שם עברי: במיה
משפחה: חלמיתיים, Malvaceae
חלקי צמח בשימוש: פירות וזרעים בלתי בשלים
תאור הצמח: הבמיה הוא צמח חד שנתי, הגדל באזורים טרופיים וסוב-טרופיים של אסיה ואפריקה. הצמח גדל לגובה של כ-2מ'. יש לו גבעול חזק ויציב, עלים ארוכים ורחבים ופרחים עדינים בצבע קרם-צהוב עם פס אדום או ארגמן בבסיסם (1).
החלק האכיל הוא פרי הבוסר המכיל זרעים בלתי בשלים. הפרי הוא תרמיל מחודד בקצה. הוא מכיל רקמה עדינה שמפרישה מיץ מוצילגני בזמן הבישול (2). הפרי הבשל הוא קשה ויבש ואינו אכיל.
הבמיה ידוע כצמח מאכל כבר שנים רבות, ומכאן שם המין esculentus שמשמעותו אכיל. הוא גדל באקלים חם ויבש וגם חם ולח, ומגדלים אותו במערב אפריקה, הודו, דרום אירופה, אמריקה וגם בארץ (3).
בעבר ייחסו את הבמיה לסוג היביסקוס, אבל כבר במאה ה-18 ייחסו אותו לסוג Abelmoshcus (3). הצמח גדל בר גם בימינו באתיופיה, ולכן נוטים לחשוב שמוצאו מאתיופיה (3). לפני כ-3000 שנה התחילו לגדל אותו במצרים, משם הוא הגיע למרכז אפריקה, לארצות הים התיכון ולהודו. במאה ה-17 הגיע הצמח לאמריקה עם העבדים שהובאו לשם מאפריקה, ובמאה ה-19 התפשט גידול הבמיה לסין (4).
מרכיבים: הבמיה מכיל ריכוז גבוה של מים, פחמימות, חלבון, סיבים תזונתיים ומעט שומנים (2).
מינרלים: סידן, זרחן, ברזל
ויטמינים: C,B בטא קרוטן
המוצילג מורכב ממולקולה ארוכה של פוליסכרידים הכוללת סוכרים וחומצות אמינו. הסוכרים הם בעיקר גלקטוז, רמנוז גלוקוז וחומצה גלקטורונית (3).
מרכיבים נוספים: פלבונואידים, טאנינים, סטרולים וטריטרפנים (3).
הבמיה מכילה כמות קטנה של אוקסלאט, ויש שממליצים לאנשים שיש להם או היו להם אבנים בכליות להימנע או להפחית באכילה של במיה.
רפואה מסורתית: במצרים העתיקה השתמשו בתרמילים צעירים ורכים של במיה לטיפול בעצירות, לויקוראה, בספרמטוראה, סכרת וצהבת (3).
באסיה ואפריקה משתמשים בבמיה לטיפול בגסטריטיס, אולקוס, להוסיף לחות למעי ולשפר את תפקוד מערכת העיכול (3).
הצמח מתואר כמוצילגני, מרכך ואכיל.
מחקרים שנערכים בשנים האחרונות מוכיחים שניתן לייחס את היעילות של הבמיה בטיפול בבעיות של מערכת העיכול, לנוכחות של הפוליסכריד rhamnogalacturan. הוא מנתק את הקשר של ההליקובקטר מרירית הקיבה, ומאפשר לאנטיביוטיקה או לצמחים לפעול על החיידק (4).
הפוליסכרידים של הבמיה מתחברים להליקובקטר פילורי, ומונעים ממנו להיצמד לרירית הקיבה.
ה-rhamnogalacturans נקשרים לחלבונים שעל פני השטח של הליקובקטר פילורי והם יכולים לסייע כטיפול מניעתי (3). המוצילג של הבמיה מעכב גם זיהום חוזר בקיבה עם הליקובקטר פילורי, אחרי טיפול עם אנטיביוטיקה.
נבדקה השפעת הבישול על המרכיבים של הבמיה. בדקו השפעה של שיטות בישול שונות על ריכוז המינרלים בהשוואה לבמיה טרייה(6).
הרמה הגבוהה בותר של מינרלים נמצאה בבמיה הטרייה. הירידה המשמעותית ביותר התקבלה בריכוז האשלגן, ואילו בריכוז הסידן הייתה ירידה מינימלית 6).
הרתחה ואפייה של הבמיה גרמה לאיבוד משמעותי של מינרלים. בישול בהקפצה גרם לירידה קטנה בריכוז המינרלים (6).
החוקרים מציינים שריכוז האשלגן יורד בכ-60%, וזה יכול להיות חשוב לחולי כליות שחייבים להקפיד על רמה נמוכה של אשלגן במזון. הם צריכים להרתיח את הבמיה ולשפוך את המים עם האשלגן (6).
מחקר in vitro הראה שהבמיה פעיל נגד חיידקים, כגון, Staphylococcus aureus, Mycobacterium spp. Mycobacterium aurum, pseudomonas aeruginosa (7). עיכוב מלא התקבל נגד הסטפילוקוקים ונגד הפסוידומונס.
ערך תזונתי ל- 100ג' במיה
33 קלוריות
2 ג' חלבון 7.5 ג' פחמימות
0.2 ג' שומן
ןיטמין C 23 מ"ג
מינרלים: אשלגן, סידן, מגנזיום, זרחן, אבץ, ברזל (3).
מקורות
Van Wyck B.Food Plants of the World. Portland Or, Tinber Press, 2006.
Benchasri S. Okra (Abelmoschus esculentus (L)Moench) as a valuable vegetable of the world. Ratarstvo, 2012, 49: 105-112.
Hannah Bauman, Food as medicine: Okra (Abelmoschus esculentus, Malvaceae), HerbalGram , 2015, Vol 12: 1-4.
Madison D. Edible: An Illusrated Guide to the World's Food Plants, Washington, DC: 2008, National Geographic Society.
Messing J. Thole C. Niehues M et al. Antiadhesive properties of Abelmoschus esculentus (Okra) immature fruit extract against Helicobacter pylori adhesion. PlOs one, 2014, 9(1): (e8436).
Ivanice F. Ana MP. Uenderson A. et al. Multivariate analysis of the mineral content of raw and cooked okra (Abelmoschus esculentus L.) Microchemical Journal, 2013, 110: 439-443.
