מחלות חסימתיות של דרכי הנשימה מתבטאות בשיעול ובקוצר נשימה קל עד חמור מאד. החסימה נגרמת על ידי הגדלה של הנאדיות והרס הדפנות שלהן, וכן על ידי ריר וליחה שמצטברים. החסימה יכולה להיות הפיכה או בלתי הפיכה. במקרים שהחסימה אינה הפיכה מתפתחת מחלה כרונית, המתבטאת בשיעול, קוצר נשימה במצב של מנוחה וירידה ברמת החמצן בדם.
מטרת הטיפול לפתוח ככל האפשר את דרכי הנשימה לגרום להרפייה של שרירי בית החזה, להפחית מצבי דלקת ולהגביר את הפרשת הריר והליחה.
הטיפול הצמחי במחלות של דרכי הנשימה:
המחלות הכרוניות הקשות אינן מופיעות באופן פתאומי. הן מתפתחות בהדרגה ממחלות קלות יותר שמופיעות ונעלמות. הטיפול בצמחים מתחיל עם הרמזים הראשונים המצביעים על חולשה של הריאות, על רגישות-יתר לשינויים במזג האויר או למזון, ועל רגישות למחלות זיהומיות של דרכי הנשימה המופיעות בשכיחות גבוהה. ביחד עם הטיפול בצמחים נוכל להעזר בתגילי נשימה, המסייעים לתפקוד טוב של דרכי הנשימה, והמונעים את חסימתם.
התכונות הפיזיולוגיות של הצמחים נקבעות על ידי המרכיבים הכימיים שהצמח מייצר. התכונות הפיזיולוגיות היו ידועות לאדם שנים רבות לפני התפתחות מדע הכימיה. למדו להכיר אותן מתוך שימוש נסיוני בצמחים. המושגים בהם אנו משתמשים להגדרת התכונות הפיזיולוגיות לקוחות רובן מהרפואה המסורתית. התפתחות מדע הכימיה איפשר להכיר את המרכיבים המצויים בצמח , ולהבין את מנגנון הפעולה שלהם.
לטיפול במחלות חסימתיות של דרכי הנשימה נבחר בצמחים נוגדי עוויתות, מכייחים, נוגדי דלקת, מרככים (demulcent).
1. צמחים מכייחים (expectorants)
צמחים המסייעים להגברת ניקוז הליחה ולהפחתת הגודש בסימפונות. הצמחים המכייחים מכילים ספונינים, אלקלואידים או שמנים נדיפים. הם פעולים על פי מנגנונים שונים:
- גירוי של הסימפונינים הגורם לרפלקס המעורר שיעול והוצאת הליחה עם השיעול.
- פירוק של הליחה הצמיגה והפיכתה לנוזלית, ובכך להקל על זרימתה החוצה.
- הגברת הזרמת הליחה החוצה בעזרת הריסים המצויים על תאי האפיתל של הסימפונינים.
להזמנת צמח ללחוץ על שמו, במידה ואינו קיים בחנות יסומן ב * .
Thymus vulgaris בת קורנית מצויה נוף הצמח
Grindelia robusta גרינדלה* תפרחות
Primula veris בכור אביב נוף הצמח, שורש
Polygala senega מרבה חלב* שורש
Marubium vulgare מרוביון מצוי* נוף הצמח
Verbascum tapsus בוצין* עלים ופרחים
Lobelia inflate לובליה* נוף הצמח
2. צמחים נוגדי עוויתות
מכילים פלבנואידים, ספונינים או אלקלואידים. הם מסייעים להרפיית השרירים ומעכבים את היצרות הסימפונות.
Thymus vulgaris בת קורנית מצויה נוף הצמח
Lobelia inflata לובליה* נוף הצמח
Viburnum opulus מורן קליפת הגזע
Drosera rotundifolia טללית עגולת עלה כל הצמח
Lactusa virosa חסת המצפן* עלים
Glycyrrhiza glabra שוש קירח שורש
3. צמחים מרככים demulcents
אלה הם צמחים המכילים פוליסכרידים שאינם נעכלים, אלא סופחים מים ותופחים. הם מרפדים דפנות של קרומים ריריים ומסייעים להגן עליהם.
Tussilago farfara טוסילגו* עלים
Verbascum tapsus בוצין* עלים ופרחים
Glycyrrhiza glabra שוש קירח שורש
Althea officinalis נטופית רפואית שורש
4. צמחים נוגדי דלקת
מכילים פולי פנולים, אלקלואידים או סטרואידים. הם מעכבים ייצור של פרוסטגלנדינים ולויקוטריאנים, הגורמים לכיווץ והיצרות של הסימפונות
Curcuma longa כורכום קני שורש, שורש
Glycyrrhiza glabra שוש קירח שורש
נפרט כמה מהצמחים המומלצים:
Grindelia camporum
משפחה: מורכבים, Asteraceae(Compositae)
שם אנגלי: Gumweed
חלקי צמח בשימוש: נוף הצמח
תאור בוטני: הצמח נקרא על שם בוטנאי רוסי D. Grindel שחי בשנים 1776-1836. בצפון אמריקה גדלים 45 מינים של גרינדליה, כצמחים חד שנתיים, דו שנתיים או רב- שנתיים. הם גדלים בצפון-מערב מקסיקו ובדרום-מערב אמריקה, באקלים יבש ואדמות מלוחות או אלקליות .
G. campora הוא צמח זקוף שגובהו כ-1 מ'. קוטפים את הצמח בזמן הפריחה.
מרכיבים: רזינים המכילים דיטרפנים 5-18% , מתוכם
מהוות grindelic acid ו- hydroxygrindelic acid כ-30%. הרזינים מכסים את העלים והפרחים, ומגינים על הצמח מפני היובש.
שמן נדיף 0.2% כולל בורנאול, קמפור bornyl acetate
camphene, myrcene, alpha &beta-pinene
ספונינים, טאנינים
פלבונואידים כולל kaempferol, luteolin, quercetin
רפואה מסורתית: האינדיאנים של צפון אמריקה השתמשו בצמח לטיפול בברונכיט, במיוחד למקרים של ליחה צמיגה החוסמת את דרכי הנשימה. בשימוש חיצוני השתמשו בצמח לטיפול בפגעי עור.
פעילות: אנטי מיקרוביאלי, אנטי פטרייתי, ספסמוליטי, אנטי דלקתי, נוגד אלרגיה, מכייח, מוריד לחץ דם. מסייע להרפייה של שרירים חלקים ושל שריר הלב.
החומצה הגרינדילית והנגזרות שלה אינן נמסות במים. הרזינים והחומצה הגרינדילית ונגזרותיה אחראים לתכונות האנטי מיקרוביאליות של הצמח.
הפלבונואידים אחראים לפעילות האנטי דלקתית והנוגדת אלרגיה.
התוויות: אסתמה, ברונכיט, שעלת, שיעול כרוני הנובע מגודש בריאות בגלל פעילות לקויה של הלב. הצמח מומלץ במיוחד למקרים שליחה צמיגה חוסמת את דרכי הנשימה וגורמת לקוצר נשימה.
שימוש חיצוני: לטיפול באקסמה ובפריחות אלרגיות על העור, לטיפול בכיבים ובפצעים שאינם נרפאים. מכינים תכשירים שונים לטיפול בפגעי עור.
תופעות לוואי: מינון גבוה עלול לגרום נזק לכליות.
התוויות נגד: הריון והנקה.
הכנות ומינון: חליטה כפית אחת של צמח יבש בתוך כוס מים, לשתות שלוש כוסות ביום.
טינקטורה 1:5 ב-60% אלכוהול, 1-2 מ"ל שלוש פעמים ביום.
ספרות:
1. Didry N. Pinkas M. Torck M. Chemical composition and antibacterial activity of leaves from different species of Grindelia. Plant Med. Phytother. 1982, 16: 7-15.
2. Hoffman JJ. Kingsolver BE. et al. Production of resins by arid-adapted Asteraceae. Rec. Adv. Phytochem. 1984, 18: 251-271.
3. Schafer M. Schimmer O. Schultze W. Relative amounts of essential oil components in the flowers , leaves and stems of four Grindelia species. Planta Med. 1993, 59 (Suppl) A634.
4. Timmerman BN. Hoffman JJ. et al. Quantitative variation of grindelane diterpene acids in 20 species of North American Grindelia. Biochem. Sys. Ecol. 1987, 15: 401-410.
5. Bohlmann F. Ahmed M. Borthakur N. et al. Diterpenes related to grindelic acid and further constituents from Grindelia species. Phytochem. 1982, 21:167-172.
6. Kaltenbach G. Schimmer O. Volatile constituents of the herbs of Grindelia robusta and Grindelia squarrsa. Planta Med. 1991, 57 (Suppl. 2) A82.
7. Timmerman BN. Hoffman JJ. et al. Grindelane diterpenoid s from Grindelia squarrosa and G. camporum. Phytochem. 1985, 24: 1031-1034.
Glycyrrhiza glabra
שם עברי: שוש קירח
שם אנגלי: Licorice, Sweetwood
משפחה: פרפרניים, Fabaceae (Leguminosae)
תיאור בוטני: מוצאו של הצמח מאזור הים התיכון, דרום רוסיה ואסיה הקטנה עד אירן. הוא גדל באדמה עשירה לגובה של 2-1.5מ'. בארץ הוא גדל ליד מקווי מים.
הפרחים בצבע לבן עד ורוד, הפרי הוא תרמיל שטוח חסר זיפים, וזה המקור לשם המין. השורש בנוי משורש מרכזי וכמה שורשים צדדים. שימוש רפואי נעשה בשורש המרכזי שצבעו צהוב בהיר וטעמו מתוק.
המקור לשם הצמח הוא ביוונית העתיקה, glykos- מתוק ו-rhiza- שורש. השם ניתן לצמח על ידי דיוסקורידס שחי במאה הראשונה אחרי הספירה.
עד סוף האלף הראשון לספירה קטפו את הצמח מהבר. רק בתחילת האלף השני התחילו לגדל אותו כגידול חקלאי. כיום מרבים לגדל אתו בארצות רבות.
חלקי צמח בשימוש: שורש
רפואה מסורתית: שימוש רפואי בשורש נעשה לפני אלפי שנים במצרים, יוון, רומא וכן בהודו. יש עדויות לשימוש בשוש באשור העתיקה ובמצרים כ-2500 שנה לפני הספירה. השתמשו בו לטיפול במחלות של דרכי הנשימה, בשיעול, ולהפרעות של מערכת העיכול. דיוסקורידס ממליץ בכתביו להשתמש בצמח לטיפול באסתמה, שיעול, ברונכיט ובהפרעות שונות של דרכי הנשימה. הצמח מוזכר כקרמינטיבי, ספסמוליטי ומשפר את איכות הקול. בסין משתמשים במין G. uralensis שהוא אחד הצמחים הנפוצים ביותר בשימוש בפורמולות הסיניות. הוא מוזכר לראשונה בספרו של הקיסר האגדי Shen Nong. הוא נחשב לצמח מתוק, מחזק ומאזן, נוגד שיעול ומשכך כאבי בטן.
מרכיבים: ספונינים טריטרפניים, בעיקר glycyrrhizin(2-6%), שהוא מלח אשלגן-סידן-מגנזיום של חומצה
גליציריזית (1). בכמה מקומות בספרות מכנים אותה חומצה גליצריזינית (2). גליצריזין אחראי לטעם המתוק.
Glycyrrhizin
החומצה הגליצריזית מורכבת מחלק הידרופילי, שהוא שתי מולקולות של חומצה גלוקורונית, וחלק הידרופובי שהוא החומצה הגליצירטית (3).
13 ספונינים נוספים מצויים בכמויות קטנות יותר (2).
פלבנואידים כ-1%, כ-30 פלבנואידים שונים. ביניהם liquiritigenin (flavanone), הגליקוזיד שלו liquiritin,
Isoliquiritigenin (calchone) והגליקוזיד שלו isoliquiritinואחרים (2).
איזופלבנואידים formononetin, glabroneואחרים (2).
Formononetin
מרכיבים נוספים: סטרולים, קומרינים, עמילן, סוכרים
asparagine ומרכיבים מרים.
פעילות: אנטי דלקתי, מכייח, מרכך, endocorticotropic, אנטי ויראלי, נוגד אולקוס.
פרמקוקינטיקה: החומצה הגליצריזית עוברת הידרוליזה על ידי חידקי המעי בעלי אנזים בטא-גלוקורונידאז. היא הופכת לחומצה גליצריטית שנספגת במהירות ומועברת לכבד (4).
לאחר לקיחה של 100מ"ג גליצריזין על ידי מתנדבים בריאים, לא נמצא גליצריזין בפלסמה, אבל נמצאה חומצה גליצריטית בריכוז של פחות מ-200 ננוגרם ב-מ"ל. עשרים וארבע שעות לאחר לקיחת גליצריזין, מצאו גליצריזין בשתן. מכאן ניתן להסיק שחלק מהגליצריזין אינו מתפרק אלא מגיע לשתן בלי שעבר מטבוליזם (2).
פרמקולוגיה: גליצריזין וחומצה גליצריזית מעכבים RNAו-DNAוירוסים, כולל הפטיטיס Aו-C, הרפס זוסטר (5,6),
HIV, הרפס סימפלקס (7) ו- CMV(8).
גליצריזין והמטבוליטים שלו מעכבים את המטבוליזם של אלדוסטרון בכבד, ומדכאים פעילות של האנזים
-beta-reductase5. עיכוב זה אחראי לפעילות הפסוידו-אלדוסטרון של השוש.
הדמיון של החומצה הגליצרטית להורמונים הקורטיקו-סטרואידים קשור לפעילות המינרלוקורטיקואידית והגלוקוקורטיקטאידית של החומצה הגליצריזית (9).
בנוסף, יש למרכיבים של השוש פעילות דומה להידרוקורטיזון. הם מעכבים פוספוליפאז A2(10).
In vitro הראו שהחומצה הגליציריזית מעכבת פעילות של COX, וייצור של פרוסטגלנדינים (11).
לאיזופלבנואידים יש השפעה אסטרוגנית (1).
בין מרכיבי השוש יש כאלה שהם נוגדי חמצון פעילים ומגינים על הכבד. הם מסייעים להורדת רמת האנזימים של הכבד ולשיפור מצב הרקמות בחולי הפטיטיס (12).
תכשירים ללא גליצריזין משמשים לטיפול באולקוס. הם מגבירים ייצור ריר ואספקת דם לרירית הקיבה, ומחישים את ריפוי הכיב (13).
התוויות: לטיפול בהפטיטיס A, הפטיטיס Cכרוני, למחלות זיהומיות הנגרמות על ידי הרפס סימפלקס, הרפס זוסטר, varicella zoster, CMVו-HIV. לטיפול באפתות, בכיב פפטי, באקסמה, במחלות של דרכי הנשימה, באי ספיקה של של הורמונים אדרנוקורטיקואידים.
התוויות נגד: אי ספיקת כליות חמורה, שחמת הכבד.
שימוש בתקופת ההריון והנקה: אינו מומלץ בהריון, אין מניעה לשימוש בתקופת ההנקה.
תופעות לוואי: עלול לגרום לעליה בלחץ הדם. הספונינים של השוש נקשרים לקולטנים של מינרלוקורטיקואידים בכליות, ומגבירים פעילות של אלדוסטרון (1).
עלול לגרום לירידה ברמת האשלגן וצבירה של נתרן, וכתוצאה מכך לבצקות. כל התופעות נעלמות אם מפסיקים לקחת את השוש (12). מחקרים רבים מדווחים שלא הופיעו תופעות לוואי כלל במשך תקופת המחקר (14). הופעת תופעות הלוואי קשורה למינון שלוקחים ולמשך הטיפול, וכן לרגישות אישית (1).
כמות הצמח שנלקחה יום-יום וגרמה לתופעות של עודף מינרלקורטיקואידים היתה בטווח של 1.5-250 ג' (15).
אינטראקציות עם תרופות: הורדת רמת האשלגן עלולה לגרום לאינטראקציה עם תרופות המכילות גליקוזידים קרדיאליים. תרופות משתנות הנלקחות ביחד עם שוש עלולות להגביר היפוקלמיה.
תרופות למניעת הריון המבוססות על אסטרוגן עלולות להגביר את תופעות הלוואי המינרלוקורטיקואידיות אצל אנשים רגישים.
הכנות ומינון: 1-1.5ג' שלוש פעמים ביום בחליטה או מירתח, לטיפול באולקוס תכשיר ללא גליצריזין 0.4-1.6 ג'.
מינון גבוה מוגבל ל-4-6 שבועות (2).
שימוש בתעשיה: נעשה שימוש רב בשוש בתעשיית המזון, הממתקים והמשקאות. מכינים מהשוש סוכריות בצרוף עם שמן אניס, מכינים משקאות אלכוהוליים, כגון, סוגים שונים של בירה, ומשקאות בלתי אלכוהוליים. מוסיפים ממנו למיני מאפה, פודינג וג'לטין.
התקן למזון הוא לא יותר מ-0.25% מהצמח (16).
משתמשים בשוש בתעשיית הסיגריות כדי לתת טעם וריח לטבק.
סטטוס: באנגליה GSL, מאושר לשימוש בצרפת, בלגיה, גרמניה, בישראל, בארה"ב נחשב לבטוח לשימוש במזון.
ספרות
1. Gamer-Wizard M. Oliff HS. Webb D. et al. Glycyrrhiza glabra. Alt. Med. Rev. 2005, 10: 230-237.
2. Liquorice root, in: British Herbal Compendium, Bradley P.R (ed) 1992 British Herbal Medicine Association, p. 145-148.
3. Obolentseva GV. Litvinenko VI. Ammosov AS. et al. Pharmacological and therapeutic properties of licorice preparations (a review). Pharm. Sci. J. 1999, 33: 24-31.
4. Hattori M. Sakamoto T. Yamagishi T. et al. Metabolism of glycyrrhizin by human intestinal flora. II. Isolation and characterization of human intestinal bacteria capable of metabolizing glycyrrhizin and related compounds. Chem. Pharm. Bull. (Tokyo) 1985, 33: 210-217.
5. Baba M. Shigeta S. Antiviral activity of glycyrrhizin against Varicella-zoster virus in vitro. Antiviral Res. 1987, 7: 99-107.
6. Hattori T. Ikematsu S. Koito A. et al. Preliminary evidence for inhibitory effect of glycyrrhizin on HIV replication in patients with AIDS. Antiviral Res. 1989, 11: 255-261.
7. Pompei R. Flore O. Marccialis MA. et al. Glycyrrhizic acid inhibits virus growth and inactivates virus particles. Nature 1979, 281: 689-690.
8. Numazaki K. Umetsu M. Chiba S. Effect of glycyrrhizin in children with liver dysfunction associated with cytomegalovirus infection. Tohoku J. Exp. Med. 1994, 172: 147-153.
9. Armanini D. Karbowiak I. Funder JW. Affinity of liquorice derivatives for mineralocorticoid receptores. Clin. Endocrinol. (Oxf) 1983, 19: 609-612.
10. Okimasu E. Moromizato Y. Watanabe S. et al. Inhibition of phospholipase A2 and platelet aggregation by glycyrrhizin, an anti-inflammation drug. Acta Med. Okayama 1983, 37: 385-391.
11. Ohuchi K. Tsurufuji A. A study of the anti-inflammatory mechanism of glycyrrhizin. Mino Med. Rev. 1982, 27: 188-193.
12. Van Rossum TG. Vulto AG. Hop WC. et al. Glycyrrhizin-induced reduction of ALT in European patients with chronic hepatitis C. Am. J. Gastroenterol. 2001, 96: 2432-2437.
13. Van Marle J. Aarsen PN. Lind A. et al. Deglycyrrhizinised liquorice (DGL) and the renewal of rat stomach epithelium. Eur. J. Pharmacol. 1981, 72: 219-225.
14. Lino S. Tango T. Matsushima T. et al. Therapeutic effects of stronger neo-minophagen C at different doses on chronic hepatitis and liver chirosis. Hepatol. Res. 2001, 19: 31-40.
15. Stormer FC. Reistad R. Alexander J. Glycyrrhizic acid in liquorice – evaluation of health hazard. Food Chem. Toxicol. 1993, 31: 303-312.
16. Licorice root in:Herbal Medicine, Expanded Commission E Monographs, Blumenthal M. Goldberg A. Brinckmann J.(Ed.) American Botanical Council Austin TX. 2000 p. 233-240.
Lobelia inflata
משפחה: פעמוניתיים, Campanulaceae
חלקי צמח בשימוש: עלים וזרעים או כל הצמח. השורש נחשב לפעיל ביותר, ובדרך כלל אין משתמשים בו.
תיאור בוטני: צמח זקוף, חד שנתי או דו שנתי, שגובהו 15ס"מ עד 1.0מ'. הפרחים קטנים, מרובים וצבעם כחול בהיר. הזרעים מרובים, קטנים ומאורכים. כאשר חותכים את הצמח הטרי יוצא ממנו מיץ לבן חלבי שטעמו דומה לטבק.
מוצאו של הצמח ממזרח ארה"ב וקנדה. גדלים שם כמה מינים של לובליה, שרובם פורחים מיולי עד ספטמבר.
שם הסוג לובליה נקרא על שם בוטנאי מפורסם שחי במאה ה-16 Matthias de l’Obel.
רפואה מסורתית: הלובליה הוא אחד הצמחים המפורסמים ביותר של צפון אמריקה. האינדיאנים השתמשו בצמח בשימוש פנימי וחיצוני.
חליטה קרה מהעלים הומלצה לטיפול ברוימטיזם, בהצטננות, חום גבוה וכיבים. בשימוש חיצוני השתמשו בחליטה הקרה בהסנפה, במקרים של דימום מהאף.
בחליטה מהשורש השתמשו במקרים של הפרעות בעיכול וכן נגד פרזיטים במערכת העיכול.
רסק של עלים טריים בצורת קומפרס הומלץ לטיפול בכאבי ראש וכאבים אחרים.
מרכיבים: piperidine alkaloids0.24-0.48%, כוללים בעיקר לובלין, וכן גם אלקלואידים אחרים פחות ידועים, כגון, lobelanine, lobelanidine lobeline, norlobelanine, lobinine ועוד.
מרכיבים נוספים כוללים גליקוזיד מר lobelacrin, חומצה כלידונית, שומנים, גומי, רזין ושמן נדיף.
הלובלין הוא נוזל צהבהב נמס במים, בעל תגובה אלקלית. לובלין והמלחים שלו גורמים להקאה. הוא נהרס בחום, ולכן משתמשים בחליטה קרה או בטינקטורה.
פעילות האלקלואיד לובלין: ללובלין יש השפעה דומה לניקוטין על מערכת העצבים המרכזית וההיקפית, אבל ההשפעה חלשה יותר. מאז שגילו זאת במאה ה-19 השתמשו בלובליה לטיפול בהתמכרות לטבק. בניגוד לניקוטין, הלובלין אינו מעלה את מספר הרצפטורים הניקוטיניים. הוא מווסת את שחרור הדופמין שמוגבר בהשפעת הניקוטין.
מצפים שהלובלין יפעל על התמכרויות נוספות. הראו ש in vitro-הלובלין מעכב שחרור דופמין בהשפעת methamphetamine.
הלובלין אחראי לפעילות הצמח כגורם להקאה.
פעילות הצמח השלם: מגביר הזעה, מכייח, נוגד עוויתות, מסייע להרפייה של שרירים, מגביר הפרשת רוק, מרגיע, גורם להקאה.
הלובליה הוא צמח מפזר. הוא מניע את הדם והנוזלים כלפי חוץ, ומאפשר שחרור של רעלנים החוצה ביחד עם הזיעה.
פעילות הלובליה כצמח נוגד עוויתות ומסייע להרפייה מאפשרת את פתיחת החסימות והנעת הדם והנוזלים.
התוויות: הצטננות, שיעול, ברונכיט כרוני, אסתמה, דלקת גרון, לרינגיטיס, אדמת, התכווצויות של השרירים, נוירלגיה, כאבים עוויתיים, אפילפסיה, הפרעות בעיכול, כאבי ראש, עצירות, כאבי בטן עוויתיים, גודש של הלב, יתר לחץ דם, דרמטיטיס.
הצמח מומלץ לכל סוג של כאב בחזה, במיוחד לתחושה של כובד ולחץ. הוא מסייע לפתיחת חסימות הנגרמות על ידי גודש בריאות ובסימפונות.
הוא מפחית גודש בלב, ומועיל במקרים של קוצר נשימה.
התוויות נגד: עצבנות, הלם, חולשה, עייפות, הריון.
הכנות ומינון: טינקטורה מהצמח הטרי מכינים בריכוז 1:2, ב-95% אלכוהול. המינון 3-10 טיפות.
טינקטורה מהצמח היבש מכינים בריכוז 1:5 ב-50% אלכוהול. מינון: 3-20 טיפות.
טינקטורה של הזרעים 1:5 ב-65% אלכוהול, מינון 3-10 טיפות.
חליטה קרה: 2.5 ג' צמח יבש בתוך 250 מ"ל של מים.
אבקה, 200-600 מ"ג ליום.
שמן לובליה מכינים ממיצוי של הזרעים. משרים קודם במעט אלכוהול נקי. משתמשים בשמן לשיכוך כאבים.
ספרות:
1. Dwoskin LP. and Crooks PA. A novel mechanism of action and potential use for lobeline as a treatment for psychostimulant abuse. Biochem, Pharmacol. 15: 89-98, 2002.
2. McCurdy. Christopher R. et al. Lobeline: a natural product with high affinity for neuronal nicotinic receptors and a vast potential for use in neurological disorders. Biologically Active Natural Products: Pharmaceuticals. Boca Raton, CRC Press, 2000.Caldecott T. Monograph Lobelia inflate, 2002.
