השוק האירופי מציע הזדמנויות חדשות לשיווק רכיבים טבעיים ומוצרי בריאות מישראל

הצרכנים האירופיים מודעים יותר, ביחס לאוכלוסיות אחרות, לחשיבות של אורח חיים בריא. הם לוקחים יותר אחריות הן לבריאות הנפש שלהם והן לרווחה הפיזית. השימוש ברפואה אלטרנטיבית, בתזונה אורגנית ובתוספי תזונה ממשיך לגדול באירופה. השינויים באופי האוכלוסיה, שינוי בחקיקה ובמדיניות לגבי “מזון חדש”, יוצרים הזדמנויות חדשות עבור היצואנים הישראליים.

תפיסת “מה זה אומר להיות בריא” משתנה בקרב הצרכנים האירופיים. במקום להתמקד בטיפול במחלות, הצרכנים תופסים את הבריאות יותר ויותר במונחים של מניעת מחלות, הרגשה טובה ומראה קורן. כתוצאה מכך, הביקוש למוצרי בריאות טבעיים ותוספי מזון גדל. יחד עם זאת, החברה האירופית והצרכים הבריאותיים שלהם משתנים.

האוכלוסייה האירופית מזדקנת

ההערכה היא כי עד שנת 2050, סביב 30% מהאוכלוסייה האירופית יהיה בגיל 65 ומעלה, לעומת 17% בשנת 2013. הקשישים הם פלח שוק חשוב עבור יצרני בריאות טבעיים. אנשים מבוגרים משתמשים יותר מוצרים לטיפול עצמי מאשר צרכנים צעירים יותר, ויותר מעוניינים במוצרי בריאות טבעיים.

לאוכלוסייה מזדקנת יש צרכים בריאותיים ספציפיים. וחשוב מכל, אנשים מבוגרים מתמודדים עם סיכונים הרבה יותר גבוהים לבעיות משותפות, במיוחד משום שהאוכלוסייה האירופית סובלת מעודף משקל וחוסר פעילות גופנית מספקת. כ -22% מאוכלוסיית אירופה מקבלים טיפול ארוך טווח בסוגיות הקשורות בשרירים, בעצמות ובמפרקים, כגון ראומטיזם ודלקת מפרקים ניוונית.

כמעט 4 מתוך 15 אנשים באירופה מושפעים מחרדה ומדיכאון מדי שנה. המקור עיקרי של המתח קשור לעבודה. מתח הקשור לעבודה מדווח לרוב על ידי עובדים בגילאי 40-54.

צמיחה בשוק תוספי התזונה

Future Market Insights (,FMI סקרי שוק) צופים כי שוק תוספי המזון באירופה יגדל ב – 7% מדי שנה מ – 2015 עד 2025. בשנת 2025 יגיע השוק ליותר מ 60 – מיליארד דולר. הביקוש לתוספי תזונה הוא החזק ביותר במערב אירופה, בפרט בגרמניה, צרפת, איטליה ובריטניה, אך שוק תוספי התזונה במזרח אירופה יגדל יותר מאשר במערב אירופה. Nutrition Business Journal מעריך כי בשנת 2016, המכירות של ויטמינים ומינרלים גדל ב -10% במזרח אירופה ורוסיה, שיעור כפול משיעור הגידול העולמי.

גידול בצריכת מוצרי צמחי מרפא

קיים שוק חזק למוצרי מרפא צמחיים באירופה. גרמניה וצרפת הן המובילות בשוק. בשנת 2017, הצרכנים הגרמניים השקיעו 1.95 מיליארד אירו (מחירים קמעונאיים) במוצרים צמחיים. צרפת היא עדיין השוק השני בגודלו באירופה.

במזרח אירופה, פולין היא השוק העיקרי בצמיחת מוצרי מרפא מצמחים. שווקים נוספים במזרח אירופה הם בולגריה, צ’כיה ורומניה. מחוץ לאיחוד האירופי, רוסיה היא שוק הצמיחה העיקרי.

יש עניין עולמי הולך וגדל ברפואה הסינית המסורתית ואיורוודה, בעיקר במערב אירופה ובצפון אמריקה. זהו מנוע צמיחה בשוק העולמי עבור מוצרי מרפא צמחיים, אשר יגדל ב-7.6% מדי שנה בין 2017 ל 2027. בשנת 2017, איורוודה היוותה 58% משוק זה. גדל גם הביקוש למרכיבים איורוודיים, כגון כורכום, זנגביל ושמן נים.

מודעות הצרכנים לתופעות הלוואי של הרפואה הקונבנציונלית מתחזקת, במיוחד עבור תרופות חזקות הנלקחות על פני תקופות זמן ארוכות.

ארומתרפיה במקום אנטיביוטיקה

החשש מפני עמידות מיקרוביאלית הוא דאגה גוברת באירופה. המרכז האירופאי למניעת ובקרה על מחלות מעריך כי עמידות מיקרוביאלית גורמת ל -25,000 מקרי מוות ו -1.5 מיליארד אירו בהוצאות בריאות והפסדי ייצור באירופה, מדי שנה. הצרכנים חוששים כי אנטיביוטיקה לא תהיה יעילה בעתיד כבעבר. צרכנים ויצרנים פונים למוצרים טבעיים כחלופות, או כדי להשלים אנטיביוטיקה. הצרכנים רואים מוצרי ארומתרפיה כאמצעי מתון יותר ולכן בטוח יותר בהשוואה לרפואה קונבנציונלית.

לדוגמא, שמנים אתריים:

עץ התה (Melaleuca alternifolia)
(מליסה Melissa officinalis)
ציפורן (Eugenia caryophyllata)
רוזמרין (Rosmarinus officinalis)
אורגנו (Origanum vulgare)
שום (Allium sativum).

FMI צופה כי שוק הארומתרפיה העולמי יגדל ב – 7.7% מדי שנה מ – 2016 ל – 2026, ויגיע ל – 8 מיליארד דולר ב – 2026 (7 מיליארד אירו). צפון אמריקה ומערב אירופה הם השווקים הדומיננטיים, המהווים יותר ממחצית השוק העולמי. שוק הארומתרפיה האירופאי חזק ביותר בגרמניה, בצרפת ובשווייץ, הולנד ובריטניה. ברוב השווקים, מוצרי ארומתרפיה מכוסים על ידי חקיקה הנוגעת לקוסמטיקה. קיים מידע רב וזמין על ארומתרפיה ושמנים אתריים המשמשים להשפעות ספציפיות. הצרכן כבר יודע או יכול בקלות למצוא מידע על מטרות ואופן השימוש.

הזדקנות בריאה, ספורט ושמירת משקל ממשיכים להיות קטגוריות חזקות

לתוספי תזונה למען הזדקנות בריאה ממשיך להיות ביקוש חזק. הצרכנים מחפשים מוצרים המאפשרים להם להישאר פעילים ככל שהם מתבגרים. המוצרים טבעיים המובילים מכוונים למחלות מפרקים ועצמות. הצרכנים מחפשים מוצרים שהם יכולים להשתמש בהם באופן קבוע על בסיס ארוך טווח. הרכיבים כוללים כורכום, פלפלת ((capsicum, שמן ורדים, צפרני שטן ולבונה.

תחומים פופולריים אחרים כוללים:

מתח וחרדה, לדוגמה מוצרים המכילים מליסה ו-וולריאן.
בריאות העיכול, למשל מוצרים המכילים אלוורה, כורכום או שומר.
בריאות קוגניטיבית, למשל מוצרים עם גינקו בילובה או רוזמרין.
אנרגיה ואדפטוגנים, לדוגמה המכילים ירבה מאטה, תה ירוק או כורכום.

תוספי תזונה לנשים, המתמקדים בפוריות, טרום לידה, הריון והשפעה הורמונלית (כגון חליטה המכילה פירות שיח-אברהם), וניהול משקל מוסיפים להיות פופולריים. מרכיבים טבעיים צמחיים משחקים תפקיד חזק כאן. דוגמאות של רכיבים הם מורינגה, תה ירוק ופלפלת.

יש ביקוש גובר לאבקות חלבון מבוססות-צמחים, אם כי המקור הבוטני נשאר משני בהשוואה למקורות חלבון אחרים. השוק העיקרי של חלבונים הוא בתוספים לספורט. בעולם, שוק תוספי הספורט צפוי לגדול ב -9.1% מדי שנה מ -2014 עד 2020. באופן מסורתי, תוספים אלה נצרכו בעיקר על ידי ספורטאים ומפתחי-גוף. עכשיו, יותר ויותר צרכנים אחרים נוטלים תוספי בריאות וכושר, כסגנון חיים. היצרנים בוחנים מקורות חדשים של חלבונים מבוססי צמחים, כדי לבדל את עצמם בשוק. לדוגמה, microalgae כגון spirulina, המשמשים כמקור חלבונים חלופי.

אסמכתאות מדעיות מגבות יעילות של מוצרים בוטניים

מתרבה מספר המחקרים הכוללים סקירות ספרות וניתוח שיטתי לאיתור ולתמיכה ביתרונות הבריאותיים של המרכיבים הבוטניים. לדוגמה, מחקרים רבים מעלים את היעילות של קינמון (רמות גלוקוז בדם), פשטה שרועה- Bacopa (קוגניציה), שום (הורדת לחץ דם) ומוצרי קקאו עשירים בפלבנול (ממתן לחץ דם). מומחים בתעשייה מצביעים על אמון הצרכנים ההולך וגובר באפקטיביות של שמנים אתריים עבור אינדיקטורים בריאותיים שונים.

הצרכנים מעריכים ראיות מדעיות. יצרני מוצרי הבריאות צריכים לספק מחקרים קליניים טובים התומכים ביעילות ובבטיחות של הרכיבים שלהם. יש צורך בזיהוי נכון של המוצר, מפרט ותיעוד. כדי ליצור בסיס לתקשורת עם הקונים שלך ובניית מערכת יחסים מסחרית, על היצרן להבטיח כי הוא עומד בדרישות הקונה, ואף עולה עליהן.

קיימות (sustainability) היא יותר ויותר חשובה בשוק האירופי

הצרכנים האירופיים דורשים יותר ויותר מוצרים בני קיימא, ורוצים לדעת מהיכן מגיעים המוצרים שלהם. הם מעוניינים במוצרים ממקור אורגני מוסמך. ביקוש למרכיבים אורגניים מציע הזדמנויות עבור יצרנים מוסמכים. סך השוק האורגני באירופה גדל ב -11.4% ב -2016 והגיע ל -33.5 מיליארד אירו.

רוב הביקוש למרכיבים אורגניים מגיע מיצרני תוספי תזונה. מוצרים רפואיים אינם יכולים להיות מתויגים כאורגניים, על פי החקיקה האירופית. עם זאת, היצרנים נוטים להשתמש ברכיבים אורגניים כדי להדגים את הפילוסופיה החברתית שלהם, או שהם משתמשים באישור האורגני כמערכת בקרת איכות.

החברות האירופיות הופכות להיות הרבה יותר מעורבות בניהול בר קיימא של המשאבים הטבעיים בהם הן משתמשות. החברות מבצעות השקעות גדולות בפיתוח מוצרים, תיעוד ואישור שוק. הן לא רוצות לקחת סיכונים, בהיצע חומרי הגלם האסטרטגיים ביותר שלהם, במיוחד עבור מרכיבים שנאספו בבר.

לעתים קרובות, הקניינים דורשים אחריות חברתית תאגידית (CSR) כחלק מדרישות הספקים שלהם. הם מצפים ששרשרת האספקה תהיה שקופה יותר ועקיבה (traceable), ושהספק ייקח יותר אחריות על הקיימות של המוצרים שלו.

קיימים תקנים אירופיים לאיסוף צמחים משטחי בר. אם תספק חומרי גלם שנאספו משטחי בר, יש לתעד את איסוף החומרים בהתאם לתקן. ניתן להקים אוסף בר קיימא, או לנסות לביית מיני בר. זה עשוי לעזור לשווק מינים מבוקשים, שאינם זמינים מספיק באירופה.

התפקיד המשתנה של אירופה בשוק מוצרי הבריאות העולמי

גדל הביקוש למוצרי מרפא הנושאים תווית “מיוצר באירופה”, במדינות כמו ארצות הברית, רוסיה, יפן וסין. כתוצאה מכך, גדל ביקוש היצרנים האירופיים לחומרי גלם מתועדים היטב.

במקביל, הייצור של המרכיבים הפרמצבטיים הפעילים (APIs) באירופה הולך ופוחת. בעוד בשנת 1980 יותר מ-80% מחומרי API המיועדים לשוק האירופי היו ממוצא אירופי, עד 2008 זה ירד שיעורם ל-20%. נכון לעכשיו, מדינות אסיה (כגון הודו וסין) הן דומיננטיות באספקה האירופית של API.

התלות המוגברת במקורות שאינם אירופיים מהווה גורם מרכזי באסטרטגיה של האיחוד האירופי בתחום הבריאות. הדאגות העיקריות הן בדבר הביטחון של אספקת עבור הצרכנים האירופיים, ותפיסת ממשקי API מבחוץ כבעלי איכות נמוכה.

אך גם תעשיית ה- API הגדלה באסיה דורשת כמויות גדלות של חומרי גלם, וזה מקטין עוד את אספקת הרכיבים לאירופה. קונים באסיה מוכנים לשלם מחירים גבוהים יותר, בעוד דרישות האיכות לעתים קרובות הן נמוכות יותר מאשר באירופה. זה הופך את השווקים באסיה ובאירופה ליותר אטרקטיביים, עבור ספקים חדשים ממדינות מתפתחות (וגם מישראל).

תקנה חדשה מקלה על יצוא “מזון חדש” לאירופה

בינואר 2018 נכנסה לתוקף תקנה חדשה בתחום המזון, אשר אמורה להוביל לחדשנות בתחום תוספי התזונה. התקנות המתוקנות עשויות להקל על שיווק מוצרי מזון ותוספים חדשים באירופה. החקיקה כוללת כעת תהליך פשוט למזונות “מסורתיים”. אלה הם מוצרי מזון שיש להם תיעוד ההיסטוריה של 25 שנים של שימוש בטוח מחוץ לאיחוד האירופי. עם הוכחה מספקת, רישום באירופה יהפוך הרבה יותר פשוט.

בנוסף, השינויים בתקנות מזון חדש נועדו גם להבהיר, לאחד ולרכז הליכים. תהליך הרשאה מרכזי הוקם, אשר אמור להפוך את קבלת החלטות מהירה יותר ועקבית יותר.

מנגד, הרשות האירופית לבטיחות מזון (EFSA) צריכה להחליט בדבר כ-2000 טענות הנוגעות לייחוס סגולות מרפא למוצרים בוטניים. בעלי העניין קוראים להקמת מסגרת חדשה לבחינת הטענות הללו, שתאפשר הצהרות המבוססות על שימוש מסורתי, איכות ובטיחות. עם זאת, עולה כי ההבדלים בין הגישות השונות במדינות החברות באיחוד האירופי הם גדולים מדי מכדי לגשר עליהם.

התפתחות משפטית נוספת יכולה להפוך את השיווק של מוצרי בריאות טבעיים לקשה יותר. בית המשפט האירופי לצדק קבע לאחרונה כי הצהרות בריאותיות הנוגעות למזונות המיוצרים עבור אנשי מקצוע בתחום הבריאות צריכות לעמוד באותם כללים כמו הצהרות לצרכנים סופיים. משמעות הדבר היא כי החברות המשווקות מוצרים לאנשי מקצוע יכולות להשתמש רק בהצהרות בריאותיות רשמיות. יצרני מוצרי בריאות יצטרכו להיזהר יותר בתקשורת הנוגעת להצהרות כאלה.

נמשכות בעיות הזיוף ואימות המרכיבים הטבעיים בשוק מוצרי הבריאות

בעיות של זיוף ואימות חומרי גלם הן דאגה גוברת עבור הקונים. אלה יכולות להיות מכוונת, כאשר נעשה שימוש במינים קרובים קשורים, או כאשר חומרים מדרגה נמוכה זולים משמשים להחליף תחליפים פופולריים יקרים. כדי לפתור בעיות אלה, המועצה הבוטנית האמריקאית ((ABC הקימה תוכנית למניעת זיופים.

יתר על כן, כמה קונים נקטו צעדים כדי לזהות טעויות או זיוף. החברות Indena (איטליה) ו- Hyris (בריטניה) התחברו ל- NHP Research Alliance (קנדה) כדי לפתח ערכות בדיקה וכלים לאימות דנ”א של חומרים בוטניים ומוצרי בריאות טבעיים. כדי לרכוש את אמון הלקוחות, אתה צריך לתעד את המרכיבים שלך בזהות בוטנית, איכות ועקיבות. על ספק חומר הגלם יהיה לעמוד במפרטים עבור חומרי גלם וחומרי גלם. אלה כוללים זיהוי בוטני ותיעוד של כל המרכיבים, המבוססים על נוהלי עבודה בינלאומיים מוסכמים (WHO / FAO / Codex Alimentarius).

הזדמנויות לפיתוח מוצרים וחדשנות בתוספי תזונה

מרבית ההזדמנויות לפיתוח מוצרים וחדשנות יימצאו בתחום תוספי התזונה. היצרנים האירופיים צריכים לבדל את עצמם בשוק באמצעות מוצרים חדשים, והם מוצאים השראה לפיתוח מוצרים במרכיבים חדשים וקיימים, כמו גם ברפואה המסורתית. מרכיבים פופולריים לחדשנות הם מרכיבים ימיים, כגון אצות, בגלל התוכן התזונתי שלהן.

פיתוח מוצרים לתחום צמחי מרפא (כתרופות צמחיות רשומות) הוא מוגבל מאוד, כתוצאה של דרישות הרישום ובטיחות ועלויותיהם. יהיה זה יהיה מעבר ליכולתם של יצרנים קטנים לפתח מוצרים המבוססים על מינים חדשים לתחום זה בשוק האירופי. עם זאת, יש הזדמנויות לפתח מוצרים חדשניים, המבוססים על חומרים אשר כבר ידועים לשוק.

השווקים באירופה עבור רכיבים חדשים הם קטנים, לפחות בהתחלה. רק מוצרים מועטים באמת ימריאו. ההשקעות צריכות להתאים לשווקים לאומיים, אזוריים ובינלאומיים. כל אחד מהשווקים הללו דורש מוצרים שונים.

דוגמאות לחידושים כוללות:

מינים למטרות ספציפיות, כגון השמנת יתר (למשל, Ilex paraguaiensis, Capsicum annuum), בריאות מפרקים (למשל Curcuma longa, Boswellia serrata Rosa canina,) ובריאות העיכול (למשל Peumus boldus, Plantago afra).
מוצרי בריאות המונעים מחלות או תומכים בבריאות הכללית, כגון אלו המחזקים את המערכת החיסונית, שומרים על אנרגיה או תומכים בקוגניציה ובריכוז (למשל, Centella asiatica, Withania somnifera).

טיפים:

ברר מהו פלח השוק שאתה צריך להתמקד בו: מוצרי מרפא מצמחים, או תוספי תזונה. בצע ניתוח הזדמנויות בשוק לשני המגזרים, וקבע האם לחברה שלך יש את היכולת להתמודד עם אתגרים ולעמוד בדרישות החקיקה והלקוח, בשני המגזרים.
זהה את הפרופיל הכימי והתזונה של הרכיב שבו אתה רוצה להשתמש בפיתוח המוצר. אילו ממרכיבים אלה יכולים לעניין את השוק האירופי? האם הם יכולים לבוא מתוך מקורות מתועדים ובני קיימא?
לפני שאתה מפתח מוצר חדש, ודא את התעניינות התעשייה במיני הצמחים שאתה מתמקד בהם. חפש נתונים על ניסויים קליניים, אינדיקציות לשימוש מסורתי ופטנטים. מסד הנתונים Herbmed הוא מקום טוב לעשות את זה. כדי לגלות על המגמות באירופה ולגלות אילו רכיבים פופולריים, חפש מידע באתרי אינטרנט המשקפים את התעשייה העולמית, כגון ,NutraIngredients או Nutraceuticals.
ודא כי אתה יכול לקבל אספקה מספקת של חומר הגלם שאתה צריך לפיתוח מוצרים חדשים. יש לפתח וליישם תוכנית לניהול המשאבים.
שפר את נוהלי הייצור (חקלאות או איסוף) של חומרי הגלם שלך כדי לשפר את איכותם בהתאם להנחיות הבינלאומיות. אל תשכח את תהליך הקציר והייבוש. איבוד איכות בשלב זה עלול ליצור מאוחר יותר סיכונים, במונחים של מזהמים מיקרוביולוגיים אחרים.
על החקלאים וצוות העיבוד לתעד את כל הנהלים בהתאם לנהלי החקלאות והאיסוף הטובים ונהלי העבודה התקניים (SOPs). מנע זיהום וחדירת חומרים זרים, כדי לשמור על המוניטין שלך. הלקוחות יבדקו באופן קבוע מפני זיופים.
גבה את קובץ המוצר שלך בנתונים מדעיים כדי למשוך שותפים פוטנציאליים. שותפות עם קונים או יצרני מוצרים סופיים חשובה כדי להתמודד עם דרישות הכניסה לשוק, ועם החקיקה עבור מרכיבים חדשים.
ייחוס סגולות מרפא לתוספי תזונה הוא נושא רגיש. ניתן לייחס רק סגולות המתייחסות לתיפקוד (פונקציה) מסוים, לדוגמה – תיפקוד הקשור לצמיחה, תפקודים כלליים של הגוף, תפקודים פסיכולוגיים והתנהגותיים והפחתת סיכון בשימוש בתוספי תזונה. לתוספי תזונה המכילים ויטמינים ומינרלים ניתן לייחס סגולות בריאותיות מסוימות.
לעולם אל תטען כי המרכיב שלך מונע בעיות בריאותיות כלשהן (אם אתה מתמקד בשוק תוספי התזונה). ניתן לציין כי מין מסוים יכול “לתמוך בבריאות”. כל מדינה החברה באיחוד האירופי מסדירה את נושא ייחוס סגולות המרפא למוצרים בוטניים באופן שונה; הרמוניזציה (האחדה) עדיין לא נראית לעין.
מומלץ לקרוא את המחקרים של CBI על מוצרים ספציפיים, כגון תות, פלפלת, אלוורה, ולבונה, כדי ללמוד על ייחוס סגולות מרפא לתוספי תזונה באירופה.
השתמש בטענות המוזכרות בפרמקופיאה האירופאית, במונוגרפים או בספרות מדעית, אם אתה מתמקד במוצרים רפואיים. הפוך את תיעוד המוצר וחומרי השיווק שלך ליעד עבור הקונים שלך. צור גרסאות מודפסות ואלקטרוניות. לעולם אל תציג טענות בריאותיות שאינן ניתנות לביסוס.
עליך להראות כי אתה מודע להתפתחויות לגבי המוצר או המינים הבוטניים, גם מעבר לראיות המדעיות. צור מאגר מידע של מסמכים ממקורות לאומיים ובינלאומיים המתייחסים להיסטוריה, לזהות, לתכונות, ולתועלת הקשורות למוצר שלך.
עקוב אחר העיתונות המסחרית ואתרי חדשות, לקבלת מידע נוסף אודות מגמות והתפתחויות.
שתף פעולה עם חברות אחרות או עם ארגונים בתעשייה המקומית, בנושאים רלוונטיים. ניתן גם לשכור ספקי שירותים מדעיים בסקטור הפרטי, בישראל או באירופה. הם יקרים, אבל הם יכולים להציע חלופה יעילה ומוכחת למחקר פנימי.
הצג עקרונות עסקיים אתיים, על ידי תיאור של סיפור אותנטי של החברה ו / או המוצר שלך, כדי להדגים את השימוש המסורתי, את נוהלי המוצר המקומי ואת היתרונות ליצרנים. היה שקוף ואמין עם הלקוחות העתידיים, לגבי מחירים עתידיים ואספקה.
ראה את מסמכי ההדרכה של EFSA וגופים אחרים בדבר תקנת המזון החדשה ל”מזון חדש”, לקבלת מידע נוסף על ההוכחה הדרושה כדי להביא מזון מסורתי לאירופה, וההזדמנויות הנובעות מתקנה זו.
גלה אילו הצהרות בריאותיות אתה יכול לציין על תוויות המוצר עבור תוספי תזונה או תוספי המזון. כדאי להתייעץ עם יועצים או אגודות מקצועיות בתעשייה.
עליך להציג את הזהות ואת האיכות של המוצרים שלך בתיעוד המוצר שלך. זה חשוב גם עבור דרישות חדשות בשמירת על הקיימות. לסוחרים אירופאים רבים יש ידע מוגבל על מאפייני איכות המוצר ספציפיים, והם דורשים תמיכה בשיווק המוצרים שלך למשתמש הסופי. אתה יכול לקבל מחיר גבוה יותר עבור המוצרים שלך רק אם יש לך תיעוד ואישורים מתאימים, ותיאור את כל השלבים בתהליך הייצור.

*CBI – CBI is the European Centre for the Promotion of Imports from developing countries. https://www.cbi.eu/

מקור תמונה : 11 Best Herbs and Spices in Western Europe – TasteAtlas

** פרץ גן – אגרונום, מכהן כיו”ר העמותה הישראלית לצמחי מרפא (עיל”ם). alalim.p@gmail.com

לחזרה לחנות

סוגיות רגולציה: מי לשבט, מי לחסד

מעריכים כי על פני כדור הארץ גדלים כ-300,000 מיני צמחים, שמתוכם זוהו והוגדרו כ-250,000. כ-75,000 מינים נמצאים כבר בגידול תרבותי, חקלאי או אחר. על פי תקנות משרד הבריאות, כוללת רשימת צמחי המרפא המותרים למכירה חופשית בישראל כ-650 מינים. משרד הבריאות מגדיר את מרביתם כ”צמחי מאכל”. לפי הגדרה זו אין לייחס להם סגולות רפואיות כלשהן, או לציין על אריזתם התוויה רפואית למשתמש.

כ-50 צמחים מוגדרים כ”צמחי מרפא”, והם קיבלו הכרה כבעלי השפעה רפואית. צמחים אלה מותרים למכירה בבתי מרקחת בלבד, לאחר הכנתם כתכשירים על ידי רוקח/ת, אך לא כמוצרי מדף תעשייתיים רגילים. רשימה נוספת, מצומצמת יותר, ובה כ-50 צמחים נוספים, מונה את המינים שאינם מותרים כלל למכירה בישראל.
לדברי מר טל לביא, הרוקח האחראי באגף הרוקחות של משרד הבריאות בירושלים על עדכון רשימות הצמחים המוגבלים בשיווק והאסורים לשיווק – נמצאות הרשימות תחת עיון מתמיד. הערות לגבי הכללה או גריעה של צמח מהרשימות מתקבלות תדיר מהציבור, והן נשקלות באגף הרוקחות ובשירות המזון של משרד הבריאות. לאחרונה נערכו מספר שינויים מהותיים ברשימות.

המצב הקיים מותיר מחוץ לתחום הגישה הנוחה לציבור מספר גדול של מיני צמחים, הידועים בארץ ובעולם כצמחים יעילים ובטוחים לשימוש. כך, למשל, על פי החוק, אין למכור בבתי טבע את פירות העוזרר (Crataegus aronia), אותו אנחנו זוללים בטיולינו בטבע, ואף הזוטה הלבנה (Micromeria fruticosa) – צמח ייחודי שהתברכה בו ארץ ישראל, אשר אוהבי חליטות הצמחים נהנים ממנו – אינה מותרת למכירה כמוצר מוגמר. האם דומה מצב זה לנעשה במדינות העולם?

בארצות הברית מתיר החוק מכירה של כל צמח, אלא אם כן נפסל למכירה על ידי מנהל המזון והתרופות (FDA) כצמח רעיל, או שהשפעותיו מסוכנות. הרשות סיווגה כ-380 מיני צמחים כ”מוכרים כבטוחים לשימוש” (Generally Recognized As Safe). עם זאת, רק כמחצית מהמינים הנכללים בתכשירים הנמכרים בבתי הטבע ובתי המרקחת, נמצאים ברשימת ה-GRAS! העובדה שאינם כלולים ברשימת הצמחים ה”מוכרים כבטוחים”, אינה מצביעה בהכרח על היעדר בטיחות למשתמש. כל עוד לא הוכח אחרת, היצרן רשאי להשתמש בצמח לייצור תכשיר מסחרי. האחריות לבטיחות המוצר חלה כמובן על היצרן, והוא אחראי לתוצאות במקרים של הרעלה.

באירופה נמצאים היום בשימוש מסחרי למעלה מ 2,000 מיני צמחים, מתוכם כשני שליש הם מינים הגדלים ונאספים מהבר. בשנים האחרונות, האיחוד האירופי קובע תקנות חדשות לגבי הגדרות צמחים כתוספי מזון וכתרופות. מדינות האיחוד מאמצות בהדרגה את התקנות באופן עצמאי ובווריאציות שונות. בימים אלה ממש אמורות להתפרסם תקנות חדשות, על פיהן יאושרו לשימוש כ”תרופות מסורתיות” כל הצמחים שיש לגביהם תיעוד של שימוש מסורתי במשך 30 שנה לפחות, ומתוכן 15 שנה לפחות במדינות האיחוד. צמחים “חדשים”, אשר אינם עומדים בקריטריון זה, יוכרו רק אם יוגשו לגביהם מסמכים המוכיחים יעילות ובטיחות.

בעקבות תקנות חדשות אלו, נעלמים כעת מהמדפים מוצרים צמחיים חדשים יחסית באירופה, גם אם היו ידועים באזורי עולם אחרים במשך מאות או אלפי שנים. כיוון שיצרנים קטנים אינם מסוגלים לעמוד, על פי רוב, בדרישות הביורוקרטיות לגבי התיעוד, נוצרה העדפה לתכשירי פטנט: מוצרים צמחיים מעובדים או מזוקקים, המשווקים על ידי היצרנים הגדולים. מחאה קמה גם מצד חסידי הרפואה ההודית (איור- ודה) והרפואה הסינית, אשר התקנות החדשות עלולות “להשאיר אותן בחוץ”. עם זאת, במרבית מדינות האיחוד, משתדלות הרשויות לקיים דיאלוג עם היצרנים ועם הציבור, ותהליך הטמעת התקנות החדשות עדיין לא הסתיים.

אחד מתפקידי עיל”ם הוא לקיים דיאלוג מסוג זה עם רשויות הבריאות בישראל. יחד עם גופים מקצועיים אחרים, כגון הסתדרות הרוקחים וארגוני הרופאים, אנו נדרשים לסייע לרשויות לבחון את הרשימות הקיימות, לעדכן אותן ולהרחיבן. האתגר הוא להגיע ל”מודוס ויוונדי”, ביסודיות ובאובייקטיביות הנדרשים, תוך הסתייעות ביתרונות המדע המודרני, אך גם תוך קיום פתיחות רעיונית לנכסים שקיבלנו בירושה: מורשת השימוש המסורתי בצמחים בתרבויות השונות.

מקור תמונה : Medical cannabis and the challenge for regulation of medicines (theconversation.com)

לחזרה לחנות

צאו לנטוע

חג הנטיעות הבעל”ט הוא הזדמנות טובה להיזכר בכמה עצי מרפא שניתן לטעת בארצנו (ואגב, לידיעת המתלבטים בין “לנטוע” לבין “לטעת” – אין טעות באף אחת מהצורות. שתיהן תקינות בעברית). ניתן ויפה לנטוע. לא נרחיב על כדאיות הנטיעה מבחינה כלכלית, הסיפור כאוב במקצת, ולא נקלקל כאן את אוירת החג. אבל למען הרחבת הדעת, למען גאוותנו הגננית, ההרבליסטית וכמובן הלאומית, הבה נישא את השתילים אל הגן. ובכן, מה ניטע? הנה מספר המלצות המתחשבות בתנאי ארצנו הדוויה.

גינקו – אין כעץ גינקו נאה להרחבת הדעת, ויש גם המצטטים מספר מחקרים קליניים, התומכים בכך. העץ הוא כמובן נשיר, קליטתו קשה לעיתים, וצמיחתו איטית. אבל, משנקלט במקומו – מובטחות שנים רבות של צפייה בסיפוק, ובמיוחד בערוב ימינו, עת אפשר יהיה לחלוט עלי גינקו באלכוהול 40% ולחזק את נימי הדם העייפים. העץ הבוגר, אם עוצב נכון, מרשים בעליו בדו-אונתיים הנדים ברוח הקייצית וזוהרים בנוגה צהוב בעונת הסתיו, ואם נניח להם ליפול אל הקרקע, יכסו אותה במרבד עלים צהוב.

עוזרר – בישראל גדלים שני מיני עוזרר, מביניהם אישית אני מעדיף את העוזרר האדום, אף כי גם הצהוב ישמח לבב אנוש (בעיקר הלבב, אם כי גם עורקים וורידים יצטרפו לשמחה). מראה העץ מלבב בעת שהוא מכוסה בפריחה לבנה ועלים מפורצים, או עמוס פירותיו האדומים בקיץ (מטעמים מובנים, אין לתלוש את כל הפרחים באביב, אם חשקה נפשכם גם בפירות). עצת העוזרר קשה וקוצנית, ועיצובו דורש הקרבה מסויימת של עור כפות הידיים, אך המאמץ אכן נושא פרי, בדרך כלל. ראוי לזכור כי העוזרר, בן דודו של התפוח, רגיש כמעט כמוהו למזיקים שונים, וצריך לשמור עליו בעיקר מפני חרקים זוועתיים הנוברים בגזע.

חרוב – קצב צמיחתו מדהים ויתרונו הייחודי לנטיעה בקרקעות הגיר, שבהן התברכה ארצנו בשפע, בעיקר באזורי ההר, והן מטרד לא קטן למיני עצים אחרים. כידוע, זכר ונקבת החרוב גרים בבתים נפרדים. אף כי שני בני הזוג מרשימים ומפתים באותה מידה כמעט, זכרו לשתול את בני הזוג בהתאם למינם – עץ הזכר מדיף ריח שלא כולם אוהבים. אני מעדיף את הנקבה קרוב לבית (אבל זה עניין אישי). פירות החרוב משמשים להכנת סירופ טוב לשיעול ולגרון.

אלביציה ורודה – בגני המרפא בסין למדנו על ערכו הרב של עץ יפה-נוף זה. העץ בורך בפריחה ורודה (לעיתים גם צהובה או לבנה) ובעלים מנוצים יפים. נשתמש בקליפת הגזע, לריפוי פצעים, לטיפול בזיהומים ונפיחות; ובפרחים לטיפול בחרדות, נדודי שינה, לשיפור העיכול, להרגעה ולחיזוק. זה בהחלט מרגיע כשיש אלביציה אחת בגינה.

סופורה יפנית – “עץ הפגודה”, זהו אחד מצמחי המרפא החשובים ברפואה הסינית. השימוש הוא בפרחים, בפירות, ובקליפת העץ, העץ עמיד, ויתאים למגוון של תנאי אקלים וקרקע. צמיחתו מהירה והוא ניתן לריבוי גם מזרעים, דא עקא שאז תופיע הפריחה רק כעבור שנים רבות. העץ נוח לעיצוב ויקשט את הגינה גם בפירותיו המשתלשלים.

אגוז שחור – זה לא עץ אגוז למאכל, אבל העלים וקליפת הפרי יעילים מאוד להשמדת תולעי מעיים וטיפול חיצוני בפטריות. מתאים יותר לאזורים הקרים, העץ נשיר, קל לעיצוב, ונופו יפה.

מורינגה מכונפת – זהו ללא ספק העץ שיעניק את התמורה המהירה ביותר להשקעה. באזורים החמים, שתיל בן שנה עשוי להפוך לעץ בגובה 3 מ בתוך שנתיים. עלי העץ בוגר יכולים להזין משפחה שלמה לבריאות והנאה (אכילת הפירות מאתגרת יותר). נוף העץ צריפי, וענפיו משתשלים כלפי מטה. לא מתאים לנטיעה באזורי ההר הגבוה. על אף גודלו, העץ חסכוני וצנוע בדרישותיו למים.

זית – כן זית, אין כמוהו להצדיק את מקומו בגן, בתרומתו המגוונת: פרי, שמן ועלים כמובן. תמיד נמצא בו שימוש כלשהו, אם לא לחליטת העלים ולכבישת הפרי, עץ גדול ישרת היטב למחסה מהשמש, להסקת התנור, או לחיבוק קצר מפעם לפעם.

שיזף סיני (ג’וג’ובה, ערבית: ענאב) – הרי לכם עץ פרי ומרפא שתועלתו מרובה ודרישותיו צנועות. פירותיו כפירות השזיף והם נאכלים כפרי טרי ופריך, או חצי מיובש, וגם ניתן לשימור. נושא פירות מרובים, משמשים למאכל ומרפא בסין ובארצות המזרח – להרגעה, לשינה טובה ולצלילות הדעת. הענפים קוצניים ושורשיו אגרסיביים – מומלץ לנטיעה בקצה הגינה, שיפלוש לגינת השכן, אם כבר.

חג נטיעות שמח!

פרץ גן – אגרונום, מכהן כיו”ר העמותה הישראלית לצמחי מרפא (עיל”ם).

alalim.p@gmail.com

מקור תמונה : Tu B’Shvat: Celebrating Nature – CBN Israel

לחזרה לחנות

האם כורכומין הוא אכן תוסף-על, או רק שגיאה ניסויית?

מאמר שהתפרסם לאחרונה באכסניה מדעית מכובדת, Journal of Medicinal Chemistry , מטיל ספק בכדאיות השימוש הרפואי בכורכומין (=כ’) ונגזרותיו (במשותף, נקראים כורכומינואידים). המאמר יצר הד שלילי בתקשורת הפופולרית, הנוהה בדרך כלל בשנים האחרונות אחר דיווחים מבטיחים למוצרי הכורכום השונים.

במאמר-הסקירה הביקורתי (1) אשר פורסם בתחילת השנה (2017), בחנו החוקרים את השאלה האם כורכומין הוא מועמד מתאים לפיתוח תרופה פארמצבטית קונבנציונלית. בהיותו חומר טבעי המופק משורש הכורכום ((Curcuma longa, תבלין נפוץ ומוכר כבטוח לשימוש בדרך כלל, הכורכומין יכול היה להיות יעד נוח לפיתוח תרופתי. אך יעד זה לא מומש עד כה, והמאמר בא לענות השאלה – מדוע. החוקרים קובעים מהן הדרישות הבסיסיות לפיתוח תרופה פארמצבטית שמקורה במולקולה או צירוף מולקולות ממקור טבעי: מסיסות במים, זמינות ביולוגית, פעילות מטרה ברורה, פיזור רקמתי טוב, יציבות מטבולית ורעילות נמוכה. מאות עבודות ופרסומים מדעיים נסקרו. אחת הבעיות המתודיות בסקירה כזו היא חוסר האחידות בחומר שנבחן בניסויים השונים. השורש הגולמי מכיל עשרות תרכובות. בתמציות המרוכזות, יש ריכוזים יחסיים שאינם קבועים בין הכורכומינואידים השונים, אף כי הכורכומין (ציור למעלה) הוא הרכיב הנפוץ ביותר ושיעורו בתכשירים השונים המכילים את התמצית המרוכזת הוא בד”כ כ75% מסך הנגזרות. לא תמיד יודעים החוקרים מהו לאשורו החומר שהם בודקים.

לגבי מחקרים שניסו לאפיין את הפעילות הביולוגית של הכ’, מחברי המאמר הנזכר לעיל מייחסים למרביתם התעלמות מהתנהגות הכורכומין, האופיינית לpan-assay interference compounds – PAINS (מונח שראשי התיבות שלו ללא ספק אינם מקריים), ואשר אינה מאפשרת קבלת תוצאות ניסוי חד משמעיות, בהיות חומרים אלה יוצרי הפרעות או השפעות על מספר מערכות ביולוגיות בו-זמנית. הפרעות אלה, הן, לדוגמא, שינוי פעילות אנזימתית, מנגנוני חמצון-חיזור, כלאציה של מתכות, יצירת תלכידי חלבונים, שינוי יציבות הממברנה ועוד. כאשר חומרים כאלה יוצרים “הפרעות”, הם גורמים להטיה של התוצאות הניסויות ומטעים את החוקרים. הסוקרים מצביעים על פגמים מתודיים בניסויים שבחנו את הפעילות, הספיגה, הפיזור והפרמקוקינטיקה של הכ’, באופן שאף משפיע על כיוון מחקר עתידי, המתבסס אף הוא על התוצאות הבלתי מבוססות היטב, לדעתם. הסוקרים קבעו כי בבחינת אפקט הכורכומין על מספר מחלות, אין אף מחקר קליני מבוקר אחד (מתוך למעלה מ-120 מחקרים קליניים) היכול להציג תוצאות חיוביות, ומטילים ספק רב בסבירות לכך שהכ’ הוא מועמד מתאים לפיתוח תרופה קונבנציונאלית. הם אף מעלים אפשרות שבקרוב יוכרז כ IMPS – . “Invalid/Improbable Metabolic Panacea”. לא מחמיא. החוקרים מודים, עם זאת, כי השפעות חיוביות לנטילת כ’ כתוסף תזונה עשויות לצמוח מתוצאה עקיפה, באמצעות השפעתו על המיקרוביוטה במעי.

אבל רגע… מחקרים המדווחים על פעילות כורכומין (מספרם עצום ורב, כפי הנראה למעלה מעשרת אלפים!) מצביעים גם על השפעות חיוביות, ובמיוחד: השפעה אנטי דלקתית, אשר הוכחה בדרכים שונות. סקירות רבות אחרות המתפרסמות חדשות לבקרים מצביעות על “מגמות חיוביות” ואף על יעילות בהקשרים שונים (ראו לדוגמא: 4,5,6).

ידוע גם, כי חוסר היציבות של הכ’ (כ50% פירוק תוך 20 דקות בסביבה מימית נייטרלית) יכול אמנם להתמתן במידה מסוימת בסביבה שומנית, וספיגתו יכולה גם להשתפר באופן משמעותי בנוכחות מעכבי חימצון. מספר מחקרים מצביעים על יתרון בשימוש משולב של כורכומין עם שמנים המצויים בצמח הגולמי, ואינם מצויים בתמציות כורכומין סטנדרטיות (3). בדיקה מקיפה של כל התכשירים האלה לא נכללה במסגרת המאמר (1).

לפיכך, נראה כי המחקר, כמו גם התעשייה, ימשיכו גם בעתיד הנראה לעין לחפש פורמולציות טכנולוגיות ושיטות יעילות יותר למתן כורכומין. במדינות מסוימות, רשויות הבריאות מעונינות בקידום הרפואה המונעת, משיקולים כלכליים – וגם זו סיבה טובה לתמיכה במחקר נוסף בכורכומין!

נמשיך לעקוב…

מקורות

Re: Assessment of the Medicinal Chemistry of Curcumin: When a Natural Product Is Not a Suitable Conventional Pharmaceutical Drug Lead. Nelson KM, Dahlin JL, Bisson J, Graham J, Pauli GF, Walters MA. The essential medicinal chemistry of curcumin. J Med Chem. January 11, 2017. doi: 10.1021/acs.jmedchem.6b00975. Nature News 541, 144–145 (09 January 2017) doi:10.1038/541144a Nature Scientific Reports 7, Article number: 814 (2017), doi:10.1038/s41598-017-00812-6 Daily James W., Yang Mini, and Park Sunmin. Journal of Medicinal Food. August 2016, 19(8): 717-729. doi:10.1089/jmf.2016.3705. Journal of Pharmacognosy and Phytochemistry 2017; 6(1): 41-46 Journal of Psychopharmacology, Volume: 31 issue: 3, page(s): 287-302

מקור תמונה- Curcumin: The Super Spice With Super Powers (mercola.com)

לחזרה לחנות

לא על הקנביס לבדו

קנביס- הפניית ולו מזער מן המשאבים המופנים היום לתקציבי היק”ר לטובת מחקר וקידום השימוש הבטוח בצמחי מרפא אחרים בנוסף לקנביס, עשויה לתת תמורה

משרד הבריאות הקים על פי החלטת ממשלה את היק”ר, היחידה לקנביס רפואי, העוסקת בכל הנושאים הרגולטוריים הקשורים לגידול קנביס למטרות רפואה, עיבוד התפרחות והתכשירים המיוצרים מהן, אופן השינוע וההספקה לחולים. היחידה עוסקת גם בהכוונה ובקרה של המחקר, פיתוח פרוטוקולים של טיפול, התוויות לשימושים נדרשים ועוד.

משרד הבריאות הגדיר כי “יש להתייחס לקנביס, ככל האפשר, כאל כל מוצר רפואי אחר החייב בפיקוח ובהסדרה לצורך הבטחת בריאות הציבור ושלומו, וזאת גם בהתחשב באופיו המיוחד – צמח ולא מוצר המיוצר במעבדה או במפעל”. משה”ב הבין כי מיעוט האסמכתאות המדעיות היום עלול להוות מכשול בהטמעת השימוש בצמח. עד להתממשות האסמכתאות המדעיות ההולכות ומצטברות, המשרד קיבל את הקנביס כ”מקרה מיוחד”, שיש לגלות לגביו פתיחות, וקיבל על עצמו “להיות מעורב, לפקח ולהסדיר את כל הליכי הגידול, ייצור, שימוש, ומחקר של הצמח”. אך בעוד הקמת היק”ר מדגימה מחד גיסא את יכולתו של המשרד להיענות ולהתגייס במהירות להשגת יעד נדרש חדש, על פי נטיית ציבור החולים, מאידך גיסא היא מדגימה את אוזלת היד של הרשויות בישראל לגבי מאות צמחים אחרים, הנהוגים בשימוש ברחבי העולם וגם בישראל. יקר ככל שיהיה ליק”ר ולכל השאר, הקנביס אינו צמח המרפא היחידי.

השימוש המסורתי בצמחי מרפא הוא חלק אינטגראלי של תרבות ומורשת האנושות. הרפואה המודרנית נשענה בראשיתה על הידע העממי בשימוש בצמחי מרפא, ופיתחה מהן תרופות “קונבנציונליות” רבות, לאחר שהגדירה אותן מבחינת ריכוז, מינון וכו’. כך הפכו צמחי מרפא רבים הנהוגים בשימוש עממי, בחליטה או במרתח, כגון ערבה לבנה, בבונג, בן חרצית, פרע, גדילן, עוזרר, ערמונית הסוסים, שרביטן סיני, ולריאן, שוש קירח ורבים אחרים לטבליות או כמוסות בצנצנות בתי המרקחת. מאות רבות של צמחי מרפא יעילים ובטוחים יחסית לשימוש ממתינים עדין להכרת הרשויות והממסד הרפואי, אך בלית יכולת של התעשייה לרשום פטנטים על החומרים האצורים בעלים ובשורשים אלה, מרביתם עלולים להפוך לאבני חן שאין להם הופכין.

אם חפצים אנחנו בניצול הידע הגלום בצמחים, חובה על רשות הבריאות לפנות ולו מעט מסדר יומה לטובת חקר הצמחים ואסדרתם במסגרת שירותי הבריאות, בדומה לקנביס הרפואי, ולא לחכות ל”גאולתם” בידי תעשיית התרופות. הרגולציה הנוכחית גורסת הסתמכות בלעדית על מחקרים קליניים של תרופות, ואטימות כלפי עולם חומרי הטבע בצמחים. מסלול חשיבה כזה הוא שפסל את הקנביס לשימוש רפואי בשנות החמישים, לאחר שהיה כבר נהוג בשימוש במשך עשרות שנים, וכמעט שמנע את חידוש השימוש בו. למזלנו, תוצאות השימוש ה”פרטיזני” היו משכנעות מספיק כדי להביא להכרה בגילוייו של פרופ’ רפאל משולם וחובריו, ולחשיבה “מחוץ לקופסה” בחלק מרשויות הבריאות בעולם.

הפניית ולו מזער מן המשאבים המופנים היום לתקציבי היק”ר לטובת מחקר וקידום השימוש הבטוח בצמחי מרפא אחרים בנוסף לקנביס, עשויה לתת תמורה ציבורית ראויה ביותר, בחיסכון בשימוש וגם במניעת בזבוז תרופות, ובהיענות לרחשי לב הציבור, הנוטה אחר פתרונות בריאותיים טבעיים.

פרץ גן,

יו”ר ועד מנהל, עמותת עיל”ם – העמותה הישראלית לצמחי מרפא

טל. 04-6464848, 052-6464848

7.7.19

מקור תמונה: WeedMD and BLOCKStrain Launch the Industry's First Cannabis Validation Testing Program – Terpenes and Testing Magazine

לחזרה לחנות

סביבה, זה לא בראש שלנו

סביבה - יערות הגשם באמזונס בוערים, אבל תכל’ס, זה לא יהיה “אישיו” בבחירות האלה.שדות ומטעים שמתייבשים, מעיינות שנחרבים,

יערות הגשם באמזונס בוערים, אבל תכל’ס, זה לא יהיה “אישיו” בבחירות האלה.

שדות ומטעים שמתייבשים, מעיינות שנחרבים, זרימת ביוב בנחלים, זיהום הים, רצועות חופים שמתכווצות, הרים שלמים שנטחנים לדרכים וסוללות עפר, ושריפות – אש בשדות וביערות – לא רק ביערות הגשם (כבר לא “יערות עד”) של האמזונאס – גם אצלנו. כל אלה לא יוזכרו במערכת הבחירות שאנחנו בתוכה כעת. זה “בקטנה”… יש את איראן, והחמאס וחיזבאללה. ובעיות במערכת החינוך, בריאות ומה לא.

אבל מי דואג לכדור הקטן שלנו? אנחנו מסתובבים עליו כבר כמה עשרות אלפי שנים (הוא מסתובב עוד לפנינו, ובלעדינו, כבר כמה מיליארדים). הכל היה פחות או יותר בסדר עד לפני מאה-מאתיים שנים. הספקנו לקלקל הרבה, במאה שנה.

בישראל לבדה נוספות כרבע מיליון מכוניות חדשות, מדי שנה. על הכבישים בארצנו הקטנטונת כארבעה מיליון מכוניות. מפחיד לחשוב על כמויות הדלק שאנחנו שורפים. למעלה מארבעים אלף שריפות בשטחים פתוחים מתרחשות בישראל מדי שנה, נזקי האש וכיבויה נמדדים במיליארדי שקלים. מאגרי המים מתדלדלים וההתפלה גובה מחיר אקולוגי יקר. דור 5 של הקרינה הסלולרית עומד לקראת יישום.

ויחד עם זאת, המודעות הציבורית בישראל לנושאי סביבה, החל ממחויבות למיחזור שקיות פלסטיק, וכלה בסיכוני הקרינה הסלולרית, היא מהנמוכות בעולם המערבי. אין מפלגה ירוקה, והנושא הסביבתי נוכח במצעי המפלגות – כנר של חנוכה, לראותו בלבד. האם שמעתם אי פעם את המועמד/ת המוביל/ה, במפלגה שאתם תבחרו בה, כולל בנאום בחירות שלו/ה נושא סביבתי כלשהוא? לא. זה לא יועיל לרייטינג שלו/ה.

צמחי מרפא הם חלק מהסיפור הזה. כולנו באבל על היערות העולים באש, על המגוון הביולוגי האדיר שאצור בהם, על שפע התרופות הצמחיות אשר עדין לא נגלה. התמעטות השטחים הפתוחים, ההתחממות הגלובאלית ותופעת המידבור (התפשטות שטחי המדבר) יוצרים לחץ כבד על אוכלוסיות הבר של צמחי המרפא. ההערכות הן שכשליש מסך מיני צמחי המרפא בעולם נמצא בסכנת הכחדה. גם גידול צמחי המרפא בחקלאות הופך יקר יותר וקשה יותר. זאת, ביחד עם הרגולציה, אשר הופכת להיות תובענית יותר, דוחסת ודוחקת את הצמחים לתוך כמוסות וצנצנות (שאף הן לא ממוחזרות), מגבילה את נגישות הציבור לצמחים ומרחיקה אותו מפתרונות טבעיים לבריאותו.

הציגו לנו בעבר, ומציגים לעיתים עדין, את “הירוקים” כאויבי הקדמה והכלכלה. אך אנחנו יודעים היום כי הכלכלות החזקות בעולם, המניפות את דגל ההגנה על הסביבה, הן גם החסכניות ביותר והיעילות ביותר. לא זה העיקר. העיקר הוא בכך שאין לנו ברירה, אנחנו חייבים לבחור מסלול חדש. אם לא נתחיל ברצינות את הדיאטה הסביבתית, יהיו ערינו לרצף של מגדלי בטון, אדמותינו לשדות קוצים ממתינים לנדל”ן, וילדינו ינהרו במטוסים אל המרחבים הירוקים שנותרו, בקצוות עולם.

אז נצא מחר וניטע עץ, ואולי גם אתם. טוב ויפה, אבל האם נוכל להפוך את העניין הזה ל”אישיו”?

מקור תמונה: Regional Cooperation Council | Environment Protection (rcc.int)

לחזרה לחנות

פרצלסוס Paracelsus – מהפכן בשחר הרנסאנס פרספקטיבה ממרחק 500 שנה לפועלו

פרצלסוס Paracelsus – מהפכן בשחר הרנסאנס פרספקטיבה ממרחק 500 שנה לפועלו. היה זה פרצלסוס שהגדיר לראשונה: “בכל הדברים יש רעל.

דמותו של פרצלסוס Paracelsus , היא אחת המרתקות בהיסטוריה של הרפואה בכלל והרפואה הטבעית בפרט. ממרחק של כחמש מאות שנים, דמותו מתבלטת כפילוסוף-רופא-חוקר על ספו של הרנסאנס באירופה, פורץ דרך חדשה ומביא אל השחיטה פרות קדושות של תקופתו. דמותו מציינת את המעבר מרפואה מסורתית למודרנית. הישגו העיקרו ניתן להגדרה כשילוב מדע הכימיה ברפואה. סיפור חייו, מורשתו והישגיו המדעיים מעוררי השראה. מאות מחקרים וספרים נכתבים עליו ועל מי שהיו ממשיכי דרכו, עד היום.

ביוגרפיה:
פרצלסוס הוא כינוי שבחר לעצמו Philippus Aureolus Theophrastus Bombastus von Hohenheim, אשר נולד בשוויץ בסוף 1492 או תחילת 1493, ונפטר ב24 בספטמבר 1541.
הוא גדל באוסטריה, כבנו של רופא וכימאי מרושש. האב לימד כימיה לתלמידים בענף מכרות המתכת, והבן ספג בילדותו את רזי הפקת המתכות מעפרות המכרות, והיה עד לנסיונות לייצר זהב ממתכות אחרות, תשוקת האלכימאים של אותה התקופה. מאביו הנערץ עליו למד גם על השימוש בצמחים ובמינרלים לריפוי. הידע הזה שימש את הנער המתבגר בהמשך חייו, ליצירה וביסוס התיאוריות שלו ברפואה וטוקסיקולוגיה.

בהיותו נער בן 14 בלבד יצא למסעות לימודיים במדינות אירופה השכנות, שהה ולמד באוניברסיטאות של וינה, באזל, לייפציג, היידלברג, קלן ועוד. את לימודי הרפואה החל בגיל 16 באוניברסיטת וינה, ובן 19 קיבל תואר דוקטור לרפואה מאוניברסיטת פרארה באיטליה. רוחו המרדנית והעקשנית של התלמיד באה לביטוי כבר אז. הוא כתב: “האוניברסיטאות אינן מלמדות הכל. עליך לצאת וללמוד מן הנשים הזקנות, הצוענים, מרחיקי השדים, הנוודים, השודדים… רופא חייב לצאת למסעות… ניסיון הוא ידע”. את התרשמותו ממוסדות אלה סיכם כך: “אני תוהה כיצד הצליחו מוסדות אלה לייצר כל כך הרבה חמורים”.
באותה תקופה החל להשתמש בשם פרצלסוס Paracelsus, (במובן אפשרי: “מעבר, או אחרי צלסוס Celsus”). צלסוס Aulus Cornelius Celsus היה רופא רומי נודע בן המאה הראשונה, אשר תעד פרקטיקות כהקזות דם, הקאות מאולצות ועוד, אך דגל, בין השאר, בטיפול רפואי המסתמך על הכוונת טבע הגוף, ולא בהתנגדות לו.

פרצלסוס הסטודנט הצעיר יצא כנגד הגישה הרווחת באותה תקופה, שגרמי השמים הם השולטים בגוף האדם. הוא יצא כנגד גלנוס, אבן סנא, ואריסטו, שהיו מורי הדרך הרפואית של אותם ימים. על פי גישתו, בריאות האדם תלויה בהרמוניה שבין גופו לטבע. היה על הרופא לגלות את הכוחות הנסתרים של הטבע, כדי לנצל אותם לריפוי.
לאחר סיום לימודיו יצא שוב למסעות, הפעם לבריטניה, אירלנד וסקוטלנד. הוא הצטרף לצבאות שונים, והשתתף במלחמות על אדמת אירופה ואסיה, כדי לשמש רופא צבאי. ב1521 (בדיוק לפני 500 שנה) ביקר גם בארץ ישראל, בירושלים ובעכו. הוא צבר ניסיון בטיפול בפצעים, ושינה את שיטת הטיפול שהייתה נהוגה אז, מטיפול בשמן חם על פצעים – לניקוז וייבוש הפצע ושימור כנגד זיהום. את השאר, טען, יעשה הטבע. הוא פסל את קיומן בגוף של ארבע מרות, על פי האמונה המסורתית בהשראת גלנוס, אשר שלטה בכיפת הרפואה של ימי הביניים, במשך קרוב ל 1000 שנים. יש הרואים במהפך זה את הישגו העיקרי של פרצלסוס.
ב 1526 הוצעה לו משרתו האוניברסיטאית הראשונה, כמורה לרפואה באוניברסיטה של באזל (שוויץ) , שם התפרסם כמבקר חריף ובוטה של הרפואה המסורתית.

את פני תלמידיו קידם בעלון בנוסח הבא: “… אנו נעביר אותה (הרפואה) חופשיה מהרבה טעויות. לא על ידי ציות לתורות דומות, אלא בהתבוננות שלנו בטבע … כולנו יודעים טוב מדי שרוב הרופאים כיום מייצרים שגיאות חמורות … כי הם נצמדים בתשוקה אל דבריהם של היפוקרטס, גאלן, אביסנא ואחרים … אני מסביר את ספרי בפומבי במשך שעתיים כל יום, עם נכונות רבה ולטובת התועלת הגדולה ביותר של הקהל שלי, על רפואה מעשית ותאורטית… לא העתקתי את הספרים האלה מהיפוקרטס או גאלן, כפי שעשו אחרים, כי אם יצרתי אותם על ידי מאמצים בלתי פוסקים, המבוססים על נסיוני שלי, שהוא המורה הסמכותי מכולם. ואם אוכיח משהו, זה לא יהיה על ידי ציטוט סמכויות, אלא על ידי ניסויים והנמקה … אינני מאמין בתורות קדמוניות של מזגים ומרות, שמשתמשים בהם בטעות כדי להסביר את כל המחלות… באזל, 5 ביוני 1527. ”
סטודנטים ורופאים מרחבי אירופה באו לבאזל לשמוע את הרצאותיו, אך דעותיו לא התקבלו באהדה ע”י הממסד המקומי. פרצלסוס, בתוקף משרתו גם כרופא העיר, יצא כנגד שימוש לא מבוסס בחומרים לא בדוקים כגון מרקחות ומשחות “מטהרות” שונות (“תריאקים” Theriacs). אופיו הסוער ולשונו החריפה הביאו לו אויבים מתוך הרפואה ומחוץ לה. בשנת 1527, ביום יוחנן הקדוש, לנוכח קהל, העלה באש את ספריהם של גלנוס ואבן-סנא, מובילי הדיעה הרפואית של התקופה. בסמוך לאחר מכן נאלץ לעזוב את העיר בחופזה, מאוים על ידי אנשי הרוקחות והרפואה המקומיים. במשך 8 שנים נדד חסר כל בין ערי שדה שונות, אך זכה שוב להכרה ולכבוד לאחר פרסום ספרו “ספר הניתוח הגדול”.
בשנת 1541 מת בזלצבורג, בנסיבות אלימות, אשר יתכן שנגרמו ע”י מתנגדיו.

פילוסופיה:
פרצלסיוס התייחס לטבע כאל אורגניזם חי. הטבע הוא המקרוקוסמוס, האדם הוא המיקרוקומוס, ובריאותו נקבעת על ידי ההרמוניה ביניהם.
הוא התפרסם גם בזכות פיתוח “דוקטורינת החותמות”, אשר תוארה לראשונה על ידי הרופאים היוונים דיוסקורידס וגלנוס, וסוברת שההשגחה טבעה בצמחים סימנים לפעילותם הרפואית האפשרית או לאברי הגוף המיועדים להם. תורה זו זכתה לעיסוק ממושך גם לאחר פרצלסוס. הוא היה מי שטבע את המושג “אלכוהול”, אף שבמשמעותו הראשונה, שימש לציין אבקה נקייה וגם חומר נדיף.
פרצלסוס היה איש רחב אופקים. מלבד הרפואה, התעניין וכתב על חקלאות, אסטרולוגיה, אסטרונומיה, אלכימיה, כימיה, ותיאולוגיה. יש המכנים את מחקריו באלכימיה (הניסיונות להפוך מתכות לזהב) כ”אלכימיה רוחנית”. הוא היה יריב קבוע ועקשן לממסד, על כל צורותיו. המוטו שלו היה: “Alterius not sit, qui suus esse potest.” – “מי שיכול להיות הוא עצמו, לא ישרת את האחר”.
אף שהיה קתולי מאמין כל חייו, דחה את הטקסים והתפילות הפולחניים הפומביים וכינה אותם צביעות ועבודת אלילים. הוא האמין במסירות אישית לאל ובטחון בישועתו.
מבקריו כינו אותו “לותר של הרפואה”, בגלל הרפורמות שניסה להנהיג ברפואה, ובאופן שהעלה אותן לדיון ציבורי. אף שאהדתו היתה נתונה לדרכו הליברלית של מרטין לותר, מייסד הנצרות הפרוטנסטנטית ובן תקופתו של פרצלסוס, הוא עצמו דחה בכעס את הכינוי.
הרופא האידאלי, על פי פרצלסוס, הוא אדם בעל עקרונות מוסריים, ששליחותו אצילה וקדושה. עליו לנהוג ביושר ובטוהר מידות ללא תום כלפי כל אדם, יהא עשיר או עני, ויגבה ממנו תשלום רק בהתאם ליכולתו. נסיונו האישית, האינטואיציה שלו וחוכמתו של הרופא הם שאמורים להוביל אותו, ולא הידע שרכש בלימודיו.

תרומתו למדע:
ב1530 כתב תיאור מדעי של מחלת העגבת (סיפיליס). הוא טען כי המחלה ניתנת לריפוי, בנטילת מנות קטנות של כספית. ספרו זכה להכרה רחבה, אך החולים שטופלו בכספית סבלו מתופעות הלואי של המתכת הרעילה. חולים ב”מחלת הכורים” (מחלת ריאות) אובחנו על ידו לראשונה כסובלים מאדי מתכת רעילים שספגו בשהייתם במכרות (בניגוד לאמונה הרווחת על פגיעתן של רוחות רעות) . הוא היה ראשון לקשר בין מחלת הזפק (גויטר) להרעלה של מתכות, בעיקר עופרת. כרופא, השתמש במתכות שונות (עופרת, ברזל, אנטימון, נחושת, ארסן ועוד). הוא כינה את מתכת האבץ בשמהZinc)
פרצלסוס נחשב למי שהביא את הכימיה לראשונה לתוך הרפואה. אף לא אחד מחיבוריו עוסק בכימיה כשלעצמה, שהתרכזה באותה תקופה בחקר מתכות או המיסטיקה של האלכימיה. את ידיעותיו בכימיה שילב הטמיע בחיבוריו על הרפואה. אף כי האמין ביכולתם של כוחות עליונים לרפא באמצעות הטבע, פסל את השימוש בכישוף ובקסמים. הוא חיפש את הגורמים החיצוניים למחלה, והאמין בקיום חלקיקים בלתי נראים הגורמי למחלות. בכך הקדים את גילוי הבקטריות והוירוסים, כגורמי מחלות, שלוש מאות שנים מאוחר יותר. הוא טען כי מחלות כגון דלקות פרקים נגרמות על ידי רעלים המצטברים ב”איבר המטרה”, שהוא מוקד המחלה. יש להרחיק את גורמי המחלה כדי להחזיר את האיזון. כל אברי הגוף הבריאים צריכים להשתתף במאמץ לריפוי.

הוא כתב עשרות ספרים, על פילוסופיה, אלכימיה, מיסטיקה, ניסויים, מתכונים, עצות ומרשמים רפואיים, וביקורת. לשון הכתבים בגרמנית-שוויצרית, בניגוד לכתיבה המדעית של אותה תקופה, בלטינית. כתיבתו לעיתים מתנשאת ומתפארת, לעיתים מבולבלת ולרוב קשה מאוד להבנה עבור הקורא של היום. בלימודיו את הצמחים והמינרלים, ניסה פרצלסוס לזהות את הכוחות הטמונים בהם, המכוונים על ידי הטבע, ודחה שימוש בצמחים שאינם מועילים. מתוך הכרה בחשיבות המינון המדויק של חומרים פעילים, ברובם מינרלים, חתר ליצור בעצמו את התרופות עליהם יתבססו. הוא היה הראשון לטעון ולחתור לייצור תרופה ספציפית לכל מחלה, בתהליך שכונה לעיתים “אלכימיה צמחית” Spagyric Plant Alchemy. את מטרתה של האלכימיה “החדשה” הגדיר כטרנספורמציה של מתכות לצורך יצירת תרופות, ולא זהב.

הוא תרם מרשמים צמחיים רבים ומפורטים ברפואת הטיפול בפצעים. בכתביו נמצאות התוויות רבות לצמחים נפוצים באירופה, כגון קומפרי(Symphytum officinale) , כשותנית ((Humulus lupulus , אכילאה (Achillea millefolium)), שרביטן ((Ephedra ורבים אחרים. אנג’ליקה ((Angelica archangelica) הוזכרה על ידו כצמח נפלא לטיפול במגפת הדבר. הוא התווה מיצוי של צמח הפרע המנוקב ((Hypericum perforatum לטיפול בדיכאון, מאות שנים לפני השימוש המודרני בצמח למטרה זו. הוא המליץ על נשיאה מתמדת של ענפים מצמח זה ביד, סביב לצואר או מתחת לכובע… בקליניקה שלו עשה כנראה שימוש תדיר גם באופיום.

בחיבורו Herbarius””, פסל את הנהייה, על סמך כתבים עתיקים, אחר מרכיבים אקזוטיים ולא ידועים דים, חריפים בחלקם, אשר הגיעו מארצות רחוקות, לרוב מארצות ערב, ושמשו מקור רווח טוב לסוחרים ולרוקחים. הוא הטיף לשימוש בחומרי מרפא מקומיים, “גרמניים”. להשגתו, רק חומרי מרפא מקומיים (ורופאים מקומיים) יענו למחלות מקומיות, ויש להתרכז בהם. קריאה זו בתחילת הרנסאנס לא היתה ייחודית לפרצלסוס בלבד, ונקלטה היטב על ידי “ההומניסטים” באירופה. אף כי לא נרשמה לזכות פרצלסוס תרומה יוצאת דופן בבוטניקה, בתחילת המאה ה-17 התחיל לשגשג מדע הבוטניקה באירופה, ונכתבו ה”פלורות” הראשונות
היה זה פרצלסוס שהגדיר לראשונה: “בכל הדברים יש רעל. אין דבר שאין בו רעל. המינון הוא שעושה את הרעל”, בהתייחסו לכך שמרכיב מסוים עשוי להועיל או להזיק, כתלות במינון. הוא היה גם הראשון ליישם את העיקרון “דומה בדומה ירפא”, המיושם היום בהומאופטיה.

פרצלסוס האמין בכוחו של הרופא לאבחן על סמך תצפיותיו ונסיונו. הוא לא כלל את האנטומיה ככלי חשוב בתורתו, אך התייחס ל”אנטומיה הפנימית” ככלי חשוב עבור הרופא. בכך תרם להבנת הנפש והקשר גוף/נפש. הוא הגדיר הפרעות נפשיות כמחלות, בניגוד לדעה הרווחת בימי הביניים כי החולים נשלטים בידי דמונים. הוא קבע כי יש להתייחס לאנשים אלה בחמלה, כי רוחם הפגועה שולטת בגופם. הפסיכולוג השוויצרי קארל יונג כתב: “פרצלסוס אינו רק חלוץ בשדות הרפואה הכימית, כי אם גם בתחום מדע הפסיכולוגיה הרפואית”

מזגו הסוער, התבטאויותיו שלוחות הרסן ותורתו הכתובה לעיתים באופן בלתי סדור וקשה-לקריאה, עוררו מחלוקות וביקורת קשה לאורך דרכו. הוא הואשם בשרלטנות, רברבנות, ותיאטרליות הגובלת במעשה קרקס, אך בנקודת המעבר שבין עולם ימי הביניים לרנסאנס, פרצלסוס מתבלט כמתווה-דרך יחודי ואמיץ, לחשיבה חדשה ברפואה.

מקורות:

Paracelsus Dispensatory and chirurgery/ Paracelsus Book Collection, Univ Mich.
Paracelsus: Herald of Modern Toxicology/ Joseph F. Borzelleca
Inventing the Indigenous: Local Knowledge and Natural History in Early Modern Europe/ Alix Cooper
The Life & the Doctrines of Paracelsus/ Franz Hartmann
Paracelsus: a quincentennial assessment/ A. Davis
Paracelsus As A Chemist And Reformer Of Chemistry/ J. M. Stillman
Paracelsus (1493-1541): The Man Who Dared/ S Y T and M E Yeow
אנציקלופדיה בריטניקה
אנציקלופדיה NEWWORLD

לשאלות או תגובות ניתן לפנות אלינו: alalim.p@gmail.com

לחזרה לחנות

חומרי מרפא: זקן תירס

זקן תירס- מע’ השתן: זיהומים, גידולים, דלקות, אבנים, הרטבה, ובמיוחד לדלקות כרוניות ואקוטיות של מע’ השתן. כמו כן מדווח על שימושים להורדת לחץ ..

זקן תירס

באופן סמלי, צמח התירס תורם לנו גם את “זקן התירס” – אחת התרופות הצמחיות הנדרשות לנו לעתים קרובות דווקא בימי הקיץ.

“זקן תירס” הוא השם המקובל לשערות, מעין חוטים בעלי מגע רך המזכיר משי (“”cornsilk ), באורך 15-20 ס”מ היוצאים מן העלים (“חותלות”) החופים את קלח התירס, והם מחוברים בצידם השני לגרגרי התירס שבאשבול (“קלח”). מבחינה בוטנית, שערות אלה הן עמודי העלי (pistils) וצלקות (stigmata) של הפרחים הנקביים של צמח התירס, אשר תפקידן הוא לקלוט את גרגרי האבקה, הנושרים מהפרחים הזכריים. לאחר נביטת גרגרי האבקה על הצלקות, הם מפרים את הביציות, ואלה יוצרות את הפירות: הגרעינים האכילים.

מראה שערות התירס

שערות התירס (או “זקן התירס”, ובאנגלית: corn silk) הן אכילות, יכולות לשמש לנו כמזון ומשמשות גם למרפא, בדרך כלל בצורתן היבשה. השערות מוגנות על ידי חפי הקלח, ובולטות החוצה מן החפים. עד ליצירת הזרעים באשבול, השערות הן בעלות צבע צהוב-ירקרק. לאחר מכן, הן את מאבדות בהדרגה את צבען, וזה הופך לחום.

מועד האסיף

יש הסוברים כי המועד האופטימלי לאסיף “זקן התירס” הוא בזמן ההפריה, כלומר, מהפרי שאינו בשל, אך משמעות האיסוף מהפרי שאינו בשל היא ויתור על יבול קלחי התירס. בפועל, החומר הצמחי הוא בד”כ תוצר לוואי של גידול התירס למאכל, והחומר המצוי במסחר מקורו בשערות שנאספו בזמן אסיף יבול הקלחים. בשלב זה השערות אשר מחוץ לקלח העטוף הן חומות.

הרכב כימי של זקן התירס

שערות התירס הן חסרות ריח כמעט, טעמן מתוק מעט. השערות מכילות חומצה מאיזנית Maizenic acid, חלבון, סוכרים, מעט שמנים, מינרלים וסיבים בלתי מסיסים בשיעור ניכר (עד 40%). בנוסף, החומר מכיל גם פיטוכימיקלים שונים: טאנינים 11-13%,ספונינים, אלנטואין, פלאבונואידים, אנטוציאנינים, וסטרולים, בעיקר סיטוסטרול וסטיגמסטרול. האלקלואיד Hordenine מצוי בריכוז קטן. שיעור החלבון הוא גבוה למדי, 13-18% בחומר היבש. שיעור האפר (מינרלים) כ3-10%, מתוכם בולטים באופן יחסי ריכוזי האשלגן, מנגן ואבץ. הנתונים המספריים בספרות הם בתחום רחב, כפי הנראה כתוצאה משונות רבה בין מועדי האסיף באזורים שונים, זנים ואופי החומר שנאסף. בחלק העליון של זקן התירס ( השערות החומות הבולטות מתוך הקלח) נמצאו ריכוזים גבוהים יותר של פיטוכימיקלים, בהשוואה לחלק התחתון.

תמונה 1: צלקות (שערות) תירס. מקור: Wikipedia

תכונות רפואיות של זקן התירס

משתן, מרכך. מזרים מרה, מסלק עודפי אשלגן (kaliuretic).

החומר משמש בעיקר לטיפול בבעיות שונות של מע’ השתן: זיהומים, גידולים, דלקות, אבנים, הרטבה, ובמיוחד לדלקות כרוניות ואקוטיות של מע’ השתן. כמו כן מדווח על שימושים להורדת לחץ דם, טיפול בגאוט ובבלוטת הערמונית.

מחקרים על זקן התירס

מספר ניסויים בחיות הדגימו גם פעילות נוגדת דלקת, נוגדת-דכאון ונוגדת-עייפות.

מחקרים בשנים האחרונות הציגו תמיכה לשימוש העממי בזקן תירס גם לצורך התמודדות עם מחלת הסוכרת, אך אפקט זה עדיין לא הוכח דיו בבני אדם. מיצוי של זקן התירס הוכח כבעל פעילות נוגדת חמצון חזקה.

המלצות לשימוש בזקן התירס

Maria Treben ממליצה לאסוף את שערות התירס לפני הפריחה הזכרית, ולייבש אותן באופן חלקי, מכיון שהשערות מאבדות מערכן המשתן לאחר ייבוש. בנוסף לשימושים הנפוצים הידועים, היא מציינת שימוש אפשרי גם להפחתת משקל. מינון מומלץ: שתי כפות של הצמח בחליטה, כל שעתיים.

זקן התירס ברפואה מסורתית

ברפואה הסינית, החומר הרפואי נקרא YU MI XU. הוא נחשב לתרופה חשובה בהקשר לבלוטת הערמונית. הוא משמש לטיפול בבצקות, למחלות הקשורות לכליות, וגם לדלקות מפרקים.

ברפואה ההודית, הצמח משמש גם לטיפול בתופעות הקשורות לסוכרת וסיבוכים הנובעים ממנה.

מינון מקובל (מערבי): 4-8 גרם חליטה, 3 פעמים ביום. טינקטורה: 1:5, 25%., 5-15 מ”ל 3 פעמים ביום. סירופ (BHP) 8-15 מ”ל.

תופעות לוואי ואזהרות בשימוש בזקן התירס

החומר נחשב לאלרגני לרגישים לקמח תירס, ועלול לגרום לדרמטיטיס או לתגובה אלרגנית אחרת. מנות גבוהות של הצמח עלולות להיות בעייתיות בשילוב עם תרופות להורדת לחץ דם או נוגדות סוכרת.

קיימות בשוק גם תמציות בוטניות יבשות, של זקן תירס ביחסים משתנים. תמציות סטנדרטיות מתוקננות לפי ריכוז פלאבונים, או פיטוסטרולים.

שערות התירס נחשבות לGRAS (ח”ג בטוח למזון בד”כ. מנות גבוהות של עד כ 10 גרם/יום/ק”ג משקל גוף הוכחו בטוחות בבני אדם.

שימושים תזונתיים של זקן התירס

ריכוז גבוה יחסית של חלבון, סיבים ומינרלים מעודד שימוש של החומר הצמחי במזון. בעיקר נפוץ השימוש בחומר הטחון (קמח) כחומר גלם פרה-ביוטי. מוזכר שימוש במוצרי מאפה, בקציצות בשר ועוד.

סיכום

נראה שיש מקום לפתח בישראל שימושים חדשים ומועילים לחומר טבעי זה, ברפואה הטבעית כמו גם במזון.

לתגובות וליצירת קשר עם המחבר: alalim.p@gmail.com

מקורות

R.C. Wren . 1988. Potters new encyclopedia of Botanical Drugs &Preparations, Revised edition. W. Rosli et al. 2012. Cornsilk as an alternative function Ingredient. Chap.13: Functional Foods, the Wonder of the World. APCBEE Procedia 2. Hasanudin K., et al. 2012. Corn Silk (Stigma Maydis) in Healthcare: A Phytochemical and Pharmacological Review. M. Treben. 1980. Heath through God’s Pharmacy. Newall C.A. et al. 1996. Herbal Medicines.

שאלות ותשובות מתוך הטקסט:

מהו זקן התירס ומה השימושים העיקריים בו?

זקן התירס הם השערות הרכות והארוכות המחוברות לגרגרי התירס שבקלח. השערות משמשות בעיקר לטיפול בבעיות במערכת השתן, כגון דלקות, אבנים והרטבה, וגם במצבים כמו גאוט, דלקות מפרקים, סוכרת ולחץ דם גבוה.

מהם הרכיבים הפעילים בזקן תירס ואילו תכונות רפואיות יש להם?

זקן התירס מכיל חומצה מאיזנית, טאנינים, ספונינים, פלאבונואידים, אנטוציאנינים, סטרולים (סיטוסטרול וסטיגמסטרול) ועוד. חומרים אלו מקנים לו תכונות משתנות, נוגדות חמצון, נוגדות דלקת ומסייעות לעיכול ולתפקוד הכליות.

כיצד ניתן להשתמש בזקן תירס לצרכים רפואיים?

זקן התירס משמש כחליטה, טינקטורה או סירופ. המינון המומלץ הוא 4-8 גרם חליטה שלוש פעמים ביום, או 5-15 מ"ל טינקטורה שלוש פעמים ביום. יש להימנע משימוש במנות גבוהות במקביל לתרופות להורדת לחץ דם או סוכרת.

האם זקן התירס בטוח לשימוש?

זקן התירס נחשב בטוח לשימוש (GRAS) במינונים סבירים, אך הוא עלול לגרום לתגובות אלרגיות אצל רגישים לקמח תירס. מומלץ להימנע ממנות גבוהות או משילוב עם תרופות נוגדות סוכרת או להורדת לחץ דם.

מקור תמונה corn beards | Sudachi | Flickr

להזמנת זקן תירס

חזרה לחנות

דיוסקוריאה סינית: “שורש האור”

דיוסקוריאה מאזן את הטחול, מאזן את הצ’י בריאות, מאזן ומזין את ה YIN בקיבה ובריאות. התוויות נפוצות: חוסר צ’י ו/או YIN בריאות, אסטמה,

דיוסקוריאה (בטטה סינית)

לפני מספר שנים החלו לגדל בישראל את הדיוסקוריאה (בטטה) הסינית, הקרויה באירופה “שורש האור”.

הבטטה הסינית (באנגלית: Chinese yam, Mountain yam), משתייכת לסוג הבוטני הרחב דיוסקוריאה Dioscorea והיא נותנת לנו הזדמנות להרחיב מבטנו על הסוג הכולל מינים מעניינים אלה ועל שימושיהם. מבחינה טקסונומית, בכינויי מיני הבטטות יש עירוב של שמות שחלקם נכונים וחלקם השתבש ושגוי. ננסה לעשות סדר…

הסוג הבוטני Dioscorea קרוי על שמו של הרופא והבוטנאי היווני Dioscorides, אבי רפואת הצמחים, בן המאה הראשונה לספירה.

משפחה בוטנית

הסוג דיוסקוריאה משתייך למשפחת הטמוסיים Dioscoreaceae, סדרת Dioscoreales, במחלקת החד־פסיגיים (מערכת בעלי הפרחים), המאופיינת על ידי פסיג (עלה) יחיד בזרע הצמח. הסוג כולל כ600 מינים שונים, המפוזרים על פני כדור הארץ כמיני בר, וחלקם אומץ כגידולים חקלאיים.

מקור השם YAM והשפעותיו על זיהוי מינים

ברובם, הסוג דיוסקוריאה נקראים Yams, אם כי יש מינים שאינם שייכים לסוג דיוסקוריאה כלל וגם הם קרויים YAM בארצות גידולם. השם YAM הוא כנראה גלגול של השם הפורטוגזי (Inhame) בספרדית Iñame (מהמאה ה16, ומקורו אפריקאי. בשוגג, משתמשים היום לעיתים בשם YAM גם למין Manihot esculenta (קסאווה, Arrow Root) ולמספר מינים מהסוג Colocasia (טארו).

סוגים דומים לדיוסקוריאה

סוג אחר הקרוב לדיוסקוריאה הוא הטמוס Tamus , שעל שמו קרויה המשפחה בעברית – טמוסיים (Dioscoreaceae). בישראל נפוצים הטמוס המצוי Tamus communis והטמוס המזרחי Tamus orientalis. חלק ממיני הטמוס קרויים גם דיוסקוריאה כשם נרדף או קודם.

תנאי הגידול העיקריים של בטטה סינית

עיקר הגידול של מיני ה-YAM (דיוסקוריאה) השונים הוא במערב אפריקה, באזורים חמים ולחים. הבטטה הסינית יוצאת דופן מבחינה זו. היא עמידה לקור ומגדלים אותה בסין, יפן, אירופה ובהיקף קטן גם בארה”ב.

הבדל בין מיני הבטטה הסינית בעבר וכיום

הבטטה הסינית pinyin: SHAN YAO (מוגדרת היום כ -Dioscorea polystachya). בעבר הוגדרה כ-D. opposita, או D. oppsitifolia, אך אלה נחשבים היום מין שונה, שמקורו בתת-היבשת ההודית. ל- D. polystachya מספר שמות נרדפים ( synonyms). הידוע מבינהם הוא Dioscorea batatas.

מין אחר של D. vilosa ,Dioscorea, מפורסם בזכות תכולת הדיוסגנין Diosgenin (– חומר מוצא חשוב בתעשיית התרופות), ידוע לנו אף הוא מרפואת הצמחים וגם הוא נקרא בטטת בר.

וכדי לסבך את העניינים עוד יותר, נזכור כי ה”בטטות” שאנחנו קונים בשוק בדרך כלל הן בנות סוג אחר ומשפחה אחרת – הלא הם מיני הסוג Ipomea, ממשפ’ החבלבליים. ומה הקשר של אלה לתפוחי אדמה, אתם תוהים? שהרי הבטטות האלה נקראות גם תפו”א מתוקים (באנגלית: sweet potatoes)… ובכן – אין שום קשר! לפחות לא בוטני…. ועדיף שנעצור כאן….

תיאור הצמח וזיהוי

הצמח מפתח נוף משתרע או מטפס, הנכרך בקלות על תמיכה, ומגיע לגובה של מספר מטרים. הגבעולים דקים ועדינים. השורש מעובה, וכאשר אינו מוגבל בצימוח לעומק, יגיע לעומק של מטר ויותר. צורתו משונה במקצת: ראשו מחודד וצדו התחתון מעובה.

בהשוואה לגידולי שורש בטטות ולמינים אחרים הקרויים באנגלית YAM, זיהוי ה”דיסוקוריאות” הוא קל: השורשים מכוסים שערות וגם כאשר מנקים אותן נשארים הסימנים כפני גבר לא מגולח, בעוד שפני הבטטות מהסוג Ipomea חלקות. ל”דיוסקוריאות”, כמו ה”איפומיאות”, גבעולים ארוכים ומשתרעים וצורת הלב של עליהם מזכירה במידה מסוימת אלה את אלה, אך לדיוסקוריאות יש מאפיין ייחודי נוסף: פקעיות-אויר עגולות קטנות, הנישאות על הגבעול וידועות בשם bulbils ,tubercles, או bulbels. הפקעיות האלה הם אברי ריבוי ושימור, המתפתחים באופן אל -מיני על גבי הגבעולים. הפקעיות ניתנות לזריעה ולריבוי הצמח. טעמן של הפקעיות במין זה של דיוסקוריאה אינו משובח, ועל כן הן פחות אכילות…

הבטטה הסינית ומקומה ברפואה המסורתית

הבטטה הסינית נפוצה וידועה מאוד במזרח אסיה. כתרופה צמחית ברפואה הסינית המסורתית, היא ידועה בשמה SHAN YAO. הרפואה הסינית מכירה את שורש SHAN YAO כבעל טעם מתוק, נייטרלי בטבעו, הנכנס למרידיאנים של הכליות, ריאות וטחול. המינון היומי המומלץ גבוה: 30-9 גרם ליום, ומינון גבוה עד 240 גרם ליום, המצביע על בטיחותו הגבוהה. הצמח מתאים לשימוש ממושך (יש להתייעץ עם מטפל מוסמך).

באירופה מגדלים את הצמח למעלה ממאה שנים, עבור צרכני המזון בגידול הביו-דינאמי ועבור שווקים אתניים אסיאתיים.

הפילוסוף והמיסטיקן הגרמני רודולף שטיינר ייסד באירופה את התנועה האנתרופוסופית בתחילת המאה העשרים. בכתביו ובהרצאותיו הזכיר צמח בעל תכונות מיוחדות לקליטת אור והטמעתו לתוך האדמה וקרא לו “שורש אור” (Lichtwurzel). תלמידיו וממשיכי דרכו מייחסים תכונות אלה לצמח שבו עוסק חיבור זה: הדיוסקוריאה הסינית. במספר חוות מגדלים את הצמח, הנמכר כמזון בריאותי במיוחד ובעל תכונות רוחניות.

פעולות רפואיות והתוויות של דיוסקוריאה סינית

מאזן את הטחול, מאזן את הצ’י בריאות, מאזן ומזין את ה YIN בקיבה ובריאות. התוויות נפוצות: חוסר צ’י ו/או YIN בריאות, אסטמה, שיעול כרוני, רעב וצמא מתמשך עם מתן שתן מרובה, חולשה בטחול ובקיבה, שלשול, הזעות ואנורקסיה, חוסר צ’י בכליות, הפרשות וגינליות, פעילות-יתר של התירואיד, עייפות, חוסר תיאבון, איבוד משקל ואי-יציבות נפשית.

תכולת החומרים הפעילים בבטטה סינית

השורש מכיל אלאנטואין ויעיל בטיפול חיצוני בפצעים ומוגלה.

כל מיני הדיוסקוריאות אכילות, וטעם שורשיהן בדרך כלל רירי, בדומה לבמיה.

שימוש קולינרי בבטטה הסינית

את השורש של הדיוסקוריאה הסינית (שורש האור) ניתן גם לאכול טרי, ללא בישול, וטעמו מיוחד: שילוב של ריריות עם מרקם פריך ורענן, מזמין מאוד לבעלי דמיון קולינארי… השורש עמיד באחסון ממושך, כל עוד לא נפגעה קליפתו. קודקוד השורש המשווק בד”כ קטום (כדי להשתמש בחלק העליון לשתילה מחדש) ואז רצוי להשתמש בשורש בסמוך למועד הקיטום.

השימוש בשורש במטבח האסיאתי והאפריקאי מגוון מאוד. לאחר הסרת הקליפה, ניתן להשרות את השורש בחומץ, לניטרול אוקסלאטים שבקליפה ולשמירה על הצבע. מרסקים את השורש, או מגרדים אותו על מגרדת, ליצירת מרקם מוצילאגי אותו ניתן להוסיף למרקים, או לחתוך ממנו פרוסות ולבשל במרק.

מעדן יפני – ימקקה – דיוסקוריאה מגוררת וטונה. באדיבות ויקיפדיה

ניתן לאדות אותו, לטגן, וגם להכין ממנו קינוח עם פירות מתוקים, או סירופ.

לשימוש כתוסף תזונה מקובל לייבש, לפרוס אותו לפרוסות או לטחון את השורש לאבקה.

ביפן מוסיפים את השורש המקולף למגוון גדול של מאכלים ורטבים. בקוריאה מכינים ממנו משקה עם חלב ויוגורט.

לשורש הדיוסקוריאה תכולת פחמימות של כ %20 ואינדקס גליקמי נמוך, יחסית לתפוחי אדמה. השורש מצטיין בתכולה גבוהה יחסית של אשלגן, ויטמין C וויטמין B1.

גידול הבטטה הסינית בכלל ובישראל

גידול הבטטה הסינית אינו מסובך מבחינת הטיפול בצמח, אך דורש תשתית קרקע פוריה, אוורירית ועמוקה, כדי שהצמח יפתח שורש עמוק ומעובה. בתנאים אופטימליים, משקל השורש הבודד הוא כמה מאות גרם, אך עשוי להגיע למשקל של עד 4 ק”ג. בארץ, מחזור הגידול הוא 8-6 חודשים. משתמשים בקודקודי השורשים לצורך ריבוי ושתילה מחדש, כדי לקבל שורש מעובה, אך ניתן גם להשתמש בפקעיות האויר ואז השורש המתקבל דק יותר.

על פי המסורת הנהוגה באירופה על ידי המגדלים ה”ביו -דינאמיים”, הגידול מתבצע בתוך ארגזי עץ גבוהים.

תנאי הגידול המיטביים בישראל עדין נבחנים.

*מאת: פרץ גן, אגרונום ומנהל “על עלים – מרכז לצמחי מרפא” במושב ציפורי. לתגובות וליצירת קשר עם המחבר: alalim.p@gmail.com טלפון: 04-6464848

שאלות ותשובות מתוך הטקסט

מהי הבטטה הסינית ומה מקור שמה?

הבטטה הסינית, המכונה גם "שורש האור" (Chinese Yam, Mountain Yam), היא צמח ממשפחת הטמוסיים, הנפוץ במזרח אסיה. שמה הבוטני הוא Dioscorea polystachya, והיא נחשבת למרכיב חשוב ברפואה הסינית המסורתית.

מהם היתרונות הבריאותיים של שורש הבטטה הסינית?

שורש הבטטה הסינית מכיל אלאנטואין, ויטמין C, ויטמין B1, ופחמימות עם אינדקס גליקמי נמוך. הוא מאזן את הצ'י וה-YIN, משפר את תפקוד הכליות, הריאות והטחול, ומשמש לטיפול באסטמה, חולשה, עייפות, ושלשול. בנוסף, הוא מתאים לשימוש ממושך, אך מומלץ להתייעץ עם מטפל מוסמך.

כיצד משתמשים בבטטה הסינית במטבח ובתעשיית המזון?

שורש הבטטה הסינית ניתן לצריכה טרי, מבושל, או מיובש. במטבח האסייתי משתמשים בו להכנת מרקים, רטבים, קינוחים ומשקאות. ניתן לגרר אותו, לרסק או לחתוך לפרוסות ולבשל. ביפן מוסיפים אותו למנות שונות, ובקוריאה הוא משמש להכנת משקה עם חלב ויוגורט.

מהם תנאי הגידול האופטימליים של הבטטה הסינית?

הבטטה הסינית דורשת קרקע פוריה, אוורירית ועמוקה, ומחזור הגידול שלה בישראל נמשך כ-6–8 חודשים. גידול הצמח מתבצע לעיתים בארגזי עץ גבוהים, לפי השיטות הביו-דינאמיות המסורתיות באירופה. תנאי הגידול המיטביים בארץ עדיין נבחנים.

להזמנת דיוסקוריאה

חזרה לחנות

שבטבט חורפי

השבטבט הוא צמח עשבוני רב שנתי. הצמח ידוע כבעל תכולה גבוהה של סיליקה המנוצלת לשימוש בריפוי עצמות, העור, צפורניים, שערות ושיניים. למידע השלם לחצו כאן

שם עברי: שבטבט חורפי

שם בוטני: Equisetum hyemale

משפחה: שבַטבַּטיים Equisetaceae

שם עממי: שבַטבַּט חורפי, שם עממי אנגלי: Scouring Rush, Rough Horsetail

מיני הסוג שבטבט, בדומה למיני שרכים ועץ הגינקו, הם כפי הנראה מהמינים היבשתיים הקדומים ביותר אשר שרדו בכדור הארץ מעידן הפלאוזואיקון (לפני כ350 מליון שנה). מיני השבטבט הקדומים התנשאו כעצים, כפי הנראה לגובה רב – למעלה מ-30 מ’, ויתכן שהזינו גם את הדינוזאורים. המינים הקיימים היום (כ30 במספר) עשויים להגיע לגובה של מספר מטרים.

שבטבטים הם צמחים עשבוניים רב שנתיים, ברובם מעדיפים בתי גידול לחים. השורש מעמיק, אגרסיבי ושולח שלוחות לרוחב, לכן מינים רבים נחשבים כמינים פולשים (invasive). הגבעול מכיל מפרקים. בדומה לשרכים, שבטבטים אינם פורחים, ומייצרים נבגים בלבד. המין הידוע והנחקר ביותר בסוג הוא שבטבט השדה Equisetum arvense. שבטבט השדה נפוץ באופן טבעי בעיקר בחצי הכדור הצפוני, ממזרח אסיה ועד צפון אמריקה.

המין שבטבט חורפי Equisetum hyemale יובא לישראל למטרות גינון, והוא נפוץ בעיקר בגידול בבריכות מים. בטבע הוא נפוץ באזורים הצפוניים של אסיה, אירופה וצפון אמריקה. השימוש ההרבליסטי בו ידוע בארה”ב, בברזיל ומדינות אחרות. חלקי הצמח העליונים משמשים למרפא.

פעילות ביולוגית:

מיני שבטבט שונים נמצאים בשימוש באזורים שונים בעולם. הם ידועים בעיקר בתכולת הצורן הגבוהה (סיליקה) שלהם, המנוצלת לשימוש בריפוי עצמות, העור, צפורניים, שערות ושיניים. המחקר העיקרי ואישור השימוש הפארמקולוגי התמקדו בשימוש העממי הרווח ביותר: הגברת הפעילות המשתנת (דיאורטית) והשפעות על תפקוד הכליות, בעיקר במצבים של יתר לחץ דם. ה EFSA מציין תיעוד משמעותי של הטיפול המסורתי בניקוז בצקות, וטיפול בזיהומים בקטריאליים ודלקתיים במע’ השתן, אבנים בכליות ובשלפוחית השתן. בטיפול חיצוני, מוכר כמבוסס גם שימוש במיצוי בשמן, אבקה, או מיץ הצמח הטרי לפצעים שטחיים קשים בהגלדה. השפעות כלליות אחרות לצמח שאינן נתמכות דיין, (עפ”י ה EFSA): נוגד חיידקים, נוגד דלקת, מרפה שרירים חלקים, מעכב קרישה, נוגד סוכרת, מכווץ, עוצר דימום.

נמצאה פעילות אנטי-סרטנית כנגד תאי לוקמיה ומספר מיני סרטן אחרים.

בבדיקת פעילות מיצוי שבטבט השדה על חולי אוסטאופורוזיס נמצאה השפעה טובה על קליטת סידן ויצירת קולגן. מספר מחקרים הראו תגובה חיובית בחיזוק העצמות.

נצפה שיפור בריפוי פצעים בעכברים סוכרתיים בעקבות נטילה פומית של שבטבט חורפי. נצפתה מניעה של זיהום בקטריאלי (Aguayo-Morales, 2023). שבטבט חורפי מנע עלייה של טריגליצרידים וכולסטרול אצל עכברים שהוזנו בדיאטה עתירת שומן. בניסוי אחר הוכחה גם הורדה בשיעור שומנים (Xu 1993).

בטיחות הצמח נבחנה על עכברים. במתן E. arvense כמיצוי יבש, במינון של עד 100מ”ג לק”ג (גבוה מאוד ביחס למינון הנפוץ בבני אדם) לא נצפו השפעות שליליות. יחד עם זאת, הצמח אינו מומלץ בהריון ובהנקה. הטיפול המסורתי מוגבל למשך 2-4 שבועות ברציפות. הצמח מכיל את האנזים thiaminase, אשר בנטילה ממושכת, עלול לגרום לפירוק ויטמין B1 עד כדי מחסור. האנזים עובר פירוק מלא בטמפרטורה של 80 מעלות, ועל כן בשימוש ממושך יתכן שיש להמליץ על שימוש במרתח או בחליטה לאחר השריה. אך יש שימוש גם במיץ הצמח הטרי או בתמציות שונות, ללא דיווחים מדאיגים על רעילות.

הצמח מכיל מינרלים בריכוז גבוה, חומצה צורנית, חומצה לינולאית, ח. אולאית, קוורצטין וקמפפרול בצורות שונות, פלאבונואידים וריכוזי אלקלואידים נמוכים. המונוגראף האירופי עבור שבטבט השדה קובע ריכוז מינימום של 0.3% פלאבונואידים, ו 5-7.7% של חומצה סיליצית. ריכוז הצורן בחליטה צפוי להיות נמוך מאוד (פחות מ10% מריכוזו בצמח) באופן יחסי.

במיצוי הידרו-אלכוהולי של שבטבט חורפי E. hyemale נמצאו תרכובות פנוליות שונות. נמצאה פעילות נוגדת זיהום (חידקים ופטריות) טובה (Alves et al), ופעילות משתנת חזקה יותר מאשר במיני שבטבט אחרים (Pérez Gutiérrez et. al., 1985). במין זה גם נמצא ריכוז גבוה במיוחד של צורן (עד 16%!), המרוכז באפידרמיס (שכבה חיצונית) של הגבעול, ולכן שימש הצמח גם לקרצוף והברקת סירים. מחקר בפקיסטן (Naghmana et. al., 2021) הדגים יעילות של הצמח בשימור מע’ העיכול וטיפול בכיב קיבה בחיות מעבדה.

בישראל גדלים בבר בצפון הארץ שני מינים: שְׁבַטְבַּט עָנֵף E. amosissimum, ושבטבט גדול E. telmateia. שני המינים הם נדירים ומוגנים. קיים תיעוד דל מהעולם על שימוש רפואי במינים אלה.

מאת פרץ גן, מנהל “על עלים מרכז לצמחי מרפא”, לתגובות: alalim.p@gmail.com

מקורות

Phytochemistry and Pharmacology of the Genus Equisetum (Equisetaceae): A Narrative Review of the Species with Therapeutic Potential for Kidney Diseases. T. Boeing et al. Evidence-Based Complementary and Alternative Medicine (2021). PubMed (https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed) Science Direct (http://www.sciencedirect.com/) Medline (https://www.nlm.nih.gov/bsd/pmresources.html) Modern Herbal by Mrs. Grieve Committee on Herbal Medicinal Products (HMPC), EMA/HMPC/278089/2015 Assessment report on Equisetum arvense L., herba.

להזמנת שבטבט חורפי