bahri S. Zerrouk N. Aussei C et al. Citrulline; From metabolism to therapeutic use. Nutrition 2013, 29;479-484.

3. Figueroa A. Sanchez – Gonzales M. Wong A. et al. Waretmelon extract supplementation reduces ankle blood pressure and carotid augmentation index in obese adults with prehypertension or hypertension. American Journal of Hypertension 2012, 25:640-643.

4. Diaz M. Viegas J. Aguayo E. Bioactive compounds from flesh and by-product of fresh-cut watermelon cultivars, Journal of the Science of Food and Agriculture 2010, 91: 805-812.

חזרה לחנות

דיברטיקולום Herbal treatment of diverticulitis

דיברטיקולום - צמחים מוצילגנים המסייעים לריפוי ריריות המעי. דוגמאות לתערובות צמחים- דיוסקוראיה, מורן, קמומיל, בת קורנית, נטופית רפואית

דיברטיקולום הוא בליטה בצורת שקית שיוצאת מדופן המעי הגס אל חלל המעי. הם מצויים במעי הגס של כ-50% של אנשים מעל גיל 60.

דלקת של הדיברטיקולה נקראת דיברטיקוליטיס, והיא מופיעה אצל 10-25% מהאנשים שיש אצלם דיברטיקולום במעי. הדלקת גורמת לכאבים חזקים.

הסימפטומים כוללים: כאבי בטן, במיוחד אחרי הארוחה, בחלק התחתון של הבטן. ההתקף עלול להיות פתאומי וחזק מאד. במקרים שיש בנוסף זיהום, מופיע חום, בחילה, הקאות, עצירות או שלשול לסירוגין.

המחלה נפוצה מאד בארצות בהן התזונה ענייה בסיבים.

סיכון גבוה קיים אצל מעשנים, אנשים שהתזונה שלהם ענייה בסיבים, אנשים אחרי גיל 70, אנשים שמנים ואצל אלה שאינם מקפידים על פעילות גופנית.

טיפול בדיברטיקוליטיס באמצעות צמחי מרפא:

נבחר בצמחים בעלי התכונות הבאות:

נוגדי עוויתות- צמחים המסייעים להרפיה של ההתכווצויות במעי

צמחים אנטי דלקתיים

צמחים אנטימיקרוביאליים למניעה ולטיפול בזיהום

צמחים משככי כאב

צמחים מוצילגנים המסייעים לריפוי ריריות המעי

דוגמאות לתערובות צמחים

שם הצמח	שם הצמח בעברית	חלקי צמח בשימוש	פעילות
Dioscorea villosa	דיוסקוראה	שורש	אנטי דלקתי
Viburnum opulus	מורן שסוע עלה	קליפת הגזע	ספסמוליטי
Matricaria recutita	קמומיל	פרחים	משכך כאבאנטיספטי
Thymus vulgare	בת קורנית	נוף הצמח	אנטי מיקרוביאלי
Althea officinalis	נטופית רפואית	שורש	משקם ריריות

שם הצמח	שם הצמח בעברית	חלקי צמח בשימוש	פעילות
Calendula officinalis	ציפורני חתול רפואי	פרחים	אנטי דלקתי
Viburnum opulus	מורן שסוע עלה	קליפת הגזע	ספסמוליטי
Spirea ulmaria	ספיראה או פיליפנדולה	נוף הצמח	אנטי דלקתי
Uncaria tomentosa	אונקריה	קליפת הגזע	אנטי מיקרוביאלי
Althea officinalis	חוטמית רפואית	שורש	משקם ריריות

מניעת התקף חוזר של דיברטיקוליטיס

התקפים חוזרים של דלקת של דיברטיקולה עלולים לגרום לפיסטולה, שהיא חיבור שנוצר בין המעי הגס ואיברים אחרים. החיבור הנפוץ ביותר הוא בין המעי הגס לשלפוחית השתן. במקרים אלה עלולים לחדור חיידקים מהמעי הגס לשלפוחית השתן, ולגרום לדלקות וזיהומים בדרכי השתן.

סיבוכים נוספים עלולים להיות דימומים או חור במעי שעלול להתפתח לפריוניטיס.

ניתן למנוע התקפים חוזרים באמצעות תזונה המכילה סיבים, הימנעות מעישון ופעילות גופנית. המקור הטוב ביותר לסיבים הוא התזונה. דגנים מלאים מכילים סיבים מסיסים ובלתי מסיסים וכן גם ירקות, כגון, גזר, כרוב , קולורבי ורבים אחרים. ניתן לקבל סיבים מתוספי תזונה, כגון, סובין של שיבולת שועל.

מקורות

1. Diverticular disease, University of Maryland Medical Center.

2. Aldoori W. Ryan-Harshman M. Preventing diverticular disease. Review of recent evidence on high fibre diets. Can Fam Physician, 2002, 48:1632-1637.

3. Crowe FL. Balkwill A. Cairns BJ. Et al. Source of dietary fiber and diverticular disease incidence: a prospective study of UK women. Gut. 2014, 63: 1450-1456.

4. Hjern F. Wolk A. Hakansson N. Smoking and the risk of diverticular disease in women. Br. J. Surg. 2011, 98: 997-1002.

5. Humes D. Smith J. Spiller R. Colonic Diverticular Disease. American Family Physicians. 2011, 84: (10).

מקור התמונה

חזרה לחנות

היפוקרטס – Hippocrates

היפוקרטס - צאו בו materia medica של כ-400 צמחים ומזון, וכ-2500 פורמולות.צמחים שמופיעים באוסף בין 25-49 פעמים: פיגם, ברוש, פאוניה, שעורה, לוט

התפתח דיון ב-Herball Hall על הידע שיש לנו על היפוקרטס. מה האמת ומה האגדה, מה הוא אמר ומה שמו בפיו מאוחר יותר.

היפוקרטס לימד בבית ספר לרפואה באי קוס. הוא האמין שהמקור למחלה הוא רעלנים המופיעים בגוף בגלל עיכול לא יעיל של המזון. גישה זאת התפתחה ברפואה המצרית 2000 שנה לפני היפוקרטס.

מדענים שערכו מחקרים על היפוקרטס ועל התקופה שבה הא חי, משערים שהוא לא כתב כלום כל חייו . שלוש מאות שנה לאחר מותו מישהו בלתי ידוע הדביק את שמו על כל ספר בספריה שהיה קשור לרפואה במזרח הים התיכון.

מאוחר יותר גאלן קרא לאוסף הצמחים בשמו של היפוקרטס.

בכינוס של מדענים בתחום הרפואה, היוונית, המצרית והמספוטמית החליטו לאחר דיונים שהרפואה היוונית לא הוסיפה שום חידוש על מה שהיה ידוע כבר.

הטענה הייתה שהיוונים לא המציאו את הרפואה הרציונלית, והיא הייתה קיימת במצרים ובמסופוטמיה כבר למעלה מ-1000 שנים. בנוסף, הרפואה היוונית לא עצרה ולא הפסיקה את ההשפעה של הרפואה המאגית.

העקרונות של ביסוס הרפואה על ארבעה יסודות: אש, מים, אדמה ואוויר, ועל העקרונות של צמחים חמים, קרים, לחים ויבשים הקדימו גם הם את הרפואה היוונית באלף שנים. גם הרפואה ההומורלית, זאת שמייחסת את התכונות האלה לנוזלים השונים של הגוף הייתה קיימת כבר במסופוטמיה.

הכינוס הזה היה הראשון שדווח עליו, ושנכתבו המסקנות, שבו התאספו החכמים כדי לדבר על הרפואה והם הכירו את שלוש השיטות הרפואיות.

באחד המאמרים שפורסמו מצטט המדען ממסופוטמיה 17 המלצות טיפוליות כמעט זהות ברפואה ממסופוטמיה וברפואה היוונית.

גאלן למד רפואה בביה"ס לרפואה הגדול שבאלכסנדריה במצרים. בתלמוד מוזכרים רופאים וכוהנים שלמדו בבי"ס זה.

לגאלן הייתה גישה לאוסף הרפואי המצרי הגדול , וגם לרופאים המצרים שהיו מורים בביה"ס. האוסף כלל ששה כרכים, ושיטה בסיסית של תוכנית לימודים לכל הרופאים.

התוכנית כללה: הרבליזם, תזונה, אנטומיה, רפואה כללית, התמחות בגניקולוגיה, בגסטרואנטרולוגיה, רפואת הציבור, מחלות לב.

נשארו מהאוסף הגדול רק 4000 שורות, ובעיקר נשמר לדורות מה שהייונים העבירו ממנו.

בוושינגטון למדו וסיכמו מדענים את האוסף. הם מצאו בו materia medica של כ-400 צמחים ומזון, וכ-2500 פורמולות.

צמחים שמופיעים באוסף בין 25-49 פעמים:

שום, מרקולית, סלרי, כרישה, פשתן, אניס, סלק לבן, כרובית, אורגנו, רימון, סמבוק, הדס, ירוקת החמור, מרווה, ברוש, שעורה, פיגם, ער אציל, תאנה, זית, פאוניה, שומר, חיטה, עדשים, לוטוס, מנתה, רקפת.

חזרה לחנות

פיגם – Ruta graveolens

פיגם - שימוש רפואי: לזרוז מחזור חודשי, לאל-וסת, לשיכוך כאב בלקיחה פנימית. פיגם מושרה בשמן זית משמש כתרופה נגד תולעים

שם עברי: פיגם ריחני

משפחה: פיגמיים, Rutaceae

חלקי צמח בשימוש: נוף הצמח

תאור הצמח: משפחת הפיגמיים כוללת עשבים, שיחים או עצים. העלים, הגבעולים והפרחים מכילים בלוטות של שמן אתרי ומדיפים ריח חזק.

בארץ גדל המין פיגם מצוי, Ruta chalepensis, הוא זהה במראה ובתכונות לפיגם הריחני.

מוצאו של הפיגם הריחני באירופה, ומגדלים אותו בארצות רבות, כצמח נוי ורפואי. הפיגם הריחני והמצוי הם שיחים ירוקי עד, בגובה 50-70 ס"מ. הפרחים צהובים. הפיגם המצוי פורח בארץ בחודשים פברואר עד יולי.

מרכיבים: אלקלואידים פורוקינולינים בריכוז 1.5% (3)

אלקלואידים נוספים: graveoline, graveolinine, rutacridone, skimmianine

פלבונואיד: רוטין שבודד לראשונה מהפיגם.

שמן נדיף בריכוז 0.1%. המרכיב העיקרי בו הוא methyl-nonyketone (2).

הצמח והשמן הנדיף עשירים בקומרינים ובנגזרות שלהם (3).

פורנוקומרינים המצויים בצמח: פסורלן, ברגפטן, xanthoxanthin, xanthotoxin, rutamarin (3)

רפואה מסורתית: מאז מאות שנים משתמשים במיצוי של הצמח, בשימוש חיצוני, כדוחה חרקים וכמשכך כאב יעיל (3).

פליני שחי ברומא במאה הראשונה לספירה מונה 84 תרופות המכילות פיגם. ביוון, רומא ומצרים העתיקה השתמשו בפיגם כדי לגרום להפלה ולחיזוק הראייה (3) בשימוש פנימי נוהגים להשתמש בפיגם כממריץ של מחזור חודשי וכגורם להפלה . בנוסף השתמשו בו לטיפול במחלות של הריאות, כגון, שחפת, וכן להפחית נפיחות של הטחול (3).

במקסיקו משתמשים בפיגם לטיפול בסחרחורת, כאב ראש, צוואר תפוס וכאב אוזניים. בשמן הנדיף משתמשים לטיפול בתולעים (3).

פעילות: אנטי אוקסידנט, אנטיספטי, דוחה תולעים ממערכת העיכול, emmenagogue, משכך כאב בשימוש חיצוני, נוגד עוויתות.

שימוש רפואי: לזרוז מחזור חודשי, לאל-וסת, לשיכוך כאב בלקיחה פנימית. פיגם מושרה בשמן זית משמש כתרופה נגד תולעים.

בשימוש חיצוני משתמשים בשמן המושרה לטיפול בדלקות אוזניים (3).

האחראים לפעילות נגד עוויתות הם האלקלואיד arborine והקומרין rutamarin(1,3).

הצמח מפחית פוריות. המרכיב הפעיל הוא chalepensin שגורם להפסקת ההריון בשלבים הראשונים (4). בכמה מחקרים דווחו שהצמח מעכב חיידקים גרם-חיוביי, כגון, Staphylococcus aureus, Streptococcus hemoliticus, Listeria monocytogenes, Bacillus subtilis (3).

רעילות: הפיגם עלול לגרום לדרמטיטיס פוטוטוקסית (5)

שימוש פנימי עלול לגרום לכאבי בטן.

ריכוזים נמוכים של 30 מ"ג ליום לא היו רעילים ולא פגעו בכבד (3).

התוויות נגד: הריון והנקה

הצמח מתאים לשימוש חיצוני כמשכך כאב ואנטיספטי. שימוש פנימי דורש זהירות רבה ומעקב קבוע (3).

מינון: באופן מסורתי השתמשו בריכוז של 0.5-1.0 ליום (3).

מקורות

1. Minker E. Bartha C. Koltai Z. et al. Effect of secondary substances isolated from the Ruta graveolens on the coronary smooth muscle. Acta Pharm. Hung. 1980, 50: 7-11.

2. Chevallier A. The Encyxlopedia of Medicinal Plants. New York, NK: DK Publishing, 1992: 262-263

3. Rue Uses and Dossage in: http//drugs.com/npp/html

4. Kong YC. Lau CP. Wat KH. Et al. Antifertility principe of Ruta graveolens. Planta Med. 1989, 55: 176-178.

5. Eickhorst K. DeLeo V. Csaposs J. Rue the herb: Ruta graveolens associated phytophototoxicity. Dermatitis, 2007, 18: 52-55.

חזרה לחנות

שבר לבן – Peganum harmala

שבר לבן - השבר הלבן עלול לגרום להלוצינציות, לעליה בטמפרטורה של הגוף, לברדיקריה, להורדה מסוכנת של לחץ הדם, לרעד, להקאה

שם עברי: שבר לבן

משפחה: זוגניים Zygophyllaceae Nitrariaceae

חלקי צמח בשימוש: זרעים

תיאור הצמח: השבר הלבן הוא צמח רב שנתי, הגדל במקומות יובשניים, באדמות חוליות. מוצאו ממזרח הים התיכון.

השבר הלבן הוא שיח קטן, בגובה 0.3-0.8 מ'. הפרחים לבנים. הזרעים מצויים בקפסולות, כ-50 זרעים עגולים ובהירים בכל קפסולה (1).

משתמשים בעיקר בזרעים שמכנים אותם בשם הרמל. שימוש רפואי נעשה בזרעים באזור הים התיכון, במרכז אסיה, ובצפון אפריקה. הכניסו את השבר גם לאמריקה ולאוסטרליה (1).

מרכיבים: אלקלואידים קינזוליניים, כגון, harmine, harmaline, Harman, harmol, והנגזרות של קונזולין vasicine ו- vasicinone.

האלקלואידים מצויים גם בחלקים האחרים של הצמח. הרמלין הוא האלקלואיד העיקרי לש הצמח (1).

אלקלואידים אלה מצויים בצמח שגדל בפרו ובברזיל Banisteriopsis caapi הנקרא בשם המקומי Ayahuasca.

פעילות

השפעה על הלב וכלי הדם

משתמשים בשבר לטיפול ביתר לחץ דם ומחלות לב (2). מיצוי מהצמח והאלקלואידים שלו מאיטים את קצב הלב, מורידים לחץ דם, גורמים להרפייה בכלי הדם ומעכבים ייצור של כלי דם חדשים (1).

למיצוי המימי של הזרעים יש פעילות נוגדת היסטמין ונוגדת עוויתות (1). הראו שהאלקלואידים גורמים להרפיה של כלי הדם (1).

הם מגבירים שחרור של NO- nitric oxide מתאי האנדותל. פעילות זו תלויה ביוני סידן שבאים מהחוץ (1). האלקלואידים מורידים את לחץ הדם בעורקים.

כמה מחקרים בדקו את השפעת מיצוי מהצמח והאלקלואידים שלו על שריר הלב. מחקרים שנעשו על חולדות מורדמות הראו ירידה בקצב הלב ובספיגה של יוני סידן (3).

האלקלואיד harmine הוא מעכב חזק של ייצור כלי דם חדשים (1). הוא מעכב שגשוג של תאי אנדותל (1). הוא עיכב ייצור של מרכיבים נוספים בתאים סרטניים, שממלאים תפקיד חשוב בייצור כלי דם חדשים- angiogenesis(1).

השפעה על מערכת העצבים

ברפואה המסורתית השתמשו בשבר הלבן לטיפול במחלות של מערכת העצבים, כגון, מחלת פרקינסון , עצבנות ובמצבים פסיכוטיים. בנוסף השתמשו בצמח להרגיע כאבים (1). מחקרים in vivo ו- in vitro הראו השפעות של הצמח ושל האלקלואידים שלו על מערכת העצבים המרכזית וההיקפית, כולל, הלוצינציות, ריגוש-יתר, שיכוך כאב והשפעה נוגדת דיכאון.

האלקלואידים של השבר פועלים על קולטנים של אופיואידים, דופמין, GABA, סרוטונין ובנזודיאזפין (1) המצויים במערכת העצבים, וכך גורמים להשפעות הפרמקולוגיות השונות.

האלקלואידים הם מעכבים של MAO- מונואמין אוקסידז, ומסייעים משום כך במקרים של דיכאון.

הפעילות נוגדת הדיכאון של הזרעים והשורש והאלקלואידים המצויים בהם מעודדים הכנת מוצר אלטרנטיבי שיחליף את התרופות האנטי דיכאוניות הניתנות למטופלים.

פעילות אנטי מיקרוביאלית

כמה מחקרים הראו שהשבר פעיל נגד טפילים, פטריות וחיידקים, וגם דוחה חרקים.

ברפואות מסורתיות שונות השתמשו בשבר הלבן כנוגד פטריות וטפילים. בסעודיה, לדוגמא, היה נפוץ השימוש בשבר לטיפול בזיהומים פטרייתיים (1).

בדרום-מזרח ספרד השתמשו בשבר לבן לטיפול נגד ליישמניה .

אבקה של זרעים טחונים שימשה לטיפול נגד תולעים.

נערכו מחקרים על השפעת האלקלואידים המבודדים על ליישמניה. כמה מחקרים דיווחו על פעילות יעילה של האלקלואידים נגד ליישמניה. אחרים דיווחו על פעילות חלשה.

פעילות אנטי בקטריאלית

כמה חיידקים הראו רגישות גבוהה לאלקלואידים של השבר הלבן. החיידקים Proeus vulgaris ו-Bacillus subtilis רגישים מאד לאלקלואידים של השבר.

מיצוי במתנול של הזרעים היה פעיל נגד Staphylococcus aureus, Pseudomonas aerudinosa,E. coli, Klebsiella pneumonia, Proteus vulgaris

ההצעה היא להשתמש במיצויים מהשבר הלבן לטיפול בזיהומים עם חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה (1).

פעילות אנטי סרטנית

ברפואה המסורתית נהגו להשתמש בהכנות שונות של שבר לבן לטיפול בסרטן. במרוקו משתמשים בזרעים טחונים לטפל בסרטן העור.

נבדקו כמה מיצויים של השבר הלבן, ומצאו שהם מעכבים גידול של תאים סרטניים.

פעילות אנטי אוקסידנטית

הוכחה אצל הזרעים, השורש והאלקלואידים המבודדים. מיצויים מהזרעים והשורש מנטרלים רדיקלים חופשיים, ומונעים פראוקסידציה של שומנים.

שבר לבן גורם להפלה

במזרח התיכון , בהודו ובצפון אפריקה נוהגים להשתמש בשבר הלבן כדי לגרום להפלה. בישראל השבר הוא הצמח העיקרי שבו משתמשות נשים בדוויות כדי לגרום להפלה.

הראו שחיות שאוכלות את השבר בשנים שחונות לעיתים קרובות מפילות את העוברים.

רעילות

השבר הלבן עלול לגרום להלוצינציות, לעליה בטמפרטורה של הגוף, לברדיקריה, להורדה מסוכנת של לחץ הדם, לרעד, להקאה. התופעות האלה בדרך כלל חולפות תוך שעות מספר.

בריכוז גבוה הצמח מסוכן ועלול לגרום לשיתוק, לפגיעה בכבד, לפגיעה במערכת העצבים המרכזית, לעוויתות.

מסקנות

המטרה בהכנת המאמר הייתה להראות צמח בעל פעילות פיזיולוגית רפואית יוצאת דופן. הרעילות של הצמח מונעת שימוש חופשי, על אף התועלת שאפשר לקבל. החוקרים ממליצים ללמוד איך להשתמש בשבר בצורה בטוחה. השבר בולט מאד בפעילות הרפואית שלו וצריך ללמוד איך להפיק ממנו תועלת מבלי להיפגע ממנו.

מקורות

1. Moloudizargari M. Milkaill P. Aghajanshakeri S. Pharmacological and therapeutic effects of Peganum harmala and its main alkaloids. Pharmacogn. Rev. 2013, 7; 199-212.

2. Tahraoui A. El-Hilali J. Israeli ZH. Et al. Ethnopharmacological survey of plants used in the traditional treatment of hypertension and diabetes in south-eastern Morocco. J. Ethnopharmacol. 2007, 110: 105-117.

3. Suleiman MS. Reeves JP. Inhibition of Na+Ca2+ exchange mechanism in cardiac sarcolemmal vesicles by harmaline. Comp Biochem. Soc. Trans. 1993, 21:462S

4. Leporatti ML. Ghedira K. Copparative analysis ofmedical plants used in traditional medicine in Italy and Tunisia. J. Ethnopharmacol. 2003, 89; 5;31.

חזרה לחנות

ג'ינסנג קוריאני – Panax ginseng

ג'ינסנג קוריאני - פעילות: ממריץ יעיל של הצ'י המקורי, מחזק את הריאות ומגביר את הצ'י, מחזק את הטחול והקיבה, מועיל ל- yin ומייצר נוזלים, מפסיק

ג'ינסנג קוריאני – Panax ginseng

שם סיני: Ren Shen

משפחה: Araliaceae, קיסוסיים

חלקי צמח בשימוש: שורש, עלים

משתמשים בשורשים מגידול בני 6-7 שנים

תכונות: מתוק, מריר, מחמם מעט

נכנס למרידיאנים : טחול, ריאות

משמעות השם הסיני היא תמצית האדם, ה-Shen של האדם.

הג'ינסנג הוא הצמח הנערץ ביותר בסין, ובארצות אחרות באסיה, במיוחד בקוריאה ויפן, כמו גם אצל המהגרים הסינים שהתפזרו בארצות שונות.

במשך אלפי שנים משתמשים אנשים עשירים בסין בג'ינסנג באופן קבוע כדי להגביר את החיוניות ולשמור על הנעורים. מיעוטי היכולת משתמשים בצמח במקרים של חוסר אנרגיה.

היסטוריה: בספר סיני שנכתב כ100- שנה לפנה"ס, ונקרא: The Herbal Classic of the Divine Plowman כתוב "הג'ינסנג תומך בחמשת האברים, מרגיע את העצבים, מרגיע את הרוח, מרחיק רוחות רעות, מוסיף בהירות לראייה, מחזק את הזיכרון. שימוש יומי משמר yin ו- yang ומאריך את תוחלת החיים של גברים ונשים. לכן הוא נקרא צמח האלמוות." ספרים עתיקים רבים תארו את הג'ינסנג והללו אותו.

הג'ינסנג הובא לאירופה ע"י מרקו פולו במאה ה12. הקושי להשיג אותו ומחירו הגבוה מנעו שימוש נרחב בצמח. בשנת 1697 קרא Baldelin מאמר לפני אנשי האקדמיה הצרפתית למדע. מדענים בארצות אירופה ואמריקה התחילו להתעניין בג'ינסנג כצמח רפואי.

נהגו לקטוף את צמח הבר באזור מנצ'וריה ובצפון סין. במאה ה 14-התחילו לגדל את הג'ינסנג, ומקומות הגידול היו סגורים לקהל. עונשים כבדים הוטלו על מי שהעז לגנוב ג'ינסנג.

מיני ג'ינסנג הגדלים בר:

בהרי Kilin במנצ'וריה גדלים המינים:

P. japonica, Panax ginseng, P.notoginseng,

P. stipulenentes, P. Pseudoginseng

P.zinginberensis

בקוריאה גדל המין P. Ginseng

ביפן גדל המין P. Rifolius

בצפון אמריקה גדל המין P. Quinquefolius

הטמפרטורה בהרי קילין שהם מקום הגידול העיקרי של הג'ינסנג, היא בין -10 מעלות ועד 10 מעלות מתחת לאפס. כמות הגשמים 500 1000-מ"מ.

המחקר העסק במרכיבים הפעילים של הצמח נמשך למעלה מ100 שנה.

מרכיבים: שמן נדיף- 0.05%, ספונינים הנקראים panaxosides או ginsenosides, פוליסכידים, חומצות שומניות, ויטמינים B1, B2, C.

הספונינים מורכבים מספוג'נין אחד וכמה מולקולות סוכר. בעלים ובגבעולים מצויים ספונינים זהים לאלה המצויים בשורש. ריכוז הספונינים בג'ינסנג 2.1-4.4%, בג'ינסנג אמריקאי 4.9%.

בודדו חמישה פוליסכרידים שונים בשורש, והם נקראים panaxans.

הפוליסכרידים מגבירים פעילות וריכוז של cAMP, ומייחסים להם את התכונות ההיפוגליקמיות של הצמח. הם פועלים גם כאימונסטימולנטים.

פעילות: ממריץ יעיל של הצ'י המקורי, מחזק את הריאות ומגביר את הצ'י, מחזק את הטחול והקיבה, מועיל ל- yin ומייצר נוזלים, מפסיק צימאון, מועיל לצ'י של הלב ומרגיע את shen.

התוויות:

למקרים של תשישות של הצ'י המתבטא בקוצר נשימה, קור בידיים וברגליים, הזעות ספונטניות, דופק חלש.

לטיפול בחוסר באנרגית הריאות המתבטא בקוצר נשימה, קושי לנשום.

לטיפול בחולשה, איבוד תאבון, נפיחות של בית החזה והבטן, שלשול כרוני, צניחת רחם, צניחת פי הטבעת.

למקרים של צימאון רב, וכן למקרים שהצ'י והנוזלים נפגעו על ידי חום גבוה והזעה מרובה.

מומלץ למקרים של פלפיטציות, חרדה, הפרעות בשינה וחוסר מנוחה בגלל חוסר של צ'י ושל דם.

צרופים:

עם שמן של אגוז המלך- Juglans regia לשיעול בגלל חולשה של הכליות שאינן מצליחות לקלוט את האנרגיה

עם קנה שורש של Atractylodis macroephala והפטריה Poria coccos לטיפול באנורקסיה, שלשול, הקאה, נפיחות של הבטן, עייפות בגלל הקיבה והטחול.

עם פירות של שיזנדרה סינית ופקעת של Ophipogon japonicum לטיפול בקוצר נשימה והזעה ספומטנית הקשורה לחולשה של הצ'י וה-yin.

עם שורש מעובד של glutinosa Rehmannia ופקעת של Asperagus cocinchinensis למקרים של חום, צמאון, קוצר נשימה ולשון אדומה ויבשה בגלל חוסר בצ'י וביין.

עם Angelica sinensis , Euphria longan, Polygala tenuifolia לטיפול בחוסר תאבון ונדודי שינה בגלל חולשה של הלב והטחול.

הג'ינסנג מצוי בשוק בצורות שונות.

ג'ינסנג לבן עבר טיפול עם סוכר. משתמשים בו לטיפול בחוסר צ'י וyin.

ג'ינסנג אדום עבר טיפול באדים. הוא נעשה חם יותר, ומשתמשים בו לטיפול בחוסר צ'י וחוסר yang.

ג'ינסנג קוריאני הוא בדרך כלל אדום.

התוויות נגד: חוסר yin עם חום,

yang של הכבד עולה למעלה ולחץ דם גבוה,

יתר לחץ דם,

שימוש יתר עלול לגרום לכאב ראש, הפרעות בשינה, פלפיטציות ועליה בלחץ הדם.

תוצאות מחקרים

השפעה על המערכת הקרדיו וסקולרית

ריכוזים נמוכים גורמים לכיווץ כלי דם, ריכוזים גבוהים גורמים להרחבת כלי דם.

גינסנג גרם להרחבת כלי דם כליליים וכלי דם של המוח, משפר זרימת דם אל המוח. פעילות זו מוסברת ע"י ההשפעה של הספונינים הגורמת להרפייה של השרירים החלקים של כלי הדם.

ממריץ חלוקת תאים במוח העצם, מסייע במקרים של אנמיה ושל לויקופניה.

מיצויים של ג'ינסנג אדום מסייעים להורדת רמת כולסטרול, ולכן יכולים לסייע במניעת טרשת עורקים.

השפעה על מערכת העצבים

דווח על השפעה מרגיעה על מערכת העצבים.

חוקרים רוסיים דיווחו על שיפור בפעילות המוח, שיפור בריכוז ובכושר הלימוד. חושבים שהג'ינסנג מגביר את רגישות קליפת המוח לגירויים חיצוניים ופנימיים. ההשפעה המרגיעה בולטת יותר כאשר משתמשים בריכוזים גבוהים של הצמח.

ג'ינסנג ממריץ ייצור של אצטילכולין במוח, ומעלה ריכוז של ACTH בפלסמה.

שיפור בכושר הלימוד הראו אצל בני אדם ואצל חיות מעבדה. בסין נהגו במשך אלפי שנים להוסיף את הג'ינסנג לתזונה היום- יומית כדי לשמור על תפקוד תקין של המוח.

השפעה על המערכת האנדוקרינית

ההשפעה על המערכת האנדוקרינית היא הבולטת והברורה ביותר.

מחקרים הראו המרצה של ACTH בבלוטת ההיפופיזה. הראו השפעה ישירה של הצמח על ההיפותלאמוס וההיפופיזה. כמו"כ הוכח שלצמח יש השפעה ממריצה על התירואיד.

אצל חיות מעבדה הראו השפעה ממריצה על התפקוד המיני. אצל ארנבות נראתה עליה במספר ובתנועתיות של תאי זרע.

אצל נקבות הראו התבגרות מינית מהירה יותר בהשפעת הג'ינסנג.

אצל נשים בשליש אחרון בהריון, שהתפתחות הרחם אצלן היתה איטית ובלתי מספיקה, הראו שלקיחה יומית של ג'ינסנג גרמה לגידול של הרחם ולעליה ברמת הפרוגסטרון בשליה.

השפעה על מערכת החיסון

מגביר עמידות למחלות זיהומיות. אצל חיות הראו הגברה של ייצור נוגדנים. הספונינים של הג'ינסנג מגבירים את הפעילות של מערכת החיסון.

מחקרים על אנשים זקנים הראו הגברת החיוניות וירידה בעייפות ובמתח. בסין נחשב הג'ינסנג לצמח הנעורים.

כנראה שההשפעות השונות של הצמח על שיפור זרימת הדם למוח ושיפור המטבוליזם מסייעות להאטה של תהליך ההזדקנות.

רעילות: הגינסנג נחשב לצמח בלתי רעיל לחלוטין. LD50 בעכברים 5ג'/ ק"ג.

אצל אנשים שקבלו 100 מ"ל ליום של טינקטורה בריכוז של 3% מצאו ריגוש קל.

כאשר לקחו 200 מ"ל ליום מהטינקטורה הופיעו תופעות של מנת יתר: כאבי ראש, סחרחורת, גרוד, דימום והפרעות בשינה.

הכנות השורש הפרוס ניתן ללעיסה.

אפשר להכין מיצוי של 3% או 10% בתוך יין.

בסין נוהגים להשתמש בצמח כמירתח.

עלי הג'ינסנג נחשבים לקרירים, ומשתמשים בהם להפחית חום, לייצר נוזלים, לנטרל השפעות של אלכוהול. יש לעלים השפעה חיובית על הקול, והם מומלצים במקרים של צרידות.

בשימוש חיצוני העלים מסייעים בריפוי פצעים ובהגנה על העור, והם מומלצים לשימוש בתכשירים קוסמטיים.

מקורות

1. Bensky Dan and Gamble A. Chinese Herbal Medicine Materia Medica Eastland Press Seattle, Washington, 1993.

להזמנת ג'ינסנג קוריאני

חזרה לחנות

איסטיס – Isatis tinctoria

חלקי צמח בשימוש: שורש, עלים תאור בוטני: צמח דו שנתי בגובה 50-100 ס"מ. מוצאו מדרום רוסיה. הצמח התפשט לאסיה ואירופה, הוא נחשב לצמח פולש איסטיס

איסטיס – Isatis tinctoria

משפחה: מצליבים, Brassicaceae (Cruciferae)

חלקי צמח בשימוש: שורש, עלים

תאור בוטני: צמח דו שנתי בגובה 50-100 ס"מ. מוצאו מדרום רוסיה. הצמח התפשט לאסיה ואירופה, הוא נחשב לצמח פולש. איסטיס שימש לאורך כל ההיסטוריה להפקת צבע כחול מהעלים.

מרכיבים: השורש מכיל אלקלואידים indirubin, indoles

Indoxyl-beta-glucoside, beta-sitosterol, isatinת indirubin

העלים מכילים אלקלואיד tryptanthrin וכן נגזרות של חומצה הידרוקסיצינמית, כולל חומצה פרולית וסינאפית.

פעילות: אנטי בקטריאלי בעל ספקטרום רחב, מעכב חידקים גרם-חיוביים וגרם-שליליים, אנטי ויראלי, מעכב וירוס של חזרת ושל הפטיטיס, נוגד טפילים, אנטי סרטני.

לעלים יש פעילות אנטי דלקתית הודות לאלקלואיד triptanthrin, שהוא מעכב יעיל של cyclooxygenase (1). החומצה הפרולית והחומצה הסינאפית הן נוגדות דלקת ואלרגיה (2,3).

המרכיבים האחראים לפעילות האנטי סרטנית הם כנראה האינדולים ו-indirubin (4,5).

רפואה מסורתית: ברפואה הסינית משתמשים בשורש של האיזטיס. הוא נחשב לצמח קר ומר, שהולך למרידיאנים של הלב, הריאות והטחול. משתמשים בו לטיפול במחלות זיהומיות עם חום וכן לטיפול בנפיחות ודלקת.

התוויות: לטיפול במחלות זיהומיות בקטריאליות וויראליות. העלים והשורש מומלצים לטיפול בדלקות חריפות, כולל, דלקת גרון, דלקת ריאות, דלקת קרום המוח, encephalitis, erysipelas, חזרת ופריחות המופיעות עם חום.

בטיחות: לא נערכו מחקרים לגבי בטיחות השימוש בצמח. ברפואה הסינית המסורתית אין התוויות נגד, אבל הם מזהירים מפני שימוש בצמח אצל אנשים חלשים.

עדיף להשתמש בצמח כחלק מפורמולה.

מינון: מירתח 1-2 ג' ליום מחולק לפעמיים או שלוש פעמים.

מקורות

Danz H. et al. Identification and isolation of the cycloxygenase -2 inhibitory principle in Isatis tinctoria. Planta Med. 2001, 67: 411-416.

1. Hartleb I. Seifert K. Acid constituents from Isatis tinctoria. Planta Med. 1995, 61: 95-96.

2. Diel F. et al. Tea of Isatis tinctoria (waod) responses by allergic patients in vivo and in vitro. Aktuel Ernahrungsmed 1992, 17: 34-36.

3. Mingzhu M. Bangguan Y. Progress in indirubin treatment of myelocytic leukemia. J. Tradit. Chin. Med. 1983, 3: 245-248.

Brignall M. Prevention and treatment of cancer with indole-3-carbinol. Altern. Med. Rev. 2002, 6: 580-589.

שורש איסטיס אורגני לקנייה — שורש איסטיס BAN LAN GEN

להזמנת עלי איסטיס (DA QING YE)

להזמנת שורש איסטיס (BAN LAN GEN)

חזרה לחנות