בלוטות חלב - הפרעות באשכים, בשחלות, באדרנל או בבלוטת ההיפופיזה עלולות לגרום לייצור מוגבר או מופחת של חלב. אסטרוגן הניתן כאמצעי מניעה עלול
החומר השומני המצוי על פני העור הוא תערובת של חלב ושומנים משטח הפנים של תאי עור, זיעה וחמרים הבאים מהסביבה.
החלב נוצר על ידי בלוטות החלב. הן מצויות כמעט על כל הגוף. מספר מועט של בלוטות חלב מצוי על הידיים והרגליים, על כפות הידיים ועל כפות הרגליים.
בלוטות חלב רבות מצויות על המצח, אמצע הגב ועל הלחיים. מספרן מגיע ל-400-900 בלוטות בסמ"ק. במקומות אלה הבלוטות גם גדולות יותר. בלוטות חלב רבות מצויות גם בתעלת האוזן.
בלוטות החלב מורכבות מאונות וצינוריות המחברות ביניהן. רובן נפתחות לתוך זקיקי השערות. ישנן בלוטות חופשיות הנפתחות באופן ישיר את פני שטח העור, כגון, הבלוטות המצויות על ריסי העיניים וכן אלה המצויות על המצח.
החלב נוצר כשהבלוטות מתפרקות. תאי הבלוטות חיים כשבוע, מיום היווצרם ועד לפירוקם.
החלב מורכב מתערובת של שומנים שונים: גליצרידים, חומצות שומן חופשיות, שעוות, squalene, כולסטרול, אסטרים של כולסטרול.
תפקידי החלב: החלב מפחית איבוד מים משטח פני העורהוא מגן על העור מזיהומים בקטריאליים ופטרייתיים
הוא משתתף בייצור הריח של הגוף ייצור החלב מווסת על ידי אנדרוגנים. הפעילים ביותר בין האנדרוגנים הם טסטוסטרון, 5-דיהידרו-טסטוסטרון, 5-androstene-317 diol. הורמונים אלה נוצרים באשכים אצל גברים, בשחלות אצל נשים ובבלוטת האדרנל, כשכל הבלטות האלה מצויות בפיקוח של בלוטת ההיפופיזה.
אנזימים המצויים בעור, כגון, 5-reductase, הופכים טסטוסטרון ל- 5-דיהידרו-טסטוסטרון, שממריץ את תאי בלוטות החלב לייצר חלב.
נשים מייצרות כמויות גדולות יותר של חלב בשבוע לפני המחזור החודשי. זאת הסיבה לפצעונים המופיעים על פני העור אצל חלק מהנשים.
השינויים שחלים בחלב עם הגיל
בלוטות החלב פעילות אצל העובר עוד לפני הלידה. הם מווסתים על ידי ההורמונים של האם ושל העובר.
הרכב השמנים על פני שטח העור משתנה עם השנים. ייצור מוגבר של חלב עלול לגרום לסבוראה. העובר מייצר שכבה הגנתית של שעוות.
אצל תינוק בגיל 3-6 חודשים החלב שהוא מייצר דומה לזה של אדם מבוגר.
אחר הששה החודשים הראשונים ועד גיל 8, החלב מכיל פחות שעווה וסקוולן ויותר כולסטרול.
בגיל ההתבגרות המינית כמות החלב אצל הזכר עולה עד פי חמש.
אצל נשים בגיל ההתבגרות המינית תלוי ייצור החלב באיזון שבין ההורמונים הזכריים והנקביים. ייצור כמות גדולה של חלב עלול לגרום לאקנה.
במשך החיים גברים מייצרים יותר חלב מנשים.
ייצור החלב קטן עם השנים, במיוחד אצל נשים אחרי המנופאוזה
הפרעות באשכים, בשחלות, באדרנל או בבלוטת ההיפופיזה עלולות לגרום לייצור מוגבר או מופחת של חלב.
אסטרוגן הניתן כאמצעי מניעה עלול להפחית ייצור של חלב.
פרוגסטרון הניתן כאמצעי מניעה עלול להגביר ייצור של חלב.
צמחי מרפא לנשירת שיער - הצמח המוצע לעיכוב האנזים די הידרו רדוקטז, הוא Saw palmetto, שהוא הצמח החשוב ביותר, צמחים המגבירים זרימת דם לקרקפת כמו
נשירת השיער שמתחילה היום כבר בגיל צעיר, מעסיקה את עולם הרפואה. האם ניתן לעכב או לעצור את הנשירה. תכשירים רבים מופיעים בשוק ונוטעים תקוות בקרב הקונים המשלמים במיטב כספם. האם יש תועלת בהם?
אצל גברים נשירת השיער עוברת בתורשה. הגן לנשירת שיער יושב על כרומוזום Y, ואצל אדם שירש אותו כל שניתן לעשות הוא לעכב את תהליך הנשירה או להאיט את הקצב.
אצל נשים עלולה להיות נשירת שיער בגלל גורמים גנטיים, סביבתיים, תזונה דלה במרכיבים הנחוצים לבנית שיער בריא, מתח או שינויים הורמונליים. כשליש מהנשים סובלות מנשירת שיער.האדם נולד עם כל זקיקי השיער שיהיו לו בימי חייו. כל שערה מוזנת על ידי נים דם.
שורש השיער מייצר את החלבון קרטין ממנו בנויה השערה. בשורש מצוי הפיגמנט מלנין, הקובע את צבע השיער. ייצור הקרטין, השיער והמלנין מתרחשים עמוק בתוך ליבת הזקיק ולכן התכשירים החיצוניים שמציעים למכירה, כגון, שמפו ומסיכות שונות אינם משפיעים כלל על צמיחת השיער.
לאחר שהשערה עברה את שלבי הצמיחה והניוון היא נושרת. מהזקיק והשורש מתחילה צמיחה מחודשת. לכל זקיק יש קצב שאופייני לו, והוא אינו תלוי בשאר הזקיקים. רשת של קפילרות בקרקפת, בצוואר וברקות מגיעה אל הזקיקים ומזינה אותם. זרימת הדם בקפילרות אלה היא בין הגורמים המשפיעים על בריאות השיער.
הגורמים לנשירת שיער
הגורם התורשתי משפיע על גברים ונשים.אצל גברים,ההורמון הזכרי טסטוסטרון מצוי במחזור הדם. באזור הקרקפת ובבלוטות השומן בפנים הוא נפגש עם ההורמון 5-אלפה רדוקטז שפועל עליו, והופך את הטסטוסטרון לצורה היותר פעילה שלו די הידרו טסטוסטרון. כשהורמון זה חודר לזקיקי השיער הוא מקצר את שלב הצמיחה של השיער ומאריך את שלב המנוחה. הוא גורם גם לכיווץ הקפילרות המזינות את הזקיקים. שורש השיער מצטמצם וצומחות שערות דקיקות. אצל גברים, שריכוז הטסטוסטרון שלהם גבוה, די הידרו טסטוסטרון הוא כנראה הגורם העיקרי לנשירת השיער.
אצל נשים האסטרוגן המצוי בדמן מנטרל את פעילותו של די הידרו טסטוסטרון. אבל עם סיום תקופת הפוריות, כאשר ריכוז האסטרוגן בדם קטן עלולה להתגבר נשירת השיער.גורמים נוספים לנשירת שיער: הריונות המביאים לדילול הויטמינים והמינרלים, זרימת דם לקויה לצוואר ולקרקפת, תגובות לתרופות ולטיפולים הורמונליים, מזג האויר, מתיחת השיער בתסרוקות שונות.
קיימות כמה תרופות המוצעות על ידי הרפואה הקנבנציונלית.
התרופה הנפוצה ביותר בשימוש היא הפרופסיה, החומר הפעיל חוסם את ההשפעה המזיקה של האנזים די הידרו רדוקטז. אצל למעלה מ-60% מהמשתמשים יש עלייה בצפיפות השיער, אבל רבים מדווחים על ירידה בחשק המיני.
צמחי מרפא המסייעים לעיכוב נשירת שיער
הצמח המוצע לעיכוב האנזים די הידרו רדוקטז, הוא Saw palmetto, שהוא הצמח החשוב ביותר במקרים של בלוטת ערמונית מוגדלת. הצמח האפריקני Prunus africanum פועל בצורה דומה. הם מעכבים את ייצור האנזים ואת קשירתו לקולטן המצוי בתוך התאים.
צמחים המגבירים זרימה של דם לקרקפת, כגון, גינקו בילובה ורוזמרין, מסייעים לזקיקי השיער לקבל אספקה של מזון וחמצן.
ברפואה האיורודה ממליצים על תערוכת של שלושה צמחים: Cuscuta reflexa, Citrulus colocynthis, Eclipta alba. הם מומלצים כדי לקצר את שלב המנוחה של השיער והחזרתו לשלב הצמיחה.
השימוש בכל הצמחים הוא פנימי.
צמחי מרפא מוצעים לעיכוב נשירת שיער (להזמנת הצמח יש ללחוץ על שמו)
צמחי מרפא לסבוריאה- לפה, תלתן אדום, קיסוסית, שינן רפואי, גדילן מצוי , דבקה זיפנית בנוסף לחליטה לניקוי הכבד ניתן לרקוח קרמים חיצוניים עם:
צמחי מרפא לסבוריאה
סבוריאה היא מצב דלקתי בשכבות העליונות של העור, המתחיל עם הפרשה מוגברת של חלב (sebum), מבלוטות החלב המצויות בדרמיס. החלב מופרש דרך צינורית דקה היוצאת מבלוטת החלב, ומשתחרר על פני העור. הוא מתייבש על פני העור ביחד עם הקרטין המצוי בשכבת העור החיצונית, ונוצרים הקשקשים המאפיינים את הסבוריאה.
הקשקשים מופיעים על הקרקפת, בפנים, ובהדרגה הם מופיעים גם מאחורי האוזניים, על הגבות, על גשר האף, מסביב לאף ועל החזה. אלה הם המקומות העשירים בבלוטות חלב. במקרים חמורים יותר מופיעים פצעונים קשקשיים בצבע צהוב עד אדום (1).
סבוריאה שכיחה אצל תינוקות בני פחות מחודש. היא נדירה אחרי גיל שנה ועד גיל ההתבגרות. אצל תינוקות מופיעים הקשקשים, העור האדום ולפעמים גם התעבויות בעיקר על הקרקפת, סביב הצוואר, על קפלי עור ובאזור החיתולים.
אצל מבוגרים עלולה הסבוריאה להיות מחלה כרונית עם מצבים של התפרצות ושל נסיגה. במרבית המקרים הנסיגה היא בחודשי החורף.
הגורם לסבוריאה אינו ידוע, אבל נמצא קשר עם פטריית שמר, שהיא חלק מהפלורה הנורמלית של העור, Malassezia globosa, וגם מינים אחרים של Malassezia. בעבר קראו לה Pityrosporum ovale. מניחים שהשמר מייצר מרכיבים שהם טוקסיים לעור והם גורמים לדלקת. אין הסכמה בין החוקרים לגבי הקשר בין המחלה ופטריית השמר (2).
גורמים נוספים עלולים להיות נטייה תורשתית, השפעה סביבתית, גורמים הורמונליים, או גורמים הקשורים למערכת החיסון (3).
החמרה במחלה עלולה להגרם על ידי מחלה, ירידה במצב הבריאות, עייפות, סטרס, חילופי עונות השנה וחוסר שינה (4).
אצל מתבגרים ומבוגרים המחלה שכיחה יותר אצל גברים מאשר אצל נשים. עם העלייה בהפרשת ההורמונים ניתן לראות גם הגברה בייצור החלב על ידי בלוטות החלב.
צמחי מרפא ותזונה לטיפול בסבוריאה
אצל תינוקות המחלה חולפת מאליה בתוך זמן קצר. ניתן לרכך את הקשקשים עם צמחים מרככים ואחר כך לסרק בעדינות.
אצל מבוגרים יש צורך בטיפול משולב, פנימי וחיצוני. המחלה מתבטאת על פני העור, אבל היא מצביעה על חוסר איזון פנימי שיש לטפל בו.
יש לשקול אם התזונה אמנם מתאימה למטופל, האם יש לו רגישות לכמה מהמאכלים שהוא נוהג לאכול, האם יש מזון שמזיק לו, שגורם לו לתגובה של מערכת החיסון, להתפתחות של נוגדנים, אולי חסרים לו מרכיבים הכרחיים. האם מערכת העיכול מתפקדת באופן תקין, האם רמת האנזימים המופרשים מהלבלב תקינה, האם רמת החומציות שבקיבה לא נמוכה או גבוהה מדי, ואחד הדברים החשובים אילו חומצות שומניות מקבל המטופל. האם יש לו מספיק חומצות שומניות פעילות במצב ציס, או שהתזונה שלו כוללת מרגרינה ושמנים מזוקקים שהתקבלו על ידי כבישה חמה, וכל החומצות השומניות הן במצב טרנס.
הטיפול כולל שינוי של התזונה, תוספי מזון שישלימו את החסר, ניקוי, שיפור הפעילות של מערכת החיסון, צמחים אנטי דלקתיים וצמחים אנטי אוקסידנטים.
תוספי מזון:
ויטמין B6, B12, חומצה פולית, שמן נר הלילה או שמן של Borago officinalis, המכילים gamma linolenic acid (GLA) להוציא מהתפריט את כל מיני המזון שאינם מתאימים למטופל באופן אישי.
ניקוי באמצעות צמחים המגבירים פעילות של הכבד, כיס מרה, הכליות, המעי הגס.
צמחים מומלצים לניקוי
ניתן להזמין צמחים מן הרשימה על ידי לחיצה על שמם בעברית.
1. Hay RJ. Graham-Brown RAC. Dandruff and seborrhoeic dermatitis: causes and management. Clinical and Experimental Dermatology, 1997, 22: 3-6.
2. Parry ME. Sharpe GR. Seborrhoeic dermatitis is not caused by an altered immune response to Malassezia yeast. British Journal of Dermatology, 1998, 139: 254-263.
3. Johnson BA. Nunley JR. Treatment of seborrheic dermatitis. American Family Physician, 2000, 52: 149-155.
4. Schwartz R. Janusz A. Christopher A. Camila K. Seborrheic dermatitis: an overview. American Family Physician, 2006, 74: 125-130.
צמחי מרפא למחלות עור - במקרים של זיהום קשה וכרוני, חשוב להשתמש גם בצמחים בשימוש פנימי. צמחים מוצעים לטיפול בקנדידה, סקביאס, סבוריאה, שלבקת חו
צמחי מרפא למחלות עור זיהומיות
לעור יש הגנה מפני זיהומים. חומצות שומניות מקנות לעור pH חומצי, שאינו מתאים לחיידקים פתוגניים. אנזימים שונים, כגון, הליזוזומים מגינים על העור. השכבות הצפופות של האפידרמיס, התאים המתים והקרטין, והפלורה הנורמלית של העור, כולם ביחד מספקים הגנה לעור.
למרות כל ההגנה עלולים מיקרואורגניזמים לגרום לזיהומים, במיוחד במקרים של פציעה של העור, במקרים שמערכת החיסון נחלשת, ובמפגש עם מיקרואורגניזמים אלימים.
חיידקים עלולים לתקוף בנקודה מסוימת אחת, ולגרום לפצע קטן, או להתפשט על פני שטח רחב, לגרום לזיהום קל שנרפא במהרה, או למחלת עור חמורה, מכאיבה וקשה שעלולה לסכן חיים.
החיידקים השכיחים ביותר הפוגעים בעור הם סטרפטוקוקים המוליטיים מקבוצה A וספילוקוקים. חשופים במיוחד לזיהום אנשים הסובלים מזרימת דם לקויה לרגליים, כאלה הסובלים מגרוד, מכוויות, מסכרת. כל חתך בעור, כל פצע ודקירה חושפים את האדם לזיהום. חשוב למנוע זיהום של פצע על ידי שטיפה עם מים וסבון, קומפרס עם מירתח מצמח אנטיספטי, כגון, מרווה רפואית, אכילאה אלף העלים, ערער, שמן נדיף של לבנדר או של שמן עץ התה.
זיהומי עור חיידקיים
פוליקוליטיס, פרונקל, קרבונקל
שלושת הנגעים האלה נגרמים על ידי סטפילוקוקים. ההבדל ביניהם הוא בחומרת הזיהום.
פוליקוליטיס Foliculitis הוא הצטברות קטנה של מוגלה באזור זקיק השיער. החיידק חודר דרך הזקיק פנימה. ניתן לראות אודם מקומי על פני העור, מלווה בגרוד.
הטיפול: משחה אנטיבקטריאלית, כגון, משחה מפרופוליס, משחה ממור ומרווה, תימוס, ברבריס ואכילאה. ניתן להוסיף למשחה שמנים נדיפים.
כדי להגביר את יעילות המשחה נכין אותה ממיצוי במים, בשמן ובאלכוהול.
לדוגמא: משחה ממור, אכילאה ומרווה ניתן להכין עם 5% של מרווה כמירתח, להוסיף שמן מור, שמן אכילאה, טינקטורה של מור וטינקטורה של מרווה.
משחה ממור, אכילאה ומרווה ל-1 ליטר של משחה נוסיף: 200 מ"ל של מירתח מרווה בריכוז 25% (נרתיח במשך 10 דקות 50 ג' של מרווה רפואית בתוך 600 מ"ל של מים מזוקקים. נשאיר את הצמח לחליטה במשך 30 דקות , נסנן, נרכז את המרתח על ידי נידוף של 400 מ"ל מהנפח).
נוסיף 100 מ"ל טינקטורה של מרווה בריכוז של 20% ו-100 מ"ל טינקטורה של מור בריכוז של 20%. נוסיף שמן מור 250 מ"ל, שמן אכילאה 250 מ"ל, דונג דבורים 100 ג'.
קרם נגד גירוד:
פאזה מימית 50% מירתח של 50 ג' סטלריה צמח שלם (עם השורש)
100 מ"ל טינקטורה של סטלריה
100 ג' דונג דבורים
30% שמן אכילאה או שמן היפריקום.
פרונקל הוא אבצס מקומי גדול בתוך זקיק השערה, עם מעורבות משמעותית של הרקמות מסביב. אזורים גדולים מסביב לזקיקי השיער כואבים, נפוחים ובולטים. בדרך כלל יש לפצע כזה מרכז מוגלתי. מצב של פרונקלים היוצאים בזה אחר זה נקרא פרונקלוזיס.
קרבונקלים הם מצבורים של פצעים מוגלתיים, עלולים לגרום לצלקות. הזיהום חמור יותר מאשר במקרים של פרונקלים, והם עלולים להיות מלווים בחום ועייפות.
הטיפול בפרונקלים וקרבונקלים
הטיפול הוא חיצוני ופנימי. רטיות חמות ולחות, או גלדים של בצל אחרי חימום, שמניחים על הפצעים, מסייעים להבשיל את המוגלה ולנקז אותה. משחת איכטיול עושה פעולה דומה. היא מסייעת להבשלת המוגלה ולניקוז שלה.
בשימוש פנימי מומלץ להשתמש בצמחים מנקים ואנטי בקטריאליים.
זיהום הנגרם על ידי סטרפטוקוקים המוליטיים. מופיע על הזרוע, הרגל או הפנים. מתחיל עם חולשה, צמרמורת, חום, כאב ראש ובחילה. אחר כך מופיע רובד אדום-סגול על העור, חם וקשה. מופיע בצקת ונפיחות, ביחד עם כאבים עזים.
לאחר ההחלמה עלול להשאר שינוי בגוון העור, ובצקת שנעלמת באיטיות. לפעמים יש נטייה להישנות הזיהום באיזור שנפגע בעבר. הטיפול הקונבציונלי הוא אנטיביוטיקה במתן פומי, ולפעמים כשהזיהום חמור ניתנת אנטיביוטיקה דרך הוריד.
מינון: טינקטורה 5-15 מ"ל ליוםחליטה, כפית לכוס 3-5 פעמים ביום
שלבקת חוגרת, Herpes zoster (shingles)
נגרם על ידי וירוס zoster Varicella מקבוצת ההרפס. וירוס זה גורם לאבעבועות רוח, בדרך כלל בגיל הילדות. הוא נשאר בצורתו הרדומה בשורשי מערכת העצבים. הוא עלול להתעורר ולהיכנס לפעולה אחרי שנים רבות. בדרך כלל קשורה ההפעלה שלו לירידה בפעילות של מערכת החיסון בגלל מחלה, טיפול רפואי, תאונה או מתח רב.
יומיים עד ארבעה ימים לפני הופעת הפריחה, החולה סובל מכאב עז, גרד וחולשה. הכאב עלול להמשך שבועות ואף חודשים. בהמשך מופיעה פריחה שלפוחיתית.
הטיפול כולל מנוחה, צמחים אנטי ויראליים ומשככי כאב.
טיפול
בנוסף לצמחים האנטי ויראליים המוצעים להרפס סימפלקס נוסיף צמחים מרגיעים ומשככי כאב:
Molluscum contagiosum(MA) היא מחלה מדבקת מאד, הנגרמת על ידי וירוסים הגורמים לאבעבועות (poxvirus). הוירוס תוקף את השכבה החיצונית של העור, וגורם לתפיחות, הדומות לגידולים קטנים, המתרוממות מעל לעור. הן יכולות להופיע בכל מקום בגוף. בדרך כלל הן מופיעות בצברים. הן שונות בגודלן ובמספרן אבל לא בצורתן. הן כולן עגולות, מורמות מעל העור, יש בהן מרכז והן מלאות בנוזל. צבען לבן, ורוד או צבע העור.
MA נפוץ יותר אצל ילדים, ומופיע אצל ילדי גן או בית ספר. הווירוס מדבק מאד, ועובר במגע ממקום אחד לשני בגוף, מיד ליד, מהידיים לפנים וכך הלאה. הוא מועבר במגע בין הילדים על ידי מגע ישיר או מגע במשחקים או בחפצים שהילד הנגוע נגע בהם. הוא עלול לעבור מילד אחד לשני במשפחה על ידי שימוש בכלי מיטה משותפים ומגבות.
אצל ילדים מופיע MA על הפנים, הידיים, על הבטן ועל הרגליים. אצל מבוגרים הווירוס מועבר גם על ידי מגע מיני, ואז מופיעים הגידולים על אברי המין.
MA אינו גורם לכאב, אבל לעיתים קרובות הוא גורם לגרוד, וזוהי אחת הדרכים הנפוצות להעביר את הווירוס ממקום למקום ומאיש לאיש.
התופעה נפוצה יותר בארצות חמות.
כשהווירוס נעלם מהעור, הוא לא נשאר במצב לטנטי במקומות שונים בגוף, בדומה לווירוסים ממשפחת ההרפס. הוא יכול לחיות רק בעור, וכשהוא נעלם מהעור הוא נעלם לגמרי. הגוף אינו מייצר חיסון נגדו, ולכן הדבקה חוזרת באותו וירוס היא אפשרית.
טיפול ב-MA עם צמחי מרפא
עקרון הטיפול יהיה: טיפול פנימי וחיצוני עם צמחים אנטי ויראליים
צמחים המחזקים את מערכת החיסון
צמחים אנטי מיקרוביאליים המסייעים להמסת גידולים קטנים על העור
פטריות התוקפות את העור (דרמטופיטים) חיות רק בשכבות העליונות של העור, בשכבה הקרנית. הן אינן חודרות לעומק. חלקן גורמות רק לגירוי קל, קשקשת או אודם קל. אחרות גורמות לגרוד חזק, נפיחות, בועות וקשקשת חמורה.
הפטריות מעדיפות מקומות לחים. הן נפוצות בין אצבעות הרגליים.
גזזת
זיהום עור הנגרם על ידי מספר סוגי פטריות. הפטריות השכיחות ביותר הן טריכופיטון ואפידרמופיון. כשהזיהום מופיע בין אצבעות הרגליים הוא גורם לגרוד וקילוף של העור. מכנים אותו רגל האתלט. הגרוד עלול לגרום לסדקים בעור ולזיהום על ידי חיידקים.
בארץ התפרסמה גזזת הקרקפת. היא נגרמת על ידי הפטריות טריכופיטון ומיקרוספורום. המחלה מדבקת מאד. היא עלולה לגרום לפריחה אדומה על עור הקרקפת, לגרוד חזק, קילוף של העור ונשירת שיער. הנבגים של הפטרייה מצויים על השערות שנשרו, ומי שנוגע במסרק, ובוודאי מי שמסתרק אתו עלול להידבק. ההדבקה עלולה להגרם גם על ידי מגע בבעל חיים חולה בגזזת, כגון, כלב, חתול או סוס.
טיפול
הטיפול בפטריות הגורמות לגזזת הוא על ידי ייבוש עם אבקות מיבשות ונוגדות פטריות, ועל ידי משחות ותחליבים עם צמחים אנטי פטרייתיים.
אבקות מייבשות
.אבקת Lyco להוסיף לאבקה אורגנו, אכילאה ריחנית, תויה טחונים דק.
אבקת אורז טחון דק, מור,תויה, פורטולקה טחונים דק
אבקת שום, אבקת ליקו, תויה, אורגנו
משחות וקרמים אנטי פטרייתיים: שמן חלוט של אורגנו או של אזוב מצוי
שמן חלוט של אכילאה ריחנית, להוסיף שמן נדיף של אכילאה ריחנית ושל שמן עץ התה
משחת בלזם ממור ושמן קיק
בלזם פרו ושמן נדיף של ציפורן
קרם מאזוב מצוי, שמן קיק ושמן נדיף של לבנדר
קנדידיאזיס
פטריית הקנדידה, השמר הלבן, תוקפת את העור ואת הקרומים הריריים.
זיהום עם קנדידה בפה נראה ככתמים לבנים על הלשון ובצידי הפה.
בקפלי עור ובטבור היא גורמת לפריחה אדומה. היא גורמת להפרשה של מעט נוזל לבן בקפלי העור. הפריחה עלולה לגרום לעקצוץ או לצריבה.
זיהום של קנדידה בציפורן עלול לגרום לכאב ולנשירת הציפורן.
זיהום בוגינה גורם להפרשה לבנה, לצריבה ועקצוץ.
הטיפול בכל המקרים הוא שמירה על יובש במקום הזיהום, ומשחות או קרמים נגד פטריות.
במקרים של זיהום קשה וכרוני, חשוב להשתמש גם בצמחים בשימוש פנימי. צמחים מוצעים לטיפול בקנדידה
זיהום פטרייתי הגורם להופעת כתמים לבנים עד חומים על פני העור.משחה מאכילאה ריחנית ואזוב יעילה מאד בטיפול בפטריות אלה.חשוב לזכור שהפטריות מתרגלות מהר לתכשירים שמכינים נגדן. הן נעשות במהירות עמידות. ניתן להחליף את המשחה כל כמה ימים.
זיהומי עור טפיליים
רוב הטפילים של העור הם חרקים זעירים או תולעים המתחפרים בעור ושוכנים בתוכו. ישנם טפילים שהם תושבים קבועים בעור. הם מטילים ביצים ומתרבים בעור.
גרדת- Scabies
גרדת או סקביאס נגרמת על ידי אקרית זעירה, Acarus scabie, שלא ניתן לראות אותה ללא הגדלה.
הזיהום מתבטא בפצעונים קטנים אדמדמים ובגרוד חמור. הזיהום נעשה על ידי אקריות נקבות, והן עוברות בקלות מאדם אחד לשני. הן חופרות תעלות מתחת לפני העור ומטילות ביצים במחילות. הזחלים מתפתחים בתוך מספר ימים והם גורמים לגרוד חזק, כנראה בגלל תגובה אלרגית לאקריות. הגרוד מחמיר בעיקר בלילה.
המחילות שהאקריות חופרות נראות כבליטות גליות על פני העור. הגרוד עלול לגרום לדלקת. הוא עלול להיות חמור מאד בלילה עד שהוא מעיר את האדם הישן, המגרד כמעט בלי הכרה, ופוצע את עצמו.
חשוב לגזוז את הציפורניים, כי האקריות עלולות לחדור מתחת לציפורניים ולעבור לעוד מקומות בגוף.
הטיפול הוא בעיקר חיצוני.
משחה משמן Neem ועלי זית
משחה המכילה גפרית
לשפשף היטב עם שום
האקריות אינן אוהבות אלכוהול.
למרוח עם טינקטורה של מור, לבונה
לחבוש בלילה עם טינקטורה של עלי זית עם שמן נדיף של שמן עץ התה
נהר האמזונס - יותר משליש מכל המינים הקיימים בעולם גדלים ביערות הגשם של האמזונס. יער האמזונס הוא הגדול ביותר בעולם. זהו יער טרופי
נהר האמזונס יוצא מהרי האנדים, שגובהם מגיע ל-5000 מ', וזורם דרך אקוודור, פרו, קולומביה וברזיל עד האוקינוס האטלנטי. הוא זורם ממערב למזרח לאורך 6800 ק"מ.האמזונס הוא הנהר הרחב ביותר בעולם. רוחבו 1.6 ק"מ עד 10 ק"מ. בעונה הרטובה, כשהוא מציף את היערות רוחבו מגיע ל-48 ק"מ. זהו הנהר היחידי בעולם שאין רואים את הגדה השניה שלו. אגן האמזונס משתרע על כ-40% מהשטח של אמריקה הדרומית. רוב השטח מכוסה על ידי יערות, שבעונת הגשמים הם מוצפים על ידי הנהר שמימיו עולים לגובה של 10 – 9 מ'.בעונה היבשה 110.000 קמ"ר מכוסים על ידי הנהר, ואילו בעונת הגשמים 350.000 קמ"ר מוצפים במי הנהר.המים המציפים מברזיל, פרו, אקודור, קולומביה וונצואלה מתנקזים אל הנהר הנקרא בברזיל Solimoes. בארצות אחרות קוראים לנהר הסולימאוס וליובלים שלו האמזונס העליון.כמות המים המגיעה מהאמזונס לאוקינוס האטלנטי היא 300.000 מ"מ לשניה בעונת הגשמים. נהרות רבים נשפכים אל האמזונס לאורך הדרך. הוא זורם דרומה אל הריו נגרו, שחוזר וזורם אל האמזונס.המים של האמזונס קרים, כי מקורם במי שלגים. צבעם חום בז, והם מכילים אדמת סחף. התושבים מכנים אותם קפה עם חלב. לעומתם מי הריו נגרו שהם צלולים ושחורים. הם ממיסים מינרלים הנותנים את הצבע השחור למים. מקור המים של הריו נגרו במי גשמים שהם חמים יותר.במקום המפגש בין שני הנהרות המים אינם מתחברים לאורך ששה קילומטרים. הם ממשיכים לזרום זה לצד זה ובולטים בהבדל בצבע של המים.אוניות גדולות, הנעות באוקינוסים יכולות לנסוע בנהר העיקרי מהשפך במעלה הזרם עד מנאוס, מרחק של 1500 ק"מ. אוניות קטנות יותר, במשקל 3000-9000 טון יכולות לנסוע בנהר עד איקיטוס שבפרו, הנמצאת במרחק של 3600 ק"מ מהים. אוניות נהר קטנות יותר יכולות לנסוע עוד 780 ק"מ עד ל-Achual Point (1,2,3).איים רבים מצויים בנהר. הם מוצפים בעונה הרטובה. חלקם מוצפים לגמרי, ורובם מכוסים ביער טרופי. צמרות העצים ניראות מעל המים.
הצמחיה
יותר משליש מכל המינים הקיימים בעולם גדלים ביערות הגשם של האמזונס (4). יער האמזונס הוא הגדול ביותר בעולם (5). זהו יער טרופי שגדלים בו עצים רבים שגובהם 15-40 מ'.כשהיער מוצף יש עצים מכוסים לגמרי במים, ואחרים שהצמרות שלהם בולטות מעל המים. כמה מהעצים גבוהים מאד, ורק חלק מהגזע מכוסה במים.כשפני המים יורדים מתגלים הענפים, שחלק מהם שבורים. בתוך כמה ימים מתחיל הלבלוב. מופיעים עלים צעירים, לעיתים קרובות אדומים, ובזמן קצר העץ כולו מכוסה בעלים, ומתחילה הפריחה.בסוף אוגוסט פורחים עצי ה-Tabebuia, רובם בצבע צהוב ומעטים בצבע ורוד-סגול.קשה לקבוע את מספר המינים הגדלים בברזיל. יש הטוענים שמספר המינים הוא בסביבות 45.000, אבל ממשיכים למצוא מינים חדשים, ויש גם כאלה שנעלמים.בין העצים החשובים הגדלים ביער האמזונס ניתן למנות את עץ הגומי, אגוז ברזיל, מהגוני, טבבויה, הרבה מינים של דקל, אחד ממיני הדקל שהתפרסם בשנות האחרונות הוא ה-Acai, עץ ידוע אחר הוא ה-Acerola, עץ שמרבים להשתמש בו הוא Copaiba וכן Andiroba. גוארנה גדל כמטפס ומשתמשים בעיקר בזרעים שלו.צמח המאכל החשוב ביותר שמרבים לגדל אותו הוא המניוק- Manihot esculenta.זהו ירק בעל שורש עמילני שמגדלים אותו בכל הארצות הטרופיות. זהו הצמח העיקרי המספק פחמימות.אוכלים את השורש מבושל בצורות שונות, מייבשים את השורש ומכינים ממנו קמח.
דגים: מקור חשוב נוסף למזון של תושבי היער הם הדגים. ידועים 5600 מינים של דגים. הדיג הוא בילוי חברתי ובעיקר אמצעי להשגת מזון. ישנם דגים בכל הגדלים. מהדגים הגדולים שמשקלם מגיע ל-200 ק"ג, כגון הדג הנקרא בשם המקומי pirararucu, ועד הדגים הקטנים שארכם 4-5 ס"מ.דגי הפירניה נפוצים מאד. יש 30-60 מינים של פירניה טעימים למאכל. ביניהם יש כאלה שתוקפים בעלי חיים, כולל בני אדם. הם נמשכים לריח של דם, ואדם שנכנס למים עם פצע פתוח עלול להיות מותקף על ידי להקות של פירניה, שיטרפו אותו במהירות. כשאומרים לתושבים שדגי הפירניה מסוכנים הם אומרים שאם נספור את מספר הדגים הנאכלים על ידי בני אדם לעומת מספר בני אדם שנאכלו על ידי הדגים, צריך להודות שהאדם מסוכן לפירניה ולא ההיפך.
יונקים: בנהר הארינוקו ובאמזונס ישנם כמה מינים של דולפינים. המין הנקרא בשם המקומי boto, הוא המין הגדול ביותר של דולפינים החיים בנהרות. אורכו מגיע ל-2.6 מ'. צבע העור שלהם משתנה עם הגיל. הם אפורים כשהם צעירים, וצבעם משתנה לורוד-לבן כשהם מתבגרים. בצפון האמזונס וביובלים שלו חיים מינים אחרים של דולפינים. ישנםכאלה שחיים במים מתוקים או מלוחים, ואחרים שחיים רק במים מתוקים.יונק נוסף הוא הלוטרה שדומה לכלב ים. באמזונס חי מין של לוטרה ענק שאורכו יותר מ-2 מ'. מינים אחרים הם קטנים יותר.
זוחלים: ישנם נחשים גדולים וקטנים ביערות. האנקונדה, אחד מהנחשים הגדולים בעולם חי במים הרדודים באגן האמזונס. הוא מבלה את רוב זמנו במים, ורק הנחיריים יוצאים אל פני השטח.צבים גדולים וקטנים מצויים במי הנהרות והיובלים, סרטנים, קרפדות בגודל שונה וצפרדעים, לטאות בגדלים שונים ואיגואנה.
התושבים הגרים ביערות הם בני תערובת של מהגרים מאירופה, מקולומביה, ונצואלה, גואינה, סורינאם, האיים האנטיליים, האינדיאנים המקומים וכאלה שהגיעו כעבדים מאפריקה.יש עידוד מצד ממשלת ברזיל לחזור וליישב את היערות. הממשלה מציעה אדמות במחיר נמוך. יש התיישבויות קטנות על שפת הנהר. התושבים גרים בבתים שניבנים על עמודים. החלק התחתון מוצף כמה חודשים בשנה. במקומות בהם גאות הנהר מגיע ל-10 מ' בונים בתים בני שתי קומות, כשהקומה התחתונה מוצפת במשך העונה הרטובה.אדמת היער ענייה, ואי אפשר לגדל בה ירקות או מזון לבקר. מגדלים בעיקר מניוק וחמישה זנים של בננות, אננס,פפאיה, פלפל מתוק וחריף. משתדלים לפתח תיירות אקולוגית כאמצעי לפרנסה.ישנם אינדיאנים הגרים בשמורות ושומרים על המסורת שלהם. לא מרשים להכנס אליהם, אבל הם יכולים לצאת, ללמוד ולעבוד מחוץ לשמורה וגם לעזוב אותה.ישנם יהודים שהגיעו מספרד ופורטוגל ושומרים על ציביון יהודי. אחרים יודעים שהיו יהודים במשפחה, אבל להם אין קשר ליהדות. פגשנו כאלה עם געגועים למשהו יהודי. היו כאלה שהשתדלו ללמוד קצת עברית, היו גם כאלה שלמדו תנ"ך.יש כמה בתי חב"ד בברזיל. בסאו פאולו יש קהילה יהודית, ישיבה וגם יהודים חרדים.
מקורות
1. Smith, Nigel JH. Amazon Sweet Sea: Land Life and Water at the River's Mouth. University of Texas Press, 2002, p: 1-2.2. Amazon (river) Microsoft Encarta Online Encyclopedia (http://encarta.msn.com/encyclopedia_761571466/Amazon river.html)3. Amazon river and flooded forests http://www.nationalgeographic.com/wildworld/profiles4. Leslie Taylor, The Healing Power of Rainforest Herbs. Square one Publishers Garden City, NY, 2004.5. RE. Schultes and RF. Raffouf, The Healing Forest: Medicinal and Toxic Plants of the Northwest Amazonia, 1990, Dioscorides Press, Portland Oregon, USA.
ההגדרה הנהוגה לאי פוריות היא חוסר היכולת של זוג ללדת ילד אחרי שנה של קיום יחסי מין קבועים (1). מייחסים 30% מהמקרים לאי פוריות של האישה, 30% לאי פוריות של הגבר, 30% לחוסר ההתאמה שבין בני הזוג, ו-10% לגורמים שאינם ידועים (1).
סיבות אפשריות לאי פוריות של גברים:
אחד האשכים או שניהם לא ירדו
חסימה בצינור הזרע שעלולה להגרם על ידי זיהומים חוזרים או דלקות
הפרעה מטבולית המתבטאת בשקיעה של ברזל באשכים
בעיות שמקורן בציר של ההיפותלאמוס-היפופיזה-גונדות
תרופות שנלקחו למטרות שונות וגרמו לעיכוב בייצור זרע
סמים או אלכוהול שגרמו לעיכוב בייצור זרע (2)
מחלות זיהומיות של מערכת הרבייה
מחלות סיסטמיות, כגון, מחלות של הכליות, מחלות זיהומיות חוזרות, חום גבוה
סרטן וטיפול כימותרפי
פציעה או מכה קשה באזור האשכים
ליקויים בזרימת הדם גורמים סביבתיים עלולים להשפיע על הפוריות, כגון, מקום העבודה, חשיפה לכימיקלים, חשיפה לעישון אקטיבי או פסיבי, תת תזונה, מזון מהיר מתועש חסר מרכיבים הכרחיים, חמצון גבוה ואפילו הבגדים שהאדם לובש (1).
למעלה מ-1000 כימיקלים שונים, שמשתמשים בהם במקומות עבודה, פגעו ברבייה של חיות מעבדה. השפעתם על בני אדם לא נבדקה. הם עלולים להשפיע על ייצור הזרע, על איכות תאי הזרע ועל תפקודם (1). החומרים חודרים לגוף דרך הנשימה, העור או דרך מערכת העיכול.
מרכיבים אסטרוגניים, כגון, בטא-אסטרדיול או diethylstilbestrol, וגם ריכוז גבוה של genistein ו- daidzein עלולים לגרום לתופעות דומות לאלה הנגרמות ע"י כימיקלים (3).
מרכיבים אסטרוגניים מצויים בבשר, ובעופות ובמאכלי חלב.
שתיית אלכוהול, עישון של סיגריות ושל מריחואנה גורמים לירידה בספירת הזרע, בתנועתיות שלו ולעלייה במספר תאי זרע פגומים (2). מחקר שהשווה את מספר תאי הזרע אצל מעשנים ובלתי מעשנים, הראה שספירת הזרע גבוהה בהרבה אצל לא מעשנים (4). עישון מריחואנה עלול לגרום לאי פוריות (5).
תוספי מזון מומלצים להגברת פוריות הגבר
אבץ
ריכוז האבץ בגוף הוא כ-2 ג'. הוא מצוי בתוך 300 אנזימים שונים, וממלא תפקיד של קו-פקטור בתהליכים רבים, כולל בייצור של חומצות גרעין וחלבונים (6).
ריכוז נמוך של אבץ עלול להשפיע על נפח נוזל הזרע ועל הטסטוסטרון המצוי בסרום (7).
מחקר נוסף הראה את השפעת האבץ על תנועתיות תאי הזרע (8). הוא מדגיש במיוחד את השפעת האבץ על השוטון של תאי הזרע (8).
הוספת אבץ כתוסף מזון, בריכוז של 45-60 מ"ג ליום תסייע להגברת התנועתיות של תאי הזרע (1). תוספת של אבץ מומלצת לגברים מעשנים.
אנטי אוקסידנטים
עודף חמצון עלול להזיק לתאי הזרע, ולפגוע ב-DNA שלהם. פירות וירקות עשירים ברכיבים נוגדי חמצון. ניתן להשתמש בהם טריים או מבושלים, בצורה של מיצים, מרק, לפתן וכו'. כל שצריך הוא להכניס למודעות שלנו את החשיבות של שימוש יום-יומי בכמה צמחים נוגדי חמצון.
ניתן לקבל מרכיבים נוגדי חמצון על ידי שימוש בתוספי מזון, כגון, ויטמין E, ויטמין C, גלוטתיון, ליקופן, מיצוי מזרעי ענבים, מיצוי של מיץ רימון, מיצוי יבש של אוכמניות.
טיפול באי פוריות באמצעות צמחי מרפא
אי פוריות הוא נושא שהעסיק את האדם עוד בימי קדם. אמנם בעבר היתה נטיה לראות את האשה כעקרה, ורק בעשרות השנים האחרונות הבינו שהבעיה יכולה להיות של הגבר או של האשה.
ברפואה המסורתית שבאה מתרבויות שונות מוצעים צמחים לטיפול בבעיית האי פוריות. במקרים רבים השתמשו באותם הצמחים לשפר את פוריות חיות הבית. רבים מהצמחים משפרי הפוריות הוגדרו בעשרות השנים האחרונות כאדפטוגנים, הפועלים על רוב המערכות. הם היו נערצים בארצות שבהן הם גדלו.
Withania somnifera
צמח בר של הארץ השייך למשפחת הסולניים. שמו העברי ויטניה משכרת. שימוש רפואי נעשה בשורש.
במשך שנים רבות הוא נחשב לצמח רעיל בארץ ובאירופה. ברפואת האיורודה בהודו הוא היה צמח נערץ, שהרבו להשתמש בו לחיזוק של ילדים וקשישים. המליצו להשתמש בו בתקופת ההריון.
הויטניה הוכר אחרי מחקר כצמח אדפטוגן בעל אפיניות למערכת הרבייה של הגבר והאישה. הוא מומלץ לטיפול באין אונות אצל גברים, להרבות חשק מיני, לחזק אישה בהריון שסובלת מחולשה ולייצב הריון שאינו מתקדם היטב. הוכח שהוא מגביר חלוקה של כדוריות דם אדומות, והוא מומלץ לשימוש במקרים של אנמיה.
צמח בר של הארץ. שמו העברי קוטב מצוי. נחשב לצמח מעזבות בארץ, אבל נערץ ברפואת האיורודה. משתמשים בפירות, שיש להם כעין ווים והם דוקרים.
ברפואת האיורודה הכירו את השימוש בצמח לפני שנים רבות. משתמשים בו לטיפול במערכת האורוגניטלית. מחקרים שנעשו בשנים האחרונות הוכיחו שהוא מגדיל מספר ותנועתיות של תאי זרע, והוא מומלץ בעיקר לאי פוריות של גברים. הוא חשוב במקרים של מיעוט זרע אצל גברים. ניתן להשתמש בו לפני הפרייה חוץ גופית, כדי להגביר את מספר תאי הזרע ואת איכותם.
Lepidum meyenii, Maca
צמח מאכל מזין ממשפחת המצליבים הגדל באנדים של פרו. משתמשים בשורש, שהיה ידוע כל השנים כירק מאכל.
ברפואה העממית של פרו והארצות השכנות הוא היה ידוע כצמח מגביר פוריות וכאפרודיזיאק. השתמשו בו להרבות פוריות אצל חיות בית ובני אדם. בנוסף נהגו להשתמש בו כמוסיף אנרגיה ומגביר כושר גופני. נחשב היום לאדפטוגן.
במחקר קליני נתנו למשתתפים 1500-3000 מ"ג ליום של שורש מאקה, כדי לבחון את פעילותו על מערכת הרביה בהשוואה לטסטוסטרון (9). אחרי שמונה שבועות דיווחו המשתתפים שטופלו במאקה על שיפור בחשק המיני. לעומתם הקבוצה שטופלה בטסטוסטרון לא חוותה השפעה כזאת (9).
במחקר נוסף שנערך נבדקו גברים בריאים. הם קבלו 1500-3000 מ"ג של מאקה ליום במשך ארבעה חודשים (10). הטיפול במאקה גרם לעליה במספר תאי הזרע, בנפח ובתנועתיות שלהם. לא היתה עלייה ברמת ההורמונים הקשורים למערכת הרבייה. החוקרים הסיקו שהמאקה משפר ומגביר את החשק המיני ואת פעילות תאי הזרע (10).
לא היו תלונות על תופעות לוואי שליליות.
אותם החוקרים המשיכו בעבודתם, במטרה לברר מהו מנגנון הפעילות של שורש המאקה. הם ערכו מחקר בשיטת הסמיות הכפולה מול קבוצת ביקורת.
השתתפו במחקר 56 גברים בריאים בגיל 21 עד 56 (11). המחקר נמשך 12 שבועות.
קבוצה אחת שכללה 15 משתתפים קיבלה 3 כדורים ליום, כדור אחד כל 8 שעות, בסה"כ 1.5 ג' ליום. קבוצה שניה שכללה 15 משתתפים קבלה 2 כדורים כל 8 שעות, בסה"כ 3 ג' ליום. קבוצה שלישית שכללה 15 איש קבלה 3 כדורים בפעם אחת בבוקר, בסה"כ 1.5 ג ' ליום. הקבוצה הרביעית הייתה קבוצת הביקורת.
בכל הקבוצות התקבלה השפעה של שיפור בחשק המיני, ללא עלייה בריכוז הורמוני המין (11). המחקר לא נתן תשובה לשאלה אם השפעת המאקה על החשק המיני היא ישירה או עקיפה. האם יש כאן פעילות המחקה את פעילות הטסטוסטרון או שהצמח פועל כאדפטוגן, המפחית מתח ולחץ.
ידוע שרמה נמוכה של טסטוסטרון קשורה לחוסר חשק מיני, ושניתן להגביר את החשק המיני על ידי הוספת טסטוסטרון (12). אבל אין משתמשים בשיטה זאת של הוספת טסטוסטרון כי הוא עלול לעורר סרטן של הערמונית. מבחינה זו השימוש במאקה בטוח, כי הוא מעורר חשק מיני מבלי לגרום לעלייה בריכוז הטסטוסטרון (11). לא התקבל שינוי גם ברמת הפרולקטין, ההורמון המצהיב LH, וההורמון המזרז זקיק FSH.
המחקר מראה שהמאקה אינו מעורר פעילות הורמונלית אצל אנשים בריאים. השורש נחשב למזון, ובדרך כלל משתמשים בו אנשים בריאים.
החוקרים מסכמים ואומרים שהמחקרים הקליניים מראים שהמאקה פועל על מערכת הרבייה הזכרית, אבל דרושים מחקרים נוספים כדי להבין כיצד הוא פועל.
רפואה מסורתית: מוצאו של הצמח מארצות טרופיות של דרום ומרכז אמריקה. הצמח נקרא בכמה ארצות Paratuda, שמשמעותו בשביל הכל. התייחסו אל הצמח כאל תרופה לכל בעיה.
נהגו להשתמש בצמח כמחזק כללי מוסיף אנרגיה, מאיט תהליכי הזדקנות, כמרפא כל מחלה וכן כאפרוזידיאק המסייע לשיפור התפקוד המיני. הצמח נחשב לאדפטוגן, ומומלץ לטיפול, בין השאר, לאי פריון.
Ptychopetalum uncinatum, Muira puama
מוצאו של הצמח מאגן נהר האמזונס והוא גדל בארצות טרופיות של אמריקה הדרומית. נהגו להשתמש בכל חלקי הצמח, במיוחד בקליפת הגזע ובשורש. האינדיאנים בברזיל השתמשו בגבעולים של צמחים צעירים לטיפול בכאבי שרירים.
מירתח מהשורשים וקליפת הגזע שימש לטיפול בבעיות של אין- אונות, רוימטיזם וכן לחיזוק הלב. הצמח נחשב לאפרודיזיאק, מגביר תשוקה, ומועיל בכל מקרה של בעיות של זיקפה.
פעילותו של הצמח לטיפול באין אונות ובבעיות של המחזור החודשי הוכחה, והוא מומלץ לטיפול באי-פריון.
Panax ginseng
צמח אדפטוגן בעל פעילות על מערכת הרבייה. במחקר קליני הראו אצל אנשים שקבלו מיצוי של ג'ינסנג השפעה על התפוד המיני. אצל משתתפים במחקר מצאו עליה במספר תאי הזרע ובתנועתיות שלה (11). במחקר זה הראו גם עלייה בטסטוסטרון הכללי ובהורמון החופשי, וכן ירידה בפרולקטין (11). מסבירים את ההשפעה על מערכת הרבייה בהשפעה שיש לג'ינסנוזידים על הציר של ההיפותלאמוס, ההיפופיזה והאדרנל.
1. Meletis CD. Baker J. Natural ways to enhance male fertility. Alternative and Complementary Therapies, 2004, Feb: 22-27.
2. Vilalta J. Ballesca JL. Nicolas JM. et al. Testicular function in asymptomatic chronic alcoholics. Relation to ethanol intake. Alcohol Clin. Exp. Res. 1997, 21: 128-133.
3. Anderson D. Dobrzynska MM. Basaran N. Effect of various genotoxins and reproductive toxins in human lymphocytes and sperm in the Comet assay. Teratog. Carcinog. Mutagen, 1997,17: 29-43.
4. Ochedalski T. Lachowicz-Ochedalska A. Dec. W. et al. Evaluating the effect of smoking tobacco on some semen parameters in men of reproductive age. Ginekol/ Pol. 1994 65: 80-86.
5. Buchanan JF. Davis LJ. Drug-induced infertility. Drug Intell Clin. Pharm. 1984, 18: 122-132.
6. Grahn BH. Paterson PG. Gottschall-Pass KT. Zinc and the eye. J. Am. Coll. Nutr. 2001, 20: 106-118.
7. Hunt CD. Johnson PE. Herbel J. et al. Effect of dietary zinc depletion on seminal volume and zinc loss, serum testosterone concentrations, and sperm morphology in young men. Am. J. Clin. Nutr. 1992, 56: 148-157.
8. Henkel R. Bittner J. Weber R. et al. Relevance of zinc in human sperm flagella and its relation to motility. Fertil Steril 1999, 71: 1138-1143.
9. Gonzales GF. Cordova A. Vega K. et al. Effect of Lepidum meyenii (Maca) on sexual desire and its absent relationship with serum testosterone levels in adult healthy men. Andrologia 2002 34: 367-372.
10. Gonzales GF. Cordova A. Gonzales C. et al. Lepudum meyenii (Maca) improved semen parameters in adult men. Asian J. Androl. 2001, 3: 301-303.
11. Gonzales GF. Cordova A. Vega K. et al. Efeect of Lepidium meyenii (Maca), a root with aphrodisiac and fertility-enhancing propertives, on serum reproductive hormone levels in adult healthy man. J. of Endocrinology 2003, 176: 163-168.
12. Harnack LJ. Rydell SA. and Stang J. Prevalence of use of herbal products by adults in the Minneapolis/ St. Paul , Minn metropolitan area. Mayo Clinic Proceedin, 2001,76: 688-694.
13. Salvati G. Genovski G. Marcellini L. et al. Effect of Panax ginseng CA Meyer saponins on male fertility. Panminerva Med. 1996, 38: 249-254.
זרעי גזר כאמצעי מניעה - כל ההכנות מתאימות לשימוש של 1-3 ימים לאחר מגע מיני.ניתן להוסיף 20 טיפות מהטינקטורה לחליטה של 2-3 פרחים יבשים
החוקרת Bennet מספרת שיש לה מטופלות ותלמידות שמשתמשות בזרעי הגזר כאמצעי מניעה כבר למעלה מ-5 שנים.
לעתים קרובות היא משתמשת להכנת הטינקטורה בקרקפת כולה עם כל הזרעים שבתוכה. היא אינה מוציאה את הזרעים כדי להכין טינקטורה, והיא מוסיפה למיצוי כמה פרחים.
רוב הנשים לוקחות 1.5-3.0 מ"ל פעמיים ביום, במשך שלושה ימים אחרי מגע מיני.
ההצלחה כמעט מלאה. היו שני "כשלונות", כלומר, שתי נשים נכנסו להריון.
במקרה הראשון זאת היתה אישה שהתחילה לקחת זרעי גזר יום אחרי שהיא הפסיקה לקחת גלולות נגד הריון. במקרה השני זאת היתה אישה שלא הפסיקה להוריד את המינון. היא נכנסה להריון כשלקחה שלוש טיפות מהטינקטורה פעם אחת, בבוקר שאחרי המגע המיני. הניסיון שהצטבר במשך השנים מאפשר לנו להגיד שזרעי הגזר יעילים למנוע הריון, שהם בטוחים לשימוש, ומאפשרים ייצור של פרוגסטרון והריון, עם לידה של ילד בריא, אחרי שמפסיקים לקחת אותם. זרעי הגזר מונעים השתלה של הביצית המופרית ברחם.
יש נשים בודדות שרצו להבטיח את עצמן ולקחו את זרעי הגזר כל יום במשך כל החודש. זה בהחלט מיותר, ואולי אפילו פחות פעיל מלקיחה קצרה של שלושה ימים אחרי מגע מיני. Susan Weed שהיא הרבליסטית ומטפלת בבעיות של מערכת הרבייה של האשה, מספרת שהיא משתמשת בזרעי הגזר כאמצעי מניעה יחיד. היא מכינה טינקטורה בתוך וודקה של תערובת של זרעים ופרחים של גזר.
היא עברה לגור במקום אחר לפני שנתיים וחצי. היא ראתה על הגבעות הסלעיות שמסביב לבית הרבה צמחי מרפא שהיא מכירה ושפע של גזר קיפח. כשהזרעים הבשילו היא קטפה אותם והתחילה להשתמש בהם.
מכיוון שאין עדיין מחקר שבדק את כל המרכיבים הפעילים של הצמח, ואת האחוז המדויק של האלכוהול שצריך להשתמש בו להכנת הטינקטורה, היא מציעה לנשים לבדוק מה משפיע עליהם בצורה הטובה ביותר. השימוש המקורי היה לעיסה של כפית אחת של זרעים פעם ביום. אפשר להכין חליטה מכפית אחת של זרעים.
סיכום:
שימוש יומי בזרעי גזר עלול להיות פחות יעיל מלקיחה של שלושה ימים אחרי מגע מיני.
כל ההכנות מתאימות לשימוש של 1-3 ימים לאחר מגע מיני.
ניתן להוסיף 20 טיפות מהטינקטורה לחליטה של 2-3 פרחים יבשים או 3-6 פרחים טריים, ולשתות כוס אחת ליום.
דרך נוספת לשימוש היא לטחון זרעים לאבקה זמן קצר לפני השימוש, ולבלוע כפית אחת מהאבקה עם מים או לאכול אותה עם יוגורט.
מומלץ לטחון כמות של זרעים שתספיק למקסימום של שלושה ימים. אין ידע לגבי פעילות הזרעים לאחר הקפאה והפשרה. עדיף לא להקפיא.
פעילות אנטי אוקסידנטית של ירקות מבושלים- צמחים המכילים קרוטנואידים, כגון, פלפלת, צ'ילי ביחד עם פלפל צהוב, כתום או אדום או תבלינים שונים, כגון
פעילות אנטי אוקסידנטית של ירקות מבושלים
פירות וירקות מכילים פולי פנולים, המפחיתים חימצון ומונעים מחלות כרוניות. תרכובות הפולי פנולים אחראים לתכונות האנטי ויראליות, אנטי דלקתיות, אנטי סרטניות של הצמחים המכילים אותם. בנוסף, הם מונעים שבירות של נימי דם ומעכבים צימות של טסיות דם.
מחקר שנעשה באיטליה בדק את הכושר נוגד החמצון של ירקות ופירות טריים, של עשבים ותבלינים הנפוצים בשימוש במרכז איטליה. החוקרים בדקו את הכושר נוגד החימצון אצל ירקות מבושלים, סלטים ורוטבים.
החוקרים בדקו 27 ירקות שונים, 15 מיני עשבי מרפא, 6 תבלינים שונים ו-10 רוטבים. הם בדקו את ריכוז הפנולים שבירקות הטריים. הכושר החימצוני נקבע לפי ORAC- Oxygen Radial Absorbance Capacity. הם קבעו ש- ORAC תלוי בריכוז הכולל של הפנולים והפלבונואידים. הירקות שמכילים את ריכוז הפנולים הגדול ביותר הם: ארטישוק, סלק, כרוב, ברוקולי, עולש, צ'ילי, פלפל צהוב. החוקרים מדווחים שגידול שונה של ירקות זהים נותן ריכוז שונה של פנולים ופלבונואידים, וכתוצאה מכך כושר שונה שלנוגדי חמצון. החוקרים מדדו את איבוד התרכובות הפנוליות והכושר החימצוני של הירקות אחרי בישול.
ירקות מאודים שמרו על 80% מריכוז הפנולים ומהכושר החימצוני של הירקות הטריים.
ירקות מורתחים שמרו על 30% מהכושר החימצוני. הפנולים שנמסים במים עברו אל המים, ונשארו פעילים בתוך המים. הם לא נהרסו כשההרתחה הייתה יחסית קצרה.
כדי לא לאבד את המרכיבים הפעילים ואת הכושר החימצוני שלהם יש לשתות את המים. אם אנחנו שופכים את מי הבישול ולא משתמשים בהם, אנחנו מפסידים את רוב הפנולים והפלבונואידים שהיו בירקות.
אידוי של הירקות בחום בינוני ולזמן קצר, שומר על רוב המרכיבים הפנוליים וגם על ויטמינים רבים. זוהי שיטת הבישול הטובה ביותר למניעת הפסדים של מרכיבים פעילים. בין צמחי המרפא בעלי כושר חימצוני גדול ביותר היו: מרוה רפואית, Majorana hortensis- מיורן, רוזמרין ובת קורנית- תימוס. הערכים של ORAC שהתקבלו אצלם היו גבוהים יותר משל הירקות.
החוקרים הראו שהוספת צמחים ארומטיים לסלט מעלה באופן משמעותי את ריכוז הפנולים שבסלט, ואת הכושר החימצוני שלו.
מליסה בריכוז של 1.5% העלה את כושר החימצון של הסלט פי 1.5. הוספת מיורן בריכוז של 1.5% העלתה את כושר החימצון פי 2.
בין התבלינים, הכמון היה היעיל ביותר בהעלאת הכושר החימצוני למרות שריכוז הפנולים והפלבונואידים שלו לא היה הגבוה ביותר. ג'ינג'ר טרי היה גם הוא יעיל מאד בהעלאת הכושר החימצוני.
הרוטבים היעילים ביותר היו אלה שהוכנו עם שמן זית. הזיתים מכילים ריכוז גבוה של פנולים. שמן זית שמיוצר בשיטת הכבישה הקרה ללא זיקוק מכיל רבים מהפנולים, ויש לו כושר חימצון גבוה. ניתן להגביר את כושר החימצון של שמן הזית על ידי מיצוי של תבלינים בתוכו, שמוסיפים לו טעם וריח, ומשפרים את כושר החימצון שלו.
ניתן למצות בשמן תבלינים ממשפחת השפתניים שהם בעלי כושר חימצוני גבוה וטעם נעים ההופך את השמן לרוטב, צמחים המכילים קרוטנואידים, כגון, פלפלת, צ'ילי ביחד עם פלפל צהוב, כתום או אדום או תבלינים שונים, כגון, כורכום, כמון או ג'ינג'ר, יתנו לשמן גוונים מיוחדים ויוסיפו טעם למזון. הקרוטנואידים הם נוגדי חימצון, אנטי דלקתיים, פרקורסורים לויטמינים. המרכיבים הנמסים בממיסים אורגניים, כגון, השמנים הנדיפים והקרוטנואידים וכן כמה פלבונואידים יעברו אל השמן.
אם ממצים צמחים טריים רצוי ליבש אותם במשך כמה שעות, כדי למנוע מהשמן להתעפש.
ציסטות בשד צמחי מרפא - שינן רפואי הוא צמח דיורטי ומנקה. תלתן אדום, הצמחים המנקים את בלוטות הלימפה, דביקה זיפנית וקלנדולה
ציסטות בשד צמחי מרפא
ציסטה היא שקית או חלל מלא בגז, נוזל או חומר חצי מוצק. הציסטה ממוקמת מתחת לעור. הגוף מייצר ציסטות כדי לבודד משהו מהסביבה. לדוגמה, כשיש רסיס קטן של חומר שהגוף אינו מצליח להרחיק אותו, הוא מייצר ציסטה מסביבו וכך מבודד אותו מהסביבה, כדי שלא יזהם או יזיק לרקמה שכנה.
רוב הציסטות אינו בעייתיות ואינן גורמות לסימפומים מיוחדים. אבל יש שני סוגים של ציסטות שעלולים להיות בעייתיים עבור נשים: ציסטות בשד וציסטות בשחלות. שרירנים ברחם עלולים גם הם לגרום להפרעה.
רוב הציסטות בשד הן שקיות קטנות ממולאות בנוזל. הן עלולות להיות גדולות יותר ולגרום לכאב. הן מורגשות לפעמים כגוש. כדי לאבחן ציסטה ולהיות בטוח שאין גידול סרטני, חודרים עם מחט עדינה לציסטה ומוציאים ממנה נוזל. בדרך כלל הציסטה מצטמקת ונעלמת לאחר טיפול כזה.
אם הציסטה אינה נעלמת, או שבנוזל שמוציאים יש דם ממשיכים בבדיקות נוספות ולוקחים ביופסיה לבדיקה.
במרבית המקרים הציסטות אינן ממאירות, והן צרות ושטוחות, לעתים קרובות הן מופיעות בצברים וגורמות לכאב.
תופעה נוספת היא שד פיברוציסטי, שמתבטא בגושים קטנים או גרגרים בשד. נשים עלולות לסבול מרגישות או כאב בשדיים לקראת הופעת המחזור החודשי. יתכן גם שמופיעה התנפחות של השד לקראת המחזור. הוא יחזור למימדים הטבעיים שלו אחרי המחזור החודשי.
רוב הנשים מתגברות על הכאב ללא טיפול, כשהן יודעות שהוא יחלוף אחרי כמה ימים. יש נשים הנעזרות במשככי כאב.
טיפול בציסטות בשד באמצעות תזונה וצמחי מרפא
1. טיפול בציסטות בשד באמצעות תזונה
מומלץ להתחיל טיפול עם תזונה צמחונית עם אחוז נמוך של שומנים (1,2). המזון צריך להכיל בעיקר זרעים, קטניות וירקות. ניתן להוסיף מעט דג. אפשר להוסיף את פירות העונה, ומעט מאד סוכר או דבש.
נבחר ירקות עשירים בקרטנואידים, כגון, גזר, עגבניה, בטטה, ועלים בצבע ירוק כהה, כמו עלי סלק.
עקרון הטיפול הוא שיפור פעילות הכבד בעזרת הצמחים הפועלים על הכבד, כגון השינן הרפואי, הקלנדולה והלפה. הכבד הופך את ההורמונים שבעודף למיצי מרה, ומעביר אותם לכיס המרה.
הצמחים המנקים את בלוטות הלימפה, כגון, דביקה זיפנית וקלנדולה משפרים את זרימת הלימפה, ומונעים חסימות.
אכילאה מגביר זרימה של דם והוא גם דיורטי עדין.
שינן רפואי הוא צמח דיורטי ומנקה של הכליות.
תלתן אדום הוא צמח עשיר בספונינים, מנקה פסולת ומונע חסימות.
טיפול חיצוני: קומפרס על השד עם שמן קיק מחומם
קןמפרס על השד עם הצמחים שבפורמולה
להניח עלי כרוב על השד
למרוח על השד שמן מ-Phytolacca Americana
מקורות
1.Hudson T. Fibrocystic breasts in: Women's Encyclopedia of Natural Medicine, Library of Congress Cataloging in Publication Data, 1999, p.89-96.
2. Hobbs C. Keville K. Fibroids and Cystes Women's Herbs Women's Health, Library og Congrss Cataloging in Publication Data, 1998 p. 99-110.
צמחי מרפא לקוסמטיקה - צמחים מכילי טאנינים גורמים למתיחה של העור, ולכן השימוש הקוסמטי שלהם הוא נגד קמטים. עדיף להשתמש לקוסמטיקה באסטרינג'נט
הצמחים הפועלים על העור נקראים בשם כולל Vulnararies – מרפאי פצעים. מה צריכות להיות תכונותיו של צמח כדי שיוכל לרפא פצעים? הבעיות שיש לטפל בהן במקרה של פציעה הן: עצירת הדימום, מניעת זיהום, מניעת התייבשות רקמות, כאב, והצורך לבנות עור חדש. הצמחים שניתן להעזר בהם לעצירת דימומים הם אלה המכילים ריכוז גבוה של טאנינים, הנותנים להם תכונות של astringent – מכווצים. הטאנינים הנקשרים לחלבונים ומקרישים אותם, וגם מסייעים ליצירת שכבת מגן, שיכולה למנוע התפשטות של מיקרואורגניזמים ובכך למנוע זיהום של הפצע. צמח מסוג זה, שיש לו שימוש רב בקוסמטיקה, הוא Hamamelis virginiana . צמחים מכילי טאנינים גורמים למתיחה של העור, ולכן השימוש הקוסמטי שלהם הוא נגד קמטים. עדיף להשתמש לקוסמטיקה באסטרינג'נט עדינים. צמחים המכילים ריכוז גבוה של טאנינים עלולים לגרום לקילוף עור. צמחים מונעי זיהומים הם צמחים ארומטיים המכילים שמנים נדיפים שהם אנטי ויראליים, אנטי באקטריאליים ואנטי פטרייתיים, כגון מיני מרווה, מיני אכילאה, מור, אזוב, ועוד. צמחים אנטי בקטריאליים הפועלים במנגנונים אחרים, כגון מיני האכינצאה, קלנדולה, אונקריה, מליסה ועוד יכולים לשמש להכנת תכשירים קוסמטיים, למניעה ולטיפול בזיהומים בעור.
האכינצאה והמליסה מעכבים באופן ספציפי את וירוס ההרפס, ותכשירים נגד הרפס, עשויים מצמחים אלה, מצויים כבר היום בשוק. צמחים המשמשים למניעת התיבשות רקמות מכונים Demulcent, או מרככים. על קבוצה זו נמנים צמחים המכילים רכוז גבוה של ריר Mucilage – . הריר משמש כמרפד ומרכך ומונע התייבשות של הרקמה שנחשפה. צמחים מכילי ריר, כגון Comfrey, Ulmus fulva, Althea officinalis , מיני לחך Plantago , ועוד, מתאימים מאד לעור יבש וניתן להכין מהם קרם לחות איכותי. אצות ים מכילות ריכוז גבוה של ריר, ומשמשות לתכשירים קוסמטיים ורפואיים. צמחים המזרזים ריפוי של פצעים פועלים על פי מנגנונים של ממריצי ייצור של רקמות חיבור, של אפידרמיס או של קרטין. צמחים כאלה נודעו כבר לפני אלפי שנה כצמחי עור יעילים, והשתמשו בהם למקרים של כוויות או פציעות. עליהם נמנים: אלוורה, Centella asiatica, מיני פרע – Hypericum ועוד. ביקוש רב בארץ ובעולם לצמחי מרפא בשימוש פנימי וחיצוני גרם להתמסחרות מהירה של הנושא. אין ספק שתעשיה חייבת להיות רווחית, אך חשוב שתהיה גם מצפונית, ולא תמכור לציבור תכשירים שאינם פעילים. הפצת תכשירים כאלה תכרות את הענף הצעיר שרק התחיל להתפתח. כדי להרחיב ולפתח תעשיה של צמחי מרפא, יש לעבוד עם צמחים באיכות טובה, ולהכין תכשירים יעילים ואמינים.
