צמחים בעלי השפעה היפוגליקמית תופשים מקום מרכזי ברפואה המסורתית. מתוארים הסימפטומים השונים הקשורים למחלת הסכרת והצמחים המומלצים לטיפול. הרפואה הסינית מתארת שני טיפוסים שונים של המחלה, המקבילים לסכרת מטיפוס I וטיפוס II. היא מודה שבמקרה הראשון אין אפשרות של ריפוי, ושהמחלה היא לטלית.
למעלה מ-700 צמחים הגדלים בארצות שונות ומשתייכים לכ-180 משפחות, מומלצים לטיפול בסכרת או בסימפטומים הקשורים למחלה. מתוכם 127 מינים משתייכים למשפחת הקטניות- Leguminosae, 98 משתייכים למשפחת המורכבים – Compositae, 35 משתייכים למשפחת השושניים – Liliaceae, 35 למשפחת השפתניים – Labiaceae, 30 למשפחת הדגניים- Gramineae, והשאר מפוזרים בין שאר המשפחות.
מנגנון הפעולה של צמחים היפוגליקמיים:
הצמחים המומלצים לטיפול בסכרת במסורות השונות פועלים לפי כמה מנגנונים:
1. עיכוב ספיגת גלוקוז ממערכת העיכול לדם.
2. עיכוב ספיגה של גלוקוז מהכליות.
3. המרצת ייצור והפרשה של אינסולין.
4. הגברת קישור האינסולין לרצפטורים שעל הממברנות.
5. עיכוב של גלוקוניאוגנזה (gluconeogenes) בכבד.
צמחים היפוגליקמיים- המומלצים לטיפול בסוכרת: (חלק מהצמחים ניתן להזמין בחנות, יש ללחוץ על השם העברי)
| Trigonella foenum-graecum | חילבה |
| Galega officinalis | שורש גלגה |
| Gymnema sylvestris | ג'ימנמה |
| Momordica charantia | מלון מר |
| Atriplex halimus | מלוח קפח |
| Syzygium cumini | סיזיגיום |
| Poterium spinosum | סירה קוצנית |
| Ganoderma lucidum | ריישי |
| Lupinus albus | תורמוס |
| Olea europaea | עלי זית |
| Taraxacum officinale | שינן רפואי |
| Vaccinum myrtillus | אוכמניות |
| Grifola frondosa | מאיטקי |
| Artemisia spp. | מיני לענה |
| Teucrium polium | געדה מצויה |
| Cinnamomum zeylanicum | קינמון |
| Ginseng quinquefolium | ג'ינסנג אמריקאי |
| Opuntia phaeacantha | צבר |
| Achillea fragrantissima | אכילאה ריחנית |
| Paronychia argentea | אלמוות הכסף |
| Inula viscosa | טיון דביק |
| Eryngium creticum | חרחבינה מכחילה |
חלק מהצמחים המוזכרים ברשימה הנ"ל נחקרו, נפרט את הפעילות של כמה מהצמחים ההיפוגליקמיים.
1. Trigonella foenum-graecum חילבה
תיאור כללי: שמו העברי של הצמח גרגרנית יוונית, והוא ידוע יותר בשם חילבה. הוא משתייך למשפחת הפרפרניים , Papillionaceae. לסוג גרגרנית משתייכים כ-70 מינים, שמוצאם מאזור הים התיכון. בארץ גדלים למעלה מ-20 מינים של גרגרנית.הגרגרנית היוונית היא צמח חד שנתי עשבוני, בגובה 30-60 ס"מ. הפריחה באביב. הפרחים קטנים וצהובים. הפירות הם תרמילים ארוכים ומחודדים. משמעות השם Trigonella משולש קטן, על שם צורתם המשולשת של הפרחים. גדלו את הצמח עוד בימי קדם כצמח מרעה. הוא מוזכר במשנה ובתלמוד בשמות שונים: תלתן, גדגדנית וחנדקוק. הענפים הצעירים שמשו למאכל.
שימוש רפואי נעשה בזרעים, שהם גם החלק הנאכל של הצמח.
רפואה מסורתית: החילבה הוא צמח מאכל ומרפא נפוץ בשימוש אצל יוצאי תימן. הטיפול בסכרת נעשה על יש השרייה של הזרעים הטחונים במים למשך לילה, ושתיית המישרה בבוקר. הזרעים משמשים, בנוסף, לטיפול בשיעול, בכאבי בטן, להורדת לחץ דם, להגברת התיאבון, להקלה על צירי לידה, לטיפול בצהבת, להגברת החשק המיני ולשיכוך כאבי פרקים.
שימוש חיצוני: משתמשים במישרה מהזרעים לשטיפת השיער, כדי לחזק אותו וכן כתכשיר נגד קשקשים. שימוש במישרה מהזרעים כאיספלניות מומלץ לריכוך מורסות ולהקלה על טחורים.
עיסה מזרעים מבושלים בשמן משמשת לטיפול בפצעים פתוחים ומפרישים. שימושים דומים בזרעים מוזכרים במקורות ממצרים העתיקה, יוון והודו. בסין מוזכר הצמח במקורות מלפני 1000 שנה. הזרעים מומלצים ברפואה הסינית לטיפול בכאבי בטן, בדלקת שלפוחית השתן, במחלות כליות ובמחלות שגרוניות, לטיפול באין אונות ולשיפור פוריות של גברים.
מרכיבים: שמן נדיף 0.015%, אלקלואידים דמויי פירידין, בעיקר trigonelline- 0.2-0.36%, choline, gentianine carpaine, ספונינים סטרואידליים 0.6-1.7%, בעיקר diosgenin והאיזומר שלו Yamogenin, gitogenin, tigogenin
פלבנואידים: vitexin, luteolin, quercetinMucilage 26.3%, סיבים כ-10%, מורכבים בעיקר מפקטין ו-galactomannans
25-30% חלבונים, המכילים בעיקר ליזין וטריפטופאן,
5-10% ליפידים ויטמינים A, B1, C, ריבופלאבין, בטא-קרוטן וחומצה ניקוטינית, סידן וברזל, סיטוסטרול,
חומצות אמיניות חופשיות: ארגינין, היסטידין, ליזין.
ערך תזונתי של 100 גרם: (ע"פ J. Duke)
מים 7.8%, חלבון 28.2 ג', שומן 5.9 ג', פחמימות 54.5 ג', סיבים 8 ג', אפר 3.6 ג', סידן 220 מ"ג, זרחן 358 מ"ג, ברזל 24.2 מ"ג, בטא-קרוטן 55 מיקרוגרם, תיאמין 0.32 מ"ג, טריפטופאן 274 מ"ג. ערך קלורי 369 קלוריות.
פעילות זרעי חילבה: היפוקליקמי, מוריד רמת כולסטרול, מסייע להורדת רמת השומנים בדם, מכייח, נוגד עוויתות, ממריץ של הרחם, מרפא פצעים, מרכך את העור.
מנגנוני הפעילות ההיפוגליקמית: כמה ממרכיבי הצמח משתתפים בפעילות ההיפוגליקמית. הסיבים והריר תופחים במערכת העיכול, יוצרים מבנים ג'לטיניים ומעכבים ספיגה של סוכרים, שומנים וכולסטרול מהמעי אל הדם. בכך הם מונעים עליה חדה ברמת הגלוקוז לאחר הארוחה, וחוסכים מהפנקריאס את הצורך לייצר אינסולין בקצב מהיר.
מנגנון נוסף הוא זה של החומצה הניקוטינית העוברת מטבוליזם לניקוטינאמיד. ניקוטינאמיד מגביר חדירות של גלוקוז לתאים ובכך מוריד את רמתו בדם. הטריגונלין, שנחשב בעבר למרכיב הפעיל העיקרי, מסייע כפי הנראה לפעילות של ניקוטינאמיד בכך שהוא מונע את פירוקו על ידי אנזימים. הספונינים הסטרואידליים והטריטרפניים המצויים בזרעים משתתפים גם הם בעיכוב ספיגת הסוכר, השומנים והכולסטרול אל הדם.
התוויות: לטיפול בסכרת, בהיפרליפידמיה וברמה גבוהה של כולסטרול בדם. לטיפול בברונכיט ובשיעול כרוני, להגביר הפרשת חלב אצל נשים מיניקות, לחיזוק כללי, להגברת הפוריות. בשימוש חיצוני מומלץ לטיפול בפצעים פתוחים ומפרישים, לכיבים, לשפתיים סדוקות.
התוויות נגד: הריון, בגלל השפעתו של הצמח כממריץ של הרחם.
הכנות ואופן השימוש: זרעים כתושים או טחונים 6 ג' ליום. על פי Commission E הגרמני (גוף מקביל לFDA- בארה"ב) המנה היומית המומלצת במקרים של סוכרת או רמות גבוהות של כולסטרול היא 5-30 ג' עם כל ארוחה, או 15-90 ג' פעם אחת ביום עם הארוחה. (להגברת הפרשת חלב 1.5 ג' כפיות גדושות זרעים לכוס מים, לבשל על אש קטנה במשך 10 ד'.)
שימוש חיצוני – כמשחה, רטייה- 50 ג' זרעים טחונים ל-1 ליטר של מים חמים.
ספרות:
PDR for Herbal Medicine, Third Edition, 2004, p. 318-319. Thomson PDR.Ali L. et al. Characterization of the hypoglycemic effect of Trigonella foenum graecum seed. In PM 61: 358-360, 1995.
2. מלון מר Momordica charantia
שמו האנגלי של הצמח Bitter melon, ובעברית הוא תורגם למלון מר. הצמח משתייך למשפחת הדלועיים, Cucurbitaceae. שם הסוג Momordica בא מלטינית ומשמעותו לנגוס. יתכן שהוא בא לבטא את הצורה המיוחדת של העלה שנראה כאילו נגסו אותו. כל חלקי הצמח מרים, כולל הפרי.
חלקי צמח בשימוש: כל הצמח, מיץ מהפירות והעלים. הצמח גדל באזורים טרופיים באסיה, מרכז ודרום אמריקה ובמזרח אפריקה. זהו צמח מטפס בעל גבעולים דקים וקנוקנות. העלים בצורת כף יד, הפרחים צהובים. הפרי הצעיר הוא ירוק ודומה למלפפון קטן. כשהוא מבשיל הוא מגיע לאורך של 20 ס"מ וצבעו כתום. הפרי מפוצל לשלושה חלקים, וכשהוא נפתח משתחררים הזרעים.
רפואה מסורתית: שימוש רפואי נעשה בחלקי הצמח השונים בארצות השונות שבהן הוא גדל. בדרום אמריקה נוהגים לגדל את הצמח. משתמשים בפרי ובעלים כירק מאכל, לאחר הרתחה במי מלח ושפיכת המים המרים. מיץ מהפרי או חליטה מהעלים משמשים בתרבויות השונות לטיפול בסכרת, כנוגדי תולעים וטפילים שונים, וכן נגד זיהומים מיקרוביאליים. הפירות משמשים לטיפול בגידולים, בכיבים, כמגבירי תאבון, אפרודיזיאק, כנוגדי עצירות, לטיפול במלריה, כקוטלי חרקים וכעוצרי דימומים.
הצמח כולו משמש ברפואה המסורתית לטיפול באסתמה, נגד הצטננות, אבנים בכליות, דלקת המעי הגס, דלקות עור, סכרת, דלקת הטחול, פסוריאזיס ומלריה.
מרכיבים: העלים עשירים מאד במינרלים וויטמינים. הם מכילים: סידן, פוספט, ברזל, נתרן, אשלגן, בטא-קרוטן, תיאמין, ריבופלאבין, ניאצין וויטמין C. הפירות מכילים מינרלים וויטמינים דומים לאלה של העלים. בנוסף הם מכילים ספונונים סטרואידליים הנקראים charanthin. פירות בוסר מכילים אלקלואיד הנקרא momordicin. הפרי והזרעים מכילים פוליפפטידים דמויי אינסולין הנקראים p-insulin (plant-insulin) ואלקלואידים- Charantain.
פעילות: היפוגליקמי, אנטי ויראלי, אנטי בקטריאלי, מעכב Helicobacter pylori, מעכב את האנזים Guanylate cyclase הקשור לפתוגנזה של פסוריאזיס ולויקמיה.
מנגנון הפעילות ההיפוגליקמית: קושרים את הפעילות ההיפוגליקמית לשלוש קבוצות של מרכיבים: הספונינים הסטרואידליים- קרנטין, הפפטידים דמויי האינסולין והאלקלואידים – charantain. הקרנטין הוא תערובת של ספונינים וכולל:Beta-sitosterol-beta-D-glucoside 5, 25 stigmadien-3-beta-ol-glycosidep-insulin מורכב מ-166 שיירים המכילים 17 חומצות אמיניות. הוא דומה לאינסולין של פרה (1-4). הצמח מגרה את תאי beta שבפנקריאס לשחרר אינסולין (5). מנגנון נוסף הוא של הספונינים המעכבים ספיגה של סוכר מהמעי (6). הצמח מגביר סינתיזה של גליקוגן בכבד וממריץ את חמצון הגלוקוז (7). מרכיבים של הצמח מעכבים גלוקוניאוגנזה, ע"י עיכוב האנזימים: glucose-6-phosphataseFructose-1,6-biphosphatase (7).
ניסויים קליניים: המחקרים נערכו עם אבקה מהצמח או עם מיצויים, והראו ירידה ברמת הגלוקוז אצל בני אדם וחיות מעבדה (9-12). הירידה ברמת הגלוקוז התחילה 30 דקות לאחר לקיחת הצמח, הגיעה לשיא אחרי ארבע שעות ונמשכה לפחות 12 שעות.
תופעות לואי: מינון גבוה עלול לגרום לכאבי בטן ולשלשולים. דווח על שני מקרים של איבוד הכרה בגלל היפוגליקמיה אצל ילדים שקבלו חליטה מהצמח (13). אצל עכברים הראו ירידה בפוריות מ-90% ל-20% לאחר לקיחה יומית של מיץ מהפרי.
התוויות נגד: הריון. החלבונים שבודדו מהפרי הטרי גרמו להפלה אצל חיות מעבדה.
אינטראקציות עם תרופות אחרות: עלולות להיות תגובות עם תרופות אחרות להורדת רמת סוכר.
מינון: בגלל המגוון הרב של התכשירים שהשתמשו בהם במחקרים השונים, לא הוחלט עדיין על המינון האופטימלי. המינון שניתן כאשר השתמשו במיץ מפרי טרי היה 50-100 מ"ל. אין עד היום מחקרים הקובעים מהו המינון היעיל והבטוח לשימוש.
תכשירים: קפסולות של 100 מ"ג ו -490 מ"גמיץ סחוט טרי של חברת L&S NaturalDiafree של חברת DGM export PVT – טבליות של 500 מ"ג המכילות תערובת של כמה צמחים, וה-Momordica הוא אחד מהם.
ספרות:
1. Ng TB., Wong CM. et al. Insulin- like molecules in Momordica charantia seeds. J. Ethnopharmacol. 15: 107-117, 1986.
2. Ng TB., Wong CM. et al. Isolation and characterization of a galactose binding lectin with insulinomimetic activities from the seeds of the bitter gourd, Momordica carantia. Int. J. Pept. Protein Res. 28: 163-172, 1986.
3. Wong CM et al. Screening of Trichosanthes kirilowii, Momordica charantia and Cucurbita maxima for compounds with antilipolytic activity. J. Ethnopharmacol. 13: 13-21, 1985.
4. Khanna P. et al. Hypoglycemic activity of polypeptide-p from a plant source. J. Nat. Prod. 44: 648-655, 1981.
5. Welihinda J. et al. The plant Momrdica charantia. Acta Biol. Med. Ger. 41: 1229-1240, 1982.
6. Marles R. Farnsworth N. Antidiabetic plants and their active constituents: an update. Phytomedicine, 2:137-189, 1997.
7. Sibib BA. et al. Hypoglycaemic activity of Coccinia indica and Momordica charantia in diabetic rats: depression of the hepatic gluconeogenic enzymes glucuse-6-phosphatase and fructose-1,6-biphosphate and elevation of both liver and red-cell shunt enzyme glucose-6-phosphate dehydrogenase. Biochem. J.292: 267-270, 1993.
8. Lee-Huang S. et al. Inhibition of the integrase of human HIV type 1 by anti- HIV plant proteins MAP30 and GAP31. Proc. Natl. Acad. Sci. USA, 92: 8818-8822, 1995.
9. Baldwa VS. et al. Clinical trials in patients with diabetes mellitus of an insulin-like compound obtained from plant source. Upsala J. Med. Sci. 82: 39-41. 1977.
10. Leatherdale BA. et al. Improvement in glucose tolerance due to Momordica carantia (karela). Br. Med. J. (Clin Res. Ed). 281: 282,1823-4.
11. Srivastava Y. Antidiabetic and adaptogenic properties of Momordica charantia extract: an experimental and clinical evaluation. Phytother. Res. 7: 285-289, 1993.
12. Welihinda J. et al. Effect of Momordica charantia on the glucose tolerance in maturity onset diabetes. J Ethnopharmacol. 17: 277-282, 1986.
13. Raman A. Lau C. Anti-diabetic properties and phytochemistry of Momordica charantia. Phytomedicine, 2: 349-362, 1996.
3. ג'ימנמה Gymnema sylverse
משפחה: Asclepiadaceae
חלקי צמח בשימוש: שורש, עלים
תיאור כללי: הצמח גדל בר ביערות טרופיים בהודו, והשתמשו בו לטיפול בסכרת ברפואה המסורתית. מחקרים הוכיחו את יעילותו במקרים של סכרת מטיפוס 1 ו-2. אחד המרכיבים החשובים של הצמח הוא gymnemic acid מגע של החומצה עם הלשון מבטל את התחושה של הטעם המתוק. במחקר הראו ששימוש בחומצה זו גרם לאנשים לאכול פחות, ולא להיות להוטים אחרי הטעם המתוק. תוצאה זו התקבלה רק כאשר השתמשו בחומצה המנוקה או במיצויים מהצמח במגע ישיר עם הלשון. בליעה של כדורים או קפסולות הייתה חסרת השפעה. מנגנון הפעולה ההיפוגליקמית של הצמח הוא המרצת ייצור אינסולין ע"י הפנקריאס, וזירוז של רגנרציה של תאי בטא בפנקריאס. הראו שבמקרים של סכרת מטיפוס 1, הצמח גרם לירידה ברמת הסוכר, ובירידה בריכוז האינסולין הדרוש. כנראה שהצמח פועל ע"י המרצת פעילות האינסולין האקסוגני, ורגנרציה של תאי בטא בפנקריאס.
במקרים של סכרת מטיפוס 2, התבטאה ההשפעה ההיפוגליקמית אצל כל הנבדקים.
מינון: 400 מ"ג ליום.
הצמח אינו מוריד רמת סוכר אצל אנשים בריאים.
ספרות:
Murray M.T. Diabetes and Hypoglycemia, Prima Publishing, Ca, 1998
עד כה, הרחבנו על היפרגליקמיה- רמות סוכר גבוהה בדם וסכרת נרחיב עתה על
היפוגליקמיה- רמות נמוכות של סוכר בדם
היפוגלקמיה, או רמת סוכר נמוכה בדם, יכולה להתבטא בעייפות מרובה והתשה. הסיבות עלולות להיות:
- ייצור מוגבר של אינסולין
- נזק לתאי הכבד
- הפרשה בלתי מספקת של הורמונים אדרנו- קורטיקואידים
המלצות לטיפול: להמנע מאכילת סוכרים מזוקקים, לאכול ארוחות קטנות לעיתים קרובות, צמחים לניקוי וחיזוק הכבד.
צמחים מומלצים:
1. שינן רפואי
במקרים של ירידה בריכוז האשלגן רצוי להוסיף שינן רפואי שהוא עשיר מאד באשלגן. הצמח משתייך למשפחת Asclepiadacece.
2. ג'ימנמה
הג'ימנמה הוא מטפס מעוצה (liana) המגיע לגובה של 8 מ'. הוא גדל בהודו, סין, מלזיה, סרילנקה, ויאטנם ודרום אפריקה. משמעות השמות ההודיים של הצמח Gurmar ו- Madhunashini היא "הורס סוכר". הם מתייחסים לתכונת הצמח לבטל את הטעם המתוק.
רפואה מסורתית: נהגו להשתמש בצמח לטיפול בסכרת. בנוסף השתמשו בו במקרים של סוכר בשתן והפרעות בדרכי השתן. היום הוא נחשב לאחד הצמחים הטובים ביותר לטיפול בסכרת.
חלקי צמח בשימוש: עלים.
פעילות: מוריד רמת סוכר במקרים של סכרת מטיפוס 1 ו-2, מוריד רמת כולסטרול, נוגד טעם מתוק, מסייע להורדת משקל.
פרמקולוגיה: המרכיבים האחראים לדיכוי הטעם המתוק הם החומצות הג'ימנמיות ו-gimnemasaponins. הראו ש-gimnemasaponins מעכבים תמיסה של גלוקוז 0.1M. המנגנון הוא תחרות על תפישת רצפטורים לטעם מתוק. תופעה זו ידועה גם אצל קופים, חולדות ועכברים. אצל בני אדם ושימפנזים הספונינים תופשים רצפטורים לטעם מתוק, אולם אין להם כל השפעה על רצפטורים הרגישים לטעם מר, חמוץ או מלוח. עיכוב הטעם המתוק מופיע כ-30 שניות לאחר ששותים או לועסים את הצמח. העיכוב חל על הטעם המתוק באופן כללי, ללא הבדל אם המקור הוא סוכרוז, גלוקוז, ממתיקים מלאכותיים או פירות.
פעילות היפוגליקמית: המנגנון לפיו פועל הצמח הוא המרצה של שחרור אינסולין, עיכוב ספיגת גלוקוז מהמעי, ונראה שיש גם שיקום או תיקון של תאי לבלב המייצרים אינסולין. מחקרים הראו שהצמח, בלקיחה אוראלית, האריך חיים של חולדות עם סכרת מושרית. אצל ארנבות עם סכרת מושרית שקבלו את העלים כאבקה, הראו ירידה ברמת הסוכר בדם, עליה בריכוז הגליקוגן בכבד ובכליות. אצל נבדקים בריאים לא נראתה ירידה ברמת הגלוקוז.
התוויות: סכרת מטיפוס 1 ו-2. תשוקה לטעם המתוק.
הכנות ומינון: חליטה 6-12 ג' ליום. כדורים 12 ג' ליום. לדיכוי הטעם המתוק יש לשטוף את הפה עם 1-2 מ"ל מהמיצוי המימי. לחזור על הטיפול כל 2-3 שעות.
התוויות נגד: בלתי ידועות.
רעילות: אין. LD50 בעכברים 3.99 ג' ל-ק"ג.
ספרות:
Shanmuggasundaram ERB et al. Use of Gymnema sylvestre leaf extract in the control of blood glucose in insulin-dependent diabetis mellitus. J. Ethnopharmacol. 30: 281-294, 1990
Baskaran K. et al. Antidiabetic effect of a leaf extract from Gymnema sylvestre in non-insulin dependent diabetes mellitus patients. J. Ethnopharmacol. 30: 295-305, 1990.
Hellekant G. et al. Effects of gymnemic acid on the chorda tympani: Proper nerve responses to sweet, sour, salty and bitter taste stimuli in the chimpanzee. Acta Physiol. Scand. 124: 399-408, 1985.
Warren RP. Warren RM. Weninger MG. Inhibition of sweet taste by Gymnema sylvestre. Nature, 223: 94-95, 1969.
3. קינמון ציילוני Cinnamomum zeylanicum
צמח תבלין נפוץ הידוע בשם קינמון הוכח בשנים האחרונות כהיפוגליקמי יעיל . הקינמון הוא עץ ממשפחת העריים, Lauraceae, שמוצאו בדרום מזרח אסיה. קליפת הגזע היא החלק המשמש כתבלין וכמרפא. מחקרים שנעשו לאחרונה הראו שקנמון, בריכוז של 1 ג' ליום, מסייע להורדת רמת סוכר, כולסטרול ושומנים בדם. נצפתה ירידה של עד 30% בריכוז הסוכר והשומנים.המרכיב הפעיל המשפיע על רמת הסוכר אינו ידוע. ישנם חוקרים המייחסים פעילות זו ל- methyl hydroxy chalcone polymer. מניחים שהקנמון מגביר את יעילות האינסולין ומשפר את כושרו להחדיר גלוקוז לתאים. הראו שהקנמון מסייע לתאי השומן להכיר ולהגיב לאינסולין. ריכוז של גרם אחד נראה אופטימלי ואין צורך לקחת כמויות גדולות יותר.
ספרות.
Khan A. et al. Cinnamon improves glucose and lipids of people with Type 2 Diabetes. Diabetes Care 26: 3215-3218, 2003.
מקור תמונה maybomhoachat.vn
