שם בעברית: אספרגוס (שורש)
שם לטיני: Asparagus officinalis
שם בפרמקופיאה (ספר התרופות): Asparagi rhizoma
שמות נוספים: parrowgras
סקירה כללית האספרגוס הובא לארצות הברית על-ידי המתיישבים האירופאים- אסיאתיים ונקרא בשם העממי sparrowgrass, מרבים לגדל אותו כצמח למאכל. השימושים הרפואיים שלו ידועים פחות, למרות האישור שקיבל מה-Commission E לטיפול בשטיפה של דרכי השתן. 1הצמח הרב-שנתי יכול לייצר נצר אכיל במשך 30 שנה. הנצרים הללו מספקים סיבים וויטמיניםA -2C. לאחר אכילת ועיכול נצר האספרגוס יש לשתן ריח מיוחד. ריח זה מופיע רק אצל אנשים שירשו מגמה אוטוזומלית דומיננטית מאוחדת3. הנצרים נקצרים באביב למשך מספר חודשים ואז מניחים לצמח להתפתח לצורת דמוי שרך. צורה זו מכינה את השורשים לקראת התפוקה של השנה הבאה. צמחים נקביים מייצרים ענבות אדומות שהופכות לשחורות בסתיו. בארצות הברית עיקר התוצרת המסחרית (90%) מגיעה ממדינות מסצ'וסטס, ניו-ג'רזי, וושינגטון וקליפורניה. מגדלים 2 סוגים : ירוק כהה וגם ירוק-בהיר עד לבן.1 לעיתים נדירות הגידולים הללו משמשים להכנות רפואיות. לעומת זאת, באירופה ובאסיה לכל חלקי הצמח – הנצרים ובעיקר לשורש אספרגוס – יש היסטוריה של שימוש רפואי. הכנות מהשורש בעלות תכונות משתנות ומשלשלות. השימוש באספרגוס ברפואה מסורתית כולל טיפול במחלות לב, יתר לחץ דם וראומטיזם4,5.יש דיווח שהשתמשו בנצרי אספרגוס בפורמולות ביתיות לניקוי העור ולטיפול באקנה. הענבות האדומות מהצמחים הנקביים נחשבו כאמצעי מניעה4. המין ההודי של האספרגוס שפרושו- "shatavari" או Asparagus racemosus הוא "האישה בעלת מאה הבעלים" משמש לחיזוק מערכת הרבייה הנשית וגם כחומר משתן ואנטי-דלקתי ברפואת האיורוודה המסורתית6. המרכיב הפעיל הנחקר ביותר באספרגוס, פרוקטו-אוליגוסכריד, משנה את המיקרופלורה הצואתית בצורה יעילה, בעיקר אצל חולים מבוגרים7. הספוניניים בנצרים נמצאו כבעלי פעילות מסוימת כנגד תאי לוקמיהHL-60 in vitro4,8. פעילות עידוד המערכת החיסונית של השורשים יכולה לעזור לחולי סרטן שמקבלים כימותרפיה 9. נמצאו חומרים פעילים בשורש של המין הסיני Asparagus cochinchinensis שיכולים לעכב SA ותאי לוקמיה S180 בעכברים9,11. במחקרים אחרים, שורש של Asparagus racemosa נמצא מקצר את זמן התרוקנות הקיבה בדומה למאטוכלופראמיד (תרופה שמונעת או מקטינה בחילה והקאות)12, פעילות שיכולה לעזור בהקלה על צרבת. מחקרים בחיות מעבדה הראו שהמין ההודי מגביר פעילות מאקרופאגים ומונע הידבקות לצפק, פעילות שיכולה למנוע הידבקות של קרום הבטן לאחר ניתוח13.
תיאור: שורש אספרגוס כולל את קנה השורש של Asparagus officinalis (משפחת השושניים), וההכנות שלהם במינון יעיל. קנה השורש מכיל ספונינים.
כימיה ופרמקולוגיה: המרכיבים העיקריים כוללים אינולין, asparagusic acid ושמונה פרוקטו-אוליגוסכרידים4. שני המרכיבים הגליקוזידים המרים officinalisnin-I and II בודדו מהשורש היבש והם נותנים בטא-סיטוסטרול, sarsasapogenin ותשעה גליקוזידים סטרודיאלים, שנקראים – בסדר פולאריות עולה, asparagosides A to I. מרכיבים פעילים נוספים כוללים אספרגין, טירוזין, ארגינין, חומצה סוקסינית, alpha-aminodimethyl-gamma-butyrothetin, שהוא נגזרת methylsulphonium של מתיונין, שומנים וסוכר.14 השורש נחשב כבעל תכונות משתנות ומורידות לחץ דם, ומגדיל הוצאת מים מהכליות.1,4 Commission E מדווח על פעילות משתנת בבעלי-חיים.
שימוש: Commission E אישר את השימוש בשורש אספרגוס לשטיפה במקרים של מחלות דלקתיות בדרכי השתן ולמניעת אבנים בכליות. באופן מסורתי, השורש שימש כחומר משתן, משלשל ולטיפול בדלקות בעצב וראומטיזם4.
התוויות נגד: מחלות של דלקת בכליות
הערה: לא לטפל באמצעות שטיפה אם קיימת בצקת כתוצאה מהפרעות בפעילות הלב ו/או הכליות
תופעות לוואי: במקרים נדירים, תגובות אלרגיות בעור
שימוש בתקופת הריון והנקה: לא ידועות הגבלות
אינטראקציה עם תרופות אחרות: לא ידוע
צורת שימוש ומינון: אלא אם כן נאמר אחרת – 45-60 גרם ליום של קנה השורש החתוך חליטה – 45-60 גרם של הצמח החתוך ב-150 מ"ל מים. מיצוי נוזלי 1:1 (g/ml)– 45-60 מ"לטינקטורה 1:5 (g/ml)– 225-300 מ"ל
מקורות / סימוכין
1. Stephens, J.M. 1994. Asparagus. Asparagus officinalis L. Fact Sheet HS-546, Horticultural Sciences Department, Florida Cooperative Extention Service, Institute of Food and Agricultural Sciences, University of Florida.
2. Hamilton, E.M.N. and E.N. Whitney. 1982. Nutrition: Concepts and Controversies, 2nded. New York: West Publishing.
3. Mitchell, S.C., R.H. Waring, D. Land, W.V. Thorpe. 1987. Odorous urine followingAsparagus ingestion in man. Experientia 43(4):382-383.
4. Leung, A.Y. and S. Foster. 1996. Encyclopedia of Common Natural Ingredients Used in Food, Drugs and Cosmetics, 2nd ed. New York: John Wiley & Sons, Inc.
5. Wren, R.C. 1988. Potter's New Cyclopaedia of Botanical Drugs and Preparations.Essex: The C.W. Daniel Company Ltd
6. Lad, V. and D. Frawley. 1986. The Yoga of Herbs. Sante Fe, N.M.: Lotus Press.
7. Mitsuoka, T., H. Hidaka, T. Eida. 1987. Effect of fructo-oligosaccharides on intestinal microflora. Nahrung 31(56):427-436.
8. Shao, Y. et al. 1996. Anti-tumor activity of the crude saponins obtained fromasparagus. Cancer Lett 104(1):31-36.
9. Thatte, U.M. and S.A. Dahanukar. 1988. Comparative study of immunomodulating activity of Indian medicinal plants, lithium carbonate and glucan. Methods Find Exp ClinPharmacol 10(10):639-644.
10. Boik, J. 1995. Cancer and Natural Medicine: A Textbook of Basic Science and Clinical Research. Princeton, Minnesota: Oregon Medical Press.
11. Huang, K.C. 1993. The Pharmacology of Chinese Herbs. Boca Raton: CRC Press.
12. Dalvi, S.S., P.M. Nadkarni, K.C. Gupta. 1990. Effect of Asparagus racemosus(Shatavari) on gastric emptying time in normal healthy volunteers. J Postgrad Med36(2):91-94.
13. Rege, N.N. et al. 1989. Immunotherapeutic modulation of intraperitoneal adhesions by Asparagusracemosus. J Postgrad Med 35(4):199-203.
14. Stecher, P.G. (ed.). 1968. The Merck Index: An Encyclopedia of Chemicals and Drugs, 8th ed. Rahway, N.J.: Merck & Co., Inc.
15. Bruneton, J. 1995. Pharmacognosy, Phytochemistry, Medicinal Plants. Paris: Lavoisier Publishing.
מקורות נוספים
Jiangsu Institute of Modern Medicine. 1977. Zhong Yao Da Ci Dian (Encyclopedia of Chinese Materia Medica), Vols. 13. Shanghai: Shanghai Scientific and Technical Publications.
המונוגרף תורגם ועובד מתוךHerbal Medicine Expanded Commission E Monographs, M. Bluementhal, A. Goldberg, J. Binckmann Eds, 2000, American Botanical Council, Austin, TX, USA
