סקירה כללית: אנג'ליקה אירופאית היא צמח דו- או רב-שנתי, שמוצאו מצפון ומזרח אירופה 1 ומחלקים של אסיה. 2,3
בית הגידול הטבעי שלה כולל את איסלנד, סקוטלנד, הולנד ולפלנד. 1,4 בגרמניה מגדלים אותה בחבל בווריה ובחבל טרינגן. 5 החומר המסחרי המשמש למטרות מרפא מיובא מצפון אירופה, כולל אנגליה.6הוא מופק מצמחים הגדלים בהולנד, פולין וגרמניה ובהיקף קטן יותר בבלגיה, איטליה והרפובליקה הצ'כית. 3
במשך דורות של רפואה אירופאית מסורתית השתמשו באנג'ליקה בתור צמח מכייח במחלות כמו ברונכיט, הצטננות ושיעול וגם כמסייע בהפרעות בדרכי העיכול.1,7 במאה ה-15 השימוש באנג'ליקה היה מאוד נרחב. בספר צמחי מרפא אנגלי שפורסם על-ידי ג'ון פרקינסון בשנת 1629 (Paradisus Terrestris), אנג'ליקה מוזכר כאחד הצמחים החשובים ביותר בין צמחי המרפא באותה תקופה. 4,8
בגרמניה, שורש אנג'ליקה נמצא באופן רשמי בפרמקופיאה הגרמנית. 9 הוא רשום בקודקס התרופות הגרמנית 10 ומאושר על-ידי .Commission E11החליטה נמצאת באופן רשמי ברשימה הסטנדרטית של צמחי המרפא המאושרים לשימוש בגרמניה . 12 מבחינה רפואית, השימוש באנג'ליקה הוא בעיקר כמרענן ומחזק ארומטי ומר עבור מערכת העיכול, משמש כמגביר תיאבון ולטיפול בהפרעות בעיכול (דיספפסיה). מרבים להשתמש בו כמרכיב במשקאות מרים וליקרים, כגון, Benedictine, Boonekamp, Charreuse3,13וכן גם כמרכיב במספר רב של תרופות לטיפול בקיבה ובמעיים, בכיס המרה ולהמרצת הפרשות מיצי מרה.3 ברפואת הילדים בגרמניה, שורש האנג'ליקה משמש לטיפול בבעיות מעיים וקיבה.
לדוגמא תערובת צמחים לחליטה שמאושרת על-ידי Commission Eהגרמני עבור בעיות במערכת העיכול מורכבת מ-20% שורש אנג'ליקה, 40% שורש גנציאנה ו-40% זרעים קימל. 14
בארצות הברית שורש האנג'ליקה התווסף באופן רשמי לפרמקופיאה האמריקאית ולרשימת הפורמולות הארצית (National Formulary). 1
הדירוג של אנג'ליקה אירופאית בפרמקופיאה הגרמנית כולל את קנה השורש היבש והשורשים של Angelica archangelica L. שיובשו בזהירות בטמפרטורות נמוכות מ-40°C.
השורש צריך להכיל לפחות 0.25% שמן נדיף בהשוואה לתרופה היבשה. יכול להכיל לא יותר מ-5% גבעולים וחלקי עלים ולא יותר מ-5% מרכיבים שצבעם דהה.
הזיהוי הבוטני חייב להיות מאושר על-ידי כרומטוגרפיה (TLC), בחינות מקרוסקופיות ומיקרוסקופיות כמו גם בדיקות אורגנולפטיות.
בנוסף נדרשת גם בדיקת לזיוף עם שורש של לביסטיקום (Levisticum officinale). 9
הפרמקופיאה האוסטרית דורשת לא פחות מ-0.3% שמן נדיף. 3,15
הפרמקופיאה הבריטית דורשת שהקציר יעשה בסתיו ושיכיל לא פחות מ-30% מרכיבים מסיסים במים.16 גם קודקס התרופות הגרמני דורשת לא פחות מ-30% מרכיבים המתמצים. 3,10
תיאור: שורש אנג'ליקה כולל את השורש היבש וקנה השורש של Angelica archangelica L.(משפחת סוככיים), וההכנות שלהם במינון יעיל. השורש וקנה השורש מכילים שמן נדיף, קומארינים ונגזרות שלהם.
כימיה ופרמקולוגיה: שורש אנג'ליקה כולל 0.35-1.9% שמן נדיף – מתוכו 80-90% מונוטרפנים, כגון, (β-phellandrene (13-28
α-phellandrene (2-14%), α-pinene (14-31%), ; ססקויטרפנים. 3
0.3% חומצה אנג'לית (angelic acid)2,13
6% שרפים (רזינים)
סטרולים (לדוגמא סיטוסטרול)
חומצות פנוליות – כלורוגנית, קפאית 2
חומצות שומן (לדוגמא – פלמיטית, אולאית, לינולאית)
קומארינים (בסביבות 0.2% osthol) ופוראנוקומרינים (לדוגמא – אנג'ליצין וברגפטן)
סוכרים וטאנינים 1,3,17
הערה: בתנאי אחסון נאותים, שורש אנג'ליקה מאבד עדין מתכולת השמן הנדיף בסביבות 0.05-0.1% לשנה. לכן, אורך חיי המדף של המוצר צריך להיות מחושב על-פי נתון זה, תוך חישוב ההפרש בין כמות השמן הנדיף במוצר ביום האריזה לעומת הכמות המינימאלית הנדרשת על-פי קודקס התרופות או הפרמקופיאה. אורך חיי מדף של שורש אנג'ליקה אירופאית יבש חתוך פרוס הוא לא יותר מ-18 חודשים. 12 אורך חיי המדף של אבקת השורש היבש הוא רק 24 שעות. 18,19
Commission E דיווח על פעילות אנטיספסמודית וממריצה הפרשת מיצי מרה, כמו גם המרצת הפרשת מיצי עיכול.
הפרמקופיאה הבריטית מדווחת על פעילות ספסמוליטית. 16
מרק (Merck Index) כולל בפעילות של אנג'ליקה – נוגד גזים (קרמינטיבי), מייזע ומשתן. 2
בנוסף דווח שעבודה עם השמן שהופק מהשורש על בעלי-חיים הראתה פעילות אנטי-בקטריאלית נגד mycobacterium avium ופעילות אנטי-פטרייתית נגד 14 סוגי פטריות. 20
במבחנה (in-vitro), מיצוי של שורש האנג'ליקה ממינים שונים הראה תופעות דומות לפעילות של חומר-נוגד לסידן, דבר שיכול לעזור לטיפול במחלות לב וכלי-דם. 1
חלקם של השימושים הקדומים של שורש האנג'ליקה הוכחו בניסיונות במבחנה של המרכיבים הפעילים קומארינים ופורנוקומארינים. אחד מהם, אנג'ליצין, מרפה שרירים חלקים לרבות אלה של מערכות העיכול והנשימה. אנג'ליקה גם מרפה שרירים חלקים של קנה הנשימה 21 וכלי הדם. האחרון מדמה פעילות של מנגנון נוגד-סידן. 22
אנג'ליקה אירופאית יכולה גם להגביר התכווצויות רחם, בדומה להשפעה של אנג'ליקה סינית Angelica sinensis (dong quai)על ארנבות מורדמות. 23
שימוש: Commission E אישר את השימוש באנג'ליקה לטיפול בחוסר תיאבון, אי-נוחות במערכת העיכול כמו – עוויתות קלות של המעי והקיבה, תחושת מלאות ונפיחות, גזים.
האישור הגרמני הסטנדרטי מציין שימוש של תה משורש אנג'ליקה לטיפול בתחושת מלאות, נפיחות, גזים ועוויתות קלות, כמו גם בבעיות קיבה כמו – חוסר בייצור מיצי קיבה. 12
בהודו משתמשים באנג'ליקה לטיפול באנוקרסיה, גזים והפרעות עיכול. 24
התוויות נגד: לא ידועות
תופעות לוואי: נוכחות של פוראנקומרינים בשורש אנג'ליקה גורמים להגברת הרגישות של העור לאור. חשיפה לאור אולטרא-סגול בסמיכות לשימוש באנג'ליקה יכולה להוביל לדלקות בעור.
במהלך השימוש בתרופה או במהלך הכנתה יש להמנע מ שהות ממושכת בשמש או לחשיפה לקרינה אולטרא-סגולית.
שימוש בתקופת הריון והנקה: לא מומלץ לשימוש בתקופת ההריון. 25 אין התוויות נגד לתקופת ההנקה.
אינטראקציה עם תרופות אחרות: לא ידוע
צורת שימוש ומינון: אלא אם כן נאמר אחרת – 4.5 גרם ליום שורש יבש או תכשירים גאלניים אחרים.
- מיצוי יבש של שורש וקנה שורש יבש: 1-2 גרם, 3 פעמים ביום.6,24,26
- מירתח 1.5 גרם שורש חתוך ב- 150-250 מל' מים קרים, להביא לרתיחה ולהשאיר לרתיחה על אש קטנה במשך 10 דקות בכלי מכוסה. 3,19 או – להרתיח 2-4 גרם ב- 150 מל' במים רותחים למשך כ-10 דקות. לשתות חם, מספר פעמים ביום כחצי שעה לפני הארוחה. 12,19
- חליטה – להשרות 2-4 גרם ב-150 מל' מים רותחים למשך כ-10 דקות. לשתות חם, מספר פעמים ביום כחצי שעה לפני הארוחה. 12,19
הערה: לפי הפרמקופיאה האוסטרית, מנה אחת ממוצעת של חליטת שורש אנג'ליקה היא 1.5 גרם לכוס.19,27
- מיצוי נוזלי 1: 1 (גרם/מל'): 1.5-3 מל' (Commission E), 0.5-2.0 מל' שלוש פעמים ביום6,24,26
- טינקטורה 1:5 (גרם/מל'): 1.5 מל' (Commission E), 0.5-2.0 מל' שלוש פעמים ביום 6,26
- שמן נדיף (Oleum Angelicae)– 10-20 טיפות (Commission E)
מקורות / סימוכין
1. – Leung, A.Y. and S. Foster. 1996. Encyclopedia of Common Natural Ingredients Used in Food, Drugs, and Cosmetics, 2nd ed. New York: John Wiley & Sons, Inc. 3234.
2. – Budavari, S. (ed.). 1996. The Merck Index: An Encyclopedia of Chemicals, Drugs, and Biologicals, 12th ed. Whitehouse Station, N.J.: Merck & Co, Inc. 109.
3. – Wichtl, M. and N.G. Bisset (eds.). 1994. Herbal Drugs and Phytopharmaceuticals.Stuttgart: Medpharm Scientific Publishers. 7072.
4. – Grieve, M. 1979. A Modern Herbal. New York: Dover Publications, Inc.
5. – Lange, D. and U. Schippmann. 1997. Trade Survey of Medicinal Plants in GermanyA Contribution to International Plant Species Conservation. Bonn: Bundesamt f r Naturschutz. 32.
6. – British Herbal Pharmacopoeia (BHP).1983. Keighley, U.K.: British Herbal Medicine Association.
7. – Wren, R.C. 1988. Potter's New Cyclopaedia of Botanical Drugs and Preparations.Essex: The C.W. Daniel Company Ltd.
8. – Bown, D. 1995. Encyclopedia of Herbs and Their Uses. New York: DK Publishing, Inc. 238
9. – Deutsches Arzneibuch, 10th ed., 2nd suppl. (DAB 10). 1993. Stuttgart: Deutscher Apotheker Verlag.
10. – Deutscher Arzneimittel-Codex (DAC). 1986. Stuttgart: Deutscher Apotheker Verlag.
11. – Bundesanzeiger (BAnz). 1998. Monographien der Kommission E (Zulassungs- und Aufbereitungskommission am BGA f r den humanmed. Bereich, phytotherapeutische Therapierichtung und Stoffgruppe). Kln: Bundesgesundheitsamt (BGA).
12. – Braun, R. et al. 1997. Standardzulassungen f r FertigarzneimittelText and Kommentar. Stuttgart: Deutscher Apotheker Verlag.
13. Weiss, R.F. 1988. Herbal Medicine. Beaconsfield, England: BeaconsfieldPublishers. 4647.
14. – Schilcher, H. 1997. Phytotherapy in Paediatrics: Handbook for Physicians and Pharmacists. Stuttgart: Medpharm Scientific Publishers. 48.
15. – sterreichisches Arzneibuch, 1st suppl. ( AB). 1983. Wien: Verlag der sterreichischen Staatsdruckerei.
16. – British Herbal Pharmacopoeia (BHP). 1996. Exeter, U.K.: British Herbal Medicine Association
17. – Bruneton, J. 1995. Pharmacognosy, Phytochemistry, Medicinal Plants. Paris: Lavoisier Publishing.
18. – Deutsches Arzneibuch der Deutsche Demokratische Republik(DAB-DDR). 1983.Berlin: Akademie Verlag.
19. – Meyer-Buchtela, E. 1999. Tee-RezepturenEin Handbuch f r Apotheker und rzte.Stuttgart: Deutscher Apotheker Verlag.
20. – Opdyke, D.L.J. 1975. Angelica root oil. Food Cosmet Toxicol 13(suppl.):713.
21. – Reiter, M. and W. Brandt. 1985. Relaxant effects on tracheal and ileal smooth muscles of the guinea pig. Arnzeimforsch 35(1A):408414.
22. – Hrml, P., H. Vuorela, K. Tornquist, R. Hiltunen. 1992. Choice of solvent in the extraction of Angelica archangelica roots with reference to calcium blocking activity. Planta Med 58(2):176183.
23. – Harada, M., M. Suzuki, Y. Ozaki. 1984. Effect of Japanese Angelica root and peony root on uterine contraction in the rabbit in situ. J Pharmacobiodyn 7(5):304311.
24. – Karnick, C.R. 1994. Pharmacopoeial Standards of Herbal Plants, Vol. 1. Delhi: Sri Satguru Publications. 1112.
25. – McGuffin, M., C. Hobbs, R. Upton, A. Goldberg. 1997. American Herbal Product Association's Botanical Safety Handbook. Boca Raton: CRC Press. 10.
26. – Newall, C.A., L.A. Anderson, J.D. Phillipson. 1996. Herbal Medicines: A Guide for Health-Care Professionals. London: The Pharmaceutical Press. 2829.
27. – Staatsdruckerei. sterreichisches Arzneibuch ( AB). 1991. Wien: Verlag der sterreichischen Staatsdruckerei.
.
מקורות נוספים
British Pharmaceutical Codex(BPC). 1934. London: The Pharmaceutical Press.
Salikhova, R.A., Sh.N. Dulatova, G.G. Poroshenko. 1993. Izuchenie antimutagennykh svoistv dudnika lekarstvennogo (Angelica archangelica L.) mikroiadernym testom [Study of the antimutagenic properties of Angelica archangelica by the micronucleus test]. Biull Eksp Biol Med 115(4):371372.
Salikhova, R.A. and G.G. Poroshenko. 1995. Antimutagennye svoistva dudnika lekarstvennogo [Antimutagenic properties of Angelica archangelica L]. Vestn Ross Akad Med Nauk (1):58-61.
Wichtl, M. (ed.). 1989. Teedrogen, 2nd ed. Stuttgart: Wissenschaftliche Verlagsgesellschaft.
המידע עובד מתוך The Complete German Commission E MonographsTherapeutic Guide to Herbal Medicines. M. Blumenthal, W.R. Busse, A. Goldberg, J. Gruenwald, T. Hall, C.W. Riggins, R.S. Rister (eds.) S. Klein and R.S. Rister (trans.). 1998. Austin: American Botanical Council; Boston: Integrative Medicine Communications.
