סרפד – Urtica dioica

סרפד - נוהגים להשתמש בעלים לטיפול באנמיה, דלקות מפרקים, אקזמה, גאוט, אלרגיה, כאב כללי, שיעול, שחפת, וכן לבעיות של הכליות ושלפוחית השתן .

הסרפד הוא צמח השייך למשפחת הסרפדיים Urticaceae. מאז אלפי שנים הוא התקבל כצמח מזון ומרפא בכל הארצות בהן הוא גדל. למרות זאת הוא לא הפך לגידול חקלאי ולירק מאכל מקובל כחלק מהתזונה.

כשהצמח נקטף לאכילה מקפידים לקטוף אותו לפני הפריחה. משתמשים בעלים ובחלק הרך של הגבעול. במשך העונה החלק התחתון של הגבעול מתעצה.

שימוש מסורתי במיני סרפד

מיני סרפד גדלים באירופה, אסיה, אפריקה וצפון אמריקה.

נוהגים להשתמש בעלים לטיפול באנמיה, דלקות מפרקים, אקזמה, גאוט, אלרגיה, כאב כללי, שיעול, שחפת, וכן לבעיות של הכליות ושלפוחית השתן (1).

בשימוש חיצוני משתמשים בסרפד לטיפול בשיער שמן ובקשקשים בשיער.

השורש משמש בשנים האחרונות לטיפול בגידול של בלוטת הערמונית .הזרעים משמשים לחיזוק של הכליות . הם מסייעים להורדת ריכוז של uric acid.

מרכיבים: ריכוז גבוה של מינרלים: ברזל, סידן, מגנזיום, אשלגן זרחן, מנגן, צורן, יוד, נתרן וגפרית (1)

הסרפד עשיר מאד בכלורופיל והוא משמש מקור להפקת כלורופיל.

ויטמינים: ויטמין C, קרוטנואידים, ויטמין A ו-B.10% חלבון (1).

השפעת צורות ההכנה השונות על תכונות חלקי הסרפד: ייבוש והקפאה של עלי סרפד השאיר בהם את רוב המרכיבים הפעילים. מחקר שנעשה בשנת 1980 הראה שהעלים היבשים היו יעילים מאד לטיפול בקדחת השחת (2).

בישול גרם לירידה בריכוז החלבון והשומן של העלים. בישול קצר גרם לירידה קלה בריכוז, אבל היא עלתה ככל שגדלה החשיפה לחום ולמלח (3). ויטמין A סידן וברזל מושפעים גם הם מהבישול (3).

חומצות שומניות שנמצאו בעלים: חומצה אולאית, לינולאית, אלפה-לינולנית, פלמיטית. בישול עם או בלי מלח לא גרם לשינוי בריכוז החומצות השומניות (3).

ריכוז החומצה הלינולאית והאלפה –לינולנית דומה לזה שבעלים. לא היה הבדל גם בין הריכוזים בעלי סרפד קפואים וטריים, וניתן להסיק שהעלים הקפואים יכולים לשמש מקור טוב לחומצות שומניות חיוניות כשמשתמשים בהם כירק מאכל (3).

חומצות אמיניות שנמצאו בעלים: תריאונין, ואלין, איזולויצין, לויצין, פנילאלנין, ליזין. החומצות היסטידין ומתיונין מצויות בריכוז נמוך יותר. הסרפד טרי או מבושל הוא מקור טוב לחלבון.

החוקרים ממליצים להוסיף עלים טחונים של סרפד ללחם, איטריות, פתיתים, קוסקוס, כדי להעשיר אותם בחלבון. תוספת כזאת תועיל לאוכלוסיה הסובלת מתת תזונה (3). הסרפד מתאים במיוחד, כי קל לגדל אותו, והמרכיבים הפעילים מצטברים בו במהירות. ניתן להפוך אותו למזון-על זול, המספק לאוכלוסיה מינרלים, ויטמינים וחלבונים.

החוקרים טוענים שהסרפד הקפוא, או המעובד בתוך מוצרים שונים יזכה להצלחה רבה, כי הצריבות שהצמח גורם מרתיעות אנשים מלצאת ולקטוף את הצמח הטרי (3).

לסיכום, הסרפד הוא צמח עשיר במיוחד, קל לגידול, קל לעיבוד, נפוץ בארצות רבות ולא מנוצל.

מקורות

1. Nettle in: Yance DR. Adaptogens inMedcal Herbalism Healing Arts Press, USA 2013, p. 520-522.

2. Mittman P. Randomized double-blnd study of freeze-dried Urtica dioica in the treatment of allergic rhinitis. Planta Med. 1990, 56:44-47.

3. Rutto LK. Yixiang X. Ramirez E. Brandt M. Mineral properties and dietary value of raw and processed Stinging Nettle (Urtica dioica L.) Internationa J. of Food Science 2013, 1-5. http://dx.doi/10.1155/2013/857120

מקור התמונה

לרכישת סרפד

חזרה לחנות

אלת המסטיק – Pistacia lentiscus

אלת המסטיק - חברת על עלים הינה חברה מובילה בארץ במכירת וגידול צמחי מרפא, את רוב הצמחים שאתם מכירים אנחנו מגדלים, מוזמנים להצטרף אלינו>

אלת המסטיק – Pistacia lentiscus

שם עברי: אלת המסטיק

משפחה: אלתיים Anacardiaceae

תאור הצמח: הסוג Pistacia כולל 11 מינים. אלת המסטיק הוא עץ קטן ירוק-עד הגדל בארצות שמסביב לים התיכון. אלת המסטיק הוא עץ דו ביתי, עגול ומסועף. עליו מסורגים, ועל כל עלה יושבים עלעלים זוגיים. העץ נפוץ בארץ בכל האזור הים תיכוני עד שפת המדבר. הוא גדל על אדמות שונות, ובכמה מקומות הוא מצוי בחברת צומח עם החרוב המצוי. העץ פורח באמצע מרץ עד סוף אפריל. הפרחים הזכריים הם בצבע אדום כהה, והנקביים בצבע צהוב. הפירות הם ענבות בצבע אדום, ההופך לשחור עם הבשלה.

חלקי צמח בשימוש: שמן מסטיק, השמן הנדיף המופק מהשרף, Lentisk oil השמן הנדיף המופק מהעלים, השרף עצמו, העפצים וחליטות מהעלים הצעירים והניצנים (1)

הכנת השרף: הזמן המתאים להפקת השרף הוא מאמצע יולי עד אמצע אוקטובר. עושים חתכים בקליפת הגזע והענפים, אחרי שמנקים את השטח מסביב לעץ, וגם מנקים את הגזע והענפים. החתכים הם בעומק 2-4 ס"מ. עושים אותם עם פטיש ועם כלי בצורת סהרון (1). נותנים לנוזל לזרום לאדמה, שקודם כיסו אותה בחימר לבן. הנוזל מתקשה לטיפות. רוחצים אותן ידנית במים קרים וסבון ומשאירים אותן להתייבש בצל (1).

עצים זכריים נותנים יותר שרף מאשר עצים נקביים. הם מתחילים לייצר שרף בגיל 5, ומגיעים ליבול מקסימלי בגיל 15.

מרכיבים: השמן מהזרעים מכיל כ-80% חומצות שומניות בלתי רוויות, 50% מהווה החומצה האולאית ו-20% חומצה לינולאית ויותר מ-8% tocopherols (2). המרכיבים העיקריים באלת המסטיק הם פנולים וטרפנים. שניהם מצויים בכל חלקי הצמח, אבל הפנולים מרוכזים בעיקר בעלים ובניצנים, והטרפנים הם המרכיבים העיקריים של השרף ושל השמנים הנדיפים (1).

הפנולים כוללים פרואנתוציאנידינים, גליקוזידים של מיריצטין, רוטין, חומצה גאלית, חומצה כלורוגנית.

פעילות: אנטי בקטריאלי,

הוכחה פעילות נגד E. coli, Staphylococcus aureus, Bacillus subtilis

Helicobacter pylori, Streptococcus mutans

פעילות נגד תולעים ונגד פטריות הראו בבני אדם וכן בעיזים וכבשים (3). הטיפול המסורתי בשרף בצהבת עודד את החוקרים לבדוק את השפעת הצמח על הכבד, וכן את יעילותו כצמח אנטי אוקסידנט.

הפעילות האנטי אוקסידנטית היעילה ביותר התקבלה עם מיצוי מתנולי של עלים שנקטפו באביב⁽⁴⁾. החוקר מייחס את יעילות הצמח בניטרול רדיקלים חופשיים לפלבונואידים ולנגזרות של galloyl בעלים^(4). פעילות אנטי אוקסידנטית יעילה הוכחה גם בחומצה הגאלית המצויה בפירות.

מחקר שנעשה ביוון הראה שאכילת אבקה של שרף האלה בריכוז של 5 ג' ליום, במשך 18 חודש גרם לירידה ברמת כולסטרול בדם, ירידה ברמה של LDL, של האנזימים GOT ו-GPT ⁽⁵⁾.

בטיחות: השימוש בצמח בארצות רבות במשך אלפי שנים מראה שהצמח אינו רעיל. נהגו ללעוס את השרף כמסטיק לצורך טיפול וגם להנאה.

אין מספיק מחקרים המאשרים שהצמח בטוח לשימוש.

מקורות

1. Dhifi W. Jelai N. Chaabani E.et al. Chemical compositions oflentisk (Pistacia lentiscus) seed oil. Afr. J, Agric. Res 2013 8:1395-1400.

2. Landau S. Muklada H. Markovics A and Azaizeh H. Traditional Uses of Pistacia lenticus in Veterinary and Human Medicine, in: Yaniv Z. Dudai N. ed. Medicinal and Aromatic Plants of the Middle-East, Springer Science+ Business Media, 2014.

3. Azaizeh H. Halahleh F. Abbas N. et al. Polyphenols from Pistacia lentiscus and Phillyrea latifolia impair the exsheathment of gasro-intestinal nematode larvae. Vet Parasitol 2012, 191:44-50

4. Gardeli C. Papageorgiou V. Mallouchos A. Essential oil composion of Pistacia lentiscus L. and Myrtus communis L. :Evaluation of antioxidant capacity of methanolic extracts. Food Chem. 2008 107:1120-1130.

5. Triantafyllou A. Chaviaras N. Sergentanis TN. et al. Chios mastic gum modulates serum biochemical parameters in a human population. J. Ethnopharmacol. , 2007, 111:43-49.

להזמנת אלת המסטיק מהחנות בעל עלים

חזרה לחנות

ג'ימנמה – Gymnema sylvestre

ג'ימנמה-gymnema-sylvestr - חברת על עלים מרכז צמחי מרפא - את רוב הצמחים שאתם מכירים אנחנו מגדלים, מוזמנים להצטרף אלינו>

שם מקומי בהודו: gurmar

משפחה: Asclepiadaceae

חלקי צמח בשימוש: עלים

תיאור הצמח: מוצאו של הצמח ממרכז ומערב הודו, ומארצות טרופיות באפריקה ואוסטרליה. הג'ימנמה הוא מטפס רב שנתי מעוצה. העלים נגדיים, אליפטיים או דמויי ביצה. הפרחים בצמרות הענפים קטנים, צבעם צהוב בהיר. הצמח גדל לאט⁽¹⁾. הסוג ג'ימנמה כולל 40 מינים ⁽¹⁾. הוא גדל באזורים טרופיים וסוב טרופיים , במרכז ודרום הודו, בדרום סין, באזורים טרופיים באפריקה, במלזיה וסרי לנקה ⁽¹⁾.נוהגים להרבות את הצמח מהשורשים, כי הזרעים הם בעלי חיוניות נמוכה.

מרכיבים: ספונינים טריטרפניים מקבוצות ה-oleane וה-dammarane .המרכיבים העיקריים הם החומצות הג'ימנמיות וה-gymnemasaponins, והם משתייכים לקבוצת ה-oleane (2) חומצה ג'ימנמית

מרכיבים נוספים: אנתרקינונים, פלבונים, פיטין, רזינים, חומצה טרטרית, חומצה פורמית חומצה בוטירית ו- Ca-oxalate (2). החומצות הג'ימנמיות החשובות ביותר הן A-D והן מצויות בכל חלקי הצמח (1). החומצות הג'ימנמיות הן בעלות מבנה של ספונינים טריטרפנים.

חומצות ג'ימנמיות I-VII בודדו מהמיצוי המימי של עלים יבשים (1).

Gurmarin הוא פפטיד המורכב מ-35 חומצות אמיניות. הוא פעיל מאד כאנטי סוכר, פעילות שמגיעה למקסימום בסביבות הנקודה האיזואלקטרית שלו (3). נעשו מיצויים מהצמח עם מתנול, פטרוליום-אתר וכלורופורם, ובודדו מרכיבים, כגון, חומצות שומניות רוויות ובלתי רוויות, חומצות ג'ימנמיות, gimnemosides ג'ימנמה-ספונינים, גורמרין (1).

פעילות של החומצות הג'ימנמיות
החומצות הג'ימנמיות הן ספונינים טריטרפנים. צמחים מייצרים ריכוזים גבוהים של תרכובות אלה, והן משמשות הגנה בשביל הצמח מפטריות ומאכילת יתר.

הפעילות ההיפוגלקמית של החומצות הג'ימנמיות מתבטאת בהאטה של ספיגת הסוכר והטריגליצרידים מהמעי אל הדם, ובהגברת הפרשת אינסולין מהלבלב (4). החומצות הג'ימנמיות מתקשרות אל קולטנים של סוכר המצויים במעי, ומונעים ספיגה של סוכר על ידי המעי, וזה מנגנון נוסף התורם להורדת רמת גלוקוז בדם (5).

בנוסף, יש אינטארקציה בין חומצות ג'ימנמיות ובין glyceraldehyde-3-phosphate dehydrogenase (GAPDH) (6).

ישנם מחקרים הטוענים שהג'ימנמה משקם תאים בלבלב . חקרים אחרים אינם מסכימים עם הדעה הזאת. הג'ימנמה שהתפרסם בעיקר כצמח לטיפול בסכרת ,מועיל גם כמוריד רמת כולסטרול וטריגליצרידים בדם (7). המרכיבים של הצמח הם בעלי פעילות אנטי מיקרוביאלית ואנטי דלקתית, ובהודו משתמשים בעלים לטיפול בעששת בפה, בכאבי בטן, במחלות שגרוניות וכן כצמח מנקה (1).

טיפול בעששת
נבדקו מיצויים של עלי ג'ימנמה במתנול-מים, כלורופורם ופטרוליום-אתר לפעילות נגד חיידקים ופטריות הגורמים לעששת בפה. המיצוי היעיל ביותר היה המתנולי (1). הכינו מהיצוי במתנול אבקה שנבדקה, ונמכרת בשוק בשםGurmar Herbal Tooth powder. הפעילות שלה הוכחה על ידי מחקרים קליניים (8).

שימוש בג'ימנמה ברפואת האיורודה
ג'ימנמה נחשב לצמח מר, מחמם, מסייע לעיכול, מחזק של הכבד, משכך כאב ונוגד דלקת (1). ברפואה המסורתית בהודו נהגו להשתמש בעלים של ג'ימנמה גם לטיפול בתולעים, בעצירות, כמחזק של הלב, כמכייח וכמשתן. בפרחים השתמשו בטיפול במחלות הקשורות לליחה ( 1).

בספרות עתיקה בהודו מסופר על שימוש בעלים של ג'ימנמה במקרים של דיספפסיה, שיעול, עצירת שתן, טחורים, צהבת ולויקודרמה (1).

כיום ניתן להשיג את הצמח בהודו בצורות שונות: שקיות תה לחליטה, כדורים, כתוסף מזון, כמרכיב בתוך מוצרים מומלצים להורדת משקל, כמרכיב במוצרי מזון אנרגטיים. נמכר גם מוצר בשם Gymnema sylvestre 75, המכיל 75% חומצות ג'ימנמיות המיועד לשמירה על רמת סוכר תקינה בדם.

רפואה מסורתית: משתמשים בג'ימנמה לטיפול בסכרת, באסתמה, דלקות עיניים, להגנה על הכבד וכן כאנטי מיקרוביאלי (1). הג'ימנמה נחשב לצמח המסייע לאיבוד משקל. החומצות הג'ימנמיות נמכרות כ"תה ג'ימנמה" ומומלצות כסיוע להורדת משקל.

מקורות:

1. Tiwari P. Mishra BN. Sangwam S. Phytochemical and Pharmacological properties of Gymnema sylvestre: An Important Medicinal Plant. Bio Med. Research International, 2014, Article ID 830285.

2. Khramov VA. Spasov AA. and Samokhina MP. Chemical composition of dry extracts of Gymnema sylvestre leaves. Pharamceutical Chemistry Journal, 2008, 42:30-32.

3. Chattopadhyay RR. A comparative evaluation of some blood sugar lowering agents of plant origin. Journal of Ethnopharmacology 1999, 67: 367-372.

4. Patel SS. Shah RS. and Goyal RK. Antihyperglycemic, antihyperlipidemic and antioxidant effects of Dihar, a polyherbal ayurvedic formulation in streptozotocin induced diabetic rats. Inian Journal of Experimental Biology, 2009, 47:564-570.

5. Sahu NP. Mahato SB. Sarkar SK. and Poddar G. Triterpenoid saponins from Gymnema sylvestre, Phytochemistry, 1996, 41: 1181-1185

6. Ishijima Y. takashima T. Ikemura T. and Izutani Y. Gymnemic acid interacts with mammalian glycerol-3-phosphate dehydrogenase. Molecular and Cellular Biochemistry, 2008, 310: 203-208.

7. Spasov AA. Samokhina MP. Bulanov AE. Antidiabetic properties of Gymnema sylvestre (a review) Phamaceutical Chemistry Journal, 2008, 42: 22-26.

8. Parimala Devi B. and Ramasubramabiaraja R. Pharmacognostical and Antimicrobial screening of Gymnema sylvestre R.Br and evaluation of Gurmar herbal tooth paste and powder, composed of Gymnema sylvestre R.Br, extracts in dental caries. International Journal of Pharma and Bio Sciences, 2010, 1: 1-16.

להזמנת ג'ימנמה מהחנות שלנו בעל עלים >>

חזרה לחנות

צמחי מרפא לסטאפ – טיפול צמחי ב-Staphylococcus epidermitis

צמחי מרפא לסטאפ - הפורמולה מנעה התפתחות של ביופילם של החיידק על משטחים של זכוכית ושל פלסטיק, שימוש בצמחים : שורש של

צמחי מרפא לסטאפ – טיפול צמחי ב-Staphylococcus epidermitis

העור מספק הגנה טובה בפני זיהומים הנגרמים על ידי חיידקים. ישנם חיידקים שהם הפלורה הטבעית של העור. הם חיים על העור ומתפרנסים ממנו, ואינם גורמים לזיהומים. אחד מהנפוצים הוא Staphylococcus albus שנמצא על פני העור, ואינו גורם לזיהום. כל סדק או חור קטן בעור הוא שער כניסה לחיידקים, שגורמים לפצע קטן, ואם הם אלימים הם מתפשטים במהירות ונכנסים לשכבות עמוקות של העור וגם לשכבות פנימיות יותר.

אנשים שאצלם מערכת החיסון אינה מתפקדת באופן תקין רגישים במיוחד לזיהומים בעור, כגון, חולי סוכרת שזרימת הדם אצלם לקויה.

Staphylococcus epidermitis הם חיידקים מסוכנים ומכנים אותם חיידקים טורפים. באנגלית מכנים את החיידקים האלה Flesh-eating bacteria.

אלה הם חיידקים החודרים אל השכבות העמוקות של העור והם גורמים לנמק. הם מתקדמים במהירות, במיוחד אצל אנשים עם כשל חיסוני וגורמים למחלה הנקראת Necrotizing fasciitis.

יש כמה קבוצות של חיידקים שעלולים להיות טורפים. והם מעורבים בגרימת fasciitis נקרוטי . ביניהם טיפוסים של סטרפטוקוקים מקבוצה A, סטפילוקוקים MRSA שאינם רגישים למתיציקלין ו- Staph epidrmitis.

חיידקים אלה מייצרים ביופילם שמקנים להם הגנה מאנטיביוטיקה, והמדע מחפש כיצד לעצור התהוות של ביופילם וכיצד להרוס ביופילם שהתבסס.

מחקר שנערך באוניברסיטה בתאילנד הוכיח שטיפול באמצעות צמחי מרפא מעכב ביופילם של Staph. Epidermitis.

ביופילם של סטאפ. אפידרמיטיס נוצר לעיתים קרובות על ציוד של בתי חולים, כגון, קטטר או צינורות שמשמשים להאכלה. חולים המאושפזים בבתי חולים, ובפרט אלה העוברים ניתוחים הם בסיכון גבוה להידבק בחיידק (1).

במעקב שנמשך 30 שנה בדקו 80 מטופלים שעברו ניתוחי לב בבתי חולים לפני ואחרי הניתוח. לפני הניתוח מצאו אצל 4 מטופלים מתוך ה-80 סטאפ. אפידרמיטיס על החזה. אחרי הניתוח מצאו את החיידק שהיה עמיד לאנטיביוטיקה בפצעי הניתוח אצל 43 מטופלים (2).

במחקר שנערך בארבעה מרכזים אמריקאים למחלות לב, נבדקו 1559 תרביות של חיידקים . מתוכם היו 565 חיוביים לסטאפ. אפידרמיטיס. מתוך 565 הבדיקות החיוביות לנוכחות החיידק היו 46% שהשתייכו לאחד מתוך שבעה

Clones של סטאפ. אפידרמיטיס עמיד לאנטיביוטיקה (3).

כשהביופילם של הסטפילוקוקים מתפתח הוא עלול להפוך לחיידק טורף, לחדור לשכבות העמוקות של העור ולגרום לפסייטיס נקרוטי ולהתפשט במהירות לכל הכיוונים (1). הטיפול הקונבציונאלי הוא לעיתים קרובות כרורגי, והרופאים חותכים את כל הנמק ומנקים הכול מסביב.

ישנם טיפוסים של סטאפ. אפידרמיטיס שהם פלורה נורמלית של העור, והם מגינים על שכבות של העור, אבל יש גם טיפוסים אלימים שגורמים למחלות. הסטפילוקוקים האלימים עמידים לפניצילין, לטטרהציקלין, למתיציקלין ולכמה תרופות אנטי ביוטיות נוספות (1).

טיפול בביופילם של סטפילוקוקים באמצעות צמחים

במחקר הנוכחי נבדקו in vitro צמחים המעכבים ביופילם של סטאפ. אפידרמיטיס. לשם כך גידלו במעבדה ביופילם של סטפילוקוקים ובדקו מיצויים של צמחים המעכבים את התפתחות הביופילם.

הצמחים שהיו הפעילים ביותר בעיכוב התפתחות הביופילם היו פורמולה שמכילה שלושה צמחים:

שורש של Maranta arunndinacea

קליפת גזע של Oxylum indicum

הצמח השלם של Commelina benghalensis

הכינו שני מיצויים של הצמחים, אחד במים ואחד באלכוהול. המיצוי האלכוהולי היה פעיל יותר.

הפורמולה מנעה התפתחות של ביופילם של החיידק על משטחים של זכוכית ושל פלסטיק, שעליהם החיידקים גדלים בבתי חולים, ומהם מתפתחים הזיהומים אצל החולים.

החוקרים הישרו את הביופילם של החיידקים בתוך מיצויים שונים של הצמחים לשבעה ימים. המיצוי המוצלח ביותר הרס 90% מהביופילם של הסטפילוקוקים.

נעשו ניסויים עם צמחים נוספים.

הפורמולה שנתנה עיכוב של 30% עד 40% של הביופילם הכילה מיצויים מארבעה צמחים:

שורש וקנה שורש של Curcuma longa

זרעים של Areca catechu

זרעים של אורז Oryza sativa

פירות של Garcinia mangostana

שתי הפורמולות מצויות בשימוש רפואי בתאילנד מאז מאות שנים.

מקורות

1. Chusri S. Sompetch K. Mukdee S. et al. Inhibition of Staphylococcus epidermitis Biofilm Formation by Traditional Thai Herbal Recipes Used for Wound Treatment. Evid.-Based Complement Alternat. Med. 2012, 2012;159797.

2. Archer GI. Tenenbaum MJ. Antibiotic resistant Staphylococcus epidermitis in patients undergoing cardiac surgery. Antimicrob. Agents Chemother. 1980, 17; 269-272.

3. Gordon RJ. Miragaia M. Weinberg AD et al. Staphylococcus epidermitis colonization is highly clonal across US cardiac centers. J. Infect. Dis. 2012, 205: 1391-1398.

חזרה לחנות

צמחי מרפא לטיפול ברוזצאה

צמחי מרפא לטיפול ברוזצאה: אזדרכת הודית- נים, פקעת שום, כורכום, לענה חד שנתית ארתמיס אנואה, ברברית, ניתן להכין משחה

צמחי מרפא לטיפול ברוזצאה–

רוזצאה היא הפרעה שכיחה של העור. היא מתבטאת כפריחה של נקודות אדומות על הפנים, כולל המצח, הלחיים, הסנטר והאף. הפריחה עלולה להתפשט גם לעיניים, לבית החזה והגב. רוזצאה שכיחה יותר אצל נשים.

הגורם למחלה אינו ידוע, אבל מניחים שיש כמה גורמים שעלולים לגרום להופעתה ולהפיכתה לכרונית, כולל זיהומים כרוניים, עיכול לא תקין, רגישות למזון, תופעות לוואי של תרופות ואורח החיים בכללותו.

רוזצאה כרונית מתבטאת בהתנפחויות, ובהגברת הצבע האדום של העור. לעתים קרובות העיניים אדומות ויש תחושה קשה של בעירה.

אם משאירים מצב כרוני ללא טיפול, כלי הדם של הפנים מתרחבים, האף מתרחב ומתעגל ומאדים מהדלקת הכרונית.

במקרים כאלה ממליצים המטפלים להימנע מאוכל חריף, מאלכוהול, ממזון מחמם, ממזג אוויר חם, מעישון, משהייה ארוכה בשמש ומטמפרטורות קיצוניות של חום אור קור. בנוסף ממליצים על מזון שאינו מעורר דלקות ועל שימוש בצמחים. ישנם מקרים שהטיפול מצליח, ויש הטבה במצב המטופל ואפילו ריפוי.

אחרי עבודה של 20 שנה של טיפול במקרים רבים של רוזצאה, מציע החוקר טיפול שיביא לריפוי מלא ושחרור מהמחלה (1).

הפלורה של האדם

החיידקים שחיים בתוכנו הם אלה שרכשנו מאז שנולדנו, והם התרבו ונעשו חלק אינטימי מגופנו. העור נושא עליו מינים רבים של חיידקים שעלולים לגרום לזיהומים. בנוסף לחיידקים מצויות על העור גם פטריות, כגון קנדידה- השמר הלבן וטיפוסים שונים של Trichophyton שגורמים לגרוד (1).

החיידקים שחיים במעי עלולים לגרום למחלות דלקתיות בעור, וזה מאשר את מה שהיה ידוע ברפואה המסורתית שהעור משקף את מה שקורה במעי (1).

חוקרים מצאו קשר בין תופעה של גידול יתר של חיידקים במעי הדק ורוזצאה.

התופעה נקראת Small Intestine Bacterial Overgrowth (SIBO). כשנתנו טיפול באנטיביוטיקה rifaximin כדי להפחית חיידקים פתוגניים מהמעי הדק, דווחו מטופלים עם רוזצאה על שיפור ניכר במצבם.

חוקרים אחרים מניחים שרוזצאה נגרמת על ידי זיהום עם קרדית הנקראת Demodex folliculorum. היא מתרבה על החלב המופרש בעור.

הנחה נוספת היא שרוזצאה קשורה לשינוי במערכת החיסון, שנגרם משינוי במעי והוא מאפשר לדלקת לשרוד.

אצל מטופלים עם רוזצאה מוצאים רמה גבוהה של ויטמין D בהשוואה לקבוצות הביקורת.

על אף ההשקעה הגדולה במחקר על המקור לרוזצאה, אנו נמצאים בשלב של הנחות שונות שכל אחת מתבססת על משהו, וכולם מחפשים איך לעזור לחולים שסובלים מאד מהמחלה.

החוקר מסכם ואומר שבמקור למחלה יש הפרעה במערכת החיסון, שנגרמת מגורמים שונים, כגון, התזונה, מצב הבריאות של המעי, אורח חיים שכולל את הטיפול בעור והחשיפה לשמש.

צמחי מרפא לטיפול ברוזצאה:

לשיקום הפלורה של המעי מציע החוקר שימוש על בסיס קבוע בכרוב כבוש, במלח וירקות אחרים כבושים במלח. הוא אינו ממליץ על קמבוצ'ה שמכילה שמרים שמתיישבים במעי.

התזונה חייבת להיות דלה בסוכר ובפחמימות מזוקקות.

במקרים של גידול יתר של חיידקים במעי – SIBO, משתמשים בצמחי מרפא אנטי בקטריאליים כדי לעכב גידול של חיידקים פתוגניים.

צמחי מרפא אנטי בקטריאליים לטיפול ברוזצאה ולמניעת רוזצאה SIBO:

שם הצמח	השם בעברית	חלקי צמח בשימוש
Azadirachta indica	איזדרכת הודית- נים	עלים
Allium sativum	שום	פקעת
Curcuma longa	כורכום	שורש, קנה שורש
Artemisia annua	לענה חד שנתית	עלים
Berberis aquifolium	ברברית	שורש

שימוש קבוע בתרופות אנטי דלקתיות NSAID, תרופות המפחיתות חומציות בקיבה, אופיאטים מחמירים מצב של גידול יתר של חיידקים במעי, ומפריעים לריפוי של רוזצאה.

הנוזל שבו כבשו את הכרוב או את הירקות האחרים מכיל חיידקים פרוביוטיים חיוביים לעור. החוקר ממליץ למטופלים להשתמש בו בשימוש חיצוני ולמרוח אותו על העור הפגוע.

מסכה מצמחים אנטי בקטריאליים יכולה להועיל במקרים שהקרדית Demodex גרמה לרוזצאה. מכינים מסכה מצמח שהוא הבסיס, כגון, קווקר, קמח שעורה או חומוס טחון וצמחים אנטי בקטריאליים.

דוגמא למסיכה:

50 ג' קווקר טחון

50 ג' עלי Neem טחונים לאבקה דקה

50 ג' עלי מרוה רפואית טחונים

הכמויות משתנות לפי גודל השטח שצריך לכסות. ניתן להחליף את המרווה בצמחים אחרים, כגון, בת קורנית מצויה, אכילאה אלף העלים, אונקריה, פירות של ערער, לה פצ'ו. ניתן גם להוסיף כמה טיפות של שמן עץ התה.

מערבבים את הצמחים ומוסיפים מעט מים וממשיכים לערבב עד שנוצרת מחית. משתמשים בה כמסכה, או שמשפשפים את העור הפגוע עם המחית.

שיקום העור

בכל פעם שיש פריחה, פצעים או בעיה בעור, צריך לחשוב על התזונה ועל בריאות המעי הדק. במקרים של רוזצאה מומלץ לאכול מזון דל בפחמימות ועשיר בשמנים מזינים, עם ירקות עלים, ומזון מריר כדי לעזור לכבד. רצוי להפחית בשמנים עשירים בחומצות שומניות אומגה 6, להוציא מהתזונה את החיטה שמכילה גלוטן ופפטידים רבים אחרים, ולהימנע מחלב ומוצריו.

הסוכר עלול להזיק לעור וחשוב לא להשתמש בו.

הסבון והשמפו התעשייתיים מזיקים לעור ולשיער. הם מייבשים, פוגעים בחומצות השומניות ובחיידקים שעל פני העור. רבים מפתחים רגישות לסבון ולשמפו. מופיעים פצעים ופצעונים על פני העור, ונשירת שיער אצל גברים ונשים צעירים.

ברפואת האיורודה ממליצים לנקות את העור עם שמן. משתמשים בעיקר עם שמן אפרסק, משמש, שומשום. מורחים את השמן ומחדירים אותו לתוך העור. ניתן להוסיף כמה טיפות של שמן נדיף של לבנדר.

ג'ל של אלויורה שמשתמשים בו טרי מרגיע את תחושת הבעירה, ומוסיף לחות לעור. ניתן להשתמש ברצועות שחותכים מהעלים ומורחים את הג'ל על העור.

המלצות למזון

רצוי להפחית :

מזון ממשפחת הסולניים, כגון, עגבניות, חצילים ותפוח אדמה

מזון בעל טעם חמוץ, כגון, תפוזים, חומץ, יוגורט

מזון בעל טעם חריף, כגון, צ'ילי, שום, זנגביל

מזון שעלול לעורר דלקת, כגון, שמנים מזוקקים, מרגרינה, אוכל מתועש.

כדי להפחית דלקת בגוף צריך למנוע התלקחות מיותרת של מערכת החיסון.

רגישות למזון עלולה לעורר מנגנון של אלרגיה. מערכת החיסון תתערב ותייצר נוגדנים, ישתחררו ציטוקינים שיגרמו לתאים נוספים של מערכת החיסון להתעורר לפעולה, להגברת החדירות של כלי הדם, לנפיחות ולדלקת.

מערכת החיסון שלנו מוכנה לפעולה בכל עת, אבל חשוב שתהיה רגועה ושלא תצא למלחמה שאין בה צורך. לשם כך דרושה מודעות למזון שאנו אוכלים, ומשמעת עצמית כדי לוותר על מה שלא מתאים לנו.

מקורות

1. Todd Caldecott How to get rid of rosacea, August 2014, Food as Medicine, The Theory and Practice of food.

לחזרה לחנות

חומצות אמינו, ויטמינים ומינרלים הדרושים לגוף כדי לשמור על בריאות הנפש – Nutritional approaches to mental health

ויטמינים בריאות הנפש - חומצות אמינו, ויטמינים ומינרלים הדרושים לגוף כדי לשמור על בריאות הנפש - ישנם לפחות 15 מינרלים חיוניים לבריאות

חומצות אמינו, ויטמינים ומינרלים הדרושים לגוף כדי לשמור על בריאות הנפש – Nutritional approaches to mental health

כשמתעוררת בעיה נפשית, כגון, קושי להתרכז, נשירה מבית הספר, דכאון קל או חמור יותר, קשיים חברתיים נוהגים לחפש עזרה רפואית.

Hila Cass היא פסיכיאטרית אמריקאית המטפלת בשיטת הרפואה המשולבת. היא מטפלת באדם עצמו ולא רק בבעיה שלו, ומחפשת מה עלול לגרום לקשיים שלו, וכיצד ניתן לעזור לו.

בכתבה הנוכחית היא מתייחסת לחוסר בחומצות אמינו, בוויטמינים ומינרלים שעלולים לגרום לבעיות נפשיות, ומסבירה כיצד הם מסייעים לבריאות הנפש.

החוסר במרכיבים קשור לתזונה שאינה מספקת אותם. תזונה של מזון מהיר, מתועש, טעים לחיך אך לוקה בחסר עבור הגוף כולו והמוח.

חומצות אמינו, ויטמינים ומינרלים חשובים למערכת העצבים.

חומצות אמינו

מעבר של גירוי עצבי מתא עצב אחד לשני נעשה בתיווך של נוירוטרנסמיטורים (מתווכים עצביים). החומצות האמיניות הן אבני הבניין לכל החלבונים שבגוף, והן גם הפרקורסור למתווכים העצביים הנוצרים בתוך תאי העצב.

שלוש חומצות אמינו קשורות באופן ישיר למצב הרוח, לזיכרון, לכושר הלימוד ולמניעת דכאון (1). השלוש הן: פניל-אלנין, טירוזין וטריפאופאן.

פניל-אלנין וטירוזין הן פרקורסור של הנוירוטרנסמיטור נור-אפינפרין, שקשור לשינה, לחלימה ולרגשות. הוא משפיע על מצב של עירנות ועל ויסות מצב הרוח. נור- אפינפרין הוא המתווך העצבי העיקרי במערכת הסימפטטית.

טטריפטופאן הוא פרקורסור של סרוטונין. הוא הופך בגוף ל- 5-hydroxytryptophan ולסרוטונין. 90% מהסרוטונין בגוף מצוי במערכת העיכול, והשאר בטסיות הדם ובמערכת העצבים. הוא עוזר נגד דכאון.

ניתן לקחת חומצות אמינו ביחד עם היפריקום או עם ויטמין B6 כדי לחזור למצב של איזון.

ויטמינים

ויטמין B1 Thiamine

המוח משתמש בתיאמין כדי להפוך את הגלוקוז לאנרגיה. במצב של חוסר בתיאמין חסרה אנרגיה למוח. זה יכול לגרום לעייפות, דכאון, חרדה, רגזנות, דאגנות-יתר.

חסר בוויטמין B1 עלול לפגוע בזיכרון, לנדודי שינה ולהפרעות במערכת העיכול.

מזון המכיל פחמימות מזוקקות, כגון סוכר בצורה מוגזמת מייבש את המלאי של ויטמין B1.

ויטמין niacin B3

חוסר בויטמין B3 גורם לחרדה ולאיטיות פיזית.

ויטמין B6 pyridoxine

ויטמין B6 חיוני לייצור נוירוטרנסמיטורים. נמצא שיש קשר בין חוסר בוויטמין B6 ודכאון. ריכוז נמוך של ויטמין B6 גורם לאנמיה, ישנוניות, עוויתות.

גלולות נגד היריון עלולות לגרום לחוסר בוויטמין B6.

ויטמין cobalamin B12

חוסר בויטמין B12 עלול לגרום לאנמיה, לפגוע במצב הרוח, לפרנויה, מבוכה, דמנציה, הלוצינציות, לחולשה וקוצר נשימה.

בכבד יש בדרך כלל מלאי שלB12 מספיק ל-3-5 שנים, ולכן החוסר אינו מתבטא מיד. לקיחת ויטמין B12 כתוסף יכול לעזור ל-10%עד 30% מהאנשים הסובלים מדיכאון.

חומצה פולית- ויטמין B9

חומצה פולית מעורבת בייצור של כמה נוירוטרנסמיטורים, והיא חיונית לייצור של המוגלובין. חוסר בחומצה פולית עלול לגרום לאנמיה. הוא עלול לגרום גם לעייפות ודמנציה.

ויטמין C

ויטמין C ידוע כאנטיאוקסידנט יעיל מאד. בנוסף הוא חשוב לבריאות הנפש. חוסר בוויטמין C עלול לגרום לדיכאון. לקיחת 1-3 ג' ליום של ויטמין C חשוב במקרים של דכאון.

מינרלים

ישנם לפחות 15 מינרלים חיוניים לבריאות.

נתרן ואשלגן קובעים את איזון האלקטרוליטים של הגוף. הגזמה במלח עלולה לשבש את האיזון, להשפיע על רמה של נוירוטרנסמיטורים ולגרום לדיכאון, לתסמונת טרום-ויסתית.

חוסר בברזל גורם לאנמיה, לחולשה, לנדודי שינה.

חוסר במגנזיום עלול לגרום לחרדה, דאגנות, כאבי שרירים. מחלות של הכליות עלולות לגרום לחוסר מגנזיום. המנה היומית הדרושה של מגנזיום היא 400-800 מ"ג.

במקרים של דכאון מוצאים רמה גבוהה של סידן בגוף. שיפור במצב הדכאוני מתבטא בירידה הדרגתית בריכוז הסידן עד לרמה הנורמלית.

סידן ומגנזיום ביחד שומרים על ההומיאוסטזיס בגוף.

אבץ דרוש לכמה תהליכים הקשורים לפעילות המוח. חוסר באבץ עלול לגרום לאיטיות מנטלית, להפרעות ריגשיות ולשינויי בחוש הטעם ובתחושות, לפגיעה במערכת החיסון ובעור.

ישנן מחלות העלולות לגרום לדיכאון, כגון, העייפות הכרונית, היפוגליקמיה, לחץ דם נמוך. יש לבדוק גם חוסר איזון הורמונלי.

דכאון עלול להופיע בגלל חוסר איזון בהורמונים של התירואיד או של מערכת המין. במקום לטפל בדיכאון עם תרופות קשות, עדיף לטפל בגוף כולו ולהחזיר לו את האיזון.

חזרה לחנות

טיפול צמחי בכיב קיבה (אולקוס)

אולקוס- טיפול בעזרת צמחי מרפא בכיב קיבה אולקוס: נטופית רפואית, אכילאה, כורכום, גוטו קולה, שוש קירח, אולמוס, אלוורה

כיב קיבה או אולקוס היא מחלה נפוצה של מערכת העיכול. פצעים פתוחים מופיעים על דופן הקיבה או התריסריון, וגורמים לכאבי בטן, תחושה של בעירה, כאבים שמופיעים שעתיים או שלוש שעות לאחר הארוחה, בחילה או הקאות.

מעריכים שבארצות מערביות 2.4% מהאוכלוסיה סובלים ממחלה זו (1). מספר המקרים גבוה יותר בין מעשנים, בין אנשים המרבים בשימוש בתרופות אנטי דלקתיות NSAIDS , ובין אלה המרבים בשתיית אלכוהול (1).

הטיפול הקונבנציונלי כולל תרופות אנטיביוטיות נגד החיידק הליקובקטר פילורי, שהוכח הקשר בינו לבין אולקוס בקיבה ובתריסריון. בניגוד למה שחשבו במשך שנים רבות שאין אפשרות לחיידקים להתקיים בקיבה, הליקובקטר מתיישב בקיבה, כשהוא מקיף את עצמו בענן של אמוניה. הוא נמצא לפחות אצל 20% מהאוכלוסיה, אבל רוב האנשים אינם מפתחים מחלה. הטיפול האנטיביוטי ארוך. החיידק מגן על עצמו וקשה מאד לחסל אותו.

נותנים טיפול משולש. חומר המפחית את חומציות הקיבה ושתי תרופות אנטי ביוטיות. ניתן להשתמש ב- Bismuth salicylate במקום התרופה השנייה.

הטיפול הארוך פוגע בפלורה הטבעית של הקיבה וגורם להפרעות במערכת העיכול.

מחקרים קליניים הראו שניתן לטפל בכיב קיבה עם צמחי מרפא, שהשימוש בהם גורם לפחות תופעות לוואי, ובנוסף מחיר הטיפול הצמחי זול בהרבה ממחיר הרפואה המערבית (2).

השימוש בצמחי מרפא לריפוי מחלות שונות של מערכת העיכול הוא בן אלפי שנים. כל רפואה מסורתית שבאה מכל חלקי תבל למדה להכיר את הצמחים הגדלים בסביבה, ושניתן להשתמש בהם כדי להקל על כאבי בטן ולרפא מחלות שונות של מערכת העיכול, כולל אולקוס בקיבה ובתריסריון (1).

מחקרים קליניים רבים פורסמו המדווחים על הצלחות של טיפול בצמחים. על שיפור במקרים של כיב קיבה אחרי 3-5 ימים אצל חלק מהמטופלים, ואחרי 6-8 שבועות היה שיפור אצל למעלה מ-80% מהמטופלים (1).

חלק מהמחקרים ערכו השוואה בין טיפול בצמחים לבין טיפול עם תרופות קונבנציונליות.

כמה מחקרים בדקו טיפול עם צמחי מרפא בכיב בקיבה ובתריסריון מול תרופה קונבנציונלית cimetidine. הטיפול נמשך ארבעה שבועות, והחוקרים הסיקו שהטיפול בצמחים היה יעיל יותר (1).

שילוב של צמחי מרפא עם התרופה ranitidine הראה השפעה סינרגיסטית בטיפול בכיב קיבה (1).

הצמחים היו יעילים יותר גם בריפוי כיב קיבה וגם במניעת מחלה חוזרת.

לדוגמא, מחקר אחד הראה ריפוי אצל 62.4% מהמטופלים בכיב קיבה שהשתמשו בצמחי מרפא. אצל 17.7% מהמטופלים המחלה חזרה לאחר שנה.

אצל המטופלים שקבלו במשך תקופה זהה cimetidine היה ריפוי אצל 50.7% מהמטופלים, והמחלה חזרה לאחר שנה אצל 54.1% מהם (1). טיפול משולב של צמחי מרפא ו-omeprazole במשך ארבעה שבועות הוריד את מספר המקרים החוזרים לאחר ששה חודשים ל-25%. כאשר ניתן טיפול עם omeprazole לבד במשך ארבעה שבועות, היה מספר המקרים החוזרים לאחר ששה חודשים 57.1% (1).

טיפול בכיב פפטי עם צמחי מרפא

נבחר בצמחי מרפא בעלי התכונות הבאות:

מרככים, demulcent צמחים שירפדו את הקרומים הריריים ויגנו עליהם

מכווצים, astringent צמחים שיחזקו ויהדקו את הקרומים הריריים

אנטי מיקרוביאליים שיפעלו נגד ההליקובקטר וחיידקים פתוגניים אחרים

מרפאי פצעים, vulneraries, שיסייעו לריפוי וסגירת הפצעים, ולשיקום הקרומים הריריים של הקיבה והתריסריון.

צמחים מומלצים לטיפול בכיב פפטי: (להזמנת הצמח יש ללחוץ על שמו בעברית, הצמחים המסומנים ב * לא קיימים בחנות)

שם הצמח	השם בעברית	חלקי צמח בשימוש
Althea officinalis	נטופית רפואית	שורש ועלים
Berberis officinalis	ברברית*	קליפת הגזע
Achillea millefolium	אכילאה אלף העלים	נוף הצמח
Curcuma longa	כורכום	שורש, קנה שורש
Aloevera	אלויורה*	ג'ל מהעלים
Centella asiatica	גוטו קולה	עלים
Glycyrrhiza glabra	שוש קירח	שורש
Ulmus fulva	אולמוס	קליפת הגזע
Tabebuia avellanedae	לה פצ'ו	קליפת הגזע
Vaccinium myrtillus	אוכמניות	פירות
Filipendula ulmaria	ספיראה	עלים ופרחים
Agrimonia eupatoria	אבגר**	נוף הצמח
Ocimum sanctum	ריחן קדוש	עלים

נטופית רפואית ואולמוס הם צמחים מרככים המכילים ריכוז גבוה של ריר, המרפד רקמות ומגן עליהן מפני מרכיבים המשתחררים ממערכת החיסון.

ברברית ולה פצ'ו הם צמחים אנטי בקטריאליים, אנטי ויראליים ונוגדי טפילים.

התפקיד שלהם בפורמולה הוא להילחם בהליקובקטר פילורי.

אכילאה אלף העלים הוא צמח אנטי בקטריאלי ועוצר דימומים. במקרים של אולקוס עלול להיות דימום מהקיבה.

אלויורה וגוטו קולה הם צמחים הבונים רקמות ומרפאים פצעים. ניתן להוסיף גם קלנדולה רפואית שהוא מרפא פצעים, נוגד דלקת ואנטי אוקסידנט פעיל.

כורכום הוא אנטי דלקתי יעיל ביותר ואנטי אוקסידנט.

ספיראה מכיל סליצילטים ובנוסף הוא צמח אסטרינג'נט. הוא נוגד דלקת ומעכב פרוסטלנדינים.

שוש קירח הוא אחד הצמחים החשובים ביותר לטיפול בכיב פפטי. הוא מרכך, אנטי דלקתי, מפחית מתח, אנטי ויראלי, מגן על הכבד. הוא מסייע לטיפול בכיבים בפה, בקיבה ובתריסריון.

האוכמניות עשירות באנתוציאנינים שהם אנטי אוקסידנטים ואנטי דלקתיים

אגרימוניה הוא צמח אסטרינג'נט שעוצר דימום ומסייע לאיחוי רקמות וריפוי פצעים. ריחן קדוש מוריד את חומציות הקיבה (1).

לסיכום טוענים החוקרים שצמחי מרפא הם מועילים מאד לטיפול בכיב פפטי. הם נלחמים נגד החיידק הליקובקטר פילורי, מרגיעים את מערכת החיסון, עוזרים לרפא את הפצע הפתוח, עוצרים דימום, מפחיתים כאב, מרפדים את ריריות הקיבה והמעי ועוזרים להם להשתקם (1).

מקורות

1. Wei-Ping Bi, Hui-Bin M. Mao-Qiang M. Efficacy and safety of herbal medicine in treating ulcer: A review. World Journal of Gastroenterology 2014, 20: 17020-17028.

2. The cost for treating gastric ulcer. Available from: http://jibing.qiuyi.cn/wky/2013/0509/132036.html

3. De Kundu P. Swarnakar S. Ramamurthy T. et al. Antimicrobial activity of curcumin against Helicobacter pylori isolates from India and during infections in mice. Antimicrob. Agents Chemther. 2009, 54:11-17.

4. Khayyal MT. el-Ghazaly MA. Kenawy SA et al. Antiulcerogenic effect of some gastrointestinally acting plant extracts and their combination. Arzneimittelforschung 2001, 51:545-553.

5. Lee SY. ShinYW. Hahm KB. Phytoceuticals: mighty but ignored weapons against Helicobacter pylori infection. J. Dig Dis. 2008 9: 129-139.

6. Mota KS. Dias GE. Pinto ME.et al. Flavonoids with gasteoprotective activity. Molecules, 2009, 14: 979-1012.

7. Zaidi SF. Yamada K. Kadowaki M. et al. Bactericidal activity of medicinal plants, employed for the treatment of gastrointestinal ailments against Helicobacter pylori. J. Ethnopharmacol. 2009, 21:286-291

מקור התמונה

לחזרה לחנות

החיידק MRSA Staph

החיידק MRSA Staph - שני דברים שעלולים לגרום לאדם לקושי להתגבר על זיהום בקטריאלי. האחד הוא רמה נמוכה של ויטמין D, והשני הוא פגיעה במערכת החיסון

החיידק MRSA Staph

תשובה של Paul Bergner לשאלה בקשר למחלה שנגרמה על ידי MRSA- סטפ.

הסטפילוקוקים הם חיידקים גרם-חיוביים נפוצים מאד. רוב המינים של הסטפילוקוקים אינם אלימים כלל, והם חלק מהפלורה הנורמלית של האדם, הם מצויים בעיקר בעור ובקרומים הריריים.

ישנם מינים אלימים הגורמים למחלות בעור, בדרכי הנשימה ובדרכי השתן.

אחד מהמינים האלימים הוא Staph. aureus. סטפילוקוקים בדרך כלל רגישים לאנטיביוטיקה. אחת התרופות האנטיביוטיות המקובלות היא methicillin.

ישנם זנים של סטפילוקוקים שפתחו עמידות למתיצילין, ומכנים אותם בשם MRSA Methicillin Resistant Staphylococcus aureus

רוב האנשים הסובלים מזיהומים עם סטפילוקוקים עמידים למתיצילין, היו מאושפזים קודם בבית חולים, במרכזים לדיאליזה או במקומות אישפוז שונים. טיפוסים שונים של MRSA גורמים לזיהום בין אנשים בריאים.

כשהזיהום פוגע בעור הוא מופיע תחילה כתפיחה אדומה, שעלולה להתפתח לפצע מזוהם , לכיב או לאבסס עמוק ומכאיב.

נשאלה שאלה בפורום של Herbalhall לגבי ילד בן 13, שהיה חולה בדלקות אוזניים לעתים קרובות, עבר התקפים של אסתמה, אלרגי לדברים רבים, והוא סובל מפצעים קשים שנגרמו על ידי MRSA. המטפל מבקש עזרה מהחברים שבפורום כיצד לטפל בילד. היו תשובות שונות ועצות שניתנו לו.

Paul Bergner הוא הרבליסט, מטפל ותיק וחוקר. להלן התשובה שהוא נתן.

הוא רואה שני דברים שעלולים לגרום לאדם לקושי להתגבר על זיהום בקטריאלי. האחד הוא רמה נמוכה של ויטמין D, והשני הוא פגיעה במערכת החיסון בגלל רגישויות למזון. לפי התיאור שניתן , הילד סובל מדלקות במשך כל ימי חייו, בגלל מזון שלא מתאים לו ומעורר אצלו תגובה אלרגית שנעשית חמורה יותר במשך השנים, והיא מתגברת כל שנה בחודש אוקטובר.

P. Bergner טוען שהוא טיפל בכמה מקרים חמורים שלMRSA .

במקרה אחד של MRSA כרוני, אלא המליץ להוריד מהתזונה מזון שהמטופל היה רגיש אליו, ונתן לו ויטמין D ותוספים של חומצות שומניות אומגה 3. למרות שלא טיפל ישירות בספילוקוקים, החיידק נעלם ולא חזר. הריפוי היה מושלם.

מקרה אחר היה קשה יותר. אישה במצב בריאות טוב, בעלת מודעות לתזונה. היא לא אכלה גלוטן ולא מוצרי חלב ואכלה ירקות טריים.

היה לה זיהום עיקש של MRSA על הפנים ועל בית החזה. אחרי שהטיפול הממושך עם אנטיביוטיקה לא עזר פנתה לרפואה משלימה. צמחים שנתן לה מטפל סיני עזרו אבל לא פתרו את הבעיה.

היא סיפרה ל-Bergner שהיא מרגישה נפוחה כשהיא אוכלת ביצים, והוא הציע לה להפסיק לאכול ביצים ל-10 ימים. החיידק נעלם בימים האלה ללא כל טיפול נוסף.

ויטמין D מתווך ייצור של חלבון נוגד דלקת בעור. מומלץ להשתמש בויטמין D במקרים של אקסמה.

חוסר ויטמין D יכל להסביר את הבעיה של הילד שחי באזור שבו היום קצר מאד בחורף. מצב הילד מחמיר כל שנה בחודש אוקטובר, ורק בקיץ הוא מרגיש יותר טוב. ניתן להסביר את זה על ידי הירידה בייצור ויטמין D בחודשים האלה.

הילד לא לקח ויטמין D כתוסף, וכשהתחיל לקחת מצבו השתפר מאד.

P. Bergner ממליץ לכל מטפל לבדוק רמה של ויטמין D אצל כל מטופל שמגיע אליו עם אקסמה או עם מחלות דלקתיות אחרות על העור. הוא ממליץ על מינון של 5000 יחידות בימים הראשונים, ואח"כ אפשר לרדת בהדרגה.

חזרה לחנות

טיפול טבעי לדלקות חוזרות בדרכי השתן

טיפול בצמחי מרפא לדלקת בשתן מסייע במניעת דלקות חוזרות וכולל צמחים המספקים הגנה, חיטוי ושיקום הרקמות. לקריאת סקירת הצמחים המלאה לטיפול בדלקות בדרכי השתן >>

זיהומים חוזרים בדרכי השתן עלולים להיות תוצאה של שימוש מוגזם באנטיביוטיקה, שימוש בתכשירים הורגי זרע, יחסי מין, כשל חיסוני. הזיהומים מלווים בכאב, צריבה, כאבי גב תחתון ולפעמים גם דימום בשתן.

הרפואה הקונבנציונלית משתמשת באנטיביוטיקה, ושימוש מוגבר עלול לפגוע בפלורה הטבעית של הגוף, וגם לגרום לעמידות של החיידקים לאנטיביוטיקה. הטיפול האנטיביוטי אינו מונע מהזיהום להתפתח בדרכי השתן. טיפול מונע ניתן עם ריכוזים קטנים של אנטיביוטיקה לתקופה ארוכה של לפחות 6 חודשים ולעיתים קרובות יותר.

החיידק השכיח ביותר בגרימת זיהומים בדרכי השתן הוא E. coli

ב-90% מהמקרים ניתן לבודד את הקולי מהשתן.

טיפול אלטרנטיבי בזיהומים בדרכי השתן

D– מאנוז

הטיפול עם D- מאנוז נחשב ליעיל ביותר לטיפול ולמניעה של זיהומים בדרכי השתן.

D-מאנוז הוא סוכר המצוי בפירות, כגון, תפוחי עץ, אוכמניות וחמוציות, והוא הגורם לחמוציות לקשור את חיידקי הקולי, ולמנוע מהם להתקשר לתאי האפיתל של שלפוחית השתן. הוא אינו הורג את החיידקים, אלא רק מונע מהם להתקשר לתאים ולגרום זיהום. החיידקים נשטפים עם השתן, ואפשר לבודד אותם חיים מהשתן.

D-מאנוז אינו גורם לתופעות לוואי שליליות, והוא נחשב בטוח לשימוש. הטבה במצב המטופל מורגשת כבר אחרי יום אחד, ורוב הסימפטומים נעלמים בתוך יומיים עד 3ימים.

המינון הוא 500 מ"ג בקפסולה או באבקה, עם כוס מים כל שעתיים עד שלוש שעות במשך 5 ימים.

רצוי לקחת את המאנוז במינון נמוך במשך כמה ימים אחרי שהסימפטומים נעלמים. ניתן גם להשתמש במינונים נמוכים.

במקרים של זיהומים חוזרים ניתן להשתמש במינונים נמוכים כטיפול פרופילקטי . מאנוז יעיל בעיקר לטיפול בחיידקי הקולי, אבל יש חיידקים נוספים .הגורמים לזיהומים במערכת השתן.

במקרים של זיהומים חוזרים החיידקים מצליחים להתיישב על התאים של שלפוחית השתן וליצור ביופילם והם אלה שחוזרים וגדלים אחרי כל טיפול, וקשה להשתחרר מהם.

הטיפול צריך להיות נגד הביופילם המגן על החיידקים מפני אנטיביוטיקה ומפני מוצרים אלטרנטיביים. ניתן להרוס את הביופילם באמצעות אנזימים המפרקים את הסוכרים והפיברין של הביופילם.

Lauricidin

לוריצידין הוא מוצר פטנט שמקורו ב- monolaurin, שהוא חומצה שומנית בעלת 12 אטומי פחמן המופקת משמן קוקוס, ומייצרים ממנה מונו -אסטר של חומצה לאורית. מונולאורין הוא מוצר טבע. הוא מצוי בחלב אם כחלק מהתמיכה החיסונית של האם, וההגנה על התינוק.

מחקרים שנערכו לפני כ-30 שנה הראו שלמונולאורין יש פעילות אנטי -מיקרוביאלית, נגד חיידקים גרם-חיוביים ונגד שמרים(1). הוא חודר לתוך הממברנות של חיידקים גרם-חיוביים ומפרק אותן. הוא מונע מהתאים להתחלק, ומסייע למערכת החיסון להתגבר עליהם.

הוכיחו פעילות של מונולאורין נגד סטרפטוקוקים, סטפילוקוקים, ליסטריה, קלוסטרידיום, Corynbacterium ו- Bacillus cereus (1).

מחקרים שנערכו באוניברסיטת מינסוטה הראו שמונולאורין פעיל נגד הליקובקטר פילורי. הוא אינו פעיל נגד רוב החיידקים הגרם-שליליים, כגון סלמונלה, קולי, פסוידומונס ואחרים.

מונולאורין פעיל גם נגד וירוסים רבים, כגון, CMV, EBV,, וירוסים של שפעת, הרפס סימפלקס 1 ו-2 ואחרים. כנראה שהוא תוקף את המעטפת של הוירוס ופוגע בחלוקה של החומצה הגרעינית (1).

לוריצידין בטוח לשימוש של בני אדם.

Nattokinase

נטוקינאז נוצר על ידי חיידקים המצויים במזון המותסס נאטו. זהו אנזים פרוטאוליטי שמסוגל לשבור את החלבונים הסיביים המחזיקים את מבנה הביופילם. נאטוקינאז אינו מתאים לאנשים הלוקחים קומדין או אספירין, או תרופות אחרות המשפיעות על קרישה של דם.

Lactoferrin

לקטופרין הוא חלבון רב-תפקודי. הוא מהווה מרכיב במערכת החיסון עם פעילות אנטי מיקרוביאלית. הוא מרכיב של החיסון המולד, והוא מצוי בעיקר בהפרשות של קרומים ריריים.

הוא עוצר התפתחות של ביופילם פתוגני על ידי כך שהוא נקשר לברזל, ומפריע לחיידקים ליצור צברים של תאים וביופילם.

מחקרים נעשו עם עכברים, והראו שכמות חיידקי הקולי בכליות ובשלפוחית השתן ירדה באופן משמעותי, 24 שעות אחרי שנתנו לעכברים לקטופרין פומי.

בשנים האחרונות ישנם חוקרים הטוענים שדלקות בדרכי השתן נגרמים על ידי סטרפטוקוקים מקבוצה B, שמהווים פלורה נורמלית במערכת הרבייה.

כיצד למנוע ולטפל בדלקות כליות

דלקות בשלפוחית השתן, במיוחד כשהן חוזרות ונישנות, עלולות לגרום לדלקת בכליות. מכאן החשיבות הגדולה לטפל בהן ולמנוע אותן.

סיבוך של זיהומים סטרפטוקוקליים עלולים לגרום לגלומרולונפריטיס, ויש גם מחלות כרוניות, כגון, לופוס שמגבירות נטייה לדלקת כליות (1).

כדי למנוע דלקות חוזרות יש לאמץ אורח חיים שמפחית מצבי דלקת באופן כללי, ובמיוחד מונע נזק לכליות.

יש חשיבות גדולה לשמנים שמשתמשים בהם. יש להימנע ממרגרינה ומשמנים מזוקקים, ולהפחית בשמנים המכילים חומצות שומן אומגה 6, כגון, שמן קנולה, תירס, חמניות, סויה. ניתן להשתמש בשמן זית, שומשום, Hemp, וכשמן לסלט מומלץ להשתמש בשמן פשתן שעשיר בחומצת שומן אומגה 3.

דלקת כליות ממושכת עלולה לפגוע בנפרונים וברקמה של הכליות. שמן קוקוס עשוי למנוע נזק לרקמת הכליות ולהגן על הנפרונים (2).

תזונה ענייה בחלבונים מסייעת במקרים של דלקת כליות. מומלץ לאכול קטניות שהן עשירות בחלבון ובחומצות אמיניות, וכמות קטנה של חלבון מהחי. במיוחד חשוב לספק חלבונים לאנשים שהבעיה בכליות גרמה להם לאנמיה.

ניקוי של הכליות ממרכיבים שעלולים להזיק כולל ויתור על אוכל מתועש, מזון המכיל סירופ תירס או סירופ אגבה שהם עשירים בפרוקטוז, מזון מהיר שהוא עשיר בחומרים משמרים המבוססים על זרחן וממתיקים סינתטיים שהם רעילים לכליות. מומלץ גם להימנע ממזון מהונדס שעדיין לא יודעים מה חומרת הנזק שהוא גורם.

מומלץ להרבות במזון עשיר במרכיבים אנטי אוקסידנטים שמקורם בפירות וירקות, כגון, אוכמניות, ענבים, דובדבנים, רימון, תה היביסקוס, תה ירוק, לימון, תפוחי עץ, אגסים, סלרי שמוריד ריכוז של חומצת שתן ומסייע להורדת לחץ דם, מיץ סלק שהראו לאחרונה שהוא מסייע להורדת לחץ דם (3).

במקרים שיש רמת כולסטרול גבוהה בדם עדיף להשתמש בברברין שהתגלה לאחרונה שהוא מסייע להורדת רמת כולסטרול בדם (4).

תרופות NSAID כולל אספירין עלולות להיות טוקסיות עבור הכליות. רצוי להימנע, או לפחות לא להרבות בשימוש בהן (1).

ג'ינג'ר מיטיב עם הכליות. הראו לאחרונה שג'ינגר מפחית נזק לכליות שנגרם על ידי אנטיביוטיקה, ומחזיר את הקראטינין וחומצת השתן לרמה נורמלית (5).

ישנם מטופלים שמדווחים שהשתן שלהם מעלה קצף במיוחד כשהם חולים במחלה זיהומית, כגון, ברונכיט, סינוסיטיס או דלקת גרון ויראלית. במקרים אלה מומלץ להשתמש בקורצטין, כורכומין, ברומלין, מיצוי של לבונה – Boswellia, שיפחיתו במהירות את הדלקת.

המודעות לתזונה המומלצת כאן מתאימה לכל אדם בכל גיל. לעיתים קרובות המודעות מתעוררת רק במקרים של מחלה. ניתן להפחית דלקות בגוף ולמנוע נזק כרוני לכליות או לאיברים אחרים.

עדיף לאמץ אורח חיים כזה באופן קבוע כדי להימנע מלהגיע למחלות דלקתיות, למחלות כרוניות ולמחלות אוטו אימוניות.

מקורות:

1. Henderson JC. Inflammation and the Kidneys. Townsend Letter for Doctors and Patients June 2014.

2. Monserrat AJ. Romero M. Lago N. et al. Protective effect of coconut oil on renal necrosis in rats fed a methyl-deficient diet. Ren Fail 1995, Sep. 17 95): 525-537.

3. Coles LT. Clifton PM. Effect of beetroot juice on lowering blood pressure in free-living, disease- free adult: a randomized, placebo- controlled trial. Nutr. J. 2012, 11:106.

4. Kong W. Wei J. Abidi P. et al. Berberine is a novel cholesterol-lowering drug working through a unique mechanism distinct from statins. Nat. Med. 2004, 10: 1344-1351.

5. Ademiluyi AO. Oboh G. Ogunsuyi OB. et al. Attenuation of gentamycin-induced nephrotoxicity in rats by dietary inclusion of ginger (Zingiber officinalis) and turmeric (Curcuma longa) rhizomes. Nutr. Health 2012, 21: 209-218.

לחזרה לחנות

בעיות מעיים כרוניות – Chronic gut problems

צמחי מרפא לבעיות מעיים - התנאים להצלחת הטיפול: יש להתייחס כאל סימפטום גם להפרעות בשינה, מצב רוח ירוד, חוסר אנרגיה. להוציא לגמרי מהתזונה

בעיות מעיים כרוניות – Chronic gut problems

Paul Bergner מומחה למחלות מעיים מציע שיקום מערכת עיכול שנפגעה, דצמבר 2014.

"התאים של רירית המעי הדק מתחלפים במהירות. זוהי הרקמה השנייה אחרי תאי הזרע ,שהתחלקות התאים שלהם היא המהירה ביותר.

כל התאים הבונים את רירית המעי הדק מתחלפים תוך 5-6 ימים, וזה אומר ש-20% מהתאים מתחלפים כל יום. מחסור במרכיבים מזינים, במינרלים, חלבונים או ויטמינים יתבטאו אצלם במהירות רבה יותר מאשר ברקמות שהתחלקות התאים שלהם איטית יותר.

התאים זקוקים למרכיבים רבים כדי להיבנות. התאים של רירית המעי מקבלים כ-70% מהחומרים הדרושים להם מהדם, ואת השאר הם לוקחים באופן ישיר מהמעי. הם לוקחים מהמעי חלבונים וחומצות אמיניות, ויטמין A ואבץ, ונפגעים אם אינם מוצאים את מה שדרוש להם.

החיידקים הקשורים לרירית המעי נפגעים מאנטיביוטיקה בעלת ספקטרום רחב, ההורסת בנוסף לחיידקים הפתוגניים גם את חיידקי המעי. מחקרים הראו שאין במעי מנגנון של הומיאוסטזיס, והרס מוגבר של חיידקים עלול לגרום להתרבות של חיידקים אחרים שאינם ידידותיים למעי. החיידקים הנלקחים כפרוביוטיק אינם מספיקים כפיצוי על אלה שנהרסו.

אוכלוסיית החיידקים השוכנת במעי פועלת כמכלול, ומשפיעה על הקשר ההדוק בין תאי המעי, על המטבוליזם של האינסולין, על מערכת החיסון, וכנראה גם על המוח ועל מצב הרוח.

חיידקי המעי משתתפים בחילוף החומרים של סיבים תזונתיים שאינם מסיסים, כגון, גלוקוז, אינולין, פקטין ופוליסכרידים שונים.

סיבים תזונתיים המצויים במזון חשובים להתרבות החיידקים ולייצור של איזון בריא ויעיל שלהם.

צמחים המפחיתים דלקת במעי:

להזמנת צמח יש ללחוץ על שם הצמח בעברית.

שם הצמח	השם בעברית	חלקי צמח
Matricaria recutita	בבונג, קמומיל	פרחים
Mentha piperita	מנטה חריפה	נוף הצמח
Achillea millefolium	אכילאה אלף העלים	נוף הצמח
Plantago spp.	מיני לחך	עלים, זרעים
Calendula officinalis	ציפורני חתול	פרחים

קלנדולה ולחך הם צמחים הידועים כמרפאי פצעים ונוגדי דלקת בעור. הם מועילים מאד גם לריפוי הריריות של המעי, במיוחד אם לוקחים אותם בצורת אבקה, שנספגת היטב ומגיעה אל הרקמות.

תוספים מומלצים לשיפור בריאות המעי

חלבונים מהצומח ומהחי

ויטמין A, ויטמין D

אבץ

חלב חמוץ-קפיר, אפשר גם חלב קוקוס מותסס

ירקות כבושים

התוספים, הסיבים והצמחים תורמים את תרומתם ויכולים להועיל, אבל אם המזון מכיל מרכיבים שאינם מתאימים לאדם מסוים והם גורמים אצלו תגובה דלקתית במעי, הבריאות שלו לא תוכל להשתפר, ומדי פעם יהיו התפרצויות שונות.

ההתפרצויות יופיעו כפצעים מכאיבים, כאב ראש, סחרחורת, כאבי בטן, גזים, חולשה. רגישות למזון עלולה לפגוע במערכת העיכול, בשרירים ובשלד, בעור, בשינה ובמצב הרוח.

רגישות לחלב ולמוצרי חלב עלולה לגרום לעצירות אצל ילדים. לעתים קרובות מגיעים הורים למרפאה כדי להתלונן על עצירות כרונית אצל ילדים קטנים בני שנתיים או יותר. במקרים אלה יש לבדוק רגישות לחלב פרה, חלב עז או כבש.

אם יש רגישות ניתן להחליף עם חלב קוקוס, שקדים, אורז.

הגורמים לתגובה הדלקתית הם פפטידים. חוקרים מדווחים על כ-50 פפטידים שונים המצויים בחיטה שעלולים לעורר תגובה של מערכת החיסון.

הסימן הבולט ביותר לרגישות למזון הוא התנפחות של הבטן, שפוחתת ונעלמת אם מוציאים באופן מוחלט מזון כזה מהתזונה.

סימפטום אחר הוא התופעה המכונה ברפואה הסינית עלייה של אש הכבד , או החום המדומה העולה למעלה וגורם לכאבי ראש, פצעים ואפטות.

הטיפול הטוב ביותר בבעיות של רגישות למזון הוא לוותר על המזון שאינו מתאים ולהתבונן בתוצאות.

Paul Bergner מגדיר את התנאים להצלחת הטיפול:

* יש להתייחס כאל סימפטום גם להפרעות בשינה, מצב רוח ירוד, חוסר אנרגיה.

* להוציא לגמרי מהתזונה את המזון החשוד. לא לרדת במינון אלא להפסיק לחלוטין להשתמש בו ולא ל"רמות".

* השימוש בצמחים המוזכרים בטבלה מס' 1 יכול לעזור למטופל להתמיד בטיפול על אף הקושי.

* לעשות בדיקה של הסימפטומים אחרי שלושה שבועות. התוצאות יעודדו את המטופל להמשיך בטיפול.

* להמשיך שלושה שבועות נוספים ולערוך בדיקה נוספת.

* אם המטופל התמיד בהימנעות מהמזון שמזיק לו , יהיה שיפור לפחות ב- 70% הסימפטומים שהפריעו לו.

הטיפול דורש משמעת עצמית, והשכר הוא שיפור ניכר בבריאות."

חזרה לחנות