וירוס שמוצאו באפריקה ואסיה, מתפשט במהירות על פני כדור הארץ. בתוך 10 שנים הוא הפך ממחלה טרופית אלמונית לאיום בינלאומי. הווירוס גרם לזיהום אצל למעלה מ-3 מיליון איש (1). הווירוס התפשט באמריקה הדרומית, והוא מתפשט אל ארצות קרירות יותר.
Chikugunya אינו גורם למוות בדרך כלל. המחלה נמשכת כשבוע, אבל אצל רבים מהחולים מופיעים אחר כך כאבי מפרקים קשים, שעלולים להימשך חודשים ואף שנים (1).
הווירוס התגלה לראשונה ב-1952 במזרח אפריקה. שם ניתן לו השם Chikungunya שמשמעותו ללכת כפוף או להתעקם, שזה מה שקורה ליציבה של הגוף (1).
הווירוס מתפשט על ידי נוסעים שנעקצו על ידי יתוש Aedes aegyoti או Aedes albopictus, שממשיכים ומעבירים אותו לקורבן הבא.
בשנת 2005 הווירוס התפשט מקניה לכמה איים באוקיאנוס ההודי, להודו ולדרום-מזרח אסיה. ב-2013 הגיע הווירוס לאיים הקריביים, וב-2014 הוא נמצא בפלורידה. הוא מצוי עכשיו גם באזורים ממוזגים באיטליה, צרפת וצפון אמריקה, והוא כנראה מצא יתושים אחרים שהוא יכול לחיות בתוכם.
איי Reunion באוקיאנוס ההודי מבודדים ורחוקים ממסלול הנסיעה של אוניות. בשנים 2005-2006 תקף אותם הווירוס Chikungunya ומתוך 800.000 התושבים של האי היו 266.00 חולים עם זיהום של הווירוס (1).
מהודו עבר הווירוס לתאילנד, מלזיה, קמבודיה.
באי Reunion לא היו יתושים של המין Aedes aegypti שהם הנשאים של הווירוס באפריקה ואסיה. הווירוס עבר מוטציה והתאים את עצמו ליתוש שונה שנקרא יתוש נמר, שנתן את האפשרות לווירוס לחדור למקומות קרירים.
כך הגיע הווירוס לאיטליה ולצרפת וגרם למחלות.
יתוש הנמר הגיע גם לישראל.
בברזיל מצויים שני היתושים, ה-Tiger mosquito ו- Ae. Aegypti. החוקרים משתדלים לקבוע איזה יתוש מעביר שם את הווירוס והמחלה.
זיהום עם Chikungunya מקנה חיסון לכל החיים לא נמצאו אנשים שנדבקו יותר מפעם אחת.
נערך מעקב אחרי 102 חולים בזיהום עם הווירוס באי Reunion. המעקב נמשך שלוש שנים. במשך כל התקופה, וגם לאחר שלוש שנים, סבלו 60% מהמטופלים כאבי שרירים קשים. לחיצת יד גרמה להם לכאב חזק.
באיטליה ערכו מעקב במשך שנה אחרי אנשים שסבלו מזיהום עם הווירוס. הם מדווחים ש-67% מהמטופלים המשיכו לסבול מכאבי פרקים ושרירים אחרי שנה. לא ברור מדוע הווירוס הולך אל השרירים והמפרקים.
הפגיעה במפרקים ובשרירים עלולה לפגוע בתפקוד של קהילה שלמה.
החוקר David Morens מספר שהוא ראה באסיה התפרצות שבה קהילה שלמה חלתה בבת אחת, ורבים מאד מבני הקהילה לא תפקדו. לא היו נהגים, לא מוניות ולא מורים.
נבדקו נשים בהריון שחלו במחלה הוויראלית זמן קצר לפני הלידה. מבין התינוקות שנולדו היו 19 מזוהמים עם הווירוס. עשרה מבין ה-19 פיתחו סיבוכים קשים. ארבעה נשארו נכים.
זמן הדגירה של הווירוס אצל בני אדם הוא 1-12 יום.
אחת הבעיות היא הידע המועט שיש לחוקרים על הווירוס הזה. הראו שהווירוס יכול לחיות ולהתפתח בעוד יתושים אחרים, אבל לא ידוע אם אמנם מצויים בטבע ווירוסים פעילים החיים בתוך יתושים שונים.
Chikunguya היה קיים ופעיל באפריקה במשך מאות שנים. כשהיתוש עוקץ בעל חי נגוע בווירוס, הוא יעביר אותו לבני אדם אם הוא עוקץ אותם אחר כך.
רק בשנים האחרונות מצאו את ההעברה של הווירוס לארצות אחרות, והתעורר הצורך להתגונן בפני הווירוס הזה.
לווירוס יש שני גליקופרוטאינים E1 ו-E2. הוא חודר לתאים בדם, בשרירים, במפרקים, בקשרי הלימפה ובכבד. הוא מייצר את החלבון הוויראלי ומתרבה.
עובדים עכשיו על חיסון נגד הווירוס שיחסן בני אדם ולבעלי חיים.
ניסו חיסון על 25 מתנדבים, והראו שהם היו מחוסנים במשך 44 שבועות שעקבו אחריהם. טוענים שיתכן מאד שהחיסון נמשך זמן רב יותר, אבל המעקב נפסק.
ישנן קבוצות נוספות העובדות עכשיו על הכנת חיסון נגד הווירוס.
החוקרים מזהירים מפני יתוש הנמר שהוא אלים מאד ויש להיזהר ממנו.
מקורות
Seppa N. Chikungunya is on move. The virus has found a new hemisehere and might get a new latitude. Science News 2015, Vol. 187: 16-26.
Charrel RN. Et al. Globalization of chikungunya: 10 years to invade the world. Clinical Microbiology and Infection, 2014, Vol.20 p.662.
Gerardin P. et al. Multidisciplinary prospective study of mother-to-child chikungunya virus infections on the island of Reunion. PLoS Medicine 2008, Vol. 5, p. 60.
Higgs S. and Vanlandingham DL. Chikungunya: Here today, where tomorrow? International Health 2015, Vol.7 p.1.
Rezza G. et al. Infection with chikungunya virus in Italy: An outbreak in a temperate region. Lancet 2007, Vol. 370 p. 1840.
Weaver SC. and Lecuit M. Chikungunya virus and the global spread of a mosquito-borne disease. New England Journal of Medicine, 2015, Vol. 372, p. 1231.
Higgs S. and Vanlandingham. Chikungunya virus and its mosquito vectors. Vector Borne and Zoonotic Diseases. 2015, Vol. 15 p. 231.
