ג'ו הוליס: "העץ שואב את סיפוקו מן הנוף המושג"

JOE HOLLIS – "A tree derives its satisfaction from the view achieved".

ג'ו הוליס: "העץ שואב את סיפוקו מן הנוף המושג"

לפני כ15 או 20 שנה שמעתי לראשונה על JOE HOLLIS, הרבליסט קשיש החי בחווה ביער נידח במדינת צפון קרוליינה (ארה"ב), מומחה לגידול צמחי מרפא, אותם הוא אוסף ומטפח בגן כמעט טבעי, ביער. מאז, צפיתי בו מדי פעם בסרטונים באינטרנט, קשיש דק גו, מזוקן ומגודל שיער, חבוש מגבעת קש, פוסע בנחת בין הצמחים שלו, מסביר בסבלנות ובפירוט על הצמחים המיוחדים שאסף לממלכתו.

מגוון צמחי הבר האכילים, צמחי המרפא והתועלת הוא ענק, אולי הגדול בארה"ב. ג'ו התפרסם במיוחד בזכות אוסף צמחי המרפא הסינים שלו. הוא היה בין חלוצי גידול צמחי המרפא הסינים במערב, ובארה"ב בפרט. בארה"ב קיימים היום מספר גנים בהם מגדלים מגוון גדול של המינים הסיניים. גם בחוות צמחי המרפא הגדולות מגדלים כבר מספר מינים "סיניים" בודדים אשר נקלטו יפה בשוק תוספי התזונה האמריקאי, כגון הקדד הקרומי (Astragalus membranaceus), ג'ינסנג קוריאני (Panax ginseng),  קערורית באיקלית (Scutellaria baikalensis)  ועוד.

בביקור אשר ערכנו ב"גן ההרים" (Mountain Garden""), החווה הקטנה של ג'ו הוליס בתחילת יוני 2023, השתתפנו בסיור בן מספר שעות אותו הדריך ג'ו בדרכו האופיינית והמרתקת. מספר מאות מינים שונים של צמחים מפוזרים בגן. חלקם הם צמחים אוהבי שמש, אחרים אוהבי צל, מטפסים, משתרעים או רק נחבאים מתחת לשפע העלים. ג'ו מכיר אותם באופן אישי. הוא נעזר במקל חזק בהליכה על השבילים במדרון,  וגם כדי להצביע על הצמחים או כדי להסיט הצידה את העלים המכסים.  עמידתו כפופה, דיבורו אטי אך ברור. בעבר לימד קורס בשם "בוטניקה רפואית" בבית ספר באשוויל.

נימה ברורה של עייפות ניכרת בקולו. את החווה הוא מטפח כבר מעל 40 שנה. "הכל נעשה כאן ביד", אומר ג'ו. מתנדבים ומתלמדים באו מרחבי ארה"ב לעזור וללמוד מג'ו תוך כדי העבודה בגן, איסוף הזרעים, והכנת טינקטורות.  בשנה שעברה עברה החווה ארוע טראומתי: שריפה שכילתה את אחד ממבני החווה, שבו שכנה הספריה הגדולה ואוסף הזרעים. מדורה שלא כובתה כראוי  היא שגרמה כפי הנראה לשריפה. "תמיד רציתי לחיות עם דרישה מינימלית לכסף, אבל עכשיו אנחנו צריכים כסף, כדי לבנות מחדש את מה שנשרף."

ג'ו מדגיש את הזיהוי הבוטני הנכון של הצמחים, בשמותיהם השונים. בד"כ יעדיף לגדל את מין הבר, ולא את הזן התרבותי של המין. הוא מסביר בסבלנות כיצד להבחין בזיהוי בין מינים קרובים. כיצד ניתן לקבוע את גילו של  ג'ינסנג אמריקאי ביער, ומתי לצפות לפריחה. המידע אשר נוצר בגן הקטן בצפון קרוליינה שימש בסיס להרחבת גידול חקלאי של צמחי הבר האמריקאים וצמחי מרפא מסין.

הידע של ג'ו רחב, אך הזמן המוקצב לסיור אינו מאפשר ירידה לכל הפרטים.  אפשר היה להמשיך ולשוטט בגן שעות רבות נוספות. האם יהיה יורש  וממשיך לגן המופלא הזה? גם ג'ו עצמו תוהה… ואנחנו מקווים אתו, שיימצא האיש הנכון.

אך "גן ההרים" אינו רק גן הדגמה למטרות בוטניות או תיירותיות. "גן ההרים" הוא גם מודל חינוכי של "גינון גן עדן" – Paradise gardening, גישה ערכית-פילוסופית אותה ניסח הוליס במסה שכתב לפני כ-30 שנה, ואותה הוא מציג באתר שלו. להלן ציטוט מתורגם של חלקים מן המסה:

"אנחנו רוצים להציל את העולם, ואנחנו רוצים להציל את עצמנו. זה אותו הדבר. הבעיות העומדות בפנינו הן עצומות, ובכל רמה: אישית, חברתית, פלנטרית. אחסוך לכם את הרשימה. אני מתכוון להציע שכולן הן סימפטומים של בעיה אחת, ולהציע פתרון.

הבעיה: למצוא דרך לחיות על פני כדור הארץ אשר מקדמת את בריאותנו ואושרנו, תורמת לפיתוח מלא של הפוטנציאל המולד שלנו, ויחד עם זאת, היא "דמוקרטית", כלומר זמינה לכולם, לא משתמשת ביותר מאשר החלק שלנו, ובהרמוניה עם הדחף הברור של הביוספרה לקראת הגדלת הגיוון, המורכבות, היציבות.

העולם שלנו נהרס, בסופו של דבר, על ידי תפיסה מוטעית ביותר של מה מרכיב חיי אדם מוצלחים. המטריאליזם משתולל ויכלה הכל, כי רעבונו לעולם לא ישבע מהצריכה שלו. חיי אדם הפכו לסרטן על הפלנטה, זוללים את כל זרמי החומר והאנרגיה, מרעילים את הפסולת שלנו. מה יכול לעצור את המפלצת הזו? שום דבר. רק זה: התרחק מזה. הגיע הזמן, אכן הזמן אוזל, לנטוש את כל בניין הציוויליזציה/המדינה/הכלכלה וללכת (אל תרוץ!) למקום טוב יותר: אל הבית, לגן העדן."

אלה עקרונותיו של גן העדן:

"גן עדן הוא, קודם כל, גן. גינה שבה כל מה שאנחנו צריכים נמצא שם, בשביל לקחת.

2) גינון גן עדן הוא דרך חיים המשמשת לתחזוקת הגן, ומתוחזקת על ידה. אודום Odum) (Eugene מכנה זאת "מנהל המערכת האקולוגית… אורגניזם המנצל חלק קטן מתקציב האנרגיה הכולל ובתמורה מספק שירות המסייע למערכת בתפקודה ובהמשך הישרדותה" (המושג "ממחיש את האידיאל שהאדם צריך לחקות בניסיונותיו לנהל מערכת אקולוגית טבעית"). ספר בראשית, בתמצות האופייני של המיתוס, אומר שהוכנסנו לגן כדי "לעובדה ולשומרה". אותו דבר.

3) גינון בגן עדן אינו עבודה. עבודה היא מושג סובייקטיבי: משחק של אדם אחד עשוי להיות עבודה של אדם אחר. אין לזה שום קשר למאמץ: טניס, למשל, הוא בדרך כלל "משחק" (אלא אם כן אתה מקצוען), ישיבה ליד מסוף מחשב היא לעתים קרובות "עבודה". עבודה היא כל מה שאתה עושה כשאתה מעדיף לעשות משהו אחר. גינון גן עדן אינו "עבודה" באותו מובן שמה שדוב עושה כל היום אינו "עבודה". זו ההבחנה שעושים הטאואיסטים בין "לעשות" ל"לא לעשות". ספר בראשית מתייחס לאותו עניין באומרו שרק מחוץ לגן עלינו להתפרנס "בזיעת אפנו".

4) "גינון גן עדן" אינו חקלאות. מחקלאות כימית לחקלאות אורגנית זה צעד בכיוון הנכון, אבל רק הצעד הראשון. החקלאות עצמה היא, אחרי הכל, חצי מהמנה-אחת-אפיים, אשר הפילה אותנו מגן העדן מלכתחילה. חקלאים (טובים), בוודאי, אוהבים את הטבע: אבל הם אוהבים אותה בהקשר של לחרוש אותה מדי שנה, ולהחליט מה לגדל הלאה. ההתמכרות שלנו למינים חד-שנתיים ולבתי גידול מופרעים העמידה אותנו בסתירה עם הדחף העיקרי של הביוספרה (ועצמנו).

"כעת, במקום זאת, אנו תופסים נישה בציוויליזציה. הנחת היסוד של הציוויליזציה היא שאם כולם יהיו בני אדם פחות משלמים ("אני אהיה המוח, אתה הגב"), זה יהיה טוב יותר עבור כולנו. הנחת היסוד המעליבה הזו הנחתה אותנו כל כך הרבה זמן עד שאיננו מודעים לחלופה. אנו מקבילים "להתפרנס" ל"להרוויח כסף". לפיכך, אנו מבלים את השעות הטובות ביותר בחיינו בחיפוש אחר הקריירה שלנו, בהיותה חלק מהסרטן.

אבל כל מה שצריך כדי להיות אנושי לחלוטין זמין לנו בסביבה – הגן והסביבה השכנה. אנחנו יכולים לסמוך על אמת זאת, כי "אנושיות" היא יצירה של הסביבה, הביטוי האחרון של קו-אבולוציה בין הגנים שלנו לבין כל שאר הגנים בחוץ, שמתרחשת מאז תחילת החיים על פני כדור הארץ. הרבה יותר בלתי-סבירה היא האפשרות שכל מה שאנחנו צריכים כדי להיות אנושיים לחלוטין זמין לנו בעיר, או באמצעות כסף."

,,,,

הוליס מעודד את הליקוט, כחלופה לחקלאות. "גינון גן-עדן" עשוי להיות מוגדר, לדבריו,  כ"ליקוט אינטנסיבי" (יתכן כי "יערות המאכל" ההולכים היום ומתרבים בישראל עשויים להתקרב גם הם להגדרתו). "גן ההרים" שלו מתבסס על הצמחיה המקומית אך גם מועשר על ידי צמחים מיובאים.

הוליס מיישם פילוסופיה סינית דאואיסטית. הוא מתאר את הגן כמקום אוטופי שבו האדם הוא חופשי, זרימת האנרגיה בו חופשית, האדם מפרה את הגן והגן מפרה את האדם. זהו מקום שבו הסביבה האופטימלית ואמנות נפגשים כדי להביא את האדם לרמה הרוחנית הגבוהה ביותר.  הגן מספק בו-זמנית את כל הצרכים: הוא שוק האוכל, הספא לפעילות גופנית, הרופא לריפוי, תיאטרון לבידור, בית ספר ללמידה, סטודיו ליצירה, וכנסייה להשראה.

הוליס מייחס חשיבות רבה להסברה: "המטרה העיקרית שלי היא לעורר השראה ולהעצים אחרים, במיוחד צעירים שעדיין אינם לכודים במשק המזומנים, ומרגישים שחייבת להיות דרך טובה יותר, מספקת והרמונית יותר לחיות על פני כדור הארץ".

צמיחת האדם בגן, מבטיח הוליס, היא אטית אך יציבה ובטוחה, בדומה לעצים גבוהי צמרת. הוא כותב: "העץ שואב את סיפוקו מן הנוף המושג".