בדרך כלל, מכינים חליטה של ידי מזיגה של מים רתוחים (חמים מאוד) על הצמח. המינון הרגיל הוא כפית אחת גדושה של הצמח היבש, לכל כוס של מים רתוחים. כפית אחת של צמח יבש וקצוץ מכילה כ-גרם של הצמח. מערבבים בכפית את המים לאחר המזיגה לכוס, ומכסים את הכוס למשך מספר דקות. לאחר שהמים התקררו מעט, ניתן לסנן, או לחכות עד שהצמח ישקע, ולשתות.
אפשר גם להכין חליטה מצמח טרי, ולערבב מספר מינים של צמחים.
כן. הכנת מרתח דורשת הרתחה של המים עם הצמח בתוכם. מכסים את הסיר ומבשלים על אש נמוכה. זמן ההרתחה עשוי להיות בין מספר דקות בודדות, ועד לעשרים דקות, תלוי בצמח ובהמלצה. בדרך כלל, משתמשים בחליטה של עלים או פרחים.
שורשים, זרעים, קליפות וכד' הם חומרים קשים יותר, ונדרש מרתח כדי למצות אותם.
במרבית הצמחים, החומרים הפעילים אינם נפגעים או משתנים בחום החליטה או המרתח. חומרים נדיפים (כגון שמנים אתריים) עשויים להתנדף בחלקם, ולכן רצוי לכסות את הכלי בזמן ההכנה. נכון כי ויטמין C וחלק מויטמיני B אכן נפגעים בחום, ויש להתחשב בכך.
תלוי בצמח, ובמטרה שלשמה צורכים אותו. חליטות הן הדרך הנעימה, הטבעית והבטוחה ביותר לצריכת מרבית צמחי המרפא. אם אין הגבלה בכמות היומית המומלצת לצריכת הצמח, ניתן לשתות חליטות ממנו מספר פעמים, במשך היום. במקרים של דלקות גרון, כאבי בטן מתמשכים, חום ועוד, נהוג לשתות מספר חליטות מדי יום.
בדרך כלל – לא. אך כמובן אין להמתיק חליטות במקרים של רמות סוכר גבוהות בדם, ואין להפריז בכמות הסוכר גם במקרים אחרים. המתקה בדבש עשויה להיות בריאה יותר אך עבור חלק מהאנשים, עלול להתלוות לה אפקט משלשל.
על הקהל בישראל, אהובה מאוד חליטת לואיזה. חביבות מאוד גם חליטות של זוטה לבנה, עשב לימון, מליסה לימונית, קינמון, ג'ינג'ר (זנגביל), היביסקוס (תה אדום, חמצמץ), נענה ומנטה חריפה. הקהל מעדיף בדרך כלל את החליטות מגידול אורגני.
